בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בבא קמא דף נ״ח עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף נ״ח עמוד ב׳

    מסכת בבא קמא דף נ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־357 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ולאסטמורי בגוה להשמר ולהזהר בה:

    היכי שיימינן לבית סאה דמתני':

    סאה בס' סאין האי בית סאה דקתני במתני' דבשביל ערוגה אחת שמין בית סאה לאו בית סאה באנפי נפשה שיימינן דמכחישין ליה למזיק לפי שבית סאה נמכרת ביוקר לפי שמועט הוא ואינו מצוי לימכר ועני שאין ידו משגת לדמי קרקע גדולה קונה אותו ביותר מדמיו וקרחת ערוגה של קב או קביים חשיב לו לפי דמיו אלא שמין ששים סאים כמה שוין ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתו דמיו בשביל קרחת ערוגה זו. וא"ת למה הוזכר בית סאה שאם היה שמין מתחלה הערוגה בששים סאין כמה היו יפין וכמה הן יפין לא היה משלם כלום שאין קרחת ערוגה קטנה ניכרת בששים סאין אבל בבית סאה ניכרת:

    תרקב בששים תרקבין שלשים סאין שמין ולא ששים דא"כ מפסדת ליה לניזק שאין קונין מצויין לששים סאין לפי שמרובין הן לאדם בינוני ומועטין הן למשופע בנכסים:

    קלח בס' קלחים מה שאכלה בס' שיעורין כמותו:

    משלם דמיהן כמו שנמכרין קב או קביים בשוק:

    מאי לאו בפני עצמו וקשיא לכולהו:

    לא בששים ולכל חד כדאית ליה:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 58b · Sefaria

    תוספות

    קשבא פי' בקונטרס דקל וכן משמע דקאמר ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי ותאלי הם דקלים כדמוכח בהחובל (לקמן בבא קמא דף צב.) חזא תאלי בי גופני וקאמר גופני קנו דקלי וקשה דבפ"ק דע"ז (דף יד:) תנן דקל טב וחצב ונקלבא ומפרש בגמ' חצב קשבא ושמא יש מיני דקלים הרבה שאחד קרוי דקל סתם ואחד קרוי חצב דהיינו קשבא ובערוך פירש דקשבא הוא דקלא פרסאה:

    דדאין דינא דפרסאה י"מ של דקל פרסאי דאמר לקמן הלכתא כוותיה דריש גלותא בדקלא פרסאה ולפי מה שפירש בערוך דקשבא דקלא פרסאה אי אפשר לפרש כן:

    Tosafot on Bava Kamma 58b · Sefaria

    רשב"א

    היכי שיימינן א"ר יוסי בר חנינא סאה בששים סאים הרבה פירושים נאמרו בזה ומחוור בעיני מה שאמר הראב"ד ז"ל והוא כעין פירוש ר"ח ז"ל והכי פירוש סאה בששים סאים ומפני שהוא דבר גדול שלא להכחיש את המזיק שמין בששים סאין והיינו דתנן במתניתין סאה אבל אם הוא פחות מסאה שמין בפני עצמו. חזקיה אמר אפילו קלח בששים קלחים וסאה דמתניתין לאו דוקא ור' ינאי אמר תרקב בששים תרקבים הא פחות מכאן שמין אגב קרקעי. והא דאקשי' מאכלה קב או קביים דמשמע ליה למקשה דבפני עצמה שמין אותה איכא למימר דלחזקיה בלחוד קא מקשה דלדידיה אפילו קלח שמין בששים קלחים כ"ש קב אבל לר' יוסי בר חנינא ולר' ינאי לא קאמר דאפשר דלאו דוקא נקטה ברייתא קב או קביים אלא הוא הדין לר' יוסי כל פחות מסאה וכ"ש לר' ינאי דלדידיה אפשר דדוקא נקט קב או קביים הא ג' קבים שמין בששים תרקבים ואי משום קביים וחצי חצי לא מתני ליה. ואפשר דבדוקא משמע ליה למקשה וקשיא לכלהו כך נראה לפי פירושם וזה נ"ל יותר דאי לפי פי' ראשון מאן דמתרץ בששים לא מתרצא אלא לחזקיה אבל לר' יוסי בר חנינא ולר' ינאי אכתי קשיא כדמעיקרא וכ"ש.

    הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ולא בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא קב בששים. וזה כחזקיה. והא דלא אקשו מינה לר' יוסי בר חנינא ולר' ינאי משום דלא מפרשא בהדיא ולתרוצי קיימא הלכך לא מותבי' מינה.

    ההוא גברא דקץ קישבא פירות דקל ואיכא דאמרי תלתא ואף הוא פירות דקל כמו תחלי שהן דקלים כדאמרינן בפרק החובל חזא תחלי ביני גופני וקאמר גופני קרוביה דקלי ומיני דקלים הרבה יש ויש שקורין קשבא ויש שקורין דקל סתם.

    רב פפא אמר הכי קאמר אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח למזיק ולא כור בששים כורים מפני שפוגם למזיק פירוש אלא שמין את הכור סאה בס' סאים ולפי פירוש זה ניחא לי מתניתין דנקט ס' סאים דלכולי עלמא אין משערין ביותר מששים סאה.

    דדאין דינא פרסאה כלומר דין של פרסיים לומר שלא דן כהוגן.

    Rashba on Bava Kamma 58b · Sefaria

    מאירי

    שומא זו שהזכרנו שהיא בששים לא סוף דבר בנזקי ממונו אלא אף בנזקי גופו ר"ל במה שמזיק בגופו מעתה אדם שקצץ אילן של חברו או השחית פירותיו המחוברים וצריכים לקרקע שמין אותם בששים על הדרך שהזכרנו בנזקי בהמתו ומ"מ בפירות גמורים ואין צריך לומר בתלושים שמין אותם על פי עצמן אם כן למה אמרו באילן עצמו ששמין בששים והלא כפירות גמורים הם יראה לי מפני שמ"מ צריך הוא לקרקע ואילן שאמרנו דוקא באילן בינוני אבל אילן החשוב במינו כגון זה שנאמר עליו בסוגיא זו דיקלא פרסאה שמין אותו על גבי שדה שניטע בו ולא בששים ולענין פירוש קשבא הוא דקל זקן ותילתא הוא דקל בחור כמו שאמרו בפרק החובל צ"ב א' חזא תילתא ביני גופני:

    גדולי המחברים נוטים בזו לדרך אחרת ונראה שלדעתם אילן עצמו אינו בדין זה אלא ששמין אותו בפני עצמו ולא נאמר לדבריהם דבר זה אלא בפירות אילן שאם אכלתם בהמתו או קצצם הוא לחברו אם פירות של אילן בינוני הוא שמין אותם בששים ואם של אילן חשוב שמין אותם על גבי האילן:

    כל פירות שאינן גמורים שאכלתם בהמתו או דרסם הוא הואיל והקלנו עליהם לשומם בששים מחמירין בהם מצד אחר ורואים אותם כאלו נגמרו ושמין כמה קרקע בששים של ערוגה זו נפחת מדמיו בחסרון פירות גמורים שבערוגה זו ואין כאן חומר למזיק אע"פ שאפשר שהם נושרים ברוח שהכל נבלע בשומא שהלוקח שם בעצמו ונותן עיניו בכל:

    Meiri on Bava Kamma 58b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה שמין בית סאה כו' ועוד דלמ"ד בגמרא קלח כו' אמאי נקט במתני' בית סאה כו' עכ"ל אבל למ"ד תרקב בס' תרקבים ניחא דנקט בית סאה אשומא שניה דבתחילה שמין מה ששוה תרקב בס' תרקבין ולפי חשבון זה כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתה בית סאה בשביל ערוגה זו וק"ל:

    בא"ד ואע"ג דקתני במתני' בית סאה באותה שדה לרבי ינאי כו' עכ"ל ולמ"ד לעולם בששים שיעורן כמותו שמין ניחא טפי דלשיעורא בעלמא נקט בית סאה הנאכל שמין באותה שדה וה"ה בשיעורין אחרים וה"נ נקט חזקיה שיעור קלח וה"ה בכל שיעורין בכמותו משערין וק"ל:

    בא"ד כדקאמר סאה תרקב קב וכור אין להקפיד כו' עכ"ל ר"ל כדקאמר ולא כור מיבעי ליה כדקתני קב ולא קתני בית כור אלא כדמסיק משום דלשתמע קב בבית כור כו' ודו"ק:

    בד"ה דדאין דינא דפרסאה כו' ולפי מה שפי' בערוך כו' א"א לפרש כן עכ"ל דא"כ מאי קאמר גבי ר"ג דדאין דינא דפרסאה ל"ל כיון דהאי עובדא הוה בקשבא דהוא דקלא פרסאה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 58b · Sefaria

    מהר"ם

    גמ' ותלתא תלתא בקינא הוו קיימו וכו' זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא פירוש כל השלשה היו שוי מאה זוזי וההוא גברא קץ חד מינייהו ולכך פסק שישלם לו בעד הא' תלתין ותלתא ותילתא דהיינו השליש ממאה זוזי:

    תוס' ד"ה שמין בית סאה וכו' ונראה לפרש דשמין בית סאה דקתני היינו בית סאה הנאכל כו' והא דקתני כמה היתה לשון נקבה קאי אשדה (ועיין בתוס' פרק השואל דף צט ע"ב):

    בא"ד ואע"ג דקתני במתני' בית סאה באותה שדה לרבי ינאי לא לשיעורא נקטיה וכו' והא דמקשו התוס' לישנא דמתני' לרבי ינאי טפי מדלחזקיה דאמר קלח בס' קלחים משום דלחזקיה יש ליישב שפיר לישנא דמתני' דקתני בית סאה באותה שדה דר"ל סאה בס' סאות וה"ה אם אכלה חצי סאה שמין בששים חצאי סאין והיינו כדחזקיה דאמר לעולם משערין במה שאכלה משערינן כמותו אבל לרבי ינאי דאמר תרקב בס' תרקב ותרקב הוא חצי סאה ור"ל אפי' אכלה סאה לא משערינן בס' סאין כמותה אלא משערין חצי סאה דהיינו תרקב בפני עצמו דהיינו חצי סאה בס' כמותה דהיינו תרקב בשלשים סאין וחוזרין ומשערין חצי סאה השנית ג"כ בענין זה וכן אם אכלה פחות או יתר מזה לעולם משערינן הצי סאה בס' חצאי סאה ולעולם לא מצינו דמשערין בסאה שלימה א"כ לא הוי למנקט במתני' שמין בית סאה וכו' וק"ל:

    Maharam on Bava Kamma 58b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    אמר רב פפא וכו' ולא כור בששים כורין וכו' פירוש אלא שמין את הכור סאה בסאה בששים סאין. ולפי פירוש זה ניחא לי מתניתין דנקט ששים סאין דלכולי עלמא אין משערין ביותר מששים סאין. הרשב"א ז"ל. וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל אמר רב פפא הכי קתני למאן דאמר קלח בששים קלחים לא ניחא וכי מסיק אין שמין קב בפני עצמו דחק לומר כן כדי ליישב לדידיה. אי נמי אומר רבי שמעון ז"ל דרוצה ליישב משביחו ופוגמו בחד גוונא. ע"כ.

    הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק וכו' וזה כחזקיה. והא דלא אקשו מינה לדרבי יוסי ורבי ינאי משום דלא מפרשה בהדיא ולתרוצי קיימא הילכך לא מותבינן מינה. הרשב"א ז"ל.

    קשבא פירש בקונטרס דקל. ולא משמע הכי בפרק קמא דעבודה זרה דתנן דקל טב וחצב וכו' אלמא קשבא לאו היינו דקל. ובערוך פירש בערך חצב שהוא קנה שעושין ממנו הסוק"ר והוא מתוק. ומיהו אין משמע שיהא זה כן דאינו שוה כל כך והכא משמע ששלשה היו שוים מאה זוז. ובערוך עצמו פירש בערך קשב דהוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן. וכן משמע דהוא מין דקל מדקאמר ותלת תאלתא וכו'. ושמא יש מיני דקלים הרבה וכו'. תוספות שאנץ.

    איכא דאמרי דקל תלתא כמו שתילים של דקל מי לא תניא קטמה נטיעה רבי יוסי אומר גוזרי גזרות וכו'. ועל בהמה קא מיירי. הראב"ד ז"ל.

    נטיעה בת שנתיים שתי כסף תימה מאי קאמר הא בששים משערינן. ויש לומר דהך שיעורא לא הוי אלא לאשמועינן דבציר מהני לא הוי ואף אם לא יעלה לשתי כסף משערינן ליה בששים מכל מקום פחות משתי כסף לא ישלם אבל פעמים שעולה יותר לפי חשבון של ששים. תלמיד הר"פ ז"ל.

    אכלה חזיז פירוש ירק רך מאוד. הא דאמרי רבנן על חזיז ופגין ובסר וסמדר רואין כמה היתה יפה וכמה היא יפה וכו' ופרשינן ליה בששים נראה לי דכפירות גמורין חשבינן להו אלא ששמין אותם על גבי שדה אחד בששים וממעשה דאלעזר זעירא אסתבר לי הכי דאמרי ליה בקץ כופרא דמשלם דמי תמרי ואקשי להו והא לאו תמרי אזיק וכי אמרי ליה דמי כופרא אקשי להו והא הוו תמרי והדר אמר להו בששים אלמא דמי תמרי יהבי אלא ששמין אותם על גבי שדה בששים משום וכו'. הראב"ד ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 58b · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספות בד"ה שמין בית סאה באותה שדה כו' וקשה דהיכא מצינו שתי שומות הללו דבקרא לא כתיב וכו' ומן המשנה לא משתמע כלל עכ"ל. ונראה ליישב לפרש"י דלישנא דמתני' הכי דייק מדנקט בית סאה באותה שדה דלשון באותה שדה מיותר לכך משמע לרש"י דבאותה שדה קאי אשומת בית סאה ששמין אותה לפי ערך כל השדה והיינו בששים ובזה א"ש נמי הא דמקשה בגמרא היכי שיימינן ועי"ל דלישנא דקרא נמי הכי משמע מדכתיב בשדה אחר ואי ס"ד דלעולם אין שמין אלא אותה שדה שאכלה מתוכו אין זה שדה אחר אע"כ דקאי אבית סאה ששמין אותה בערך שדה אחר שהיא גדולה ממנה בששים וק"ל:

    בגמרא אלא א"ר הונא וכו' הכי קתני אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק וכו'. וקשה מאי משביח הניזק שהרי אינו נוטל אלא דמי היזק וכמו כל הנזקין ועוד קשה מאי איריא מפני שמשביח ותיפוק ליה דגזרת הכתוב הוא מובער בשדה אחר וא"ל דתנא דברייתא אתי לאשמעינן דמה שאמרה תורה ששמין על גב שדה היינו כי היכי דלא לכחוש מזיק משא"כ אם הוא לטובת המזיק כגון שאכלה חזיז או סמדר בפירות שדברים אלו אינן שווין אלא דבר מועט אם שמין אותן כמו שהן עכשיו ואם שמין אותן ע"ג השדה ישומו אותן יותר לפי מה שהיה סופן להשביח סבר תנא דברייתא דבכה"ג אין שמין ע"ג השדה אלא ישלם דמי החזיז או סמדר גרידא דעיקר טעמא דקרא להקל על המזיק וכן משמע באמת לישנא דברייתא אבל א"א לומר כן דא"כ אתי' האי ברייתא דלא כחד מכל הני תנאי דברייתא דבסמוך גבי קטמה נטיעה ועוד דבעובדא דאליעזר זעירא מקשינן בפשיטות על מאי דקאמרינן משלם דמי כופרא והא הוו תמרי משמע שאין שום סברא לומר שישלם דמים מועטים כמו ששוין עכשיו ונ"ל דאדרבא האי ברייתא אתיא כר"ש דס"ל אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים ובאינם גמורים הוא דקאמר קרא ששמין ע"ג שדה אחר ור"ש לטעמיה דדריש טעמא דקרא ויהיב טעמא משום דמלתא מציעתא הוא בפירות שאינן גמורים לישום ע"ג שדה אחר שאם נאמר שישלם כפי ששווין עכשיו יפסיד הניזק הרבה כדמקשה אליעזר זעירא והא הוו תמרי ואם נאמר שישלם כמו שסופן להשביח מפסיד המזיק וזה שאמרה הברייתא אין שמין קב בפנ"ע והיינו כמו שסופן להיות גמורים ע"ז קאמר מפני שמשביח ניזק דהא לאו פירות גמורים הזיקו עכשיו והיינו נמי כדמקשה אליעזר זעירא והא לאו תמרי שקיל מיניה לכך עבדינן מלתא מציעתא לשער ע"ג השדה ובששים ובזה נתיישב היטב הל' מפני שמשביח הניזק והיינו שיטול הרבה יותר ממה ששוה הנזק אבל בפירות גמורים לא איכפת לן לישום הפירות בפ"ע כיון שאינו נוטל הניזק יותר ממה שהזיקו כנ"ל ברור ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 58b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף נ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־357 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״וּלְאִסְתַּמּוֹרֵי בְּגַוַּהּ? תֵּיקוּ.…״

    2. קטע 28 מילים

      נפתחת ב״כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי…״

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב מַתְנָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה…״

    4. קטע 49 מילים

      נפתחת ב״הַאי ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְאַפּוֹקֵי…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה חֲבֵירוֹ״,…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא; לְאַפּוֹקֵי רְשׁוּת…״

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״אִם כֵּן, לִכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי תַשְׁלוּמִין –…״

    8. קטע 821 מילים

      נפתחת ב״הֵיכִי שָׁיְימִינַן? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא:…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: אָכְלָה קַב אוֹ קַבַּיִים – אֵין…״

    10. קטע 102 מילים

      נפתחת ב״לָא, בְּשִׁשִּׁים.…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין שָׁמִין קַב – מִפְּנֵי…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר:…״

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: הַאי…״

    14. קטע 1433 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ…״

    15. קטע 1545 מילים

      נפתחת ב״הָהוּא גַּבְרָא דְּקַץ קַשְׁבָּא מֵחַבְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ…״

    16. קטע 1610 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם אָמְרוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ,…״

    17. קטע 1732 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: בְּנִזְקֵי גוּפוֹ מַאי…״

    18. קטע 1853 מילים

      נפתחת ב״אַטּוּ גַּבֵּי בְהֶמְתּוֹ נָמֵי מִי לָא תַּנְיָא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    וּלְאִסְתַּמּוֹרֵי בְּגַוַּהּ? תֵּיקוּ.

    כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

    אָמַר רַב מַתְנָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ – מְלַמֵּד שֶׁשָּׁמִין עַל גַּב שָׂדֶה אַחֵר.

    הַאי ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְאַפּוֹקֵי רְשׁוּת הָרַבִּים!

    אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה חֲבֵירוֹ״, אִי נָמֵי ״שְׂדֵה אַחֵר״! מַאי ״בִּשְׂדֵה אַחֵר״? שֶׁשָּׁמִין עַל גַּב שָׂדֶה אַחֵר.

    וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא; לְאַפּוֹקֵי רְשׁוּת הָרַבִּים מְנָלַן?

    אִם כֵּן, לִכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי תַשְׁלוּמִין – ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם בִּשְׂדֵה אַחֵר״! לְמָה לִי דְּכַתְבֵיהּ רַחֲמָנָא גַּבֵּי ״וּבִעֵר״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

    הֵיכִי שָׁיְימִינַן? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: סְאָה בְּשִׁשִּׁים סְאִין. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: תַּרְקַב בְּשִׁשִּׁים תַּרְקַבִּים. חִזְקִיָּה אָמַר: קֶלַח בְּשִׁשִּׁים קְלָחִים.

    מֵיתִיבִי: אָכְלָה קַב אוֹ קַבַּיִים – אֵין אוֹמְרִים תְּשַׁלֵּם דְּמֵיהֶן, אֶלָּא רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא עֲרוּגָה קְטַנָּה, וּמְשַׁעֲרִים אוֹתָהּ. מַאי, לָאו בִּפְנֵי עַצְמָהּ?

    לָא, בְּשִׁשִּׁים.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין שָׁמִין קַב – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ, וְלֹא בֵּית כּוֹר – מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגְמוֹ.

    מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: אֵין שָׁמִין קַב בְּשִׁשִּׁים קַבִּים – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחַ מַזִּיק, וְלֹא כּוֹר בְּשִׁשִּׁים כּוֹרִין – מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגֵם מַזִּיק.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: הַאי ״וְלֹא בֵּית כּוֹר״?! ״וְלֹא כּוֹר״ מִבְּעֵי לֵיהּ!

    אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, הָכִי קָתָנֵי: אֵין שָׁמִין קַב בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחַ נִיזָּק, וְלֹא קַב בְּבֵית כּוֹר – מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגֵם נִיזָּק; אֶלָּא בְּשִׁשִּׁים.

    הָהוּא גַּבְרָא דְּקַץ קַשְׁבָּא מֵחַבְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא, אֲמַר לֵיהּ: לְדִידִי חֲזֵי לִי, וּתְלָתָא תָּאלָתָא בְּקִינָּא הֲווֹ קָיְימִי, וַהֲווֹ שָׁווּ מְאָה זוּזֵי. זִיל הַב לֵיהּ תְּלָתִין וּתְלָתָא וְתִילְתָּא. אָמַר: גַּבֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא דְּדָאֵין דִּינָא דְּפָרְסָאָה, לְמָה לִי? אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: בְּשִׁשִּׁים.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם אָמְרוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ, יֹאמְרוּ בְּנִזְקֵי גוּפוֹ?!

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: בְּנִזְקֵי גוּפוֹ מַאי דַּעְתָּיךְ – דְּתַנְיָא: הַמַּבְכִּיר כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר – רוֹאִין אוֹתוֹ כַּמָּה הָיָה יָפֶה קוֹדֶם לָכֵן, וְכַמָּה הוּא יָפֶה לְאַחַר מִכָּאן; וְאִילּוּ בְּשִׁשִּׁים לָא קָתָנֵי?

    אַטּוּ גַּבֵּי בְהֶמְתּוֹ נָמֵי מִי לָא תַּנְיָא כִּי הַאי גַוְונָא?! דְּתַנְיָא: קָטְמָה נְטִיעָה – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גּוֹזְרֵי גְזֵירוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אוֹמְרִים: נְטִיעָה בַּת שְׁנָתָהּ – שְׁתֵּי כֶּסֶף, בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים – אַרְבָּעָה כֶּסֶף. אָכְלָה חֲזִיז – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נִידּוֹן בַּמְשׁוּיָּיר שֶׁבּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: רוֹאִין אוֹתָהּ כַּמָּה הָיְתָה יָפָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה.