מסכת בבא בתרא דף ס״ז עמוד א׳

מעלמא דבתי וא"ת היכי דמי אי כבר בא השכירות ליד האחין אם כן מטלטלי נינהו ולא גביא מנייהו ואי אתא לאשמועינן שיכולה להשכיר לצורך נדונייתה פשיטא דאפילו למכור יכולה וי"ל כגון שהשכירו הבית לשנה וכבר עבר חצי הזמן וקא משמע לן דאפילו שכירות מזמן שעבר תטול דאין השכירות משתלמת אלא לבסוף ולא דמי למטלטלין:

המוכר את החצר מכר את הבור ואת הדות ואף על גב דבבית אינו מכור, טעמא משום דבית אינו עשוי לכביסה ולא להשקאת בהמות אלא לדירה, ולפיכך הא תשמישתה לחוד והא תשמישתה לחוד, אבל חצר עשוי לכביסה, וכדאמרינן (לעיל בבא בתרא נז, ב) בכל השותפין מעכבין חוץ מן הכביסה, שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה, וכן משקין שם בהמות, ונמצא תשמיש החצר והבור תשמיש אחד, ולפיכך נמכרין עמה.

איצטרובלא דרחיא יש מפרשים השכב, והקלת – הרכב, וקורין אותה קלת מפני שהיא קלה ומתעגלת על השכב לטחון התבואה, והוא כענין שאמרו בברייתא (סז, ה) מכר את הרחים התחתונה אבל לא את העליונה.

יתבאר במקומו במסכת כתבות שהבת שמת אביה ונשארה אצל האחים שאומדין דעתו של אב כמה היה רצונו ליתן לבתו לנדוניא וכופין את האחים ליתן לה כשיעור זה ואם אין לנו אומדנא בכך נוטלת עשור נכסים ואם הם שתים או יותר נוטלת אחרונה עשור מה ששיירה ראשונה והתבאר עוד שם שנדוניא זו אינה נגבית אלא מן הקרקע ולא סוף דבר מדין התלמוד אלא אף לתקנת הגאונים שתקנו לגבות כתבה מן המטלטלין לא אמרוה אלא בכתבה ובתנאי כתבה כגון מזונות אבל זו שאינה מתנאי כתבה אף הגאונים מעמידין אותה על דין התלמוד ואינה נגבית אלא מן הקרקע מ"מ שכירות הבתים הואיל ומכח קרקע הוא בא הרי הוא כקרקע ועשור זה נגבה הימנו וכן הוא נגבה מן האיצטרובל אחר שביארנו שהוא כקרקע ושכירות זה פירשו בו גאוני ספרד שכירות שכבר נתחייב בו בחיי האב וחכמי התוספות חולקים לומר שמה שכבר נתחייב בו מטלטלין גמורים הם ומלוה גמורה ואין זה אלא כמי שמכר קרקע ועדין הלוקח חייב בדמיו וגדולה מזו שגדולי ספרד כתבו שאף בשכירות שלאחר מיתת האב אין מגבין ממנו מפני שכבר הוא ברשות היורשים וזו שבכאן פירושה בהושכרו לאחר מיתת האב וחכמי התוספות שואלין בה שאם בהושכרו לאחר מיתת האב מה הוצרכנו בה להוראה והלא פירות קרקע היא נוטלת ואם מפני שהוא ראוי הרי עשור נכסי ניטלין אף מן הראוי הואיל ולא נחשבו עם אותם שאמרו בכתובות שאין נוטלין מן הראוי ופירשוה בשהשכירה האב לשנה ומת בחצי שנה ובא להשמיענו שהיא גובה אף מאותה חצי שנה שבחיי האב שאין שכירות משתלמת אלא בסוף ואין זה מלוה וכן הדברים נראין יותר:

המשנה השלישית והכונה בה לבאר החלק השלישי במכירת החצר ואמר על זה המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא המטלטלין ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה ר' אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר אמר הר"ם אין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי המוכר את החצר פירוש בסתם מכר את הבתים הפתוחים לתוכו חיצונים ופנימיים וכן מכר בורות שיחין ומערות מפני שדרכן להיות בחצר ואין חצר בזולת אלו על הרוב אבל בתים אין דרך רוב בתים בכך ומתוך כך מכר את הבית לא מכר את אלו כמו שביארנו למעלה ואין הפרש בין שאמר דירה זו בין שאמר חצר זה אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אף המטלטלין מכורים ר"ל כלי תשמיש לא בגדים ותבואה ויינות ושמנים וסלתות וכיוצא באלו ומ"מ אף בכל מה שבתוכה לא מכר את המרחץ ובית הבד אע"פ שקבועים בקרקע שאין דרך רוב חצירות בכך ר' אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא מילוסה של חצר ר"ל אוירה ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אע"פ שביארנו שכל הבתים נמכרים במכר החצר דוקא כשהבתים או החנויות פתוחות לתוכו אבל אם אינן פתוחות לתוכו אין נמכרות עמה היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישן מצד פתח שבחצר נמכרות עמה ואם רוב תשמישן מצד פתח שבחצר אחרת אין נמכרות עמה:

בית החולסאות והוא קרקע שיש בו חול שמוציאין ממנו זכוכית אע"פ שאינו משתמש בה לדירה אלא להוצאת חול לזכוכית הואיל ומ"מ תוך מצרי החצר הוא נמצר הרי הוא בכלל החצר ונמכר עמה וכן כל כיוצא בזה:

כבר ביארנו במקומו במסכת קדושין שהמוכר לחברו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהם קנה כלם וכשנתן דמי כלן הא לא נתן דמי כלן לא קנה אלא כנגד מעותיו שאע"פ שהכסף קונה בקרקע כבר ביארנו דוקא במקום שאין כותבין השטר אבל במקום שכותבין אינו נקנה אלא בשטר או בחזקה עם הכסף צריך שתדע שלא סוף דבר בשדות אלו שכלם בהר או כלם בשפלה אלא אפילו אחד מהם בגבוה ואחד מהם בעמק והם הנקראים בכאן חולסית ומצולה אע"פ שאין תשמישן שוה קנה כלן על איזה דרך שתפרש חולסית ומצולה כגון שהיה אחד עומד להוציא ממנו חול וזכוכית והשני להוציא ממנו עפר ללבנים או להצמיח בו אגמים וכן כל כיוצא בזה שכל שני דברים שהקנאתם שוה ומכר שניהם כאחת כיון שזכה באחד קנה חברו ורבותי הורו אף במטלטלין ואיני מודה להם שלא אמרוה בשדות אלא מטעם סדנא דארעא חד הוא והרי אף בעבדים כתבנוה בהפך בקמא פרק ראשון ומ"מ אף באחד שדה ואחד כרם ואחד גן וכיוצא באלו יראה הדין כן שלא יצאו מכלל סדנא דארעא:

מתניתין המוכר את החצר מכר בתים בורות כו'. פירוש דדרכיה דחצר למהוי בה בורות שיחין ומערות הילכך כשמכר לו החצר לא מכרה אלא עם בורות שיחין ומערות שיש בה שכן דרך החצרות להיות בהם כך. אבל בית שאין דרכה להיות בה בור כשמכר לו הבית לא מכר לו בור לפי שלא מכר לו אלא בית כבתים דעלמא ושייר לעצמו בור. וכן המוכר את החצר לא מכר את המרחצאות שבה שאין דרך החצרות להיות בהם מרחצאות הילכך כשמכר לו לא מכר אלא חצר כמו חצרות דעלמא אבל מרחץ שבתוכה לא מכר לו. אבל המוכר את העיר כיון שדרך העיירות להיות בהן מרחצאות כשמכר לו את העיר מכר לו גם המרחצאות על זה הדרך פשוט הוא. הרא"ם ז"ל.

גמרא תנו רבנן המוכר את החצר מכר בתים כו'. פירוש בתים החיצונים הפותחות לחצר ובתים הפנימיים הפתוחות לאותו בית הפתוחות לחצר. משיטה לא נודעה למי.

חנויות פתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאין פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה. מלומר בין הפתוחות לתוכה בין הפתוחות לכאן ולכאן נמכרות עמה כיון שפתוחות לכאן נמכרות עמה. הרא"ם ז"ל.

אלא אויר של חצר פירוש בלא בתים. כי פליגי דאמר ליה דרתא לשון דירה הוא ודירה לא הויא בחצר בלחוד עד שיהיו שם בתים ומר סבר דרתא אינה מלשון דירה אלא מלשון חצר כדמתרגמינן החצר דרתא הילכך תרביצה בלחוד משמע שהוא חילוסה של חצר בלי בתים. פירוש חולסות כמו בית החולסאות והוא מקום שנוטלין ממנו החול לזכוכית וגם ראוי הוא למשטח ביה עורות. ופירוש מצולה אגם מים שהוא כמו בריכה בתוך החצר והיא ראויה לשרות בה פשתנו או להתקבץ אליה המים להשקות ממנה גנו ופרדסו. וכיון שהחולסית גבוהה והמצולה עמוקה ותשמישתא דהא לחוד ותשמישתא דהא לחוד אם החזיק באחד מהם לא קנה את חברתה ללישנא קמא וללישנא בתרא קנה אותה ואת חברתה.