מסכת בבא מציעא דף קט״ז עמוד ב׳

מתני' הבית והעלייה של שנים כגון שני אחים שחלקו אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה ולמעלה של עליון והימנה ולמטה של תחתון:

שניהם חולקים הכל לפי הגבוה שהאחד הוא גבוה מחבירו ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו חולקים לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון:

רואים אלו אבנים ראויות להשתבר אם יש אבנים שבורות של לבינים זה אומר שלימות שלי וזה אומר שלימות שלי רואין אלו אבנים ראויות להשתבר אם של עליון אם של תחתון והכל לפי המפולת שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה הבית ואם נחבט הכותל להלן כמקל שהיה עומד זקוף ונפל שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך:

מקצת אבניו והן שלימות:

ועולות לו מן החשבון שחבירו יקח אחרות כנגדן ובגמרא מפרש מאי יטול כנגדן שלימות או שבורות:

גמ' מכלל דאיכא למיקם עליה דמפולת זו היאך נפלה:

אי בחבסא נפלה ותתאה איתבור כדפרישית:

אי בחבטא נפול כחבטת מקל ועלייתא איתבור:

הבית והעלייה וליחזי ברשות דמאן קיימי כו' - וא"ת דהכא פשיטא ליה דאיירי בנפל לרשות דחד מינייהו שכן רגילות הוא שאינו נופל בצמצום בשוה ובריש בבא בתרא (דף ד.) פריך פשיטא דאם נפל הכותל דהוי של שניהם ומשני לא צריכא דנפל לרשות דחד וי"ל משום דאוקי לה הכא דמונחים בשל זה כמו בשל זה פריך התם פשיטא דהוה משמע ליה לאוקמיה דומיא דהכא שנשנית לפניה בסמוך ועוד דהתם פריך מתוך הסוגיא דשפיר פריך פשיטא:

לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאמר פטור ואע"ג דטעמא דר"נ משום דאוקי ממונא בחזקת מריה והכא אוקימנא דקיימי ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם שאין האחד מוחזק יותר מחבירו מ"מ בהכי חשיב מוחזק שאנו יודעין שהחצי שלו לכך פריך שפיר ועוד דבפ' השואל (לעיל בבא מציעא דף צח: ושם) פירש דכל ממון המוטל בספק חשיב כאילו שניהם מוחזקים בו:

סבר רבא למימר לפי חשבון שבורות נראה לר"י שר"ל לפי חשבון שבורות ושלימות כמו שהן מעורבות שם במקום שנפלו דמה סברא הוא לומר שיברור ולא יקח כי אם שבורות דוקא כנגדו:

הבית והעלייה של שנים בקונט' לא גרס של שנים ולר"ת נראה דאע"ג דמוקי לה בגמ' בשוכר ומשכיר מ"מ שייך למיתני של שנים כיון דקתני בה בעל הבית ובעל עלייה ובגמרא דמוקי לה בשוכר ומשכיר משום דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה אבל קשה אי אין עליו לבנות מאי קאמר בגמר' תחתון שבא לסכך בארזים שומעין לו למה בא לסכך כיון דאין מוטל עליו דבאחין שחלקו מיירי:

אי דא"ל עלייה זו ונפל אזדא ליה ויתן לו שכרו שכבר דר שאם דר חצי יתן חצי כדאמר בהאומנין (לעיל בבא מציעא דף עט.) גבי שוכר את החמור ומת לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ושם [ד"ה ואם] פירשתי אמאי לא אמר הכא ובסוף השואל (לעיל בבא מציעא דף קג.) גבי המשכיר בית לחבירו ונפל אם יש בדמים ליקח יקח ולשכור ישכור כדאמר גבי חמור:

דהא שעביד בית לעליי' וכי הא דאמר רבין וכו' וא"ת והא לא דמו אהדדי, דגבי בית ועליי' נפחתה העליי' והבית קיים, ואפילו הכי אמרינן דחייב להעמיד לו, ואילו גבי דלית כה"ג כגון שנעקרה הדלית והפרסק קיים, לא אמרינן שיאכל פירות הפרסק. [בנמוק"י: לא אמרי' שיהא חייב להעמיד לו דליתי] תירץ הרשב"א ז"ל דאנן לא אייתינן לה אלא לומר דלישנא יתירא לאוסופי שמרובא קאתי, ומ"מ הכל לפי מה שהוא ענין, דלגבי פרסק כיון דאיכא לאוקמי יתורא דלישנא שישמיד לו פוסק כל זמן שהדלית קיימת, לא מוקמינן לי' לומר שיאכל פירות הפרסק אם תעקר הדלית, שזה שעבוד גדול הוא ואין לך בלשונו אלא מועט שכשעבודין. אבל כאן שאי אפשר לפרש לשונו דליחייב להעמיד בית כל זמן שהעלי' קיימת, שהרי א"א שתתקיים העליי' אלא בקיומו של בית, משום הכי אמרי' דעל כרחן בית שעבד לי' לעלי' דאי נחתא ליחות (בחדא) [בהדה]. עוד כתב ז"ל שדומין הן לגמרי, דמתניתין נמי תחתון נתקלקל דהיינו תקרה של בית שהוא תחתונה של עליי', הלכך כי היכי דאמרי' גבי פרסק שחייב להעמיד תחתון כל זמן שעליון קיים, ה"נ במתני' צריך להעמיד בית כ"ז שעליון דהיינו עלי' קיים. וכתב הוא ז"ל שלפי לשון ראשון אפי' נפלו כותלי עלי' ותקרת בית קיימת, חייב להעמיד לו עלי'. ולפי לשון שני דוקא בשנפחת התקרה בלבד, אבל אלו נפל אף כותלי העלי' לא מחייב [ל' חי' הר"ן].

הבית והעליה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על זה הפרק שענינו הוא במי שהבית לאחד ועלייה לאחר שאירע מחלקת בין שניהם וכן ביארנו על פרק זה שהוא ממין המסכתא השלישית ר"ל בבא בתרא אלא שהונח מקומו הנה מצד מה שנתגלגל בו מענין שכר שכיר והוא משנת השוכר את הפועל ומ"מ רבו מעניני המסכתא השלישית ורוב הפרק יסוב על חמשה ענינים הראשון במחלוקות הבאים מצד בית ועליה שנפלו שניהם או אחד מהם והדומה לזה השני במחלוקות הבאים מצד שנפל מתחומו של זה לרשות הרבים או לרשות שכנו והמפולת מזיק על איזה צד חייב בהזיקו ועל איזה צד פטור השלישי בפרעון שכר שכיר אם יכול לפרעו במה שירצה אם דוקא דמים שהתנה הרביעי על איזה צד משתמש ברשות הרבים אע"פ שמגיע היזק מתשמישו לבני רשות הרבים החמישי רשות המספק לשנים אם של זה אם של זה וצמחו בו צמחים איזה מהם זוכה באותם הצמחים זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואים אלו אבנים ראויין להשתבר היה אחד מהם מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון אמר הר"ם כשיוכל להביא ראיה מענין הנפילה מה שהוא לבעל הבית ומה שהוא לבעל עליה נעשה על פי אותה ראיה ואם לא נדע חולקין ומה שאמר נוטלן ועולות לו הוא כשיודה לו בעליו במקצת מה שטען ויאמר לו במקצת איני יודע על העיקר שביארנו לך בזאת המסכתא שכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם:

אמר המאירי הבית והעליה של שנים שנפלו וכו' לפי מה שיתבאר בגמרא משנה זו כוללת שלשה דינין האחד שנפלו הבית והעליה ולא נודע חלק זה היכן וחלק זה היכן כגון שנפל בלילה ובני רשות הרבים פנו את הכל ועל זה נאמר שחולקים בעצים ובאבנים ועפר וחולקין בין מה שימצא שלם בין מה שימצא שבור השני שניכר מן המפולת חלקו של זה היכן וחלקו של זה היכן כגון שאם נפל דרך חבסא כגון שנחבס התחתון ונפל העליון עליו הרי הדבר ניכר שהתחתונות לבעל הבית והעליונות לבעל העליה ואם נפל דרך חבטה כגון שנפל דרך רחב רשות הרבים הדבר ניכר שהחיצונות לעליון והפנימיות לתחתון וכל שכיוצא בזה חולקין על הדרך שנכר בה חלק זה למי ואם נשתירו קצתן רואין באיזה חלק הם ונוטלין הראוי להן לחלקו וכגון שנפל ביום ונודע דרך הנפילה היאך היה ואם נפל בלילה כגון שלא פנו וראו הדבר מצד עמידת העצים והאבנים או שפנו אותם ומ"מ המפנים העידו על תכן עמידתם השלישי שלא נכר מצד המפולת על הדרך שביארנו אלא שקצתן נכרות מצד איכותם שבחלקו של אחד מהם היו והרי זה נוטל אותן הנכרות בחלקו ואע"פ שהם יפות מן האחרות ועולות לו לחשבון ופירשו בגמרא לפי חשבון שלמות ר"ל שהאחד נוטל כנגדן שלמות אע"פ שאינו מכירן והשאר חולקין בשוה ונמצא שלא הועילה לו הכרתו אלא מחמת יופי או מחמת רוחב או גודל ומשנה זו אתה צריך לפרשה בשהיו הבנינים והתקראות שוים:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

שאלו בגמרא על משנה זו שנראה אבנים ועצים אלו ברשות מי הם ויעשה האחר תובע ומוציא מחברו ותרצוה בשני פנים האחת שהיו ברשות אמצעי לשניהם ר"ל או של שניהם או שאינה לאחד מהם והשנית שאפי' היו ברשות אחד מהם אין לו בהן חזקה ולשון הגמרא בזה שותפין כי האי גונא לא קפדי אהדדי:

למדנו מכאן שכל דבר הנודע לשני שותפין אע"פ שיוצא עכשו מרשותו של אחד מהם אין הדבר יוצא מחזקת חברו שהשותפין אינן קפדין זה על זה והרי הוא כאלו היה ברשות שניהם ולא סוף דבר בשהייה מועטת כזאת אלא אפילו בשהייה מרובה כמו שכתבנו בבתרא פרק ראשון:

וגדולי המפרשים מוסיפין לומר בה שלא סוף דבר במה שנודע לשניהם שוה בשוה אלא כל שנודע שנשתתפו שניהם בה כגון שראו שזה הביא מעות מכאן וזה מעות מכאן וצירפום ולקחו ולא ידעו כמה מזה וכמה מזה ולאחר ימים יצא המקח מתחת ידו של אחד ואמר שני שלישים שלי ושליש לחברי אינו נאמן והרי היא בחזקת שניהם וראייתם משמועה זו שלא נעשית שתפות זו עד שעת נפילה שנתערבו ולא נודע כמה לזה וכמה לזה ומסתמא הואיל ונודע שתופם אין משגיחין על שלא נתברר כמה לזה וכמה לזה ומ"מ אין כאן ראיה שכבר פירשנוה בשהבנינים שוים הא מ"מ דברים אלו דוקא שאין השותף יכול לטעון לא היו דברים מעולם או החזרתים לך כגון שנראה עכשו תחת ידו ובבבא בתרא יתבארו מזה קצת דברים בע"ה:

מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים דינרין והשאר איני יודע הרי הוא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע וכל מחוייב שבועה שאין יכול לישבע משלם:

בד"ה וליחזי ברשות כו' ועוד דהתם פריך מתוך הסוגיא כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס' בד"ה לפיכך אם נפל כו' וק"ל:

בפרש"י בד"ה לוגר ליה אחריתי כו' ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו כו' עכ"ל ולא ניחא ליה לפרושי לאידך גיסא דלוגר ליה אחריתי שיהיה דר לבד וכדמעיקרא ולמה כופין אותו לדור עם הבעל הבית דהא לא פסיקא לן שיהיה דר לבדו דמיבעיא לן בסמוך א"ד שניהם דרין כו' וק"ל: