דף ביאור

מסכת בבא קמא דף ע״ד עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף ע״ד עמוד א׳

מסכת בבא קמא דף ע״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־275 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מדסיפא בשתי כיתות להכי תלי רישא בסיפא דרישא לא ניחא לן לאוקמה בשתי כיתות אלא בג' משום דקתני שהרי הרב אומר כן ואי דלא אתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרו איפכא לא הוה ניחא ליה בהני דמפקי ליה לעבד לחירות אלא מדסיפא מיתוקמא בשתי כיתות וע"כ במיפך והזמה מוקמית ליה הלכך רישא נמי אוקי במיפך והזמה:

שהרי העבד אומר כן דניחא ליה דמפקי ליה לחירות ויהבי לה דמי עין:

בתראי אותן שמזימין:

אילימא דלא קמודו הנך בתראי בחבלא דעבד כלל אלא דקאמרי עמנו הייתם ותו לא מידי:

כוליה עבד בעי קמאי לשלומי:

ואפכינהו ואהנו ליה לרב לפוטרו מדמי עין שהן מרובין מדמי שן ומיהו עבד נפיק לחירות:

ואזמינהו והכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא דאתאי כת אחריתי מקמי דידהו ואמרי איפכא סימא את עינו והפיל את שינו דאי אתאי כת אחריתי ברישא והדר אמרי הני הפיל את שינו וסימא את עינו כיון דלא אפומייהו פסקינן דינא אלא בראשונים שמזקיקים את הרב לדמי שן שישנו בכלל דמי עין של אחרונים אפילו נמצאו זוממין אלו האחרונים לא הוי מחייבו דאין עדים זוממים מתחייבים עד שיגמר הדין על פיהם הלכך הך סיפא מוכחא לפום ריהטא בשתי כיתות ומיפך והזמה:

והיכי דמי בין רישא ובין סיפא כיון דהשתא מוקמת לה במיפך והזמה ובשתי כיתות עדים היכי דמי:

ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

דאכתי גברא לא מחייב אין הטעם משום דאי הוה בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר דאפי' לשמואל דאמר לקמן (בבא קמא דף עה.) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין לא חשבינן לגברא בר חיובא לענין קנס כדפרישית בסוף המניח (לעיל בבא קמא לג. ושם: ד"ה איכא) בשמעתין דהוחלט השור:

ונמצאו זוממים קמאי בהך סיפא הוצרך לומר שהעדים שהוזכרו בברייתא שהוזמו הם היו ראשונים משום דצריך לומר דפסקינן לדינא אפומייהו דאין העדים זוממים משלמים עד שיגמר הדין על פיהם ואם לא שבאו תחילה לא ה"מ למפסק דינא אפומייהו אבל ברישא אע"פ שבאו לסוף פסקינן דינא אפומייהו:

עבד כל דהו מימר הוה בעי הוה אתא לבי דינא אמר הרבה יש לתמוה אמאי קאמר כל דהו דלגמרי באין לסיועיה:

Tosafot on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

דבר זה אין בו הפרש בין שהדבר בשלש כתות בין שאין כאן אלא שתי כתות אלא שהשניה מזמת ומהפכת הדברים שאם תפרשנה בשלש כתות תפרש שכת ראשונה העידה שהפיל את שנו וסמא את עינו ושניה העידה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שלישית הזימה את השניה ואם תפרשה בשתי כתות תפרש שהראשונה אמרה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שניה הזימה את הראשונה ואמרה שהפך הדבר היה וביום אחר ושמא תאמר בשלש כתות מיהא הרי הוכחשה עדות השניה בעדות הראשונה והיאך הזמה חלה עליו תדע שאין כאן הכחשה שהרי אלולא שבאה כת שלישית והזימה עדות שניה היה הדין נגמר על פי השניה שהיא המועט ועוד שאפילו היה הדבר בדרך שהיה שם הכחשה כגון שבאו עדים והעידו הפיל את שנו וסמא את עינו ובאו שנים ואמרו הפך הדברים ובאה כת שלישית והזימה את הראשונה שכבר נמצאת הראשונה מוכחשת בשעת ההזמה אעפ"כ משלמת דמי עין לרב שהכחשה תחלת הזמה היא:

העידו שביום ראשון הפיל את שנו וסמא את עינו ובא העבד עמהם ונגמר דינו על פיהם ואח"כ באו המזימים ואמרו באותו יום עמנו הייתם אלא מעשה זה ביום שני היה והפך היה משלמין דמי כל העבד שהרי מ"מ באותה שעה שהעידו עליו לא היה בר חיוב כלל והיו מפקיעין את העבד ממנו שלא כדין ונמצא שדברים אלו אמורים בשהם מקדימין שהראשונים העידו שביום ראשון היה ובאו המזימים ואמרו ביום ראשון עמנו הייתם ומעשה זה ביום שלפניו היה:

לא עמד העבד בדין עם האדון ובא העבד עם העדים והעידו עליו שקר והוא שהפיל וסמא והוזמו ונמצאו הדברים הפך וביום אחר אף אלו אע"פ שמ"מ יצא העבד לחירות הם משלמין דמי כל העבד שהרי הם סבה להפקעת כלו שמא אלו תבעו בדין בלא עדים היה מודה ופטור שיציאת עבד בראשי אברים קנס הוא ומודה בקנס פטור הא אין הדברים אמורים אלא שכבר עמד העבד בדין וכפר בו האדון ובא העבד עם עדיו והוזמו ונמצא הפך הדברים:

Meiri on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה ואזמינהו והכא ליכא למימר כדאמר רבא ברישא כו' עכ"ל ר"ל דודאי אי הוה מתוקמא הסיפא שפיר בגוונא דרישא ובג' כתות הוה ניחא ליה לאביי נמי לאוקמא הכי כדמשמע מרישא דאיירי בג' כתות כדמסיק מדקתני שהרי הרב אומר כן אבל כיון דליכא לאוקמא הסיפא בההוא גוונא ממש דהא הרישא לא מתוקמא אלא דהזוממין הוו מציעאי אבל הסיפא לא מתוקמא בהכי אלא דהזוממין הוו קמאי וא"כ אית לן למימר נמי שפיר דהסיפא מיירי בב' כתות ודו"ק:

Chidushei Halachot on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

דמקדמי אקדומי כדפירש בקונטרס דמודים שקודם שבאתה כת ראשונה להעיד נעשה המעשה אבל בזה אין אנו חוששין אם הראשונים אמרו בחד בשבא הוה והמזימין אמרו בתרי בשבא הוה דכיון שמודים אחרונים דבשעת עדות ראשונה כבר המעשה נעשה ובעמד בדין כדמסיק חשיב ליה שפיר גברא בר חיובא כדמוכח בפרק קמא דמכות. תוספות שאנץ. וכ"כ לעיל בשם הראב"ד ז"ל.

ונמצאו זוממין קמאי אף על פי שברישא דברייתא פירשנו שאותם הנזכרים בברייתא שהוזמו הם היו אמצעיים בהך סיפא צריך לומר שהעדים הנזכר בסיפא שהוזמו הם היו הראשונים וכו' כמו שכתוב בתוספות. תוספות שאנץ.

אלא סיפא למה לי שלש כיתות וא"ת מה דיחוי קאמר אביי הא ודאי שפיר קאמר רבה דיש לנו לומר דסיפא דומיא דרישא כדקאמר בכל דוכתא. ויש לומר כדפירשתי לעיל דקסבר אביי כיון דמצינו לאוקמה סיפא בשתי כיתות בלא שום דוחק אין לנו להגיה ולאוקמה בשלש כיתות. ועוד יש לומר דלא מסתבר לאוקמי סיפא בשלש כיתות משום דאם כן צ"ל בברייתא דקתני הראשונים והאחרונים ומדלג האמצעיים ואין דרך תנא לשנות בענין זה אבל ברישא כי מוקמי לה בשלש כיתות אין דוחק כל כך שאינו מדלג כלום שמתחיל לשנות מאמצעיים ואילך. עבד כל דהו ניחא. תימא מאי קאמר כל דהו הרי יש דבר גדול דבעי למיתביה ליה דמי עינו. וי"ל דהכי קאמר עבד בכל דהו ניחא ליה כיון שהוא יוצא לחירות כל שכן השתא דניחא ליה טפי דמחייבין לרב דמי עינו. תלמידי הר"פ ז"ל.

והרא"ש ז"ל הקשה בתוספותיו וז"ל כל דהו נימר אמר וכו' תימה מאי צריך להאי כל דהו לגמרי באין לסייעו. ע"כ.

מתקיף לה רבי זירא אימא וכו' נראה דאברייתא קא פריך דמחייב דמים במקום שיש שנו ועינו. וקשה קצת דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא וכמו שביארתי בהלכות עולם. ושמא האי אתקפתא בכאן לאו דוקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו. ודכוותיה אשכחן בפרק המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא וכו' ופירש רש"י לשם דאמתניתין קמתמה וכו'. שיטה.

סימא עינו והפיל את שנו ניפוק בשנו ובעינו פירוש שלא עמד בדין בינתיים הכא במאי עסקינן שהוזמו על הטביחה תחילה. תימה דבא לתרץ אליבא דאביי דאמר הכחשה לאו תחילת הזמה היא ואביי אמר לעיל למפרע הוא נפסל אם כן לדידיה צריך לאוקמה מתניתין שהעידו בבת אחת והוזמו בבת אחת. וי"ל דאין הכי נמי אלא עכשיו אינו חושש לתרץ רק אותה קושיא שהיה מקשה עכשיו והיינו שהכחשה תחילת הזמה וכעין זה פירשתי לעיל. תלמידי הר"פ ז"ל. וכן כתבו התוספות לעיל (בבא קמא דף ע"ג) דיבור המתחיל שתעידו בבת אחת. והראב"ד ז"ל כתב וז"ל אמרי הכא במאי עסקינן שהוזמו על הטביחה תחילה. והכא ליכא לאקשויי סוף סוף כי הדרי ומתזמי אגנבה איגלאי מילתא למפרע דלגבי טביחה הוו להו (חסר כמו חצי שיטה) אלא שמע מינה הכחשה תחילת הזמה היא חדא דרבא הוא דאמר הכחשה תחילת הזמה ולדידיה ליכא למימר איגלאי מילתא למפרע ועוד דההוא פסלנותא לאו הכחשה היא אלא פסלנותא דממילא היא כעין גזלה וכיוצא בה. ע"כ.

Shita Mekubetzet on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

פני יהושע

גמרא ואביי א"ל בשלמא רישא וכו' אלא סיפא ל"ל שלש כיתות וכו' לפר"י דלעיל ה"ה דהוי מצי אביי לאוקמי סיפא נמי בג' כיתות וכגון דאפכינהו ואזמינהו מציעאי לקמאי. ובהכי הוי אתי טפי שפיר דהוי סיפא דומיא דרישא. ונ"ל משום דלישנא דברייתא לא משמע דאיירי בג' כיתות דהעיקר חסר מן הספר. ובשלמא בבא דרישא א"ש דבמאי דקתני שהרי הרב אומר כן משמע להדיא שהרב מביא לב"ד אלו העדות לפטור עצמו מדמי העין שחייבוהו כת ראשונה וא"כ יש במשמע שפיר דאיירי בג' כיתות אבל בסיפא דלא מוכח מידי ממאי דקתני שהרי העבד אומר כן וא"כ אי איתא דאיירי בג' כיתות ה"ל למיתני בהדיא ובשלמא לרבא ע"כ צריך לאוקמי בג' כיתות דומיא דרישא ומה שלא נזכר הכת השלישית בברייתא לא חייש רבא דהא בלא"ה ע"כ צריך לאוקמי שהכת אחרונה אפכינהו לקמאי ואמרו עינו והדר שינו דאל"כ דמי כולי עבד לרב בעי שלומי וא"כ מה לנו אם נאמר מסברא דנפשין להוסיף ההפכה ע"י אותו כת המזימות בעצמם אף ע"ג שלא נזכרה ההפכה בברייתא ומה לנו אם נאמר שאותו ההפכה בעצמה היא ע"י כת שלישית מעלמא ואדרבה בהכי ניחא טפי דהוי דומיא דרישא אבל לאביי לפר"י נצטרך להוסיף על לשון הברייתא ההזמה דמציעאי לקמאי כי היכי דלא תידוק הכחשה תחילת הזמה אי איירי בג' כיתות ולהוסיף עוד ההפכה שלא נזכרה ג"כ בברייתא כלל לכך ניחא ליה לאוקמי בב' כתות וא"צ להוסיף רק ההפכה בלחוד ודו"ק. ועיין בס' המאור ובמלחמות ה' ובספר ת"ח:

Penei Yehoshua on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

גליון הש"ס

רש"י ד"ה אי דמאחר כו' יום שני הוה וקשה לי הא בזה לא בעי שלומי דכי העידו היה באמת חייב וזהו בכלל מה דמשני אלא דאקדמי אקדומי וכמ"ש רש"י ד"ה דמקדמי דכל שקודם שבאת כת שניה להעיד נעשה מעשה סגי. והו"ל לרש"י לפרש דמאחרי שאומרים שאחר שהעידו נעשה המעשה וצ"ע:

Gilyon HaShas on Bava Kamma 74a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מִדְּסֵיפָא בְּמֵיפַךְ וַהֲזַמָּה, רֵישָׁא נָמֵי בְּמֵיפַךְ וַהֲזַמָּה.

קטע 2

דְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״מֵעִידַנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהִפִּיל אֶת שֵׁן עַבְדּוֹ, וְסִימֵּא אֶת עֵינוֹ״ – שֶׁהֲרֵי הָעֶבֶד אוֹמֵר כֵּן; וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין – מְשַׁלְּמִין דְּמֵי עַיִן לָרַב.

קטע 3

הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא קָא מוֹדוּ לְהוּ בָּתְרָאֵי בְּחַבְלָא כְּלָל, דְּמֵי כּוּלֵּיהּ עֶבֶד לְרַב בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי לֵיהּ!

קטע 4

אֶלָּא פְּשִׁיטָא – דְּקָא מוֹדוּ כּוּלְּהוּ בְּחַבְלָא,

קטע 5

(וּדְקָא אָפְכִינַן) [וּדְאַפְכִינְהוּ] וְאַזְּמִינְהוּ.

קטע 6

וְהֵיכִי דָמֵי? אִי דְּקָא מְאַחֲרִי אַחוֹרֵי הָנֵי בָּתְרָאֵי – אַכַּתִּי דְּמֵי עֶבֶד לְרַב בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי;

קטע 7

דְּכִי מְחַיְּיבִי לֵיהּ לְגַבְרָא – אַכַּתִּי גַּבְרָא לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא! אֶלָּא דְּקָא מְקַדְּמִי קַדּוֹמֵי הָנֵי בָּתְרָאֵי.

קטע 8

וְאִי דְּלָא עָמַד בַּדִּין – אַכַּתִּי דְּמֵי כּוּלֵּיהּ עֶבֶד לְרַב בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי לֵיהּ, דְּאַכַּתִּי גַּבְרָא לָא מִיחַיַּיב!

קטע 9

אֶלָּא דְּעָמַד בַּדִּין.

קטע 10

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא לְרַב אָשֵׁי: דּוּקְיָא דְרָבָא מֵהֵיכָא? אִילֵּימָא מֵרֵישָׁא, רֵישָׁא מִי קָא מִתַּכְחֲשִׁי מְצִיעָאֵי?

קטע 11

כֵּיוָן דְּאִי לָא מִתַּזְּמִי – סָהֲדוּתָא כְּווֹתַיְיהוּ קָא קָיְימָא, דְּדִינָא כְּווֹתַיְיהוּ פָּסְקִינַן, דְּיֵשׁ בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה;

קטע 12

הִלְכָּךְ קַמָּאֵי הוּא דְּקָא מִתַּכְחֲשִׁי, מְצִיעָאֵי לָא מִתַּכְחֲשִׁי מִידֵּי!

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ, רָבָא סָבַר: מִדְּרֵישָׁא בְּשָׁלֹשׁ כִּיתּוֹת – סֵיפָא נָמֵי בְּשָׁלֹשׁ; וְדָיֵיק מִסֵּיפָא –

קטע 14

כְּגוֹן דְּאָתוּ בֵּי תְרֵי, וְאָמְרִי: ״הִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ וְסִימֵּא עֵינוֹ״, וּפַסְקִינֵיהּ לְדִינָא אַפּוּמַּיְיהוּ;

קטע 15

וְאָתוּ בֵּי תְרֵי אַחֲרִינֵי, וְאָמְרִי: ״סִימֵּא אֶת עֵינוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ״, דְּקָא מַכְחֲשִׁי לְהוּ לְהָנֵי קַמָּאֵי; וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין קַמָּאֵי – מְשַׁלְּמִין דְּמֵי עַיִן לְרַב.

קטע 16

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הַכְחָשָׁה לָאו תְּחִילַּת הֲזָמָה הִיא, אַמַּאי מְשַׁלְּמִי? הָא אִתַּכְחַשׁוּ לְהוּ מֵעִיקָּרָא! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, הַכְחָשָׁה – תְּחִילַּת הֲזָמָה הִיא.

קטע 17

וְאַבַּיֵּי אָמַר לָךְ: בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא – לָא סַגִּי דְּלָא שָׁלֹשׁ כִּיתּוֹת, שֶׁהֲרֵי קָתָנֵי ״הָרַב אוֹמֵר כֵּן״;

קטע 18

אֶלָּא סֵיפָא – לְמָה לִי שָׁלֹשׁ כִּיתּוֹת? ״שֶׁהֲרֵי הָעֶבֶד אוֹמֵר כֵּן״?!

קטע 19

עֶבֶד – כֹּל דְּהוּ מֵימָר אָמַר, דְּנִיחָא לֵיהּ דְּנִיפּוֹק לְחֵירוּת.

קטע 20

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא, אֵימָא: סִימֵּא אֶת עֵינוֹ –