דף ביאור

מסכת בבא מציעא דף צ״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף צ״ג עמוד א׳

מסכת בבא מציעא דף צ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־521 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הניחא וכו' פלוגתא במסכת גיטין:

אלא אידי ואידי כשאין מעלה דכולי עלמא משלו הוא אוכל ובהא פליגי וכו':

הכי גרסינן ולרבי יוחנן וכו' ולא גרס אי הכי גדולים נמי דהא אמרן ידעי ומחלי:

משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות לא מצי קייץ אקטנים:

ומאי קוצץ דר' אושעיא מזונות שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה שלא יוכלו לאכול מן הענבים:

נקוץ לה דהתניא לעיל רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו':

מר סבר תנא דברייתא משלו הוא אוכל ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה ותנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות נמי לא מצי קייץ:

מתני' מהלכות מדינה כבר נהגו כן:

ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bava Metzia 93a · Sefaria

תוספות

דכוותיה גבי בהמתו תבן לקוץ לה ה"ה דהוה מצי למיפרך מבנו ובתו הקטנים אי נמי כיון דלאו בני מחילה נינהו לאו כל כמיניה לצערם כלל:

אלא בהא קא מפלגי מר סבר משלו הוא אוכל ומר סבר משל שמים הוא אוכל - ולר' יוחנן אידי ואידי באין מעלה להן מזונות:

לא שנו אלא שומרי גנות ופרדסים דאין אוכלין מן התורה משום דלאו גמר מלאכה הוא והא דאמרי' לעיל (בבא מציעא דף פט.) המנכש בבצלים כו' וכן לעדר ולקשקש תחת הזיתים הרי זה לא יאכל היינו מן התורה אבל מהלכות מדינה אכיל:

אי הכי ארבעה שומרין שלשה הוו האי אי הכי אין בו אי אמרת בשלמא דמעיקרא נמי הוה מצי לאקשויי הכי וכן יש הרבה בגמרא.:

Tosafot on Bava Metzia 93a · Sefaria

רשב"א

ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתות וא"ת כיון שמשמר לאו כעושה מעשה, מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל. י"ל גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה, תקנו לאכול במשמר, אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה, במשמר לא תקנו כלל, ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. (שיטמ"ק).

Rashba on Bava Metzia 93a · Sefaria

מאירי

עבד כנעני יכול רבו לומר לו עשה עמי ואיני זנך אלא שיחזר על הפתחים או יתפרנס מן הצדקה ומ"מ בעבדים שהכניסה לו אשתו בנכסי מלוג אינו כן שמא יברחו והוא אינו חייב באחריותן:

ממה שאמרו בזה קוצץ אדם על ידי בנו הגדול ופירשוהו מפני שיודע ומוחל יראה דוקא בשסמוך על מזונותיו ושכירותו שלו תחת מזונות כמציאתו ואף בזו בשהודיעו שכן וכל כיוצא בזה אע"פ שלא התנה עם הבן מותר ובקטן מיהא אינו כלום שלא תקנו לו צער בנים וההודעה אינה מועלת שהקטן אינו בר מחילה:

המשנה הששית והיא גם כן מענין משניות שלפניה קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו מפני שיש בהם דעת אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת השוכר את הפועלים לעשות עמם בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם פודה ומאכילם נתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו נתחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם מעשר ומאכילן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה אמר הר"ם מי שיש בהן דעת לא יאכלו כפי מה שהתנה עמהם אעפ"י שכלם פועלים ואותם שאין בהם דעת יאכלו לפי שאינם יודעים ענין המחילה והמקום זכה בהם באכילתם לפי שהפועל משל שמים הוא אוכל ולפיכך הוא עקר אצלנו לו זכה רחמנא לאשתו ולבניו לא זכה להו רחמנא כבר ביארנו במקומו דין נטע רבעי ודין הטבל בסדר זרעים ואם אתה זוכר אותם כל זה מבואר שומרי פירות ר"ל כשהם תלושים אבל כשהוא שומר אותם והם מחוברים לקרקע כמו שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות המדינה:

אמר המאירי קוצץ אדם על ידי עצמו וכו' כמו שביארנוה בסמוך השוכר את הפועל לעשות עמו בנטע רבעי וכו' נתפרסו עגוליו וכו' כמו שביארנוה בסמוך שומרי פירות אע"פ שאין אוכלין מן התורה שאין השמירה נדונת כמעשה אוכלין הם מהלכות מדינה ר"ל מנהג כללי לכל המדינות וכעין תקנת חכמים והוא שקורא להם הלכות מדינה ושומרי פירות אלו פירושן ששומרים בתלוש מן הקרקע בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר כגון שומרי גתות וערמות אבל שומרי גנות ופרדסים שהם במחובר אין אוכלין אף מהלכות מדינה אא"כ בעיר שיש בזה מנהג ידוע בפרט וכל שכן שומרים בדבר שנגמר למעשר שאף במעשה אין אוכלין:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כל העוסקין בפרה אדמה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים מן התורה וטעונין טבילה והערב שמש אבל המשמר אותה משחיטתה עד שעת כנוס אפרה מטמא בגדים מדבריהם גזרה שמא יזיז בה אבר הא במגע לבד אינה מטמאה כמו שיתבאר במקומו:

פועל שהיה משמר ארבע וחמש ערמות או מקשאות תלושות שלא נגמרו למעשר של ארבעה וחמשה בני אדם לא ימלא כרסו מאחת מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון ויש מפרשים אותה אף בשל אדם אחד וכדי שלא יהא היזקו נכר:

גדולי המחברים כתבו שהמתבטל כדי לאכול עובר בלאו של וחרמש לא תניף וכן פועל שהוליך בידו או שנתן לאחרים עובר על לאו ואל כליך לא תתן ומ"מ אין לוקין עליהם אלא שמשלם:

ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Bava Metzia 93a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בגמ' מתיב רב כהנא המשמר כו' ואי אמרת משמר לאו כעושה מעשה כו' למסקנא דקאמר כוותיה דשמואל מסתברא כו' ואפילו בעושה מעשה במחובר אינו אוכל כלל לא שייך למימר הכי ובפשיטות ה"ל למפרך אדשמואל ואפשר דלא אסיק אדעתיה הא דמסיק לקמן והוה ס"ד השתא לשמואל נמי דעושה במחובר אוכל מיהת מהלכות מדינה ודו"ק:

בפרש"י בד"ה מ"ס תנא דברייתא כו' ותנא דידן סבר משל שמים כו' עכ"ל היינו לר' יוחנן אבל לבר פלוגתיה מצינן לאוקמא שפיר מתני' דמשלו אוכל ככל הנך אוקימתות דלעיל ודו"ק:

תוס' בד"ה אלא בהא כו' ולרבי יוחנן אידי ואידי באין מעלה להן מזונות עכ"ל נראה מלשונם דניחא להו לאוקמא לרבי יוחנן אידי ואידי דוקא באין מעלה להן מזונות ואפשר דהיינו משום דלמאי דאוקמא אידי במעלה להן מזונות צריכין לדחוקי לשנויי בקטנים בנו ובתו דלא זכי ליה רחמנא צערן ודו"ק:

בגמרא אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין כו' היינו רישא כו' פי' דודאי דיוקא לכל הני מפשטא דמתני' הוא דאתי אבל למאי דאוקמא דיוקא דמתני' למלתא אחריתי דהיינו לשומר תלוש כפרש"י לא קשיא אהא דקתני במתני' דהכא שומרי פירות כו' דהיינו בתלוש היינו רישא דהך דיוקא אינו מפורש ברישא ואצטריך ליה לפרושי בסיפא משא"כ כל הני אי הוה אוכלין מדינא לא הוה אצטריך ליה למיתני ולפרושי בסיפא כיון דשפיר מדייקינן להו מפשטא דמתני' ברישא ודו"ק:

Chidushei Halachot on Bava Metzia 93a · Sefaria

מהר"ם

גמ' אמר רב אשי כוותיה דשמואל מסתברא וכו' ממשמעות דסוגיא דשמעתא משמע דלשמואל דקי"ל כוותיה ס"ל דכל היכא דאי הוה עביד מעשה הוה אכיל מדאורייתא בשומר דלאו מעשה עביד אכיל מהלכות מדינה וכל היכי דאפילו הוה עביד מעשה לא הוה אכיל מדאורייתא בשומר אפי' מהלכות מדינה לא אכיל הלכך במחובר שלא בשעת גמר מלאכה דאפילו הוה עביד מעשה לא הוה אכיל מדאורייתא כשומר לא אכיל אפילו מהלכות מדינה אבל בתלוש קודם שנגמרה מלאכתו למעשר דאי הוה עביד מעשה הוה אכיל מדינא דאורייתא בשומר אכיל מיהא מהלכות מדינה. ולפי זה נמי בשומר במחובר בשעת גמר מלאכה הוה מסתבר לומר לפום ריהטא דאכיל מיהא מהלכות מדינה דהא אי הוה עביד מעשה הוה אכיל מדאורייתא א"כ השתא דמשמר אכיל מיהא מהלכות מדינה אלא שהטור ח"מ סימן של"ו כתב דשומר בתלוש אפילו בשעת גמר מלאכה אינו אוכל אפילו מהלכות מדינה. ונראה שטעמו הוא משום דלא שייך דין זה בשומר במחובר בשעת גמר מלאכה משום דאותן הפירות שתולש מן המחובר בשעת תלישתן לא שייך בהן שמירה דהתולשן הוא אוחזן בידו ושומר ואם הוא השומר הוא שומר בקצה השדה שאינו תולש עדיין זה אינו קרוי שומר בשעת גמר מלאכה שיאכל דאטו משום דפועל אחר הוא תולש הפירות בקצה השני וגו' מלאכתן יאכל זה בקצה השני דהא השומר אינו עושה שום מלאכה במחובר בשעת גמר מלאכה וק"ל הלכך לא שייך גבי דין זה כלל:

Maharam on Bava Metzia 93a · Sefaria

שיטה מקובצת

מתניתין ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים. כלומר העבדים כנענים או שטבלו לשם עבדות דשייכי במצות או אפילו כנענים ממש דהא תנא דמתניתין סבירא ליה דמשל שמים הוא אוכל ואף על גב דיכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך הכא התורה זכתה לו אפילו לעבד הכנעני לגמרי וכיון דקטנים הם לא מחלי. ה"ר יהונתן ז"ל.

גמרא וערמות אוכלין מן התורה. פירוש שהרי מלאכתן בתלוש קודם גמר מלאכה למעשר. והא דלא נקטה בשומרי פירות גנות בצורים כדנקט רישא גנות ופרדסים. אורחא דמילתא נקט דבגתות וערמות נותנין שומרים דאלו באידך לא צריך שומרים שהבוצרים שומרים אותם. הריטב"א.

ושמואל אמר לא שנו אלא שומרי גתות ואם תאמר כיון שמשמר לאו כעושה מעשה מאי שנא גתות דאוכל ומאי שנא גנות דאינו אוכל יש לומר גתות וערמות שנו שאם עושה ממש בהם שלא בשעת גמר מלאכה אוכל מן התורה תקנו לאכול במשמר אבל שומרי גנות שאפילו עושה מעשה שלא בשעת גמר מלאכה כעודר ומקשקש תחת התאנים אינו אוכל מן התורה במשמר לא תקנו כלל ולא אפילו בעודר ממש וכדדייקא מתניתין כדאמרינן בסמוך. הרשב"א.

קסבר משמר לאו כעושה מעשה דמי ואף על פי שהוא משלהן וכו'. פירוש מדאוקי הלכות מדינה כמשמר בתלוש אבל ממאי דקאמר שומרי גנות ופרדסים לאו מהאי טעמא נחית להו וכדלקמן אלא כיון דמחובר הוא אפילו עושה ואפילו מהלכות מדינה לא אכלי כההיא דמתניתין דמייתי רב אשי לסייעתיה. והוא הדין דהוה מצי למימר אבל גנות ופרדסים אפילו עושה בהן מלאכה לא אכיל אפילו מהלכות מדינה דהוי רבותא טפי אלא דלפרושי שומרי דמתניתין קא אתי ולמסבר פירושא דרב. שיטה.

אמר רבא כוותיה דשמואל מסתבר וכו' מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה ומאי נינהו עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה לדעת רב. אימא סיפא ואלו שאינם אוכלים העושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה מאי אינן אוכלין אילימא שאינן אוכלים מן התורה אבל מהלכות מדינה אוכלין מרישא שמעינן מינה דמדאורייתא בשעת גמר מלאכה בעינן ולדוקיא נמי אינה צריכה דכולה מילתא נמי מרישא שמעינן לה דמדרבנן אוכלין אלא שמע מינה דאינן אוכלין כלל קאמר וכל שכן שומר במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה. וכי תימא מן התורה דקתני ברישא מאי ממעט אמציעתא קאי ובתלוש מן הקרקע בדבר שלא נגמרה מלאכתו והכי קאמר זה אוכל מן התורה מפני שעושה מעשה אבל שומר אינו אוכל מן התורה אלא מהלכות מדינה דהיינו שומרי גתות וערמות. ואני תמה מה ראו חכמים לומר בשומרי גתות וערמות אוכל ואף על פי שאינו עושה מעשה ולא אמרו בעושה מעשה בשעה שאינה גמר מלאכה לא יאכל כלל. ואיכא למימר משום דשומר פעמים שהוא צריך לעשות בהם מעשה. ואי קשיא לך לשמואל למה ליה למימר לא שנו אלא גתות וערמות דהיינו תלוש לימא נמי בגנות ובפרדסים ובשעת גמר מלאכה שהעושה אוכל מן התורה והשומר אוכל מהלכות מדינה. ולאו מילתא היא דמחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה מאי קא עביד התם והלא הבוצרים והקוצרים שם הם ואם תאמר שומרי המשואות והעמרים שלא יגנבו מהן הבוצרים והקוצרים

הנה הוא כשומר גתות וערמות שהן בתלוש הראב"ד ז"ל.

מתניתין שומר חנם נשבע על הכל. פירש רש"י ז"ל על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך היה ופטור עד כאן. כלומר לאפוקי פשיעה שהוא חייב בה. הריטב"א. גמרא: ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפיל למיא כמו ישתרגו נשתרגו רגליה זה בזה ונפלה. אתא לקמיה דרבה ופטריה מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדרך דמנטרי אינשי וכי יאחזנה בזנבה וילך. הראב"ד ז"ל.

ההוא רעיא וכו' וסתם רועה שומר שכר וכדמוכח לקמן בשמעתין והיינו דפליג בה אביי. אתא לקמיה דרבה פטריה. פירוש דכיון דעבד כדעבדי אינשי. ואם תאמר ולרבא ליכא חומרא בשמירת שכר טפי משומר חנם והא היכי אפשר. יש לומר דחמיר היכא דעל וגני בעידנא דלא עיילי וגנו אינשי דאלו שומר חנם פטור כשנעל בפניה כראוי ושומר שכר חייב אף על פי שהקיפו חומה של ברזל כדברי הירושלמי שכתבנו בפרק המפקיד והכין רהטא שמעתא. הריטב"א ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Metzia 93a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין הָרַב יָכוֹל לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יָכוֹל הָרַב לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

קטע 2

אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת, וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּמָר סָבַר יָכוֹל, וּמַר סָבַר אֵין יָכוֹל. וְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: יָכוֹל הָרַב, שָׁבֵיק מַתְנִיתִין וְעָבֵיד כְּבָרַיְיתָא?!

קטע 3

אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל, וְלָא מָצֵי קָצֵיץ. וּמַאי ״קוֹצֵץ״ דְּאָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא – מְזוֹנוֹת.

קטע 4

דִּכְווֹתֵיהּ גַּבֵּי בְּהֶמְתּוֹ תֶּבֶן נִקּוֹץ לַהּ! אֶלָּא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר – מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל, וּמָר סָבַר – מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל.

קטע 5

מַתְנִי׳ קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת.

קטע 6

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן – פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן – מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן.

קטע 7

שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה.

קטע 8

גְּמָ׳ שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת. אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִין. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גִיתּוֹת וַעֲרֵימוֹת – אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. קָסָבַר: מְשַׁמֵּר כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי.

קטע 9

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹמְרֵי גִיתּוֹת וַעֲרֵימוֹת. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים – אֵינָן אוֹכְלִים לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. קָא סָבַר מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי.

קטע 10

מֵתִיב רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא: הַמְשַׁמֵּר אֶת הַפָּרָה – מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאִי אָמְרַתְּ מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי – אַמַּאי מְטַמֵּא בְּגָדִים? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵבֶר.

קטע 11

מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: הַמְשַׁמֵּר אַרְבַּע וְחָמֵשׁ מִקְשָׁאוֹת – הֲרֵי זֶה לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵאֶחָד מֵהֶן, אֶלָּא מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִי אָמְרַתְּ מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי – אַמַּאי אוֹכֵל?

קטע 12

אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: בַּעֲקוּרִין שָׁנוּ. עֲקוּרִין – וַהֲלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְמַעֲשֵׂר? שֶׁלֹּא נִיטַּל פֵּיקֶס שֶׁלָּהֶם.

קטע 13

אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן, וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה: הָעוֹשֶׂה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ כּוּ׳. מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָא קָא אָכֵיל מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה.

קטע 14

אֵימָא סֵיפָא: וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין. מַאי אֵינָן אוֹכְלִין? אִילֵּימָא שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה – הַיְינוּ רֵישָׁא, אֶלָּא לָאו שֶׁאֵין אוֹכְלִין לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. וּמַאי נִיהוּ – עוֹשֶׂה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וְכׇל שֶׁכֵּן שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסוֹת.

קטע 15

מַתְנִי׳ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים הֵן: שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.

קטע 16

וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה.

קטע 17

גְּמָ׳ מַאן תְּנָא אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: רַבִּי מֵאִיר הִיא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ, מַאן תָּנָא שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר – רַבִּי מֵאִיר הִיא.

קטע 18

וְהָא רַבִּי מֵאִיר אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דְּתַנְיָא: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר! רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אִיפְּכָא קָתָנֵי.

קטע 19

אִי הָכִי, אַרְבָּעָה? שְׁלֹשָׁה נִינְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין, וְדִינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה.

קטע 20

הָהוּא רָעֲיָא דַּהֲוָה קָא רָעֵי חֵיוָתָא אַגּוּדָּא דִּנְהַר פָּפָּא. שְׂרִיג חֲדָא מִינַּיְיהוּ וּנְפַלַת לְמַיָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה וּפַטְרֵיהּ. אָמַר: מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד?

מסכת בבא מציעא דף צ״ג עמוד א׳

מסכת בבא מציעא דף צ״ג עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור