מסכת בבא בתרא דף ק״א עמוד א׳

ורחבן ששה ואפי' למ"ד בסוכה (דף ח.) שהאדם תופס אמה היינו כשהוא לבוש אבל מת שאינו לבוש כל כך אף עם הארון לא הוי כי אם אמה ותדע דבלא מלבוש אין מחזיק אמה דהא מקוה אינו אלא אמה על אמה ברום ג' אמות ואי אדם ערום מחזיק אמה אמה באמתא היכי יתיב:

ועושה חצר על פתח המערה כאן משמע שהחצר גבוה מן המערה דהא בעי למימר בגמרא שאחד מימין הפתח ואחד משמאל נכנסין לתוך החצר דקאמר בגמרא אי לבראי הא קא מיתדשי וקשה דבפרק משוח מלחמה (סוטה דף מד.) משמע שאין החצר שוה עם קרקע עולם אלא עמוק וצריך לעלות כשיוצא ממנו דמפליג בין פתחה למעלה לפתחה מן הצד וכן פ"ה שם וי"ל דאע"פ שהחצר עמוקה המערה עמוקה הימנה:

אי לבראי הא קא מיתדשי ה"ה דה"מ למיפרך הא קא נגעי אהדדי אלא אומר ר"ת משום דה"מ לשנויי במעמיק כדמשני בסמוך ועדיפא מיניה פריך:

ותו התנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור וא"ת לר"ש היכי אזיל כיון שיש ד' מערות לד' רוחות וכי תימא באמה שבין כוך לכוך האמר בפרק משוח מלחמה (שם) דמת תופס ארבע אמות היכא דלא מסיימי מחיצות ודוקא בחצר הוא דמסיימי מחיצות אינו תופס ופ"ה דאזיל שם בשידה תיבה ומגדל:

דעביד להו כמין נגר תימה אכתי העומד בתוכו אמאי טהור הא מת תפיס ד' אמות דהא לא מסיימי מחיצתא שהוא קבור בתוך החצר עצמו ואם היינו אומרים דכותל המערה הוא אמה אתי שפיר אבל לא משמע הכי לקמן דחשיב כ"ב לר"ש וי"ח לרבנן משמע שאין בין חלל המערה לחצר כלום וכ"ת דמהדר ליה מחיצה סביב המת א"כ לא הוי חצר שש על שש וחסר ממנה הרבה שיש ח' מתים לד' פתחי החצר הפתוחין לד' מערות [ועוד] קשה לר"י דאיך יתכן שאין פתח המערה רחב אלא ב' אמות ואיך יכנסו עם המת דע"כ אין בו יותר דכוך העשוי כמין נגר רחב אמה על אמה וא"כ צריך להרחיק כל כוך מקרן זוית אמה דאי לאו הכי אי אפשר דלא נגעי אהדדי ח' כוכין שבחצר הרי לב' הכוכין ב' אמות ואמה שמניח לכל קרן וקרן ולא נשאר כי אם שתי אמות לפתח ואומר רשב"א דיכול להיות הפתח רחב שלש אמות וכגון שירחיק לעולם הכוך שמימין הפתח אמה ושבשמאל יעשה בקרן זוית הרי ג' אמות לב' כוכין עם הריוח נשארו ג' אמות לפתח ואע"פ שהכוך שבשמאל שהוא ממש בקרן זוית אינו רחוק מאותו שמונח לאורך המערה בשכיבה אלא חצי האמה אין להקפיד הואיל וזה עשוי כמין נגר ואין רחבו אלא אמה על אמה ואע"פ שאנו מקפידין באותו שמושכב לרוחב המערה להרחיקה מקרן זוית חצי אמה אע"פ שאותו שמושכב באורך המערה רחוק כמו כן מקרן זוית חצי אמה ומתרחק והולך בשוה לצד דרום והמונח ברוחב המערה הולך בשוה לצד מזרח ואינן מקורבין יחד אלא בראשיו מ"מ לא חילקו חכמים בשוכבין ועוד יש ליתן טעם דאפילו לא היו מרחיקין אותו שמושכב לרוחב המערה חצי אמה מן הקרן לא היו מרויחין כלום שלא היו יכולים לפחות אמה ברוחב המערה בשביל כך ולקצר דאם כן רחבה ה' וזה אינו יכול להיות לר"ש מפני אותן הכוכין שבצד הפתח מימין ומשמאל ולרבנן נמי דליכא כוכין לצד הפתח לא הוו יכולים לקצר רחבה מד' דאם כן איך היו מכניסין הארון שהוא ד' אמות בכוך שהוא באורך המערה ואפי' השתא שהמערה שהיא רחבה ארבע קשיא אמתא באמתא היכי יתיב אלא שלא היתה רחבה ארבע בצמצום אלא יותר מעט מארבע אמות ועוד יש לפרש דלכל הפחות הפתח רחב שתי אמות ומחצה ואותו שבימין רחוק אמה מקרן זוית ושבשמאל חצי אמה וכן נראה לר"י וצריך לדקדק היאך יורדין מחצר למערה שאם היה חצר משפיל והולך במקום שנכנסין לארבע מערות של ארבע רוחותיה אם כן לא היה ראוי להשתמש מטה וקובריה אלא ודאי החצר היה שש על שש שוה ודרך הסולם היו יורדין מן החצר למערה או מורדות היו מן החצר למערה:

דעביד להו כמין נגר והא דתנן בסוף נזיר (דף סד:) המוצא מת מושכב כדרכו ואמר בגמרא מושכב פרט ליושב לר' יוסי בר' חנינא דהכא דוקא יושב ממעט ולא עומד:

ר' שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות רוחב ושמנה אמות ארך ופותח לתוכה שלשה עשר כוך ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלש כנגדו ושתים בזויות שבצדי הנכנס שכיון שיש בארך המערה שמנה אמות אתה יכול לעשות בה ארבעה כוכין כיצד צא מהם ארבע אמות לארבעה כוכין ושלש אמות לריוח שביניהם ונשארה לך אמה וחצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן וכן מן הצד השני וכן ברחבה של מערה הואיל ורחבה שש אמות אתה יכול לעשות בה שלשה כוכין כיצד צא מהן שלש אמות לשלשה כוכין ושתי אמות לרוח שביניהן ונשארה לך אמה חצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן וכן רוח שאדם נכנס בו צא ממנו שתי אמות של פתח ונשארו שתי אמות בכל זוית וזוית וצא מכל זוית אמה לכוך נשאר בכל זוית חצי אמה לכאן ולכאן ועושה חצר על פתח המערה ר"ל לפני המערה שש על שש שחוקק בסלע עד שישים רכסיה לבקעה לפני המערה בשיעור שש על שש להוריד המטה לשם ולהיות הקוברים נוטלין ממנה הארון לגנזו בתוך הכוך ופותח לתוכה שתי מערות ר"ל שפותח לחצר זה שתי מערות אחת מרוח זה ואחת משכנגדו ור' שמעון אומר ארבע לארבע רוחות החצר רבן שמעון אומר הכל לפי הסלע ר"ל שאם הסלע אינו חזק כל כך צריך שיעשנה בריוח יותר בין כוך לכוך ונמצא לדעת חכמים שהמקבל עליו כך בסתם עושה חצר בשש על שש ופותח שתי מערות לה זו כנגד זו בארבע על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין על הדרך שביארנו והלכה כדבריהם אלא שדוקא בסלע קשה הא בסלע שאינו קשה צריך אומד לפי מה שיראו הדיינין להוסיף בריוח שמזו לזו:

ומכל מקום שאלו בגמ' לדעת ר' שמעון באותן שני כוכין שהוא מצייר בזויות שברוח שנכנסין בו היאך הוא עושה שעל כל פנים שטח הארון יוצא בחצר והרי הם נדושים ברגל העומד בחצר וא"כ היאך אמרו חצר הקבר העומד לתוכה טהור ואע"פ שמ"מ לדעתו מיטמא הוא בכניסה שהרי יש שם ארבע מערות ונמצאת החצר מוקפת במערות ואין יכול ליכנס בה אלא דרך הקברות מ"מ אם נכנס שם בשידה תיבה ומגדל והיה לו בחצר טהור או שמא זה שעשו הכוכין בגובה שבעה טפחים כדי להיות חלל טפח בין גב הארון לסלע שלא יטמאו העוברים אבל החצר שהוא נמוך ושפל אין הדבר מצוי להעמיק עד שיהא שם חלל טפח ולי נראה שיש הבדל מעט בין מערה למערה בין שתים מהם ליכנס דרך שם כגון זו אבל מ"מ אותם שנקברים בזויות מתפשטים בחצר ומעתה היאך הוא טהור ואם תאמר שלא ימשיך כוכין אלו בתוך הסלע אלא שיעשם משוכים בגובה מלמעלה למטה כמין נגר שהוא קבוע ועומד בגובה הדלת כמו יתד נעוץ ראשו אחד בארץ וראשו אחד במשקוף ונקבר מעומד והלא אמרו על קבורה זו שקבורת חמור היא ואם שלא ימשיכם בקו ישר בחצר אלא שמתאלכסנם בקרן זוית חצי הכוך בכותל של פתח וחציו בכותל שהכוכים בתוכה הרי נוגעים הכוכים זה לזה כל שמתקרבים זה לזה בתוך אמה שאלו היה נמשך בקו ישר לחצר היה חצי אמה שבזוית זה שמרוח הכניסה וחצי אמה שבזוית שבצד מרוח הארך מפסיקים ביניהם אבל עכשו שכוך זה מתאלכסן ולוקח חצי אמה מן הכותל הארוך הרי הוא מתקרב לתוך תחום כוך ראשון שבצד האורך ונוגע בו ופירשוה במעמיק כוך זה שבקרן זוית יתר על שיעור אותן שבצדו עד שמשלים בעומק שיעור ההרחקה הראויה לו שאם לא כן לר' שמעון שהוא מצייר ארבע מערות הרי המערות סמוכות זו לזו והגע עצמך בשנקבר מת אחד בזוית שמשמאל פתח מערה מזרחית ומתפשט בחצר על פני אורך רוח צפוני כשחוזרין וקוברין בזוית שמימין הנכנס בפתח מערה צפונית על פני רוח מזרחי הרי זה נוגע על כל פנים באותו אחר שהזכרנו וכן כשנקבר מת אחד בכוך ראשון של רוח צפוני במערה מזרחית ומתפשט במערה בקו המתפשט בארך רוח מערה צפונית וחוזר וקובר בכוך ראשון בכותל של ימין הנכנס במערה צפונית על כל פנים נוגע באותו שהזכרנו שהמערות עשויות הן כדרך שהן עומדות בשתי וערב כגון זאת [ראה הציור בגמ'] שאם לא היו הולכות שתי וערב אלא שתהא כלה מרבעת ופתוחה לארבעת צדדין אין זו אלא מערה אחת פתוחה לארבעת צדדין ואין כוכין אלא בארבע רוחות כגון זאת ואתה צריך לארבעה מערות שיהו בכלן כוכין בשלשה צדדין מלבד אותן שבזויות ימין הנכנס ושמאלו ושמא תאמר לדעת ר' שמעון שאין הכוכין הולכין בקו ישר אלא באלכסון ומתרחקים זה מזה ר"ל דרך משל מרוח צפוני של מערה מזרחית ורוח מזרחי של מערה צפונית אין כוכין שבהם נעשים ביושר אלא באלכסונות כאלו חוט יוצא מקרן מזרחי צפוני שבו עד קרן מזרחי צפוני שבמערה צפונית ושם נעשים שמנה כוכים הראוים ליעשות בשני הצדדין היאך אפשר שיהא כשתחשוב שמנה אמות של ארך מערה מזרחית אין חוט היוצא מחדו של זה לחדו של זה כעין חוט המשלש המחבר שני ראשי זוית נצבה אלא שיעור י"א אמות שהרי כל מערה מאלו השתים העומדות כעין זוית נצבה ארכה שמנה אמות וכשהיא מתאלכסנת מחודה של זה לחודה של זה נוספת כי שהם י"ו חומשין והם ג' אמות וחומש ונמצאו י"א אמות וחומש בכל חלל וחלל חלל שבנתים ואתה צריך לשמנה קברות שמנה אמות לשמונה כוכים ושבע לשבע אמות אויר וחלק בנתים והם ט"ו ומעתה אין אלכסוניות זה מספיק בריחוקן עד שלא יהו נוגעים זה בזה בקרוב אמה אלא על כרחך בקו ישר הם יוצאים וכשראויים ליגע זה לזה כגון אלו שהזכרנו אתה צריך לפרשה במעמיק את השני עד שבא לו תחת הראשון בהשלמת שיעור מה שהיה ראוי בריחוקו מן הצד ואף כאן במעמיק או שמא לא אמר בשני אלו אלא בקברות קטנים של נפלים ואין צרך לפשטם בחצר ומ"מ לענין פסק הלכה כחכמים ואין אנו צריכים לטרוח בדברי ר' שמעון ודברים שנכנסו תחת משנה צריכים בה אלו הם:

בא"ד ור"י נמי אמאי פליג התם ומטהר כו' והא טומאה בוקעת ועולה כו' עכ"ל לפי הסוגיא שם דאמרינן דבתרתי פליגי בפותח טפח דקאמר ת"ק הבית טמא מפני שדרך טומאה לצאת ור"י מטהר מפני שיכול כו' ובאין בה פותח טפח נמי פליגי אפילו בפתחה לחוץ דת"ק מטמא משום דטומאה בוקעת ועולה ור"י מטהר דאין טומאה בוקעת ועולה כלל והשתא מדברי ת"ק קשיא להו שפיר לפירב"ם דטומאה בוקעת ועולה אפי' בפותח טפח היכא שאין ביציאתה טפח למה ליה למימר טעמא שדרך טומאה כו' ת"ל דטומאה בוקעת ועולה אבל צ"ע מאי קשיא להו מר"י לפריב"ם דהא ר"י בהדיא אית ליה דטומאה אינה בוקעת ועולה אפילו באינו פותח טפח ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בפרשב"ם בד"ה הכל לפי כו' ולשון התוספתא מוכיח כו' ר"י אומר בסלע הבא בידו פותח כו' עכ"ל נ"ל לפי מה שפירשו הרמב"ן והרע"ב וכן נראה גם מפי' רשב"ם דלגבי מקבל מחמירין בסלע הבא בידים דבעי לחפור לו יותר כיון שהוא נוח לחפור ולזה קאמר ר"י דודאי בסלע קשה אין למקבל לעשות רק מערה אחת מצד א' של חצר אבל בסלע הבא בידים צריך המקבל לעשות לו ב' מערות מצד אחד של חצר וא"ל א"א מחצר א' שהוא רחב שש לבא מצד א' לב' המערות והדברים ברורים ודברי מהרש"ל דחוקים בזה ואין להאריך וק"ל:

בד"ה ותו דאת"ל כו' כתב אי לגואי בתוך כו' עכ"ל לפי אותה גירסא ל"ג ותו הא דתנן כו' אלא דגרסינן ואי לבראי הא תנן כו' וצ"ל לאותה גירסא דלא מתדשי כ"כ מבראי כמו מגוואי וק"ל:

תוס' בד"ה ורחבן ו' כו' שהאדם תופס כו' מקוה אינו אלא אמה כו' עכ"ל ר"ל אלא אמה על אמה בצמצום לפי חשבון ים של שלמה ולאפוקי כל אמות דשמעתין אין מצומצם כמ"ש התוס' לקמן וק"ל:

בד"ה ותו התנן כו' וא"ת לר"ש היכי אזיל כיון כו' דמת תופס ד' אמות כו' עכ"ל ולרבנן לא תקשי להו כיון דאין בין כוך שבמערה זו לכוך שבמערה אחרת באורך המערות רק ז' אמות אם כן היכא דקאזיל הולך בתוך ארבע אמות לכוך די"ל דעושה מחיצה א' אצל הכוך שבמערה א' והולך מצד זה אבל לר"ש א"א לעשות ב' מחיצות באמה א' שבין ב' כוכין ולילך ביניהם וק"ל:

בא"ד ופ"ה דאזיל שם בשידה כו' ובד"ה דעביד להו כו' דאי לאו הכי א"א דלא כו' כצ"ל:

בד"ה דעביד להו כו' ועוד יש ליתן טעם כו' ולקצר דא"כ רחבה ה' כו' לר"ש כו' ולרבנן נמי דליכא כוכין כו' עכ"ל וכ' מהרש"ל ולהרויח חצי אמה באורך כו' דדרך לוותר עכ"ל הם דברים דחוקים מצד עצמו ואין להאריך אבל הנראה דהשתא נמי סברתם זאת דלא חלקו חכמים בשוכבין קיימת ור"ל דלגבי רוחב יש ליתן טעם דבעו חצי אמה מן הקרן ולא חלקו חכמים בשוכבין מלעשות כן גם באורך להניח חצי אמה בכל קרן ודו"ק:

גמ' ותו הא תנן חצר הקבר בתוכו טהור פי' ואם איתא דהכא כוכין לבראי לחצר שדי להו הרי העומד בתוך החצר מאהיל ע"ג הכוכין ואמאי טהור ואע"ג שפירש הרשב"ם לעיל שלכך רומן של הכוכין ז' טפחים כדי להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברים דרך המעבר וא"כ מאי פריך המקשה הכא הא אפילו מאהיל ע"ג כוכין לא נטמא כיון שיש אויר טפח ולכך אתא שפיר דקתני העומד בתוכו טהור מ"מ פריך שפיר דהא כתבו התוס' לעיל מדרבנן מיהא מטמא אע"ג דהוי פותח טפח ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה וכו' ולכך פריך שפיר אמאי העומד בתוכו טהור:

תוס' ד"ה ורחבן ששה ואפילו למ"ד בסוכה שהאדם תופס אמה וכו' כצ"ל:

בא"ד דהא מקוה אינו אלא אמה על אמה ברום ג' אמות ובשבת פרק המצניע (שבת דף צ"ב) ד"ה אשתכח דלמעלה מי' הוה קאי כתבו התוס' אע"ג שהאדם אורך גופו הוא ג' אמות מכתפו ולמטה מלבד ראשו וא"כ ברום ג' אמות היכי טובל ותירצו דכשיכניס במים יעלו המים למעלה מראשו ע"ש:

ד"ה אי לבראי וכו' ה"ה דהוה מצי למפרך הא קא נגעי אהדדי וכו'. ר"ל דהא אורך הכוכין ד' אמות והחצר כולה אינו כ"א שש על שש וא"כ שמצד פתח המערה המזרחית והכוכין שמצד פתח המערה המערבית שפונים לצד אורך החצר זה שכנגד זה נגעי אהדדי שאורך הוא ח' אמות והחצר אינו כ"א ו' אמות וכן הכוכין של פתח המערה דרומית והכוכין של פתח המערה צפונית וק"ל:

ד"ה דעביד ליה כמין נגר וכו' ועוד יש לפרש דלכל הפחות הפתח רחב ב' אמות ומחצה ואותו שבימין רחוק אמה מקרן זוית וכו' הציור הוא כזה* לפי זה נוגע הכוך האחד בתוך השני ה"א וכן לפי תירוץ הראשון של הרשב"א שפירש שלעולם ירחיק הכוך שבימין אמה ושבשמאל יעשה בקרן זוית נוגעים הכוכין זה לזה צריך שלא יהיה האמות מצומצמות כ"כ ויהיה קצת הפסק ביניהם והואיל והכוכין עשויין כמין נגר בהפסק כל דהו היה די וק"ל:

גמרא הני תרי להיכא קא שדי להו כלומר הני תרתי כוכין דרבי שמעון להיכא שדי להו אי לחצר הא קא מתדשי בחצר ונמצא העומד בחצר טמא מחמתן ואנן תנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור. ואוקמה רבי יוסי בר חנינא דעביד להו כמין נגר. הר"י ן' מיגש ז"ל.

דעביד להו כמין נגר תימה מאי שני אכתי העומד בתוכה אמאי טהור כו'. ועוד קשה לר"י דאיך יתכן שאין פתח המערה רחב אלא שתי אמות ככתוב בתוספות. ואומר רשב"א דיכול להיות פתח רחב שתי אמות כו' ככתוב בתוספות. ודוחקים הללו הם אם נפרש שהכוכין כמין נגר עומדין בתוך החצר וזה אינו נשמע מתוך פירוש רשב"ם אלא שעומדין מימין הפתח ומשמאל בתוך המערה מצד הפתח ולא חייש למחדשי שאין העומדין בתוך המערה נמשכין כל כך בזוית שאחרי הפתח ומעיקרא דמבעיא ליה אי לבראי הא קא מתדשי ולא מיבעיא ליה אי מגואי הא קא מתדשי משום דמשמע דפשיטא ליה דלא עביד כוכין בקרקעות המערה היינו דוקא כוך גדול שארכו ארבע אמות פשיטא ליה שלא יעשנו בקרקעות המערה אבל כוך כמין נגר אמה על אמה בקרן זוית המערה ניחא ליה שיעשה בתוך המערה וניחא השתא דחצר הקבר העומד בתוכו טהור והפתח שלש אמות כדמפרש לעיל. תוספות הרא"ש ז"ל.