דף ביאור
מסכת עבודה זרה דף ל״ב עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עבודה זרה דף ל״ב עמוד א׳
מסכת עבודה זרה דף ל״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־281 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
דורדיא שמרים:
ומאוצר אם הביאו מן האוצר מכלי העשוי לקיום:
מסרא סרי מסריח כשמשהין אותו:
של אדריינוס קיסר כשיוצא בגייסות מוליכן עמו:
בתולה שלא נעבדה והיה כל כחה קיים והוציאתו ביין זה ונעשה חזק:
גולפי כלי חרס:
חיורי חדשים דמייצי:
ודרו בהדייהו נושאין עמהן:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Avodah Zarah 32a · Sefaria
תוספות
האי חלא דשיכרא דארמאי אסור כו' הלכך צריך ליזהר בשכר דבש שקורין מי"ט לבדוק אם מטילין בו שמרי יין להעמיד מהר כי יש מקומות שעושין כן ואז ודאי הוא אסור:
ומאוצר שרי דמסרא קא סרי הלכך נראה דמותר לקנות כל מיני משקה מן העובדי כוכבים כגון יין תפוחים ומי תותים ובלבד שיראהו הישראל מושך מן החבית ואפילו דמיהן יקרים יותר מן היין דודאי לא עירבו יין בתוך החבית דמסרא קא סרי אבל אם לא ראהו מושך מן החבית אז הדבר מתחלק במשקה היקר מן היין יאסור שמא עירב בו יין להשתכר ולהרויח אבל אם היין יקר אין לחוש שמא עירב בו יין להכשיל כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף לד:) קיסתא דמורייסא בלומא קיסתא דחמרא בארבעה לומי והא דתניא בתוספתא יין תפוחים מן האוצר מותר היה נמכר בשוק אסור מפני שמזדייף פירוש מערבין בו יין היינו דוקא במקום שהוא בזול ואין לאסור מטעם שמשימין המשקה בחבית שהיה בו יין נסך דהא אמרינן לקמן דשרי למרמי ביה (חמרא) ושיכרא:
והא הכא דרוצה בקיומו ע"י ד"א וקתני דאסור תימה אדמותיב מברייתא לותיב ממתניתין דתנן נודות העובדי כוכבים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורן איסור הנאה דברי ר"מ והא הכא דרוצה בקיומו על ידי ד"א הוא ולא משום יין הנבלע בהם כלל וקאמר ר"מ דאסורים בהנאה הקנקנים אף למכרן לעובדי כוכבים והכא ליכא לשנויי שמא יבקע וילך ויתפרנו כו' דסתם קנקנים הם של חרס ואינם ראוים לתפור ואין לומר דס"ל כרבנן דמתירים דע"כ לא שרו אלא בקנקנים משום דלא חזו ליין הכנוס בהם אבל חרס הדרייני דחזי לשרותו במים אפי' רבנן אסרי וי"ל דאסורים ואיסורן איסור הנאה לא קאי אקנקנים אלא איין הכנוס בהם ואסורין דנקט קאי איינות דנודות וקנקנים תדע מדמקשה לקמן (עבודה זרה דף לח:) גבי כבשים דאמר רבי יוחנן אפילו ידוע שנתן בהם עובד כוכבים לתוכו יין או חומץ מותר ופריך מ"ש ממורייס לרבי מאיר דאסור בהנאה ומשני התם ידיע ממשן