דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף ק״נ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף ק״נ עמוד א׳

מסכת בבא בתרא דף ק״נ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 9 קטעים ממוספרים, כ־337 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

תוספות

קרקע כל שהוא חייבת בפאה כו' לעיל בשלהי לא יחפור (בבא בתרא דף כז.) פירשתי לה:

וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן כו' ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו כל שהוא דוקא כדאמרינן לעיל בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כז. ושם: ד"ה בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם בדיני כל שהוא:

וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס ואם תאמר מאי מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג על רב בכל הני:

מנה ופרס שיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן מנא ליה:

ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא זוטא והא דתנן (כלים פ"ה מ"א) תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל שהוא טפח איכא למימר דאיידי. דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא זוטא:

עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי לענין מילי דרבנן מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי' לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סח.) על הך מילתא:

Tosafot on Bava Batra 150a · Sefaria

מאירי

אע"פ שבענינים אלו עשו מטלטלין כקרקע לענין כתב כל נכסיו לבנו וכתב לאשתו קרקע כל שהו שאבדה כתבתה אינו כן אלא אם כתב לה מטלטלין לא אבדה כתבתה אפילו אם ייחד לה מטלטלין וישנם בעין ויש מפרשים שהדבר מוסב לשייר לעצמו שלא אבדה כתבתה שאם שייר מטלטלין אבדה שהרי הוא כאלו לא שייר אחר שאין יכולה לגבות מהם ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שבזמן הזה שתקנו הגאונים לגבות כתבה מן המטלטלין אף בכתב לה מטלטלין איבדה כתבתה ולא יראה לי כן שלא תקנו דבר זה אלא לתועלתה ולצורך גובינת הכתבה ולא להפקיע את זכותה ולא עוד אלא שדין זה דיו בחדושו הבו דלא לוסיף עליה:

קרקע כל שהו חייבת בהנחת פיאה ובהבאת ביכורים ובוידוי שלהם ר"ל קריאת הפרשה וכבר ביארנוה בסוף פרק לא יחפור:

כבר ביארנו במקומו שכל שאין לו חמש רחלות פטור מראשית הגז הא אם יש לו חמש חייב ודוקא שיהא משקל מנה ופרס בין כלם וכן פירשנו שם דבר זה במנה בן ארבעים סלעים שיהא בין כלם משקל ששים סלעים וכן פירשנו שם הענין דוקא שיהו מחמשות כלומר שיהא בכל אחת מהן משקל י"ב סלעים הא אם היתה באחת מהן פחות מיכן אע"פ שחברתה ממלאה את חסרונה או יותר פטורות:

מי שהקנה לפלני מטלטלין שלו הקנאה הראויה בריא כדינו ושכ"מ כדינו הרי זה קנה כלי תשמישו אבל לא חטים ושעורים וכל שכן אוכלין ומשקין כגון יין ושמן וקמח וכיוצא בהן אבל כל מטלטלין שלי קנה אף חטים ושעורים ואפילו ריחים העליונה וכן העבדים בכלל המטלטלין ויראה אף בלא אמר כל המטלטלין ומ"מ ריחים התחתונה הואיל וקבועה בארץ לא קנה ואם אמר כל מטלטלין אף ריחיים התחתונה ומ"מ גדולי המחברים כתבו באוכלין ומשקין שלא קנה אא"כ אמר לשון נכסים חכמי הדורות שלפנינו כתבו שהמעות הרי הם בכלל מטלטלין ומביאין ראיה ממה שאמרו בפרק הזהב מ"ד ב' כל המטלטלין קונין זה את זה ואמרו שם אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ואע"פ שהעמידוה שם בפסלתו מלכות מ"מ לענין לשון מטלטלין דינם שוה וכן כתבו גדולי המפרשים בבהמה שהיא בכלל מטלטלין שהרי היא נעשית חלפין כמו שאמרנו בחמור ופרה ועוד ממה ששאלו בעבד ולא שאלו בבהמה אלמא פשוט הוא שהבהמה מטלטלין:

המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובתי הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין שלא נמכרו עם מכירת הבתים ולא את העבדים ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים ואפילו בהמה ועבדים וכבר ביארנו ענין זה בפרק המוכר את הבית:

Meiri on Bava Batra 150a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא ומטלטלא למטלטלא הויא שיור לכתובת אשה מקרקעי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קרקע כל כו' לא יחפור פירשתי לה והס"ד ואח"כ מ"ה וכל היכא דתנן כו' ובד"ה וכמה כל כו' מי פליגת על רב בכל הני הס"ד ואחר כך מ"ה מנה ופרס כו' מנא ליה הס"ד ואח"כ מ"ה ואיידי כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 150a · Sefaria

שיטה מקובצת

הכי גרסינן ואיידי דתנא רישא רבי עקיבא אומר היה לו קרקע כל שהוא חייב בפאה כו'. והיא במסכת פאה פרק ג'. וקשיא לי דבההיא פירקא הך מילתא דעבד בתר מילתא דכתובה קתני לה הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה וקיימא לן דהתם דוקא קרקע והוה ליה למימר איירי דתנא רישא הך דדוקא קרקע תנא נמי האי סיפא קרקע. ואיכא למימר דלא הוה פסיקא ליה משום דאמרינן לקמן דמטלטלי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור ואמרינן נמי בכתובות גמלי בערבייא אשה גובה פורנא מהם ואיכא התם מילי טובא כי האי משום דאסמכתא עלייהו. הראב"ד ז"ל. והרא"ש ז"ל תירץ משום דהך משנה דהכותב נכסיו לבנו התם אגב גררא נסבה ואם איתא דקרקע לאו דוקא לא הוה ליה למימר במתניתין קרקע.

וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס תימה מאי מייתי ראיה מהכא הכי נמי אמר לעיל אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב מטלטלין כדי פרנסתו ופליג רב יוסף עליה הכא נמי מצי מפליג עליה. ויש לומר דהכי קאמר מי פליג רב יוסף ארב בכל הני. תוספי הרא"ש ז"ל.

לבד מחיטי ושערי שאף על פי שהם מטלטלים ממקום למקום (אבל) אין שם מטלטלים נופל עליהם שהרי יש להם שם אחר שנקראים תבואה. כל מטלטלי. מריבוי כל שהוא לישנא יתירא בא לרבות אפילו חיטי ושערי ואפילו ריחים העליונה. רבינו יהונתן ז"ל.

עבדא מטלטלי הוא ומטלטלי למטלטלי הוי שיור דכיון דשייר מטלטלין איכא למימר עבד נמי שייר דמיקרי נמי בלשון בני אדם מטלטלים. ולפירוש רש"י ז"ל דגיטין איכא למימר דלא שייך למימר דמגו דנחית לשיורא שייר נמי עבד אי לאו דמיקרי מטלטלי. הרא"ש.

וזה לשון הרא"ם ואמר רב דימי בר יוסף עשו מטלטלים שיור אצל העבד. כלומר אם כתב כל נכסיו לעבדו ושייר מטלטלים כל שהוא לא יצא בן חורין הואיל וכלל גוף העבד בדבור אחד בכלל כל הנכסים ונעשה גופו עם הנכסים כגוף אחד וכיון ששייר בנכסים מטלטלים נמצא שאותו שיור שייך בגוף העבד. ולא עשו מטלטלים שיור אצל כתובה מאי טעמא עבדא כמטלטלי הוא ומטלטלי למטלטלי הוי שיור כלומר נתערב גופו עם המטלטלים ונעשה כדבר אחד וכיון ששייר במטלטלי כאלו שייר בגופו דמי אבל כתובת אשה מקרקעי הוא ומטלטלי למקרקעי לא הוי שיור. ומהאי מימרא דאמר רב דימי הוא דאתא רבינא למפשט דעבדא כמטלטלי דמי ודחייה רב אשי דעבדא כמקרקעי דמי. ואם תאמר אמאי עשו מטלטלי שיור אצל העבד לאו משום דעבדא מטלטלא הוא אלא משום דלאו כרות גיטא הוא שכיון ששייר לעצמו בנכסים וכיון שיש לו בו זכות הוה ליה כמו שכתב לעבדו גט חירות וכתב בו האדון לעצמו באותו גט זכות שאינו גט כריתות. עד כאן.

כתב הריא"ף ז"ל דהלכתא כמטלטלי דמי מדגרסינן לעיל בפרק יש נוחלין אמר רב נחמן אין גובין מן העבדים כו'. ולא בריר לן דאם כן אמאי לא פשיט תלמודא הכא מדרב נחמן אלא שמע מינה דלא דמי דהתם לענין דינא דגיבוי קאמרינן אבל הכא לענין לישנא קאמרינן אי קרו אינשי לעבדא מטלטלא או לא משום דאיכא מילי נמי דעבדא דמי לקרקע שנקנה בכסף בשטר ובחזקה כקרקע. ולא איפשיט וכל תיקו דממונא לקולא ואוקי ממונא בחזקת מריה. כן נראה לי. עד כאן ממפרש לא נודע שמו.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 150a · Sefaria

גליון הש"ס

גמרא אלא מאי אית לך למימר כו' ב"ק דף יב ע"ב:

תוס' ד"ה וכל כו' כל שהוא דוקא לא ידעתי מאי קושיא הא פשיטא דכמה פעמים כ"ש הוא דוקא וכי שייך לומר דמוכרח לומר דלאו דוקא אלא דפרכינן על ר"י דדייק מלשון כ"ש הא מצינו לפעמים דכ"ש לאו דוקא:

Gilyon HaShas on Bava Batra 150a · Sefaria

רש"י

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָשׂוּ מְטַלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל עֶבֶד, וְלֹא עָשׂוּ מְטַלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל כְּתוּבָּה!

קטע 2

הָתָם בְּדִין הוּא דְּלָא לִיתְנֵי קַרְקַע; וְאַיְּידִי דִּתְנָא רֵישָׁא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא חַיֶּיבֶת בַּפֵּאָה וּבַבִּכּוּרִים, וְלִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם פְּרוֹזְבּוּל, וְלִקְנוֹת עִמָּהֶם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה – מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי קַרְקַע.

קטע 3

וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי ״כׇּל שֶׁהוּא״ – לֵית לֵיהּ שִׁיעוּרָא? וְהָא תְנַן, רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס – חַיָּיבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כׇּל שֶׁהֵן. וְאָמְרִינַן: וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהֵן״? אָמַר רַב: מָנֶה וּפְרָס, וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְחוּמָּשׁוֹת!

קטע 4

הָתָם, בְּדִין הוּא דְּלָא לִיתְנֵי ״כׇּל שֶׁהוּא״; וְאַיְּידֵי דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא שִׁיעוּרָא רַבָּה, אָמַר אִיהוּ נָמֵי שִׁיעוּרָא זוּטְרָא – קָרֵי לַהּ ״כׇּל שֶׁהוּא״.

קטע 5

פְּשִׁיטָא – אָמַר: ״מִטַּלְטְלַי לִפְלָנְיָא״ – כֹּל מָאנֵי תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ קָנֵי, לְבַר מֵחִטִּי וּשְׂעָרֵי. ״כֹּל מִטַּלְטְלַי לִפְלָנְיָא״ – אֲפִילּוּ חִטֵּי וּשְׂעָרֵי. וַאֲפִילּוּ רֵיחַיִם הָעֶלְיוֹנָה קָנָה, לְבַר מֵרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה. ״כֹּל דְּמִטַּלְטַל״ – אֲפִילּוּ רֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה קָנֵי.

קטע 6

אִיבַּעְיָא לְהוּ: עַבְדָּא – כִּמְקַרְקְעָא אוֹ כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר בָּתִּים, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, וּמֶרְחֲצָאוֹת, וּבֵית הַבַּדִּין, וּבֵית הַשְּׁלָחִין; אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר: ״הִיא וְכֹל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״, אֲפִילּוּ הָיוּ בָּהּ בְּהֵמָה אוֹ עֲבָדִים – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי, מִשּׁוּם הָכִי לָא מִיזְדַּבַּן בְּרֵישָׁא; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כִּמְקַרְקְעָא דָּמֵי, אַמַּאי לָא מִיזְדַּבַּן?

קטע 7

וְאֶלָּא מַאי? כְּמִטַּלְטְלָא דָּמֵי?! מַאי ״אֲפִילּוּ״? [אֶלָּא] מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר – שָׁאנֵי מִטַּלְטְלָא דְּנָיֵיד מִמִּטַּלְטְלָא דְּלָא נָיֵיד; אֲפִילּוּ תֵּימָא כִּמְקַרְקְעָא דָּמֵי, שָׁאנֵי מְקַרְקְעָא דְּנָיֵיד מִמְּקַרְקְעָא דְּלָא נָיֵיד.

קטע 8

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, הַכּוֹתֵב לְעַבְדּוֹ כׇּל נְכָסָיו – יָצָא בֶּן חוֹרִין. שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״כׇּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי עַבְדִּי, חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן״.

קטע 9

וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָשׂוּ מִטַּלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל עֶבֶד, וְלֹא עָשׂוּ מִטַּלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל כְּתוּבָּה. וַאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא? עַבְדָּא מִטַּלְטְלָא הוּא, וּמִטַּלְטְלָא לְמִטַּלְטְלָא הָוֵי שִׁיּוּר; וּכְתוּבַּת אִשָּׁה מְקַרְקְעָא הוּא, וּמִטַּלְטְלָא לִמְקַרְקְעָא לָא הָוֵי שִׁיּוּר.

מסכת בבא בתרא דף ק״נ עמוד א׳

מסכת בבא בתרא דף ק״נ עמוד א׳

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

רש"י

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור