מסכת בבא בתרא דף ק״ט עמוד א׳

כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו וא"ת מנא לן דבת פוטרת מן היבום אי מדכתיב ובן אין לו עיין עליו הא איצטריך לאיתויי ממזר כדאמר בפ' שני דיבמות (דף כב: ושם ד"ה בן) וי"ל דשקולין ויבאו שניהן ואע"ג דבפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף ע.) גוזרע אין לו דבת כהן שניסת לישראל משמע דלא דרשינן מיניה תרתי דקאמר אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ ופריך והא אפיקתי' לזרע זרעה היינו משום דקמרבי התם זרע פסול היינו זרע זרעה פסול דאילו זרע פסול תיפוק ליה דנבעלה לפסול לה ולהכי פריך שפיר דאי איצטריך קרא לזרע זרעה כשר היכי תו יליף זרע זרעה פסול אי נמי יש לרבות בת שפוטרת מן היבום מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי דכי האי גוונא דריש ביבמות (כד.) אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול אכתי הוי שמו מחוי וא"ת הא דתניא בפ"ק דקידושין (דף יז:) עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת ואמאי נימא מדלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו הכי נמי לענין עבד עברי כדאמרינן הכא לענין נחלה ומדכתיב ועבדך שש שנים דמשמע לך ולא ליורש לא נמעט אלא אח דוקא ואור"י משום דדרשינן ועבדך לך ולא לאחר כל שהוא אחר לגבי בן ובת נמי לגבי בן כאחר דמיא לענין נחלה שהבן קודם לבת וכה"ג אמרי' בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) גבי שדה אחוזה דבת אינה מעמדת שדה לאביה משום דכי היכי דגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא:

במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב פריב"ם מדלא כתיב ונתתם גבי בת כדכתיב בכולהו דהעברתם משמע לשון העברה שמעבירין נחלה ממקום הראוי לירש מן הדין למקום שאינו ראוי והשתא נושא ונותן מי הוא הקרוב שהיה ראוי להקריבו לבת ומוקי לה באב לפי שהמת יוצא יריכו ואין לך קרוב יותר ראוי ממנו ובדידיה מיסתבר לאוקומי אפי' שלא נכתב בפירוש אלא ע"י אחי האב דממילא והעברתם עליה קאי לדרוש ולקבוע בו מקום ואע"ג דאי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב אפי' מן האח שאינו קם תחת הבן לכלום מיהו השתא דכתיב והעברתם בבת משמע שמעבירים הנחלה ממקום הראוי מוקי לה באב:

ואי אתה מעביר נחלה ממקום האב במקום האחין כלומר מדלא כתיב אלא והעברתם אחד אין לנו לעשות אלא העברה אחת ולא שתים ומכאן ואילך הקרוב קרוב קודם דהשתא דכתיב והעברתם משמע שהיה האב ראוי לקדום לבת כ"ש שראוי לקדום לאח שהבת קרובה מן האח שהיא יוצאת יריכו של מת ועוד דאין יבום במקום בת לפיכך אין להעביר נחלה מן האב אלא במקום בת לחודה כיון דכתיב בבת העברה ולא במקום אחין:

הא דאמרינן לענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו, לא אתפרש בגמרא מנין, דבן אין לו כתובה בפרשה, ובת מנין. וכתב ר"ש ז"ל, דנפקא להו מבן אין לו עיין עליו. וכן כתב הראב"ד ז"ל לקמן (בבא בתרא קיט, ב) גבי בנות צלפחד דרשניות היו. וזה אינו מחוור, דעיין עליו על הבן דייקי לה, כלומר, עיין עליו אם יש לו מאותו הבן בן או בת או בן הבן או בת הבת, אבל לא נאמר העיון על המת בעצמו. ויש אומרים דנפקא להו מדכתיב ולא ימחה שמו מישראל יצא זה שאין שמו מחוי.

אחי האב לא צריכי קרא אחי האב מכח מאן קאתי מכח אב קאי וירתי אינהו. קשיא לי, אם כן אף אנו נאמר אחין מן האב לא צריכי קרא, דאחין מכח מאן קאתו מכח אב ולמשמוש נחלה, כדאמרינן לקמן (בבא בתרא קטז, ב) באברהם ויעקב בנכסי עשיו, דיעקב קודם, משום דאילו איתיה יצחק יצחק קודם, השתא דליתיה ליצחק יעקב קודם, משום דיעקב יוצא ירכו של יצחק, כלומר, משום משמוש נחלה קודם, אלמא יעקב מכח יצחק הוא יורש בנכסי עשיו אחיו. וי"ל דאחין ודאי צריכי קרא, דאי לא הוה אמינא דאינהו קודמין משום דקרבי ליה טפי מאב, שכן האח קאי תחת אביו ליבום. כנ"ל.

אף לענין שדה אחזה דנין את האח כנכרי ולא את הבן כיצד המקדיש שדה אחזה יכול המקדיש לפדותה לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף והדמים נופלים לבדק הבית הגיע היובל ולא גאלה הכהנים נותנים דמיה לבדק הבית שלא לצאת הקדש בלא פדיון והשדה מתחלקת להם מכרה הגזבר לאחר הרי הבעלים פודין מיד הלוקח כמיד הגזבר ואם הגיע היובל ולא פדאה יוצאה לכהנים ואין צריכין ליתן בה דמים שכבר נפדית ואפילו גאלתה בתו של מקדיש או אחיו או אחד מקרוביו הדין בה כן כך למדנו בערכין בבת הואיל ולענין נחלה כאחר היא אצל הבן כך לענין שדה אחזה הרי היא כאחר אבל אם גאלה בנו של מקדיש חוזרת לאביו ביובל ומלשון גדולי הרבנים אפשר שיראה לך שתכף שמכרה הגזבר לאחר הופקעה זכות הבעלים עד שאין בידם עוד לגאלה ואין זה כלום:

אף לדין עבד עברי התבאר במסכת קדושין שעובד את הבן ולא את האח אף במקום שאין בן אלא שיש לחוש אם עובד את הבת אם לאו ואע"פ שבשדה אחזה בת כאחר אפשר שממלת אחר באנו לומר כן ומ"מ גדולי המחברים כתבו בפירוש שאינו עובד את הבת:

בפרשב"ם בד"ה מלמד שהאב כו' ואם אין לו שאר ונתתם נחלתו לאחיו כו' והעברתם את נחלתו לבתו כו' עכ"ל הכי משמע לפום סברת המקשה דהשתא דלא להקדים לאב רק הבן כדקאמר יכול יקדים לבן ת"ל כו' ומיהו האח קודם לבת כיון דלא אסיק אדעתיה הא דמשני כיון דלענין ייבום כו' א"כ אינה קמה הבת כלום תחת אביה כבנו ואחיו כפרשב"ם וק"ל:

בד"ה קראי שלא כסדרן כו' דקראי צריכי כו' ובן אין לו עיין עליו כו' וכן כולן עכ"ל בן ובת קראי דצריכי הוא להקדים בן לבת כדלקמן אלא משום אחין הוצרך לפרש כן מיהו התוספות לעיל כתבו דבאחין לא הוצרך למכתב משום זה כיון דנחלה משמש כו' ולמאי דמסיק לקמן וא"א להקדים בן לבת מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם גו' ניחא טפי ודו"ק:

בד"ה אימא כו' והעברתם כו' אב מנלן דירית מקמי אח הס"ד ואח"כ מ"ה ואי אתה מעביר נחלה מן האב כו' קרוב טפי הס"ד ואח"כ מ"ה א"כ דלגלויי כו' שלא כסדרן כתיבי ואי משום דדייקינן כו' במקום הבת הס"ד ואח"כ מ"ה שארו זו אשתו כו' כצ"ל וכ"ה בפירושים ישנים ואפשר שהכריחו לפרש דהאי דיוקא דקאמר ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת לאו דוקא אקרא משתמע כו' משום דא"כ לא הוה משני מידי לפי פירושו דמשני והעברת למה ליה דאחין דירתי במקום שאין בת ממילא אשתמע הא איצטריך שפיר לדיוקא דאי אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת מיהו התוספות לא ניחא להו לפרש כן דמ"מ כיון דאיכא למימר האי דיוקא ואיכא למימר האי דיוקא מנליה למידק אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת ומאי אולמיה האי דיוקא מהאי ומזה פירשו התוספות דודאי האי דיוקא דפריך אימא ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת נמי מקרא משתמע ומשני ליה דוהעברתם לא משמע הכי דאין זו העברה מאח לבת א"נ כפרשב"ם דלהא לא הוה איצטריך והעברתם ודו"ק:

ואימא שארו זה האב מלמד שהאב קודם לבת כו' תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם וקורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח והבת על האב שיש לו קורבה עליו בשני דברים ליעדה ולפטור מן היבום ואף על גב דלא שייכה יעידה בבת מכל מקום בבן נמצאת הקורבה ההיא יתירה על האב ובבת לא שייכא ולא דמיא להא דאמרינן לקמן בת לאו בת יעידה היא דהתם משום דאיירינן בקורבה דבן מבת ומהדרינן כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו כו' כי זה שהבן פוטר מן היבום הוא עיקר הקורבה הנמצאת בבן שאנו רואין את האב כאלו קיים וקורבה זו גדולה מן היעידה ואין צריך לומר דעדיפא מקורבה דיבום באח וכיון שהבת שוה לבן בקורבה זו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו. אי נמי הכי קאמר כיון שאנו רואים קורבת הבת בעלמא כעין קורבת הבן במדי דשייכא ביה שהיא פוטרת מן היבום ויעידה לא שייכא בה בבת יש לנו לומר שהיא שוה לבן להקדימה בנחלה לאב כיון שתלה הכתוב דבר זה בקורבה דעלמא והרי קורבת הבת כעין קורבת הבן. עליות. הא דאמרינן דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לא אתפרש בגמרא מנין דהא בפרשת יבום ובן אין לו כתיב. וכתב רשב"ם יש לומר דנפקא להו מבן אין לו עיין עליו וכן כתב הראב"ד ז"ל לקמן גבי בנות צלפחד דרשניות הן. ולא נהירא דעיין זה על הבן משמע כלומר שנעיין אם יש בן הבן או בת הבן אבל לא נאמר העיון על המת בעצמו. ואחרים אמרו דנפקא לן מדכתיב דבת קודמת לאחי המת לנחלה ואם אינה פוטרת מן היבום היכי קודמת להם שהרי מי שקודם ליבום הוא קודם לנחלה. הרשב"א והר"ן ז"ל. הכי גרסינן וכן גירסת הרא"ם ז"ל ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה מעביר נחלה מן האחין במקום אב. פירוש דלמא העברה זו היינו כשאנו מעבירין אותה מן האחים וכיון דקרי ליה העברה במקום בת בלבד אתה מעביר אותה מן האחים ולא במקום אב. עליות.