הכא לא ידיע ממשן ואי בקנקנים אסר רבי מאיר ליפרוך מ"ש מקנקנים דלא ידיע ממשן ואסר רבי מאיר בהנאה אלא ודאי קנקנים לר"מ נמי שרי בהנאה והא דקאמר אסורים לשון רבים דמשמע הנודות והקנקנים לא קאי אלא איין שבתוך הנוד ובתוך הקנקן אבל מברייתא פריך שפיר לפי סברתו שהיה סובר כמו שאוסר רשב"ג לעשות שטיחין שיאסרם גם בשאר הנאות ומסיק גזרה שמא יבקע נודו ויתפרנו ע"ג נודו ויתן יין הנבלע בעור טעם ביינו ואית ספרים דגרסי בתר הך שנויא ולמ"ד רוצה בקיומו ע"י דבר אחר דאסור מ"ש מקנקנים דשרי דהא רוצה בקיומו ע"י ד"א הוא ומסיק התם ליכא לאיסורא בעיניה הכא איתיה לאיסורא בעיניה ולפי גירסא זו משמע דמאן דאסר לא אסר רוצה בקיומו ע"י ד"א אלא בחרס הדרייני משום דאיתיה לאיסורא בעיניה עוד יש לפרש דלעולם דר"מ אסר קנקנים בהנאה למכרן לעובדי כוכבים ולא תקשי לקמן לההיא דכבשין דיש לחלק דבקנקנים היינו טעמא דאסור שדרך של יין הנבלע בתוך הקנקנים להיות נפלט והוי כמו בעין אבל יין לתוך הכבשים אינו בעין תדע דלא מקשה גבי כבשים מ"ש מיין של ישראל הכנוס בקנקנים דאסור בהנאה לר"מ מפני יין הקנקן הנבלע בו אלא ודאי להכי אסור דכיון שגוף היין נפלט בשל ישראל הוי כמו בעין וידיע ממשו אבל יין מתבטל בין הכבשין ולא ידיע ממשו ובשמעתין ה"נ לא מצי מותיב ממתני' דנהי דרוצה בקיומו שרי היינו כגון לסמוך כרעי המטה או לעשות שטיחין אבל למכור לעובדי כוכבים לכנוס בהן יין שרוצה העובד כוכבים בקיומו לצורך היין לעולם אסור דאין זה רוצה בקיומו ע"י ד"א ומתני' נמי דאסר קנקנים לר"מ בהנאה היינו דוקא למכור לעובדי כוכבים דודאי ישימו בו יין אבל להשתמש להצניע שם חפצו או לסמוך כרעי המטה לעולם אימא לך דשרי ומותיב מברייתא דאסר בהדיא לעשות שטיחין לחמור ולפי זה אין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש קנקנים דשרי דאין ענין קנקנים לרוצה בקיומו דהא מאן דשרי שרי אפילו למכור לתת לתוכו יין דמותר בהנאה וא"כ היה לו להקשות אפי' למאן דשרי ברוצה בקיומו ע"י ד"א מ"מ אסור להשתמש ביין א"כ מ"ש קנקנים ומיהו יש לישב הגירסא וה"פ אפילו למאן דאסר כל כך בחרס הדרייני אפילו לסמוך כרעי המטה כ"ש שהיה לאסור קנקנים בהנאה לגמרי ומ"ש קנקנים דשרו רבנן אף להכניס בו יין של ישראל להיות מותר בהנאה ומסיק התם ליתיה לאיסורא בעיניה ולכך מותר בהנאה אבל חרס הדרייני איתיה לאיסורא בעיניה לפי פירוש זה משמע דמאן דאסר אסר כל רוצה בקיומו לכל שום תשמיש ופסקינן הלכתא כמאן דאסר הלכך יש פוסקים דצריך ליזהר שלא לעשות שום תשמיש בכלים הבלועים חמץ בפסח משום דהוי רוצה בקיומו ע"י ד"א אבל אינו נראה לר"ת מדקאמר התם ליתיה לאיסורא בעיניה וכו' משמע היכא דליכא איסורא בעיניה לא מיתסר בהנאה ומכאן פסק ר"ת דקדירות הבלועות מבשר בחלב ע"י שנתבשל בהם שמותר להשים בתוכן דבר יבש כגון תבואה וכן קדירות האסורות משום חמץ בפסח מותר לתת לתוכן דבר יבש אבל דבר לח לא:
אבל בנו מודי ליה לכאורה משמע דההוא רשב"ג דקאמר לעיל אסור לעשות שטיחין משום ר' יהושע בן קפוסאי קאמר וליה לא ס"ל אי נמי ר"ג דהכא הוא זקנו של רבי ובנו הוא רבי חנינא בן גמליאל אחי רשב"ג אביו של רבינו הקדוש וכן משמע בפ"ק דנדה (דף ח: ושם ד"ה והא) דרבי חנינא בן גמליאל היה דודו של רבי מש"ה קאמר התם דר"א קשיש מיניה טובא והא דאמרינן ספ"ב דסוטה (דף מט:) שרשב"ג היה קורא על עצמו עיני עוללה לנפשי וגו' אלף ילדים היו לבית אבא ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא משמע שלא היה לו שום אח זה היה רשב"ג הזקן אביו של ר"ג דיבנה שהוא זקנו של רבי:
Tosafot on Avodah Zarah 32a · Sefaria
רבנו חננאל
אמר רב יוסף חלא דשיכרא דארמאי אסיר דמערבי ביה דורדיא דיין נסך אמר רב אשי מאוצר שרי דאם איתא דעריב בהו מיסרא הוי סרי:
ירוש' חדא איתתא הות רחמה למעבד מצוותא ובעלה הוה סני למעבד מצוותא אתא מסכן ויהבת קומוי ואכל ארגישת בבעלה אטמרתיה בעיליתי' תבת קומוי בעלה ואכל ודמך ליה אתא חיויא אכל מההוא תבשילא איתער בעלה בעא למיכל מההוא תבשילא דטעמיה חיויא שרי ההוא דבעיליתיה צווח ליה לא תיכול ואינו אסור משום ייחוד דכתיב כי נאפו ודם בידיהם מיגו דלא חשיד בדם לא חשיד בניאוף:
וחרש הדריינו הדריינוס קיסר נטע גפנים בקרקע בתולה שלא נעבדה מעולם עבדה ונטעה ורמא לההוא חמרא בגולפי חיורי דמייצי לחמרא כמו ספוג ותבר להו בחספי ודרי להו בהדייהו וכל היכא דמטי תרו ליה מהנהו חרשי ושתי אותו היין היוצא מאותן החרסין והוא חזק. השלישי שלהן פי' ששרה אותן במים פעם ופעמים ושתה ועוד בפעם השלישית יינו חזק מן היינות שלנו.
מהו לסמוך באותם החרסים שכבר שרו במים אותן ולא נשאר בהן כלל יין כרעי המטה רוצה בקיומו של יין של עובדי כוכבים על ידי דבר אחר הוא והוא החרש שרי אותו החרש עכשיו או אסיר רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אסר וחד שרי:
מיתיבי הדרדורין פי' חביות של עץ והרקבאות תרגום של חמת מים רקבא דמיא של עובדי כוכבים ויין ישראל כנוס באלו הדרדורין והרקבאות אסור בשתיה ומותר בהנאה. העיד שמעון בן גודא לפני בנו של רבן גמליאל על רבן גמליאל ששתה ממנו בעכו ולא הודו לו נודות של עובדי כוכבים אסור לעשות מהן שטיחין לחמור והא נודות הללו דרוצה בקיומן על ידי דבר אחר ועכשיו נקרעו וקתני דאסורין.
ופריק רבא גזירה שמא יבקע הנוד מלא יין של עובד כוכבים ויטלנו זה הקרוע ויתפרנו על גבי נודו שנמצא משמש לאיסור אבל אלו החרסין שכבר שראם כל צרכן ולא יצלחו למלאכתם כלל שרו. איני דרבן גמליאל שתה ולרבן גמליאל לא הודו לו והתנן בנו של רבן גמליאל הוא ששתה ולא הודו לו ופרקינן לעולם רבן גמליאל שתה והאי לא הודו לו כל סיעתו כלומר הסיעה הנועדים אצלו הם חלקו עליו אבל בנו מודה לו ושתה הוא כמו אביו. איבעי תימא גודא תני כי ר"ג הוא ששתה וגודע תנא אחר חלק עליו ואמר (לו לאביו) [דלא אביו היה] אלא בנו של ר"ג הוא ששתה:
ועורות לבובין ת"ר איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדוד כמין ארובה יש עליו קורט [דם אסור אין עליו קורט] דם מותר והני מילי בשלא מלחו אבל מלחו המלח הוא שיעביר הדם. רשב"ג אומר בזמן שהקרע שלו עגול אסור משוך (כשר) [מותר] כיצד הוא עושה קורע כנגד לבה עד שהיא בחיים נמלל ונעגל לאחר שחיטה הקרע נמשך והלכתא כרשב"ג ואע"ג דלית מאן דפליג עליה:
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 32a · Sefaria
רשב"א
הדרדורים והרוקבאות של נכרים ויין ישראל כנוס בהן אסור בשתיה ומותר בהנאה ומסתברא שאם יש בתוכו מים כדי שתהא קליפת הכלי מתבטלת בתוכן לפי שיעור אחד בששה מותר אפילו בשתיה, דהא קיימא לן כמאן דאמר (עג, א) רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו מים רבין עליו ומבטלים אותו, הילכך לפי מה שכתבנו (לעיל שם) שאין בו איסור אלא כדי קליפה אפילו לכשאתה אוסר כל הקליפות כאילו הן יין הרי כתבנו למעלה (בשער חמישי) בשם רבינו יצחק ז"ל שהיין נותן טעם לפגם בתוך ששה חלקי מים (תוה"ב בית חמישי שער שישי).
אמר רבא גזירה שמא יבקע נודו ויטול ויתפרנו על גבי נודו וקשיא לי, אם כן מצינו כלי יין נסך חייבין בביעור שאף בבית יהא אסור לקיימו גזירה שמא יבקע נודו ויתפרנו על גבי נודו. ויש לומר דלא אסרו אלא לעשותו שטיחין על גבי חמור שמוליך עליו תמיד יינו של ישראל, ובדרך שאין לו דברים אחרים לתפור על גבי נודו חיישינן שמא יבקע ויתפרנו, הא בלאו הכי לא חיישינן כלל (תוה"ב בית חמישי שער שלישי).
Rashba on Avodah Zarah 32a · Sefaria
ריטב"א
ג״ה וליטעמיך קנקנים נמי לתסרו למזבן מאי שנא נודות מאי שנא קנקנים אלא אמר רבא נודות היינו טעמא גזירה שמא יבקע נודו כו'. והכי פי׳ וליטעמיך דהא דאסרינן לעשות מן הנאדות שטיחין טעמא משום דכלי יין נסך אסורין בהנאה והוא הדין דלשאר תשמיש אסירי אי הכי קנקנים נמי יהו אסורין ואנן חזינן מעשים בכל יום דזבנינן קנקנים של גוים ויהבינן בהו מיא וכל מידי ולא אסרינן להו אלא לחמרא בלבד ומאי שנא נאדות ומאי שנא קנקנים אלא ודאי כלי יין מותרין להנאה חוץ מן היין בלבד ואפילו למאן דאסר בחרס הדרייני דשאני התם דהוי כמאן דאיתיה לחמרא בעין וטעמא דנודות לאו משום איסור הנאה הוא אלא גזירה שמא יבקע נודו כו׳ ומשום דהא זמנין דשכיח דעבדי הכי אבל שאר תשמישין מותרין ואין צריך לומר שהקנקנים שלנו שהם של עץ מותרין לישב עליהן או לעשות מהם תקרה וכל דבר ואינן אסורין אלא לתת בהן יין בלבד וכן הלכה וכדתניא לקמן גוי נותן לתוכן יין.
הא דאמרינן בדרדורין ודקבאות של גוים ששתה מהן ר״שבג בעכו יש אומרים דטעמא דידיה משו׳ דחשיב להו כלים שאין מכניסין לקיום דסגי להו בהדחה בעלמא ואידך סברי דמכניסין לקיום נינהו כיון דיהבי בהו חמרא תדירה והוה ליה באבטה דטייעי דלקמן ויש אומרים דלכולי עלמא מכניסן לקיום אלא דר״שבג סבר דפליטת יין של כלי גוים אינו אוסר אלא בששים שלא אמרו יין ביין במשהו אלא ביין שהוא בעין והלכתא כמאן דאסר וכדאיתא במתני'.
Ritva on Avodah Zarah 32a · Sefaria
מאירי
חומץ של שכר אף מן הגוים אסור מפני שמערבין בו שמרים של יין נסך ודוקא באותו שמוכרין לפני חנויותיהם מעט מעט אבל הבא מן האוצר מותר שאין מערבין בו שמרים מפני שמתקלקל הוא בכך לפי דרכך למדת שאע"פ שיש במין השכר שיש בו בשול אינו נאסר משום בשולי גוים שאם הוא של פירות הרי נאכל כמות שהוא חי ואם ממיני התבואות הרי אינו עולה על שולחן מלכים ומשום געולי גוים ליכא שאף בבת יומא פוגם הוא לגמרי וכן שסתמן מנקין להם כלים ומשהין אותם:
נודות הגוים וקנקניהם ושאר הכלים שלהם שעמד בהם יין נסך אם הניח בהם ישראל את יינו הרי דין היין מתבאר למטה במשנה החמשית אבל הכלים עצמם מותרין ליהנות בגופן להניח בהם תבואה ושאר דברים ואפילו מים ושכר כמו שיתבאר למטה ושבריהם לסמוך בהם כרעי המטה והדומים לזה שלא נאסרה הנאתם אלא לקיימם למלאכתם כגון למכרם לגוים לצורך מלאכתן הא כל שרוצה בקיומו על ידי דבר אחר מותר בכל דבר שאין האיסור בעין הא חרס הדרייני נעשה הוא עצמו כיין הקרוש ואסור בהנאה אף על ידי דבר אחר אע"פ שהתרנו דבר זה מ"מ נאדות של עור שלהם אסור לעשות מהם שטיחין לחמור מפני שהוא מצוי להוליך עליו תמיד יינו של ישראל ושמא יזדמן לו שיבקע נאדו בדרך ולא ימצא במה לתקנו ויטול ממנו ויתפור על גבי נאדו ונמצא משתמש בו למלאכתו ולא עוד אלא שמא יאסר את יינו והוא אינו מרגיש אבל מ"מ משתמש הוא בהם לדברים אחרים כמו שביארנו:
דפי החביות של עץ הנקראות דונא"ש יש מי שאומר שאסור ללקחן מן הגוים אא"כ על דעת להכשירן אפילו לעשות תקרה שמא תשבר חביתו ויתקן בהם ואין הדברים נראין לא נאסר בנאד אלא מחשש הדרכים שאין לו במה לתקן:
מכיון שאסרנו כל תשמיש במה שהוא איסור בעין יש אומרים בנאדות של עור של גוים מלאים יין שאסור לסמוך עליהם שאע"פ שזהו רוצה בקיומו על ידי דבר אחר מ"מ איסורא בעיניה הוא שאלמלא שהוא מלא יהא נמוך ואין ראוי לסמוך וכן בחרצנים וזגים הלחים:
עורות לבובין שבארנו במשנה שהם אסורין בהנאה בזמן שהקרע עגול אם לא נמלח העור אינו אסור אא"כ יש עליו קורט דם שכל שאין עליו קורט דם הדבר מוכיח שלא מחיים נטל הלב ומ"מ אם מלחו בין כך ובין כך אסור מפני שאומרים קורט היה שם והעבירתו המלח:
Meiri on Avodah Zarah 32a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא וליטעמך קנקנים של כו' מדברי התוס' נראה דל"ג ליה וכן נראה מדברי הר"ן ודו"ק:
תוס' בד"ה ומאוצר שרי כו' בלומא קיסתא דחמרא כו' עכ"ל:
בד"ה והא הכא דרוצה כו' ואין לומר דס"ל כרבנן כו' עכ"ל ופי' דאין לומר דס"ל כרבנן ותיקשי לך נמי מאי מותיב ליה מברייתא כיון דרבנן ס"ל כוותיה וק"ל:
בא"ד עוד י"ל דלעולם דר"מ אסר קנקנים כו' ולפי זה אין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש קנקנים דשרי כו' וא"כ ה"ל להקשות אפילו למאן דשרי כו' עכ"ל צ"ע מכ"ש לפירוש ראשון תקשי להו הכי לכ"ע דמשמע לפירושם ראשון דאפילו לר"מ מותרין הקנקנים בהנאה למוכרן לעובד כוכבים וא"כ אין לגרוס כו' דא"כ ה"ל להקשות אפילו למאן דשרי ברוצה כו' כמו שהקשו לפירוש זה ויש ליישב בדוחק לפירושם ראשון אפשר לומר לכ"ע שרי בקנקנים שאר הנאות כמו לסמוך כרעי המטה אבל למכור לעובד כוכבים להשתמש ביין יאסור בהנאה לכתחלה לכ"ע ולא פליגי רבנן עליה דר"מ אלא בדיעבד ביין הכנוס של ישראל דמותר בדיעבד דאינו נפלט בזמן מועט אבל לפירושם שני עיקר פלוגתייהו דר"מ ורבנן אי שרו הקנקנים בהנאה למוכרן לעובד כוכבים ואהא קשיא להו שפיר דאין לגרוס כו' ודו"ק:
בא"ד לפי פירוש זה משמע דמאן דאסר אסר כל רוצה בקיומו לכל שום כו' עכ"ל (א) היינו לפי מה שכתבו לפי פירושם אחרון דאין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש כו' אבל לפי מה שכתבו ליישב הגירסא ודאי אפילו מאן דאוסר אינו אוסר בכל רוצה בקיומו וכמ"ש בשר"ת מדקאמר התם ניתיב כו' ודו"ק:
בד"ה אבל בנו מודי ליה כו' ר"ג דיבנה שהוא זקינו של רבי כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 32a · Sefaria
מהר"ם
גמ' מיתיבי הדרדורים של עובדי כוכבים וכו' עד משום ר' יהושע בן קופסאי אסור לעשות מהן שטיחין לחמור והא הכא דרוצה בקיומו ע"י ד"א וקתני דאסור וכו'. מקשין העולם מאי פריך דלמא איהו ס"ל כת"ק דמתיר לגמרי בהנאה אפילו היין וכ"ש לפירוש התוס' דרשב"ג משום ר' יהושע קאמר ליה וליה לא ס"ל אלא ס"ל כעדותו של שמעון בן גודא א"כ מאי פריך המקשה ועוד דלסתייע מר' מאיר ורבנן דמתניתין דלתרוייהו לא אסרי קנקנים לפי' קמא דהתוס' דשמעתין אבל לדידי לא קשיא מידי (דר"מ) [דר"א] ור' יוחנן הכי פליגי דמאן דאוסר רוצה בקיומו ע"י ד"א ה"ק דכל דבר שאסור בהנאה לכל (מ"ד דאית ליה דאסור) הוא אסור בכל אופן אפילו ברוצה בקיומו ע"י ד"א ומאן דשרי ס"ל דכל מקום שאסרו לא אסרו רוצה בקיומו ע"י ד"א והשתא פריך שפיר מרשב"ג דאמר משום רבי יהושע בן קופסאי דאסור לעשות מהן שטיחין ש"מ דכל מקום שאסרי בהנאה אסור אפילו ברוצה בקיומו ע"י ד"א ולא קשיא מת"ק דלא אסרו הקנקנים והנודות כלל בהנאה דהא אפילו היין הכנוס בהן לא אסרו בהנאה וכ"ש לעדותו דשמעון בן גודא דמותר אפילו בשתיה ולא קשיא נמי מר' מאיר ורבנן דמתניתין דאינהו לא אסרי כלל הנודות בהנאה אבל מאן דאסר אסר אפילו רוצה בקיומו ע"י ד"א אלא שלפי זה צריך ליישב קצת הא דקאמר ולטעמיך קנקנים של עובדי כוכבים ליתסרו וכו' דאם ס"ל כרבנן דמתניתין (פריך) דשרו קנקנים לא פריך מידי לפי מה שכתבתי אלא שיש ליישב דה"ק ולטעמיך קנקנים של עובדי כוכבים וכו' ר"ל דמדנקט רשב"ג משום רבי יהושע קופסאי נודות משמע אבל בקנקנים מודה דמותר למיזבנן דלא אסור אלא נודות דראוין לעשות מהן שטיחין דאל"כ למה נקט נודות ושטיחין וק"ל ולפירוש התוס' משמע דלא גריס ליה כלל ולפי שיטה זו יתיישב הרבה קושיות בתוס' שבעמוד כאשר מבואר מעצמו:
תוס' ד"ה ומאוצר וכו' דהא אמרינן לקמן דשרי למרמי חמרא וכו' נ"ל דתיבת חמרא הוא ט"ס וצריך למוחקה:
ד"ה והא הכא דרוצה בקיומו ע"י ד"א וכו' ומיהו יש לישב הגירסא וה"פ למאן דאסר כ"כ בחרס הדרייני וכו' ר"ל דלא פריך מה דלא אסרו בקנקנים רוצה בקיומו ע"י ד"א דזה לא קשיא כלל דמאן דאסר ה"ק כל מקום שאסרו בהנאה אסור אפילו ברוצה בקיומו ע"י ד"א אבל בקנקנים לא אסרו כלל בהנאה דהא אפילו היין שהכניס בתוכו אינו אסור בהנאה לרבנן אלא הכי פריך דהכל טעמא מאי דמ"ש דבחרס הדרייני החמירו כל כך ואסרו אפילו ברוצה בקיומו ע"י ד"א ובקנקנים לא אסרו כלל בהנאה ומפני מה דחקו החכמים מדתם כל כך ומשני מפני שהדברים עצמן ג"כ דחוקין זה מזה דהתם איתיה לאסוריה בעיניה וכו' והכא גבי קנקנים ליתיה לאיסוריה בעיניה ולכך לא החמירו לאסור הקנקנים בהנאה כלל אבל לעולם בשאר הדברים כגון קדירות חמץ בפסח וכיוצא בכל מקום שאסרו בהנאה אסור אפילו ברוצה בקיומו ע"י ד"א וק"ל כן נ"ל:
Maharam on Avodah Zarah 32a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף ל״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־281 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 120 מילים
נפתחת ב״הַאי חַלָּא דְּשִׁיכְרָא דַּאֲרַמָּאָה אָסוּר, דִּמְעָרְבִי בֵּיהּ…״
- קטע 255 מילים
נפתחת ב״וָחֶרֶס הַדְרְיָינִי. מַאי הַדְרְיָינִי? אָמַר רַב יְהוּדָה…״
- קטע 317 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִסְמוֹךְ בָּהֶן כַּרְעֵי הַמִּטָּה?…״
- קטע 413 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן: חַד…״
- קטע 533 מילים
נפתחת ב״מֵיתִיבִי: הַדַּרְדּוּרִין וְהָרוּקְבָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, יַיִן שֶׁל…״
- קטע 629 מילים
נפתחת ב״נוֹדוֹת שֶׁל גּוֹיִם — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״וְלִיטַעְמָיךְ, קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם לִיתַּסְרוּ לְמִיזְבַּן! מַאי…״
- קטע 823 מילים
נפתחת ב״וּלְמַאן דְּאָמַר רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר…״
- קטע 930 מילים
נפתחת ב״וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. וּרְמִינְהִי: יַיִן הַבָּא בְּרוּקְבָּאוֹת…״
- קטע 1018 מילים
נפתחת ב״מַאי ״לֹא הוֹדוּ לוֹ״ דְּקָאָמַר הָתָם? כׇּל…״
- קטע 1120 מילים
נפתחת ב״וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ עוֹר לָבוּב?…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבן שמעון בן גמליאל [השלישי] · דור שלישי לתנאים
בנו של רבן גמליאל דיבנה אביו של רבי יהודה הנשיא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ל״ב עמוד א׳ · קטע 6 — “…שֶׁל גּוֹיִם — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ל״ב עמוד א׳ · קטע 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶרֶס שֶׁל הַדְרְיָינוּס קֵיסָר. כִּי…”
לשון המקור
הַאי חַלָּא דְּשִׁיכְרָא דַּאֲרַמָּאָה אָסוּר, דִּמְעָרְבִי בֵּיהּ דּוּרְדְּיָא דְּיֵין נֶסֶךְ. אָמַר רַב אָשֵׁי: וּמֵאוֹצָר שְׁרֵי, כֵּיוָן דִּמְעָרְבִי בֵּיהּ מִסְרָא סְרֵי.
וָחֶרֶס הַדְרְיָינִי. מַאי הַדְרְיָינִי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶרֶס שֶׁל הַדְרְיָינוּס קֵיסָר. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: קַרְקַע בְּתוּלָה הָיְתָה שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ אָדָם מֵעוֹלָם, עֲבָדָהּ וּנְטָעָהּ, וְרָמֵי לֵיהּ לְחַמְרָא בְּגוּלְפֵי חִיוָּרֵי, וּמָיְיצִי לְהוּ לְחַמְרַיְיהוּ, וּמְתַבְּרוּ לְהוּ בְּחַסְפֵי וְדָרוּ בַּהֲדַיְיהוּ, וְכֹל הֵיכָא דְּמָטוּ תָּרוּ לְהוּ וְשָׁתוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: וְרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ כִּשְׁלִישִׁי שֶׁלָּהֶן.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִסְמוֹךְ בָּהֶן כַּרְעֵי הַמִּטָּה? רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — שְׁרֵי אוֹ אָסוּר?
תָּא שְׁמַע, דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן: חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי, וְהִלְכְתָא כְּמַאן דְּאָסַר.
מֵיתִיבִי: הַדַּרְדּוּרִין וְהָרוּקְבָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. הֵעִיד שִׁמְעוֹן בֶּן גּוּדָּא לִפְנֵי בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ בְּעַכּוֹ, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
נוֹדוֹת שֶׁל גּוֹיִם — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹסַאי: אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שְׁטִיחִין לַחֲמוֹר, וְהָא הָכָא דְּרוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, וְקָתָנֵי דְּאָסוּר!
וְלִיטַעְמָיךְ, קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם לִיתַּסְרוּ לְמִיזְבַּן! מַאי שְׁנָא נוֹדוֹת וּמַאי שְׁנָא קַנְקַנִּים? אָמַר רָבָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִבָּקַע נוֹדוֹ וְיִטְּלֶנּוּ וְיִתְפְּרֶנּוּ עַל גַּבֵּי נוֹדוֹ.
וּלְמַאן דְּאָמַר רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר אָסוּר, מַאי שְׁנָא קַנְקַנִּים דִּשְׁרוּ? אָמַר לָךְ: הָתָם לֵיתֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, הָכָא אִיתֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ בְּעֵינֵיהּ.
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. וּרְמִינְהִי: יַיִן הַבָּא בְּרוּקְבָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, הֵעִיד שִׁמְעוֹן בֶּן גּוּדָּע לִפְנֵי בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ בְּעַכּוֹ, וְהוֹדוּ לוֹ!
מַאי ״לֹא הוֹדוּ לוֹ״ דְּקָאָמַר הָתָם? כׇּל סִיעָתוֹ, אֲבָל בְּנוֹ מוֹדֵי לֵיהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא: גּוּדָּא לְחוֹד, וְגוּדָּע לְחוֹד.
וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ עוֹר לָבוּב? כָּל שֶׁקָּרוּעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְקָדוּר כְּמִין אֲרוּבָּה, יֵשׁ עָלָיו קוֹרֶט דָּם — אָסוּר,