דף ביאור
מסכת בבא בתרא דף נ״ב עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא בתרא דף נ״ב עמוד א׳
מסכת בבא בתרא דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 9 קטעים ממוספרים, כ־240 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
תוספות
קבל מן הקטן יעשה לו סגולה דמשבא לידו אימור מציאה אשכח ולכך הוו דקטן ויעשה לו סגולה אבל מכל מקום לכתחלה אין מקבלין:
ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה אומר רשב"א אין לומר משום דטענינן ליתמי דאי הוה אבוהון קיים הוה מייתי ראיה דלעיל (בבא בתרא דף מז.) פריך דאי הוה אתי בטענתא דאבוהון אפי' הנך נמי משמע דפשיטא ליה דבן אומן ובן אריס דאתו בטענתא דאבוהון דאין להן חזקה ומאין פשיט לו כל כך הא לרב יש חזקה לבן אריס אע"פ שלאריס עצמו אין לו חזקה ומיהו י"ל דהתם מבן גזלן פריך כלומר אפי' הנך נמי הוו כבן גזלן אבל מ"מ אין לפרש כן דהא תנן (לעיל בבא בתרא דף מא.) הבא מחמת ירושה אין צריך טענה הא חזקה בעי ואמאי דלמא אם היה אביו קיים היה מביא עדים שלקחה אלא נראה דהכא דוקא הוא דקאמר רב על האחין להביא ראיה אם מת משום דאונות ושטרות יוצאים על שמו דמוכחא מילתא דשלו הן אלא בחייו הוא דקאמר רב עליו להביא ראיה דלא סמכינן אמאי דיוצאין על שמו דאם איתא דנפלו לו מבית אבי אמו היו לו עדים בדבר אבל בבנו דליכא למימר הכי סמכינן אמאי דיוצאין על שמו ונראה דרב מודה במאי דאפיק רבא זוגא דסרבלא מיתמי ולרב פפא דפריך מינה נראה לו לדמותה לאונות ושטרות יוצאין על שמו:
Tosafot on Bava Batra 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
קטן יעשה לו סגולה ולא משום דאינו רשאי להחזיר לקטן, שמא יאבדם קאמר, שהרי למקום שנטל החזיר, וכדאמרינן לקמן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא פז, ב) גבי איסר ושמן. אלא לצאת ידי שמים קאמר, ומשום השבת אבידה של תינוק. ומיהו אם החזיר לתנוק אינו חייב לשלם. ונראה לי דדוקא לקטן שלא הגיע לכלל הפעוטות, שאילו הגיע לכלל הפעוטות מחזיר לו, דאפילו לכתחלה נותנין לו כדי להתלמד ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.
אמר רב עליו להביא ראיה פירש ר"ח ז"ל: עליו להביא ראיה שהיה לו סגולה ממקום אחר כשיעור זה. ולפי פירושו, מה שאמרו אימר מעיסתו קימץ ובלבד אם ראו בית דין שהיה יכול לקמץ מעיסתו באותו סך. ומסתבר' לי, מדקאמר סתם חלקו אימר מעיסתו קמץ, אפילו אין בקמוצו מתוך האומד כדי שיעור זה, אלא כל שחלקו אומרים כן, שהברכה אין לה שיעור וחלה על המועט כמרובה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (מלכים א', יז, יד) כד הקמח לא תכלה.
Rashba on Bava Batra 52a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
מאירי
כבר ביארנו במשנה שאין לאב חזקה בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב ולא סוף דבר בנכסים משתפים אלא אף בנכסים שיש לבן מצד אחר וזה שאמרו עליה שאם חלקו יש להם חזקה זה על זה לא חלוקת שותפות אמרו אלא שנחלקו זה מזה ועשה כל אחד מהם בית לעצמו וכל שעשו כן יש להם מכאן ואילך חזקה זה על זה והוא שאמרו הבן שחלק והאשה שנתגרשה הרי הם ככל אדם:
האחים שלא חלקו וכלם מתעסקין בממון תפישת הבית ביחד הרי הם כשתפים לכל דבר וכל שנשאו ונתנו באותו ממון אע"פ שזה נושא ונותן בסחורה אחת וזה בסחורה אחרת השכר או ההפסד לאמצע אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרי המכירות והחובות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא או שנתנו לו במתנה או שמציאה מצאתי עליו להביא ראיה על דבריו וחכמי קדמונינו כתבו דוקא באונות ושטרות שאין תפישתם תפישה מחוורת הואיל ואין גובין בידו אבל אם יש בידם מטלטלין או גבו החובות נאמנים וכן יראה ממה שכתבו גדולי הפוסקים במסכת כתבות בשמועת מלוגא דשטרי וכן ראיה לזה ממה שאמרו בתלמוד המערב מפני מה אמרו מציאת האשה לבעלה שלא תהא גונבת מבעלה ותאמר מצאתי הגע עצמך שמצאה בעדים זו מפני זו הגע עצמך שנתנו לך במתנה כלומר על מנת שאין לבעלה רשות בהן או למה שאת אוכלת בפיך על הדרך שיתבאר במקומו והרי היא נאמנת ומה הועילו והרי תגנוב ותאמר במתנה ניתן לי קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה כלומר ואינה מעיזה לומר ניתן לי אא"כ יצא קול על במתנה שהרי יראה היא שיאמרו לה אין אדם נותן בצנעא דוגמת מה שאמרו מאן דזבין בפרהסיא זבין ומעתה אלמלא שכן לא היתה טוענת כן למדת מ"מ שאף אצל בעלה כל שטענה שניתנו לה נאמנת בכל שגופו ממון וכן כתבו גדולי קדמונינו אלא שאני מפקפק בה שמא לא נאמר כן אלא באשה אצל בעלה שאין משאה ומתנה מצוי כל כך אבל אצל היתומים וכן באחים לא ומ"מ בשטרות שאין גופן ממון הלכה רווחת שצריך להביא ראיה ואם אינו מביא ראיה על זה הרי הכל לאמצע:
Meiri on Bava Batra 52a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה קבל מן הקטן כו' אימור מציאה אשכח כו' אבל מ"מ לכתחילה כו' עכ"ל דמשבא לידו אין לו לתלות דנתנו לו אחר דה"ל אבידה מדעת אבל לכתחילה אינו חייב ליטלו מידו דשמא מדעת נתנו הבעלים כו' עיין בהג"ה אשר"י:
בד"ה ומודה לי אבא כו' ומאין פשיט לו כ"כ הא לרב יש חזקה לבן אריס כו' עכ"ל למאי דמדמה השתא הך דאחין לבן אריס ולא אסקי אדעתייהו לחלק דהך דהכא מוכח מלתא דשלו הן קשה דטפי תקשי להו בפשיטות לשמואל דאמר על האחין להביא ראיה ממתני' דתני באריס דאין לו חזקה ואפשר לומר דודאי לשמואל אסקי אדעתייהו למימר דהכא כיון דיוצאין על שמו מוכחא מלתא טפי אבל לרב בשמת דעל האחין להביא ראיה אין נראה להם מטעם זה דא"כ בלא מת נמי אמאי קאמר עליו להביא ראיה וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Batra 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
שיטה מקובצת
הא דתנן ולא לאב בנכסי הבן כו' לא תימא דבבן שהיה שותף עם אביו בנכסים עסקינן דאם כן היינו שותפים. ועוד מדקתני בנכסי הבן מכלל שאין לאביו בהם שותפות אלא כולן לבן הן ועכשיו הוא שרוצה האב לטעון בהן שלקחן ממנו והחזיק בהן וכמו כן נמי מדתנן בנכסי האב מכלל שכולן לאביהם ואיו לבן בהם שותפות ועכשיו הוא שטוען בהן שלקחן ממנו הואיל והחזיק בהן. ועוד דלשון לא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב משמע דבשביל שהוא אביו ובשביל שהוא בנו הוא שגרם להם שלא יחזיקו זה בנכסי זה ולא זה בנכסי זה ולא בשביל שהן שותפים דאם כן מאי מהני שם האב ושם בן בכאן והא אמרינן דאפילו חלקו ואיפסיקא הלכתא דחלקו לא לאו מכלל דשותפין הויא מעיקרא אלא חלקו דאמרינן מלשון החולק על ישיבתו של רבו הוא שהוא פירש מישיבתו לעשות לו ישיבה בפני עצמו. תדע דהא אמרינן תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם דהוה ליה בן שחלק דומיא דאשה שנתגרשה מה אשה שנתגרשה פרישתה מבעלה הוא שגרם לה שתהא כשאר כל אדם ולאו חלוקה בנכסים אף בן שחלק נמי פרישתו מאביו הוא שגרם לו שיהא כשאר כל אדם ולאו חלוקה בנכסים אלא פרישה מאביו כלומר בן שפירש מאביו ונעשה זה בבית בפני עצמו וזה בבית בפני עצמו הרי הן כשאר כל אדם לפי שזה ששנינו ולא לאב בנכסי הבן כו' באב ובבן שהן על שלחן אחד והן מעורבים זה עם זה עסקינן הואיל ואין מקפידים זה על זה וכיון שחלקו כלומר פירשו זה מזה ועושה זה לבדו וזה לבדו נעשו כשאר כל אדם ומחזיקים זה על זה. הר"י ן' מיגש ז"ל.
אמר רב עליו להביא ראיה פירש רבינו חננאל ז"ל עליו להביא ראיה שהיה לו סגולה ממקום אחר כשיעור זה. ולפי פירושו מה שאמרו אימא מעיסתו קמץ בלבד אם ראו בית דין שהיה יכול לקמץ מעיסתו באותו סך. הרשב"א ז"ל. כתב בעל השרדי ז"ל ובתשובה לקמאי שאף אם לא יעלו הקימוץ לפי אומד הדעת ממון השטרות אמרינן מההוא פורתא נזדמן ביה רווחא דזימנין דקובץ על יד הרבה ודוקא שזמן השטרות אחר חילוק עיסתן ואיכא מאן דפליג ואמר שצריך להיות מאומד הקימוץ כמו ממון השטרות. עד כאן שיטה לא נודעה למי.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 52a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain
רש"י
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא בתרא, דף נ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־240 מילים ב־9 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 9 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 112 מילים
נפתחת ב״קִבֵּל מִן הַקָּטָן – יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה,…״
- קטע 214 מילים
נפתחת ב״וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן: ״שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן״,…״
- קטע 331 מילים
נפתחת ב״דְּבֵיתְהוּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, כִּי קָא…״
- קטע 416 מילים
נפתחת ב״וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: אִי אֲמִידָא…״
- קטע 522 מילים
נפתחת ב״מִן הַקָּטָן – יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה. מַאי…״
- קטע 618 מילים
נפתחת ב״וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי…״
- קטע 752 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: עֲבַד רַב פַּפִּי…״
- קטע 847 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן…״
- קטע 928 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: כְּלוּם טָעֲנִינַן לְהוּ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת בבא בתרא דף נ״ב עמוד א׳ · קטע 6 — “…בְּנִכְסֵי הָאָב. אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ חָלְקוּ. רָבָא אָמַר:…”
- רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת בבא בתרא דף נ״ב עמוד א׳ · קטע 7 — “…אַרְדְּשִׁיר, דְּאִישְׁתַּעִי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת בבא בתרא דף נ״ב עמוד א׳ · קטע 8 — “…לְהָבִיא רְאָיָה. אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה לִי אַבָּא, שֶׁאִם מֵת…”
לשון המקור
קִבֵּל מִן הַקָּטָן – יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה, וְאִם מֵת – יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו.
וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן: ״שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן״, יַעֲשֶׂה כְּפֵירוּשָׁן. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁן.
דְּבֵיתְהוּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, כִּי קָא שָׁכְבָה, אֲמַרָה: ״הָנֵי כֵּיפֵי, דְּמָרְתָא וּבְנֵי בְרַתָּא״. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אֲמַר לֵיהּ: אִי מְהֵימְנָא לָךְ – עֲשֵׂה כְּפֵירוּשָׁהּ, וְאִי לָא – עֲשֵׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁהּ.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: אִי אֲמִידָא לָךְ, עֲשֵׂה כְּפֵירוּשָׁהּ, וְאִי לָא – עֲשֵׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁהּ.
מִן הַקָּטָן – יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה. מַאי ״סְגוּלָּה״? רַב חִסְדָּא אָמַר: סֵפֶר תּוֹרָה. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: דִּיקְלָא דְּאָכֵל מִינֵּיהּ תַּמְרֵי.
וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב. אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ חָלְקוּ. רָבָא אָמַר: חָלְקוּ – לֹא.
אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: עֲבַד רַב פַּפִּי עוֹבָדָא ״חָלְקוּ – לֹא״, כְּרָבָא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אִישְׁתַּעִי לִי רַב חִיָּיא מֵהוֹרְמִיז אַרְדְּשִׁיר, דְּאִישְׁתַּעִי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב: חָלְקוּ לֹא. וְהִלְכְתָא: חָלְקוּ לֹא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בֵּן שֶׁחָלַק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כׇּל אָדָם.
אִיתְּמַר: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאִין עַל שְׁמוֹ, וְאָמַר: שֶׁלִּי הֵם, שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבִי אִמָּא – אָמַר רַב: עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה. אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה לִי אַבָּא, שֶׁאִם מֵת – עַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: כְּלוּם טָעֲנִינַן לְהוּ לְיַתְמֵי, מִידֵּי דְּלָא טְעַן לְהוּ אֲבוּהוֹן? וְהָא רָבָא אַפֵּיק זוּגָא דְסַרְבָּלָא וְסִפְרָא דְאַגָּדְתָּא מִיַּתְמֵי, בְּלֹא רְאָיָה, בִּדְבָרִים הָעֲשׂוּיִם לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר –