מסכת בבא בתרא דף כ״ד עמוד ב׳

דשפוכאי שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים במדינה זאת כדמסיים ואזיל:

ברברבי דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול:

ואי איכא רברבי בהדייהו אף הקטנים מותרין דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים אלא כולהו מלוקח יין של מדינה זו נינהו וישראל הן וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם:

אימור באברורי הוה מנחי להשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא:

מתני' מרחיקין את האילן מן העיר בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:

חרוב ושקמה ענפיהם רבים:

ואילן סרק גנאי הוא לעיר:

ונותן דמים מי שהעיר שלו:

מרחיקין את האילן [מן העיר] כ"ה אמה וזרעים צריך להרחיק מן העיר עד אלף אמה דאין עושין מגרש שדה:

מ"ש מבור דקוצץ ונותן דמים אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי כו' תימה לרשב"א א"כ כשהאילן קדם נמי אמאי נותן דמים מהאי טעמא וי"ל דכשהאילן קדם כיון דסמך בהיתר אין לחוש אם יתעצלו וישאר האילן עומד אבל עוד קשה לו דמאי שייך הכא קידרא דבי שותפי והלא קוצץ תחלה קודם שיתנו דמים ואומר ר"י דה"פ דמשום קידרא דבי שותפי לא חיימא ולא קרירא לא רצו לתקן שיתנו דמים דאע"ג דקוצץ תחלה פעמים שלא ישמע להם לקוץ תחלה אם לא ידע מי יתן לו הדמים וכל אחד ואחד יתרשל ולא יקוץ כדי שלא ליתן דמים כי בעל האילן ידרוש מעמו:

ולימא להו הבו לי ברישא והדר איקוץ גבי בור לא שייך למיפרך הכי דניחא כיון שסמך באיסור שיקוץ תחלה:

קשיא לאביי תימה מאי קשיא ליה הא ברייתא איירי בגורן קבוע ומתניתין בגורן שאינו קבוע ויש לומר דאביי גופיה הוה משני דמה טעם קאמר אי לאו משום דקשיא ליה מה צריך לפרש טעמא כדי שלא יזיק והשתא דבברייתא מפרש טעמא כדי שלא יזיק מתני' נמי איכא לפרושי הכי:

הא דאמר רב אשי מה טעם קאמר מרחיקין כדי שלא יזיק תמיהא לי, מאי איצטריך ליה למתני הכין, ומאי נפקא מינה, דודאי מדמחייבין ליה לארחוקי מזיק הוא. ונראה לי, דאיצטריך משום דתנא לעיל מינה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, וקא מפרש טעמא בגמרא משום נויי העיר, וכל שהוא משום נויין אין בני העיר יכולין למחול, וכדמייתינן עלה אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ומשום נויי ארץ ישראל, קא משמע לן דהכא לאו משום נויי העיר הוא אלא משום שלא יזיק, ואם רצו למחול ולמשבק עושין. אי נמי קא משמע לן דבין בערי ארץ ישראל בין בחוצה לארץ מרחיקין, מה שאין כן במרחיקין את האילן דאינו אלא משום נויי העיר, וכיון דמשום נויין הוא סתמא דמילתא אינו חייב להרחיק אלא דוקא בארץ ישראל, והיינו דקא מקשה עלה ותיפוק לי דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. וכן כתב רש"י ז"ל הטעם שאין זו תפארת ארץ ישראל. כנ"ל.

המשנה התשיעית והיא גם כן מענין החלק השני ואמר על זה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם ספק לה קדם קוצץ ואינו נותן דמים מרחיקין גרן קבוע מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיקין מנטיעותיו של חברו ומניח בכדי שלא יזיק מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה אמר הר"ם הטעם להרחיק אלה מן העיר כדי שיהא מראה העיר יפה וזה שאמרו משום נויי העיר והלכה כאבא שאול ומה שאמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים כלומר יקוץ אותו מי שקוצץ אותו מבני המדינה ויתן לבעל האילן הדמים ואמר ספק זה וכו' לפי שאילן זה יקוץ על כל אחד משני הפנים בין קדם אילן בין קדמה העיר וכשיקוץ יאמרו לו הבא ראיה והוא קדם וטול דמים ולפיכך אמרנו קוצץ ואינו נותן דמים הסבה להרחיק הגרן מן העיר כדי שלא יגיע הקש והמוץ אל העיר ומה שאמר כדי שלא יזיק הוא טעם ההרחקה הידועה שהיא חמשים אמה כדי שלא יזיק לפי שמפסיד עליו הנטיעות וכמו כן מפסיד עליו החרישה ויעשה הפרי זבל פירוש בורסקי בית העבדנין ומה שייחד רוח מזרחי יש בו שני טעמים ולפי דעתי האחד כי רוח המזרחי נושבת על המיעוט באלה הארצות ר"ל במערבו של הישוב והם ארץ ישראל ומה שאחריהם לצד מערב וכמו כן בבל והקרוב אליה מרוח המזרח כמהלך חדש או קרוב לזה והשני כי רוח המזרחית יתכן שתתקן באוש ריח הבורסקי ולא יגיע מזה נזק לבני אדם ור' עקיבא לא היה חושש משאר הרוחות אלא רוח מערבית לפי שהיא הרוח שאנו מתפללין לעמתו לפי שההיכל במערב והוא ענין מה שאמר ר' עקיבא שכינה במערב ולפיכך אסור לעשות בו בורסקי במערב ואפילו בתכלית מה שאפשר מן ההרחקה ואין הלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי שמרחיקין את האילן מן העיר חמש ועשרים אמה ופרשו בגמ' משום נויי העיר והוא שגנאי הוא לעיר כשרחבה סביבותיה פגומה בערבוב אילנות ובחרוב ושקמה שענפיהם מרובים חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה ואין הלכה כדבריו אלא אפילו סרק בכ"ה אמה חוץ מן החרוב והשקמה אם העיר קדמה וכו' כלומר שכל אילן הנמצא קרוב לעיר בתוך שיעור זה קוצצין אותו על כל פנים אפילו קדם האילן לעיר וכל שכן אם קדמה העיר לאילן אלא שהפרש יש בין קדמה העיר לקדם האילן שאם קדם האילן הואיל ולא פשע קוצץ איזה מהם את האילן ונותנין לו בני העיר דמי האילן ואין צריכין ליתן הדמים תחלה שאילו כן יבאו לידי פשיעה מתוך שכל אחד מתרשל מליתן ובעל האילן שותק לפיכך קוצץ תחלה ואח"כ יהא בעל האילן זריז לבקש מעותיו ואם העיר קדמה קוצץ ואין לו דמים וכן ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואין נותנין לו דמים אלא שנוטל עציו והולך שמן הסתם העיר קדמה:

מרחיקין גרן הקבוע מן העיר חמשים אמה מפני שכשהוא זורה ברחת המוץ נכנס על ידי סיוע הרוח ומזיק לבני העיר ומ"מ הואיל ועל ידי זרייתו הוא הרי הוא נזק הבא מכחו לגמרי ושיערו בהזק זה שאינו מסולק עד שירחיק חמשים אמה וגרן קבוע פירשו בגמ' שהוא כל שתבואתה מרובה עד שהוא צריך לזרות ברחת הא גרן שאינו קבוע והוא כל שאינו צריך לזרות אלא בידיו אין צריך לשיעור כזה אלא בכדי שלא יזיק לפי מה שיראה לדיינין לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח ומטעם הנזכר ולא סוף דבר להרחיק מבני העיר אלא אף הוא צריך להרחיק מנטיעותיו של חברו שהוא מזיקן במוץ וכל שכן במקשאיו ודלועיו ושאר פירות הרכים שהמוץ נעשה בשדה גלל המזיק והמיבש את הארץ והילכך צריך להרחיק מהם בכדי שלא יזיק והוא חמשים אמה לגרן קבוע או פחות מכן לשאינו קבוע:

מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי ר"ל מקום עבוד העורות מן העיר חמשים אמה מפני שריחן רע ואף בהרחקה זו אין עושין בורסקי [אלא] למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק הריח הבא על ידה ור' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה ובלבד בהרחקת חמשים אמה חוץ ממערבה ופירשו בגמ' מצד קדושת המערב שהוא תדיר בתפלה כמו שאמרו שכינה במערב והוא רמז להרחיק עבודת השמש וכמו שאמרו אמר ליה רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן בר ממזרח משום דמודו בה מינאי לא להגביל לו מקום חלילה וכבר ביארנו במקומו שאין תפלה עכשו במזרח אלא מפני שהוא מכוון כנגד מערב ירושלים וכמו שאמרו בגמרא אמר ליה רב חנניה לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונא דארץ ישראל אדרימו ומ"מ הלכה כתנא קמא שאין עושין אותו אלא למזרח:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

ערים שנתנו ללוים והם שש ערי מקלט ועוד ארבעים ושתים הוצרכו ליתן להם מגרש לכל עיר ועיר והם שלשת אלפים אמה לכל רוח והוא שדרשו מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וכתוב אחד אומר ומדותם מחוץ לעיר פאת קדמה אלפים באמה וכו' הא כיצד אלף הראשונים מגרש ואלפים שאחריהן לשדות וכרמים:

התבאר במסכת ערכין שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ר"ל שאין נוטעין או זורעין במגרש כדי לעשותן שדה או גנה אלא מניחין אותן עם העשבים העולין מאליהן לישב בהם ברחבה ולרעות בהן את בהמותיהם ולא מניחין השדות בורות לעשותן מגרש שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר אי אפשר לומר לא ימכר שמאחר שאמר גאלת עולם תהיה ללוים למדנו שנמכרות הן אלא מאי לא ימכר לא ישתנה ואע"פ שלא נתפרש כן אלא בערי הלוים כך הדין בערי ישראל מעתה לא הוצרך במשנתנו להרחיק אילן מן העיר שהרי מוזהר הוא מאליו בכל ערים שבארץ ישראל אף בתוך כל המגרש כל שכן בתוך חמשים אמה ומ"מ דוקא בערי ארץ ישראל הא בשאר כבושין מיהא צריכים אנו לדין משנתנו ויש פוסקים שלא נאסר בערי ישראל אלא לזרעים הא לאילנות לא הואיל ואף הם ראויים ליישב תחתיהם ובתוך חמש ועשרים מיהא הוצרכנו אף בהם לדין משנתנו ולא יראה כן:

קרפף ולא הוקף לדירה ר"ל מקום שהקיפוהו שלא לשם דירה אלא לשם גנות ופרדסים אפילו היו שם מחיצות גבוהות עשרה אין מטלטלין בכלו אא"כ הוא שעור מועט עד סאתים או פחות מכן אבל אם היה בו יותר על סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות (ואפי') [ואם] הוקף לדירה אפילו ביתר מסאתים מטלטלים בכלו ומ"מ קרפף יתר מסאתים שהוקף לדירה ובנזרע רובו הרי הזריעה מפקעת שם דירה מעליו והרי הוא כגנה ואסור לטלטל בכלו ואם נזרע מעוטו כל שלא הגיע הזרוע ליתר מסאתים אינה מפקעת שם דירה מעליו אבל אם הגיע הזרוע ליתר מסאתים הופקעה שם דירה משם נוטע רבו באילנות הרי היא כחצר שהרי (אין) דרך בני אדם ליטע בחצרותיהם ומותר לטלטל בכלו כמו שיתבאר במקומו:

בד"ה מרחיקין את האילן כו' וזרעים צריך להרחיק כו' עכ"ל באו לפרש במתני' דנקט אילן ולא נקט נמי זרעים דלמאי דמסיק לרבנן בזרעים בעי אלף אמה וק"ל:

ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה פירוש אלף אמה סביב לעיר נקרא מגרש דכתיב מקיר העיר וחוצה אלפים אמה סביב ותנן בפרק עגלה ערופה בו ביום דרש רבי עקיבא ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה אי אפשר לומר אלף שכבר נאמר אלפים כו' הא כיצד אלף אמה מגרש אלפים אמה תחום שבת ואלף אמה אלו שהם מגרש אין להם לזרעם ולא לנטוע בהם כלום כדי שירעו שם בהמות ומאלף אמה לחוץ נקרא שדה ואין אדם רשאי (לנירו) לעשותו מגרש משום ישוב ארץ ישראל ומשום הכי אקשי ותיפוק ליה דאין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה. ומהדרינן לא צריכא אלא לרבי אלעזר דאמר עושה שדה מגרש ומגרש שדה מהו דתימא כיון דעושה מגרש שדה נוטעים אותו אפילו בתוך חמשים אמה קמשמע לן דחמשים אמה מיהא סמוכים לעיר לא משום נוי העיר וכי קאמר רבי אלעזר עושים מגרש שדה לא על מגרש כולו שהוא אלף אמה אלא על אלף אמה חסר חמשים הוא שאמר שיש לו רשות לעשותו שדה ולנטעו אבל חמשים אמה הסמוכים לעיר לא אמר ולהך לישנא דאמר רבי אלעזר עושים שדה מגרש אבל לא מגרש שדה הרי המגרש כולו שהוא אלף אמה אינו רשאי לנטעו ולעשותו שדה ואם כן מאי קא משמע לן מתניתין מרחיקים את האילן מן העיר חמשים אמה תיפוק ליה שהרי המגרש כולו שהוא אלף אמה אינו רשאי לנטוע בו כלום. ומהדרינן כי קאמר רבי אלעזר דאין עושים מגרש שדה לזרעים הוא דאמר אבל לנטוע בו אילנות לא קמשמע לן במתניתין דחמשים אמה מיהא הסמוכים לעיר אין לו רשות לנטוע בהם כלום. ומנא תימרא דשאני בין זרעים לאילנות דתניא קרפף יוצא מבית סאתים שהוקף לדירה אם נזרע בו רובו הרי הוא כגינה ואסור לטלטל בכולו אלא בארבע אמות ככרמלית ואם נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר לטלטל בכולו שהרי לדירה הוקף ואין נטיעת האילנות בו מוציאתו מתורת חצר ומחזירתו לתורת גנה לפי שדרך בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם ואין דרכם לזרוע זרעים בחצרותיהם אלמא שאני בין אילנות לזרעים וכי אמר רבי אלעזר אין עושים מגרש שדה היינו שלא לזרוע בו זרעים הוא דקאמר לפי שאין דרכם של בני אדם לזרוע זרעים אלא בשדות ואם זרע בו כלום יצא מכלל מגרש ונעשה שדה אבל לנטוע בו אילנות כיון שדרכם של בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם יש לו רשות לנטוע לפי שאין נטיעת האילנות עושהו שדה שהרי אפילו בחצרות דרכם של בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם. הר"י ן' מיגש ז"ל.

מאי שנא גבי בור דקתני קוצץ ונותן דמים הקשה רבינו מאיר לפרוך נמי מאי שנא מבור שאם האילן קדם לא יקוץ והכא קוצץ ולא הוה מצי לשנויי בקדרה דבי שותפי. ותירץ דהא פשיטא ליה דמשום גנאי ארץ ישראל אפילו אם האילן קדם דין הוא שיקוץ דגדולה מזו התירו משום ישוב ארץ ישראל דאמרינן הקונה שדה בארץ ישראל כותבין עליו אונו ואפילו בשבת. תוספי הרא"ש ז"ל. אלא אי איתמר דרב כהנא אסיפא איתמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים דמשמע דקוצץ ברישא ואחר כך נותן דמים ליתני נותן דמים ואחר כך קוצץ. אמר רב כהנא קדרא דבי שותפי לא קרירא וכו' ואם אינו קוצץ אלא עד שיתנו הדמים יבואו להתרשל בדבר כדי שלא יתנו הדמים וגם בעל האילן שותק הוא ואינו מבקש כלום לפי שרוצה הוא שיתרשלו ולא יביאו הדמים כדי שלא יקצץ האילן ונמצא האילן קיים ויבטל נוי העיר לפיכך שנינו קוצץ בתחלה ואחר כך נותן דמים כדי שלא יתרשלו בקציצת האילן וליכא למיחש שמא אחר קציצת האילן יתרשלו בנתינת הדמים לפי שכיון שקצץ האילן בעל האילן אינו מתרשל בתביעת הדמים ואם יתרשל איהו דאפסיד אנפשיה. הר"י ן' מיגש ז"ל.

מאי שנא מבור דקאמרינן לא יקוץ כתב רבינו מאיר ז"ל דלא שייך לשנויי הכא היזקא דרבים שאני דהכי פריך מאי טעמא גבי בור דאמרינן ספק זה קדם לא יקוץ דהוה ליה כאלו האילן קדם משום דהמוציא מחברו עליו הראיה ויאמר בעל האילן אייתי ראיה דאני לא קדמתי ואקוץ אם כן הכא נמי הואיל והן תובעים אותו לקוץ בלא דמים נימא המוציא מחברו עליו הראיה ויאמר בעל האילן אייתי ראיה דלא קדמתי ואקוץ בלא דמים. ומשני כיון דדינא הוא לקוץ מיד אם כן הוא המוציא ועליו להביא ראיה. סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע כתב ר"מ ז"ל והא דנקט ברישא מרחיקים מן העיר ומן השדות בשאינם זרועות וחרושות שאינו כל כך היזק גדול דהא קמן ועינינו רואות תדיר שיש כמה גרנות ואפילו בתוך העיר ואין בני העיר מרגישין ואפילו הכי מרחיקים חמשים אמה הואיל והוי גורן קבוע וסיפא רבותא קמשמע לן דאפילו מנטיעותיו דאזיל ויתיב בלביה ומצוי אפילו הכי בגורן שאינו קבוע לא בעי חמשים אמה וכל שכן מן העיר והשתא ניחא דאיתותב מן הברייתא דהכי פריך לאביי קשיא דתלה הפשוט באותו שאינו פשוט כל כך דקאמר כשם שמרחיקים מן העיר חמשים אמה כך צריך להרחיק מנטיעותיו הא נטיעות פשוט טפי טובא דמהאי טעמא נקט מתניתין דרישא עיר דמעיר ידעינן נטיעות מכל שכן אבל מנטיעות לא הוינן ידעינן עיר דבענין אחר לא הוה מיתרצא מתניתין לאביי אמאי נקט ברישא עיר ובסיפא נטיעות כדפרישית תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: אמר אביי סיפא לגורן שאינו קבוע. ומשום הכי סגי ליה בכדי שלא יזיק ותו לא כל שאינו זורה ברחת אלא בידיו בלבד אבל גורן קבוע אפילו מנטיעותיו ומנירו נמי בעי חמשים אמה הרחקה. רב אשי אמר מה טעם קאמר ולעולם אידי ואידי בגורן קבוע הוא ובעי חמשים אמה. ואותביה עלה דאביי מהא דתניא מרחיקים מן העיר גורן קבוע חמשים אמה וכשם שמרחיקין מן העיר כך מרחיקין ממקשאיו וממדלעיו של חבירו ומנירו חמשים אמה בשלמא לרב אשי דאמר מה טעם קאמר במתניתין אבל לעולם מנטיעותיו ומנירו נמי דקתני במתניתין בגורן קבוע הוא ובעי הרחקה חמשים אמה שפיר דקא מוקי למתניתין כברייתא דהא ברייתא בגורן קא משתעי בין בעיר בין במקשאיו ומדלעיו ונירו אלא לאביי דאמר מנירו דקתני במתניתין בגורן שאינו קבוע קשיא כלומר אמאי לא אוקים לה למתניתין בגורן קבוע כדאשכחן בברייתא קשיא. ואהדרינן לגופא דמתניתין ואמרינן בשלמא ממקשאיו וממדלעיו בעי הרחקה משום דאזיל אבקא דגורן ויתיב בליביה ומשוי ליה לקישואין כלומר מפסיד להו אלא מנירו מאי הפסידא איכא דבעי הרחקה הא לית בה פירא דנפסיד באבקא דגורן אמר רבי אבא מפני שעושה אותו גלל כלומר מפני שנושא הרוח את התבן ומוליכו אל נירו של חבירו ועושה בשדה גלל. עד כאן.

רב אשי אמר מה טעם קאמר פירוש דלא ניחא ליה במאי דאמר אביי דבגורן שאינו קבוע יהא חייב להרחיק כלל דלא מסלקינן ליה אלא בגרמא מצויה כתאלי דרב יוסף וכסולם של שובך אבל בגרמא שאינו קבוע אף על גב דאפשר דאתי לידי גרמא דגיריה לא חיישינן ליה. הר"ן ז"ל.

מה טעם מרחיקים כדי שלא יזיק תמיהא לי מאי אצטריך ליה למיתני הכי ומאי נפקא מינה דודאי דמדמחייבים ליה לארחוקי מזיק הוא. ונראה לי דאצטריך משום דתנא לעיל מינה מרחיקים את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה וקא מפרש טעמא בגמרא משום נוי העיר וכל שהוא משום נוי אין בני העיר יכולים למחות בו אי נמי קמשמע לן דבין בערי ארץ ישראל בין בחוץ לארץ מרחיקים מה שאין כן במרחיקים את האילן דאינו אלא משום נוי העיר וכיון דמשום נוי הוא סתמא דמלתא אינו חייב להרחיק אלא דוקא בארץ ישראל והיינו דקמקשי עלה ותיפוק ליה דאין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה וכן כתב רש"י ז"ל הטעם שאין זו תפארת לארץ ישראל. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.