דף ביאור
מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד א׳
מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־312 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
תמים בדרכיו עניו ושפל רוח:
צדיק במעשיו בלא חמס:
לצוותא בעלמא לעמוד עמו י"ב חדשים בתיבה ומיהו טריפה לא תעייל שלא תמות ובטל הצוותא אבל זקן וסריס שפיר דמי קמשמע לן:
הן ואידיהן שלשה ולא הוו להו אלא שני ימים קודם:
או דלמא הן שלשה לבד האיד:
תנא נמי שלשה לאחריהן אע"ג דליתנהו אלא שנים דהא חשבינן לאיד בהדי קמאי קרי להו לבתראי נמי ג' וקא חשיב לאיד בהדייהו:
נוצרי ההולך בטעות של אותו האיש שצוה להם לעשות יום איד באחד בשבת:
יום א' לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור לעשות עמהן משא ומתן ג' ימים לפני יום א' וג' ימים לאחריו הרי כל השבת כולה:
ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Avodah Zarah 6a · Sefaria
תוספות
אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר פירוש ולדידיה אצטריך מכל החי למעט טריפה וא"ת טריפה נמי היכי מימעט' מהאי קרא הא מאן דאית ליה טריפה יולדת כל שכן דאית ליה נמי טריפה חיה דאפילו למאן דאמר טריפה אינה יולדת אמר דיכול להיות דאית ליה דחיה וא"כ היכי ממעטת מקרא דמכל החי הרי ראויה היא לחיות וי"ל דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהא כולו בריא וזריז ולא חולה וטריפה אע"ג דהוא חי מ"מ אינה בריאה אלא חולה כל ימיה ומתמעטה והולכת וממעט שפיר מהאי קרא דמכל החי טפי ממחוסר אבר שכולו בריא וחי חוץ מאבר אחד וכן פירש רש"י לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא.):
אתך בדומין לך ומ"מ ליכא למעט מהכא מחוסר אבר ובעל מום כיון שלא היה צריך אלא לקיום העולם ומיהו קשיא דהא קיימינן אליבא דמ"ד טריפה יולדת וא"כ טריפה היכי ממעטינן ושמא י"ל דמכל החי איצטריך למעט מחוסר אבר דאי לא כתיב אלא אתך הוה מוקמינן ליה למחוסר אבר ולא לטריפה דמסתבר טפי למעוטי מחוסר אבר דמאיס מטריפה דלא מאיסה שאין כאן חסרון וגם יש הרבה טריפות שאינן ניכר הר"י והא דאמר לעיל (עבודה זרה דף ה:) האי מיבעי ליה למעוטי טריפה אם כן משמע דמסתבר טפי למעוטי טריפה היינו ממיעוט דכל החי דמשמע בריא ולא טריפה אבל מחוסר אבר כגון אוזן וכיוצא בו בריא גמור הוא בשאר הגוף כדפרישית לעיל:
ודלמא נח גופיה טריפה הוה ואע"ג שחי לאחר מכאן שנים רבות מ"מ באותה שעה לא היה יודע אם היה טריפה או שלם שיניח מלהביא טריפה מטעם דומין לך ולא נהירא תירוץ זה דע"כ לא הזהירו אלא מטרפות הגלוי וניכר דבטרפות שבסתר לא היה יכול להבחין אלא י"ל דהשתא קאי כמ"ד חיה דקסבר טריפה חיה תדע דהא קיימין אליבא דמ"ד טריפה יולדת ולדידיה טריפה נמי חיה:
תמים כתיב ביה וא"ת גבי קרבן (מנחות דף ה:) למה אנו מצריכין מן הבקר להוציא טריפה תיפוק לי' מתמים וי"ל דהתם סברא הוא למדרש תמים ולא בעל מום דמגונה לגבוה יותר מטרפות תדע דבעל מום מגונה הוא ביותר דכתיב גבי בעלי מומין לגבוה הקריבהו נא לפחתך הירצך והיינו טעמא דניכר אבל טרפות יש שאינו ניכר ועוד דקרא גופיה בהדיא מעטיה תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו משמע הא אית ביה מום לא מיקרי תמים:
והשתא דנפקא לן מאתך כו' וא"ת למ"ד טריפה אינה יולדת ונפקא לן טריפה מלחיות זרע וא"כ אתך ל"ל ואין לדחות דאורחיה דקרא הוא דהא גבי משה דרשינן (סנהדרין דף לו:) אתך בדומין לך וי"ל דדרשינן ה"נ אתך שיהו טפלין לך כדדרשינן (בב"מ דף סב.) וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך ובבראשית רבה דריש והיה לך ולהם לאכלה הם טפלים לך ואי אתה טפל להם:
ואי ס"ד הן ואידיהן עשרה יומי הוו פי' אא"ב דבשלשה ימים דקא חשיב תנא דמתני' אין ימי האיד בחשבונם אלא לפעמים שיום האיד אחד או שנים או כגון אלו ניחא דהשתא נקט דלעולם לפני האיד אסור לשאת ולתת עמהן שלשה ימים אא"א דלעולם עם האיד מחשבים השלשה ימים היכי קתני בתר הכי אלו הן אידיהן קלנדא דמשמע שאז אסור לשאת ולתת עמהן שלשה ימים וליתא דעשרה הוו וצ"ל שיש הפסק בין קלנדא לסטרנוריא לכל הפחות ב' ימים מדקאמר עשרה יומי הוו א"כ יש שני ימים לפני קלנדא שאין בו איד וסברא נמי הוא דאמרינן לקמן שח' ימים של קלנדא הם כנגד ח' ימים טובים שעשה אדם הראשון ומסתמא לא עשאם מיד אחר התקופה שהרי לא היה יכול להבין מיד אריכות הימים:
אלא ש"מ הן בלא אידיהן ש"מ תימה לי אמאי לא קאמר מתני' נמי דיקא דהן בלא אידיהן מדקתני תנא לפני אידיהן ג' ימים דאי ס"ד הן ואידיהן ליתני לפני אידיהן שני ימים וכי תימא דאכתי הוה מיבעי ליה אי הוה איד בכלל פשיטא דלא מדלא הוה תני לפני אידיהן יום אחד קל להבין וצ"ע:
הן בלא אידיהן ש"מ והא דאיצטריך שמואל לאשמועינן לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור דלא תימא כיון דאין לו היתר לעולם שבקינן ליה רווחא להתירו בשום פעם אי נמי ה"א דסבר רבי ישמעאל בהא כרבנן דלא אסרי לאחריו אי נמי אשמעינן דחשיב יום איד פי' יום א' לאסור כשאר יום אידם:
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Tosafot on Avodah Zarah 6a · Sefaria · CC0
רבנו חננאל
כלומר מכלל ג' ימים הללו יום אידיהם (אלא) או דלמא הן בלא אידיהן. ת"ש ר' ישמעאל אומר ג' לפניהם וג' לאחריהם אסור. ואי ס"ד יום אידיהן עצמו מכלל הג' הוא. ר' ישמעאל חשיב ליה בכלל השלשה שלפני אידיהן. ועוד הדר חשיב ליה מכלל הג' שלאחר אידיהן תרתי זימני חשיב ליה. ופרקי' איידי דתנא ג' לפניהם תנא נמי ג' לאחריהן. ואע"פ שאינם ג' ימים לאחריהן אלא שני ימים בלבד. איני והאמר משמיה דשמואל יום א' לדברי ר' ישמעאל דאית ליה שלשה ימים לפניהן וג' לאחריהן לעולם אסור לישא וליתן עמהן. ואם תאמר ר' ישמעאל הן ואידיהן ג' סבירא ליה והא איכא רביעי וחמישי שמותר. פי' יום ראשון של שבוע לעולם יום אידן הוא וכשתחשוב לו ג' ימים הן ואידיהן אתה מתחיל מיום ששי ו' ז' ויום ראשון הרי ג' ואחריהן ב' וג' כי יום אידם חשוב מכלל הג' נשאר לו רביעי וחמישי שמותר לו לשאת ולתת עמהן. ולמה אמר לעולם אסור.
ופרקינן אליבא דר' ישמעאל ודאי הן בלא אידיהן ולרבנן מאי. ופשיט רבינא מהא דתנן אלו אידיהן של עובדי כוכבים קלנדס וסטרנליא.
ואמר רב חנן בר אבא קלנדס (ג') [ח'] ימים אחר התקופה וסטרנליא ח' ימים קודם התקופה פי' ואלו ח' ימים כולם אידם הוא.
ואי ס"ד הן ואידיהן ג' בשלמא היכא דיום אידם יום אחד הוא משכחת לה שני ימים לפני אידם. ואידם הרי שלשה. אלא קלנדס שאידם ח' ימים וב' ימים לפניהם. י' ימים אסור לשאת ולתת עמהם. אמאי קא פסק ותני ג' אלא ודאי ג' ימים דתנן הן בלא אידיהן. ודחי' לא לעולם הן ואידיהן. ותנא דידן קלנדס כוליה חד יומא חשיב ליה. ואתא רב אשי ופשטה דג' ימים הן בלא אידיהן ואפי' לרבנן.
איבעיא להו איסורא דלמיהב ומישקל בהדיה משום דלא תרויח ליה ואע"ג דאית ליה בהמה לדידיה כיון דמוספת ליה ומרוחת ליה אסור.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 6a · Sefaria
רשב"א
ודילמא נח גופיה (טרפא) [טריפה] הוה קשיא לי והלא נח היה אחר המבול שלש מאות שנה וקימא לן דטרפה אינו חיה. ואם תאמר דהכי קאמר, נהח גופיה כי קאמא ליה רחמנא – "אתך" (בראשית ו, יט), לא ידע דאזהריה על טריפה, דאיהו לא ידע דדילמא טריפה הוה, לא היא, דאם כן מאי קא משני ליה – "תמים" כתיב ביה (שם, ט), דמי אמר ליה רחמנא שהוא תמים, והלא לא כתיב אלא – "כי אותך ראיתי צדיק לפני" (שם ז, א). ואם תאמר דאליבא דמאן דאמר טרפה חיה קא מקשה, לא היא, דאם כן הוה ליה למימר הא ניחא למאן דאמר טרפה אינה חיה אלא למאן דאמר טרפה חיה דילמא נח גופיה טרפה הוה, כדמקשי הניחא למאן דאמר טרפה אינה יולדת, ויש לומר דלא אמר טרפה אינה חיה אלא בבהמה ובעוף, אבל באדם איפשר דאית ביה טרפיות דהוא חי בהן, אף על פי שכנגדן אינו חי בבהמה.
איבעיא [להו] אסור לשאת ולתת עמהם משום הרוחה הוא פירוש דוקא טעמא דלשאת ולתת עמהם קא מיבעיא לן, דדילמא במקח וממכר לא אזיל ומודה, אבל אידך דמתניתין בודאי איכא משום דאזיל ומודה, ולפורען ולהלוותן ולהשאילן ליכא משום לפני עור, אלא משום הרוחה ואזיל ומודה.
Rashba on Avodah Zarah 6a · Sefaria
ריטב"א
אמר קרא אתך בדומים לך ק״ל ותיפוק לי מהכא נמי מחוסר אבר ולמה לי מכל החי וי״ל דאין הכי נמי ואנן אלא קאמרינן ומהכא נפקא לן מיעוט טריפה ומחוסר אבר ורבי אלעזר לא דריש אתך וסבירא ליה כהלכתא דטריפה אינה יולדת אלא דאנן בעי׳ לקיומי מתני׳ לדברי הכל ואפי׳ למאן דאמ׳ טריפה יולדת וטובא איכא בתלמודא דבעי לומר אלא ואף ע״ג דליתיה בגמ׳ וכדכתיבנא בכמה דוכתיה כנ״ל.
ודילמא נח גופיה טריפה הוה איכא דקשיא ליה והא חיה כמה שנים אחרי כן וטריפה אינה חיה י״ב חדש וכי תימא למאן דאמר טריפה חיה פרכינן לה הוה לן לפרושי הכי בהדיא כדפרש״י גבי טריפה יולדת וכי תימא דבטריפות דאדם טריפה חיה שנים הרבה לדברי הכל הא לא משמע הכי בפרק אלו טריפות כדכתיבנא התם ושמא יש לחלוק בין טריפות לטריפות כדחזינן גבי נקב קרום של מוח שהאדם חיה ממנו ויש מתרצין דהכא הכי קאמר ודילמא באותה שעה סבור היה נח דטריפה הוה אבל אין זה נכון דאם כן היכי מהדרינן תמים כתיב ביה שהרי לא נאמר בו באותה שעה תמים ובמתן תורה הוא דכתיב עליה הכי ולדידיה אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני והנכון דה״ק ודילמא נח גופיה טריפה הוה באותה שעה ומה שחיה אח״כ מעשה נסים הוא כמו שעשה לו כמה נסים אחרים בענין ההוא כדאיתא במדרשי׳ כנ״ל.
ודילמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו פי׳ תמים לבריות להיות עניו ושפל רוח ורוחם נוחה הימנו וצדיק אצל הקב״ה וק״ל אם כן למה לא שבחו הכתוב אלא כצדיק וי״ל דהא אמרינן אומרין מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו אי נמי שאמר לו מה שהוא עיקר הטעם להצלתו.
אליבא דרבי ישמעאל לא קא מבעיא לי פירוש דלדידיה אפשר שכשם שמרבה איסור לאחריהם מרבה לפניהם משום הרוחה היא או משום לפני עור פי׳ משום הרוחה נמי היא או משום לפני עור לחוד אבל ללפני עור לכ״ע חיישינן ואיסור תורה נמי הוא.
Ritva on Avodah Zarah 6a · Sefaria
מאירי
כבר ביארנו במשנה ששלשה ימים לפני אידיהן פירושו בלא אידיהן ואפילו היו ימי האיד שלשה או ארבעה או עשרה כלם אסורים עם שלשה ימים שלפניהם:
כל שהוא מותר לנו ואסור לאחר איסור הנכלל במנין שלנו מצד תורתנו כגון יין לנזיר אסור לנו ליתן לו כוס של יין לשתותו שהרי אנו עוברים בזה על לפני עור לא תתן מכשול ואין צריך לומר מה שאסור לנותן ולמקבל בשוה ואפילו לבן נח אסור להושיט לו אבר מן החי ואם עשה כן עבר משום לפני עור לא תתן מכשול וכן כל כיוצא בזה ממה שהוא מוזהר עליו בדברים האסורים לנו גם כן אבל חלב ונבלה וכיוצא בהן הואיל ואינם מוזהרים עליהם מוכרין להם אע"פ שאסורין לנו וכן מה שאסור להם מתורת נימוסיהם ואינו בכלל מצותינו מוכרין להם ובלבד בהודעה להם אבל לא בטעות כגון נבלה בחזקת שחוטה או דבר האסור להם בחזקת דבר המותר להן שהרי אסור לגנוב דעתן של בריות ואפילו דעתו של גוי:
כל מה שנאסר לנו משום לפני עור לא תתן מכשול אם הוא רשאי ליקח מאותו דבר בזולתנו מותר לנו למכור לו שהרי אין המכשול בא בשלנו מעתה מותר לנו למכור דבר האסור לו אע"פ שהוא לוקחה לאכילה הואיל והוא מוצא לקנות בזולתנו ומ"מ אסור ליתן לו ואם הוא מוצא במזומן ובלא קנין אף נתינתו מותרת וכל שכן אם היה מאותו דבר בידו ואע"פ שמ"מ גורם לו להרבות באיסור אין בזו נתינת מכשול וכן כל כיוצא בזה ומ"מ ראוי להמנע מסרך מסייע ידי עוברי עבירה וכן מ"מ אם אינו מוצא אלא בטורח אסור להמציא לו בהזמנה:
שמא מזו אתה דן למשנתנו שאם יש לגוי בהמה אף אנו רשאין למכרה לו שהרי יש לו מכשול זה בזולת זו שאנו מוכרין לו ואינו כן מפני שבזו אע"פ שדין נתינת מכשול בגוף ע"ז אין כאן יש כאן אסור אחר שמתוך שהוא מרויח בקנינו או שיש לו מן הדבר בריוח הולך ומודה ביום האיד לע"ז ויש אצלנו נתינת מכשול בהודאתו אע"פ שאין מכשול בגוף העבודה וכבר ביארנו במשנה שטעם הרוחה אינו נפקע אף במקום שיש בו עיקר האיסור וכל שנפקע עיקר טעם האיסור לאיזו סבה נשאר האיסור מטעם הרוחה ומה ששאל משום הרוחה אסור פירושו אף משום הרוחה כמו שביארנו במשנה ויש לקצת מפרשים בלבולים בסוגיית שאלה זו וכשתדקדק בדברינו אינך צריך להם כלל:
Meiri on Avodah Zarah 6a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה ולפני עור כו' ואהני קעבר ישראל משום לפני וגו' ובחילול שבת כו' עכ"ל ר"ל בז' מצות שייך בעובד כוכבים לפני עור כו' אבל בחילול שבת דאין העובד כוכבים מצווה לא שייך משום לפני עור וגו' אלא משום ממצוא חפצך וגו' ועי' בפרש"י לקמן בפרקין:
תוס' בד"ה אלא למ"ד טרפה יולדת מא"ל פי' ולדידיה אצטריך מכל החי למעט טריפה וא"ת כו' עכ"ל ולא ניחא להו לפרושי דמכל החי לא אמעיט טרפה למ"ד טרפה יולדת אלא דפריך למ"ד טרפה יולדת מהיכא נפקא ליה לאסור כיון דלא אימעיט מכל החי ולא מלהחיות זרע דא"כ לא שייכא קושיא זו הכא ועוד דאימא דקושטא הוא דטרפה מותרת היא [לבני] נח ודו"ק:
בד"ה אתך בדומין לך ומ"מ ליכא למעט מהכא מחוסר אבר ובעל מום כו' עכ"ל דבריהם אינם מובנים לי דהא איכא למימר מה"ט איצטריך מכל החי לאסור מחוסר אבר כי היכי דלא נימעיט גם בעל מום מאתך דמדאצטריך מכל החי לאסור מחוסר אבר א"כ ע"כ דבעל מום מותר ולא נפקא לאוסרו מאתך וצ"ע:
בא"ד א"כ משמע דמסתבר טפי למעוטי טרפה היינו ממיעוט דכל החי כו' עכ"ל ואין להקשות אמאי מוקי קרא בכה"ג אדרבה לוקי קרא במסתבר דהיינו למעט מכל החי טרפה ומאתך נמעט מחוסר אבר ונמעט גם בעל מום די"ל למאי דמסיק אי מאתך ה"א צוותא כו' כתב רחמנא זרע דהשתא אם נפרש דקיימא הך סברא דצוותא ליכא למעט כלל מחוסר אבר דהא לא בטיל בו הצוותא ואם נאמר דלא קיימא הך סברא דצוותא ושפיר נמעיט ע"כ מאתך מחוסר אבר א"כ לא הוה אצטריך למכתב זרע למעט זקן וסריס דנמעטו שפיר מאתך בדומין לך כמו דנמעיט מאתך מחוסר אבר אלא ע"כ דקראי מוקמי להו בדלא מסתבר ומאתך לא נמעט רק טריפה דלא הוי צוותא והשתא שפיר איצטריך זרע למעט זקן וסריס ודו"ק:
תוס' בד"ה תמים כתיב ביה כו' סברא הוא למדרש תמים ולא בעל מום כו' עכ"ל והכא ליכא למדרש תמים ולא בעל מום דא"כ לא הוה אצטריך למכתב מכל החי לאסור מחוסר אבר אך קשה דאימא דלא אתא מכל החי לאסור מחוסר אבר אלא טרפה דהכי מסתבר טפי ומתמים נמעט בעל מום ומכ"ש מחוסר אבר וי"ל דה"מ דחי ליה הכי אלא דבלאו הכי דחי שפיר דאימא תמים בדרכיו ודו"ק:
בד"ה אלא ש"מ הן כו' מדלא הוה תני לפני אידיהן כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 6a · Sefaria
מהר"ם
תוס' ד"ה אתך בדומין לך וכו' ושמא י"ל דמכל החי איצטריך למעוטי מחוסר אבר וכו'. והא דלא תירצו התוס' דאי לא כתיב אלא אתך הוה מוקמינן ליה לטרפה לחודיה כמשמעות סוגיא דשמעתתא דטרפה מסתבר טפי למעוטי משום דמסתבר להו דכיון דהשתא אליביה דמ"ד דטרפה חיה קיימינן אין סברא שתהא טרפה אסורה לקרבן יותר ממחוסר אבר לכך פי' איפכא דמחוסר אבר מסתבר טפי לאסור משום דמאיס הלכך אי לא כתיב אלא אתך בלחודיה הוי מוקמינן ליה אמחוסר אבר אבל מ"מ יש לדקדק דהיה יכול למצוא סברא דטרפה הוי מסתברא טפי לאסור מטעם משום דטרפה אע"ג שהיא חיה מ"מ אינה בריאה אלא חולה כדלעיל ועוד יש לדקדק כיון דלפי סברת התוס' שפירשו דמכל החי מסתבר טפי למעוטי טרפה ומאתך הוי מסתבר טפי למעוטי מחוסר אבר א"כ טעמא מאי הפך הלימודים ויליף ר"א דלעיל מקרא דמכל החי לאסור מחוסר אבר וכי פריך גמרא מטרפה ממעט ליה מאתך ואע"ג שקושיא זו יש לתרץ דלמ"ד טרפה יולדת אין ה"נ דמחוסר אבר יליף מאתך וטרפה יליף מכל החי ור"א דממעט לעיל טרפה מכל החי היינו משום דאיהו ס"ל כמ"ד טרפה אינה יולדת וא"כ טרפה מלהחיות זרע נפקא ואתך דריש שיהיו טפלין לך כמו שכתבו התוס' לקמן בעמוד זה ד"ה והשתא דנפקא לן וכו' מ"מ כדי לישב הכל בדרך אחר נראה לומר דטעמא הוא משום דמעוטא דמכל החי הוא כתוב בתורה ברישא ובתרי' כתיב מעוטא דאתך ולכך מאי דמסתבר טפי לאסור דהיינו מחוסר אבר ממעטינן ממעוטא קמא וממעוטא דבתריה ממעטינן טרפה דלא מסתבר כל כך לאיסורא ולכך אמרינן נמי אי לא כתיב אלא מעוטא דאתך הוה מוקמינן ליה למחוסר אבר לחודיה משום דמסתבר טפי אלא דלעיל קודם דידעינן ממעוטא דאתך פריך הא מיבעי לטרפה וכו' ר"ל דאע"ג דמחוסר אבר מסתבר טפי לאסור מ"מ מעוטא דמכל החי משמעותיה טפי למעט טרפה דמשמע בריאה ולא טרפה אבל מצד האיסור מסתבר טפי למעט מחוסר אבר דהיינו נמי טעמייהו דהתוס' דמפרשי דמחוסר אבר מסתבר טפי לאיסורא משום דאי הוה מפרשינן דטרפה מסתבר טפי לאיסורא ממחוסר אבר א"כ תקשה למה ממעט גמרא ממיעוטא קמא דהיינו כל החי מחוסר אבר וממיעוטא בתרא דהיינו אתך ממעט טרפה איפכא הוה לן לאוקמי ומיעוטא קמא הוי לן למעוטי טרפה אי הוי מסתבר טפי וק"ל אלא שעדיין יש לדקדק דהיה להם להתוס' לתרץ קושיא זו דאי לא כתיב אלא אתך ה"א לצוותא בעלמא ולא משום פסול קרבן ולכך לא הוה ממעטין אלא טריפה דאינה ראויה משום דלמא תמות ולמ"ד טרפה חיה מ"מ חולה היא אבל מחוסר אבר דראוי לצוותא ה"א תעייל. וצ"ל דאין ה"נ לפי המסקנא דמשני אי מאתך ה"א לצוותא וכו' לא קשה מידי אלא שהתוס' רצו לתרץ לפי מה דס"ד השתא דלא אסיק עדיין שנויא דה"א לצוותא בעלמא:
ד"ה ואי ס"ד וצ"ל שיש הפסק בין קלנדא לסטרוניא לכל הפחות ב' ימים כצ"ל:
ד"ה אלא ש"מ הן בלא אידיהן ש"מ תימה לי אמאי לא קאמר וכו' וכ"ת אכתי מיבעי ליה אי הוה אידיהן בכלל פשיטא דלא מדלא הוי תנא לפני אידיהן יום אחד וכו' כן צריך להגיה:
Maharam on Avodah Zarah 6a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' דאית ליה בהמה לדידיה עיין לקמן דף יד ע"ב תוס' ד"ה מקום:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 6a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף ו׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־312 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 122 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: טְרֵיפָה יוֹלֶדֶת, מַאי אִיכָּא…״
- קטע 27 מילים
נפתחת ב״וְדִלְמָא ״תָּמִים בִּדְרָכָיו״ הָיָה? ״צַדִּיק״ כְּתִיב בֵּיהּ!…״
- קטע 327 מילים
נפתחת ב״דִּלְמָא ״תָּמִים״ בִּדְרָכָיו, ״צַדִּיק״ בְּמַעֲשָׂיו הֲוָה? לָא…״
- קטע 421 מילים
נפתחת ב״וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִתָּךְ״, ״לְחַיּוֹת זֶרַע״ לְמָה…״
- קטע 512 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״שְׁלֹשָׁה יָמִים״ — הֵן וְאֵידֵיהֶן,…״
- קטע 625 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם…״
- קטע 78 מילים
נפתחת ב״אַיְּידֵי דִּתְנָא ״שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם״, תְּנָא נָמֵי ״שְׁלֹשָׁה…״
- קטע 824 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי…״
- קטע 917 מילים
נפתחת ב״אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָא קָמִבַּעְיָא לִי, דְּהֵן…״
- קטע 1033 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ הֵן אֵידֵיהֶן…״
- קטע 1115 מילים
נפתחת ב״וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, עַשְׂרָה הָווּ!…״
- קטע 1222 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״לִפְנַי אֵידֵיהֶן…״
- קטע 1325 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא, הַאי דְּקָתָנֵי ״לִפְנֵי אֵידֵיהֶן״ —…״
- קטע 1412 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשּׁוּם הַרְוָוחָה, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם…״
- קטע 1528 מילים
נפתחת ב״לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ.…״
- קטע 1614 מילים
נפתחת ב״וְכִי אִית לֵיהּ לָא עָבַר מִשּׁוּם ״עִוֵּר…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד א׳ · קטע 6 — “תָּא שְׁמַע, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶן…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד א׳ · קטע 10 — “אָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם:…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד א׳ · קטע 8 — “…בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נוֹצְרִים לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם…”
לשון המקור
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: טְרֵיפָה יוֹלֶדֶת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר קְרָא: ״אִתָּךְ״ — בְּדוֹמִין לָךְ. וְדִלְמָא נֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוָה? ״תָּמִים״ כְּתִיב בֵּיהּ.
וְדִלְמָא ״תָּמִים בִּדְרָכָיו״ הָיָה? ״צַדִּיק״ כְּתִיב בֵּיהּ!
דִּלְמָא ״תָּמִים״ בִּדְרָכָיו, ״צַדִּיק״ בְּמַעֲשָׂיו הֲוָה? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּנֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוַאי, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּנֹחַ טְרֵיפָה הֲוָה, אֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא: כְּוָותָךְ עַיֵּיל, שַׁלְמִין לָא תְּעַיֵּיל?
וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִתָּךְ״, ״לְחַיּוֹת זֶרַע״ לְמָה לִי? אִי מֵ״אִתָּךְ״ הֲוָה אָמֵינָא לְצַוְותָּא בְּעָלְמָא, וַאֲפִילּוּ זָקֵן וַאֲפִילּוּ סָרִיס, כְּתַב רַחֲמָנָא ״זֶרַע״.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״שְׁלֹשָׁה יָמִים״ — הֵן וְאֵידֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן?
תָּא שְׁמַע, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶן אָסוּר. אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל יוֹם אֵידֵיהֶן חַשֵּׁיב לְהוּ מֵעִיקָּרָא וְחַשֵּׁיב לְהוּ לְבַסּוֹף?
אַיְּידֵי דִּתְנָא ״שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם״, תְּנָא נָמֵי ״שְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶם״.
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נוֹצְרִים לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם אָסוּר, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״הֵן וְאֵידֵיהֶן״, הָאִיכָּא אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה דְּשָׁרֵי!
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָא קָמִבַּעְיָא לִי, דְּהֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן, כִּי קָא מִבַּעְיָא לִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — מַאי?
אָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם: קָלֶנְדָּא, סְטָרוּנְיָיא, וּקְרָטֵסִים. וְאָמַר רַב חָנִין בַּר רָבָא: קָלֶנְדָּא — שְׁמוֹנָה יָמִים אַחֵר תְּקוּפָה, סְטָרוּנְיָיא — שְׁמוֹנָה יָמִים לִפְנֵי תְּקוּפָה, וְסִימָנָךְ: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, עַשְׂרָה הָווּ! תַּנָּא כּוּלֵּיהּ קָלֶנְדָּא חַד יוֹמָא הוּא חָשֵׁיב לֵיהּ.
אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, לִיתְנֵי: ״אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים״!
וְכִי תֵּימָא, הַאי דְּקָתָנֵי ״לִפְנֵי אֵידֵיהֶן״ — לְמַעוֹטֵי לְאַחַר אֵידֵיהֶן, לִיתְנֵי: אֵידָם שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשּׁוּם הַרְוָוחָה, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״?
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם הַרְוָוחָה — הָא קָא מַרְוַוח לֵיהּ, אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם ״עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״ — הָא אִית לֵיהּ לְדִידֵיהּ.
וְכִי אִית לֵיהּ לָא עָבַר מִשּׁוּם ״עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי נָתָן: