מסכת בבא בתרא דף ס״ז עמוד ב׳

ים טלפחא היינו עדשים דסוף מסכת ע"ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א"ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש"י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע"פ התוספת' ומצריך ניגוב לגת (ור"ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי' בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וא"ת לר"ת אמאי לא חשיב במתניתין בד עצמו דמכר וי"ל דפשיטא הוא שהוא עיקרו של מכר ולא נקרא בית הבד אלא על שם בד ויקבים נמי דקתני בגמ' אינו בד עצמו אלא כמו שפירש בערוך יקבים סלים שמביאים בו זיתים והתם נמי גבי מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הא דלא חשיב גת עצמו מפני שאין רגילות שיטמא לפי ששומרים אותו מליטמא מפני חשיבותו שלא ימצאו אחר מזומן אם יטמא זה וגם אין כל היד ממשמשין בו שהוא כבד ואי אפשר לטלטל ועוד שכבר פי' דין גת לענין יין נסך דבעי ניגוב והוא הדין לענין טהרות וא"ת בשלמא לפ"ה דכל הנהו דמכר הן מחוברין אלא לר"ת שמפרש טלפחא עיגול של טיט שאינו מחובר ויקבים סלים אמאי מכר כיון שאינן מחוברין וי"ל מפני שאינן חשובין כ"כ ובטלים אגב בד גופיה א"נ לפי שאין עובדין אלא לכך:

לא מכר את הנסרים נראה לר"י דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפרק כירה (שבת דף מ.) אלא א"כ היו חמין שלו מחופים בנסרים:

המשנה הרביעית והכונה יבאר בה מכירת בית הבד ואמר על זה המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר את העמודים ואת הגלגל ולא את הקורה בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין ר' אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה אמר הר"ם ים האבן שטוחנין בו את הזיתים וממל האבן שטוחנין את הזיתים למעלה בתולות כלונסות של ארז שמעמידין בהם את קורת הבד העמודים הם הנסרים הכבדים שמכבידין אותן את האמתחות ששמין בהם את הזיתים הכתותין ועליהם נתלית האבן וכובשן וגלגל שמגלגל האבן ומגביהה אותה ומכביד על הזיתים והשמן יוצא:

אמר המאירי המוכר בית הבד בסתם מכר את הים ופירשו בגמ' אבן גדולה ועגולה בנויה על גבי אצטבא וצוברין בה מזיתי המעטן וכותשין אותה לתוכה ואת הממל והוא העלי שכותשין בו זיתים אלו קודם שיעצרום בקורה ואת הבתולות והם כלונסות של ארז עומדין זקופים זה מכאן וזה מכאן לצרך לולין לשני ראשי הקורה להעמידה גבוהה שלא תפול על הזיתים בעת שאדם דש את הזיתים עד שיגלגלוה דרך בם והם תקועים מצד ראשיהם התחתונים בגופו של בד ומפני זה נמכרים עמו אבל לא מכר את העמודים והם לוחות ונסרים רחבות ומעמידין אותם על הזיתים והקורה טוענת על אותן הלוחות ולא את הגלגל והוא העץ הנקוב הסובב את הלול ובהיקפו מורידין את הקורה או מעלין ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו כלם מכורים וגדולי המחברים פסקו שאף בזו לא מכר את הגלגל ואת הקורה כבריתא האמורה בגמ' והוא תמה ור' אליעזר אומר מכר את הקורה והלכה כת"ק ובגמ' הוסיפו על דברים אלו שמכר את הנסרים והם לוחות עשויות כמין סלון מונחות בפי בית הבד והשמן זב דרך בו ליקב וכן מכר את היקבים והוא הכלי שהשמן יורד לתוכו ובמקום שכובשין אותם בין שתי ריחים מכר את התחתונה שהם נכתשות לתוכו ולא מכר את העליונה הכותשת ואם אמר כל מה שבתוכו הכל מכור אבל לא מכר את השקים או המרצופים והוא מין שקים גם כן וכונסין בהם את הזיתים שלא בבית הבד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ובאה אחריה המשנה החמישית לבאר ענין החלק החמישי במכירת בית המרחץ ואמר על זה המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים אמר הר"ם נסרים לוחות ששמין עליהם הבגדים וספסלים כסאות וילאות כעין יריעות שחוגרין כעין סינר לכסות את הערוה בהם במרחץ:

אמר המאירי המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים והם הנתונים על גבי קרקע המרחץ שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע או שלא יטנפו רגליהם ולא את הספסלים העשויים לישב עליהן בחצר ויש גורסין הספלים שנותנין בהם מים לרחוץ ולא את הוילאות שמסתפגין בהם בשעה שיוצאין מן המרחץ ואם אמר הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורין ואעפ"כ לא מכר את המגורות של מים והם שמכנסין לתוכן מים ששואבין משם ליתן ביורות בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא את האוצרות שמכנסין העצים לשם:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחת שתי משניות אלו בגמרא אלו הן:

היקמים והם הכלים ששואבין בהם מתוך המגורות הואיל ומיטלטלין הם הרי הם כאלו שהזכרנו שלא נמכרו בכלל המרחץ אא"כ אמר לו הוא וכל מה שבתוכו ומ"מ אע"פ שאמרו שהנסרים והספסלים או הספלים והוילאות והיקמים לא נמכרו אא"כ אמר הוא וכל מה שבתוכו מ"מ מקומות שכל אלו מונחים בהם הרי הם בכללו ונמכרו בכלל המרחץ והוא שאמרו שהמוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ובית היקמים ובית הספסלים ובית הוילאות אבל לא הם עצמם על הדרך שביארנו ואם אמר לו מה שבתוכו כלן מכורים חוץ מן המגורות והאוצרות שנזכרו במשנה ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו הרי כלן מכורין ויש בזו נסחא אחרת וזה עיקר:

ים טלפחא והיא שקורין אלערסהלה והיא כמו אבן של ריחים בנויה על גבי איצטבא שעליה טוחנין את הזתים. ממל מפרכתא והיא הריחים העליונה שמהלכת על הזתים וטוחנן אותם. בתולות כלונס של ארז שמכניסין תחת הקורה ומעמידין אותה עליה בשעה שמגביהין אותה מעל הטיפות של זתים. עכירים כבשי. הן כמו לוחים ועצים שנותנים אותם על הקופות של זתים וגם על הענבים הדרוכין כדי שתרד עליהם הקורה וכובשת אותם ומוציאה כל מה שבתוכה. גלגל חומרתא. והוא העץ המגולגל המעלה את הקורה שקורין לו אלמגזל. תנו רבנן המוכר בית הבד מכר את בית הסורים שהוא הבור שיורד לו הזתים בשעה שהן נכבשים תחת הקורה. ובית היקבים הבור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. מפרכות היינו ממל שהוא מפרכתא. ריחים התחתונה נראין הדברים שהיא הנקראת ים שעליה טוחנין את הזתים. ריחים העליונה לא נתברר לנו איזו היא. הרא"ם ז"ל. מתניתין: ולא את השקין ואת המרצופין מפני שאפשר בסלי בסרים שמכניסים בהם הזתים ודורכין עליהם המפרכות וזה שאמרו מכר הנצרים והיקבים וכולן מקלפי דקלין. המוכר את המרחץ מכר בית הנסרים. הנסרים הם שמניחים אותם על הדוד הגדול שבו המים החמים פעמים שאינם רוצים שיצא מהם הבלא למרחץ ומכסים אותו בהם והבית שמצניעים הנסרים בתוכו הוא מכור עם המרחץ. הראב"ד ז"ל. והרא"ם ז"ל פירש נסרים הן עשוין במרחצאות על גבי האיצטבאות מקום שבני אדם פושטים בגדיהם דיש מקומות שעושים נסרים בבית החיצון של המרחץ כדי שישבו עליהם בני אדם היוצאים מן הבית הפנימי. יקמים הם ספלים של עץ שמשתמשים בהם בבית המרחץ ונותנים בהם מים לפני כל אחד ואחד והוא שקורין לה אקבא"ב. וילאות קורין לה סת"ר תולין אותם במקום שפושטים את בגדיהם ובמקום שרוחצים שם בשעה שהם יוצאין. הרא"ם ז"ל. והראב"ד ז"ל פירש וכן בית הספלים בית הוילונות לקנח בהם הרוחצים או יריעות שעושים מהם וילון לרוחצים שהם ישנים שם אחר הרחיצה והבתים שהם ישנים בם נמכרים שהם נזכרים על שמם אבל לא הכלים עצמם מפני שמשתמשין בהם תשמישים אחרים שלא בשעת הרחיצה ואינם מיוחדים לאותה מלאכה בלבד אבל הבריכות שמכניסים בהם המים למרחץ ואת בית כינוס העצים שאינם מכורין גם אלה מפני שיש להם שם בפני עצמו כמו שפירשתי בבית המרחץ ובית הבד במכירת החצר ועוד שאין תשמישן מיוחד למרחץ בלבד כי לכל צרכיו הם מספיקין ואפילו ייחד אותם למרחץ. עד כאן.

בין בימות ההמה בין בימות הגשמים פירוש מספיקות בימות החמה ובימות הגשמים כמו שביל קבוע בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל אם אינם מספיקות אלא בימות הגשמים מכורים ואין לפרש או בימות החמה או בימות הגשמים דלא שכיח שמספיקות בימות החמה ולא בימות הגשמים. תוספות הרא"ש ז"ל.