מסכת עבודה זרה דף כ״ז עמוד ב׳

סבר העובד כוכבים:

שיולי קא משייל האי ישראל מדלא בעי לאיתסי מנאי לא סמיך עלי ושיולי קא משייל לנסותי אם אומר לו אמת:

ספק חי ספק מת חולי שאם לא ירפאנו רופא ספק יחיה ספק ימות אין מתרפאין מהן דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה ומוטב שיניח אולי יחיה:

ודאי מת מתרפאין היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו מתרפאין מהן דעובד כוכבים מאי עביד ליה הא בלאו הכי מיית ושמא ירפאנו העובד כוכבים:

חיי שעה שהעובד כוכבים ממהר להמיתו ושמא יום או יומים יחיה:

אם אמרנו נבוא העיר בארבעה אנשים מצורעים כתיב. אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו:

[והאיכא חיי שעה ומיתה מיד]:

לא חיישינן הואיל וסופו למות כאן:

לחיי שעה לא חיישינן והא דאמרינן ביומא (דף פה.) מפקחין עליו את הגל בשבת לחוש לחיי שעה אלמא חיישינן דאיכא למימר דהכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא מן העובד כוכבים ודאי ימות וכאן וכאן שבקינן הודאי למיעבד הספק:

לא ישא ויתן עם המינים פי' להאריך עמהם בדברים פן ימשכוהו:

שאני מינות דמשכא לכאורה משמע דאפי' מרופא מומחה שמתרפאין מהן מ"מ מן המינין אסור להתרפאות שום חולי וא"ת דהא לקמן (עבודה זרה דף כח.) בשמעתין ר' אבהו קיבל סמא מן יעקב מינאה י"ל דאף במינים לא אסרו אלא ברפואה שמזכיר בה שם עבודת כוכבים ואומר שהעבודת כוכבים מועלת לכך ובהא ודאי אתי לאמשוכי ואסור כי ההיא דירושלמי דהכא מעשה בר"א בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא שמו לרפאותו בשם רבו ולא הניחו רבי ישמעאל וכן אם אמר הרופא אפילו אינו מין קח ממים של עבודת כוכבים פלונית או מעצים שלפני עבודת כוכבים אסור כדאמרינן פרק כל שעה (פסחים דף כה.) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה ואור"י דמיירי כגון שאומר לו שאותם מים או אותם עצים מועילין ולא אחרים כגון ע"י שד שמטעהו כי לפעמים יש כח ביד שדים להטעות כדי לטרדם כדאיתא לקמן פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נה.) דההוא בית עבודת כוכבים דכי הוה מינזף עלמא ולא אתי מיטרא מיתחזי בחילמא ואמר שחוטו לי גברא ושחטו ליה ואתי מיטרא אבל בשאינו תולה תועלת בהם יותר מאחרים אלא שאומר לו הבא לי מים או עצים מותר להביא אף מעבודת כוכבים והכי איתא בירושלמי בפרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים עד שאמר לו הב לי עלין מעבודת כוכבים אבל אמר לו הב לי עלין סתם מביא לו עלין של עבודת כוכבים והא דאמרינן בירושלמי ר' יונה הוה נמרמורין ואייתי ליה מן זכרות דחווי ולא שתה אייתין לר' אבא ושתה א"ר מנא אילו הוה ידע ר' אבא מן הן הויין לא הוה שתי אמר רב הונא מתניתין נמי אמרה כן אין מתרפאין בגלוי עריות התם נמי מיירי שאומר אותו דבר יועיל ולא אחר:

חויא דרבנן דלית ליה אסותא פ"ה שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וא"ת איהו נמי לא הוי אסותא י"ל דמעיקרא פריך הכי איהו נמי חויא טרקיה ולמה לא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות שהרי אם ישכנו פעם אחרת יתרפא גם ממנה ומסיק חויא דרבנן דלית ליה אסותא אותו ישכנו ולא יתרפא עוד ומוטב שימות בנשיכת נחש זה זכאי בלא פריצת גדר ואל ימות חייב בפריצת גדר:

יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי ומיהו רבנן פליגי עליה דר' ישמעאל בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד.) ואמרי דבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ובצנעא יש חילוק בין עבודת כוכבים לשאר מצות דבשאר מצות יעבור ובעבודת כוכבים יהרג ולר' ישמעאל אין שום חילוק דבצנעא בכולן יעבור ואל יהרג ובפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור ומעשה דבן דמא פרהסיא הוה ולפיכך לא הניחו רבי ישמעאל ולפי זה נוכל לומר דהא דעבד ליה יעקב מינאה לר' אבהו לקמן בשמעתין (עבודה זרה דף כח.) צנעא הוה ובשאלתות דרב אחאי (פרשת וארא) פוסק כרבנן דר' ישמעאל וכן מוכח סוגיא דתלמודא פ"ב דכתובות (דף יט.) דאמר רבא מי איכא מידי דאילו אתו עדים לקמן לאמלוכי אמרינן להו חתומו שקר ואל תהרגו. דאמרינן אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים והיינו כרבנן דאי כר' ישמעאל אי בצנעא אפי' עבודת כוכבים נמי ואי בפרהסיא אפי' שאר עבירות נמי לא אבל קשיא דרבא גופיה אמר לקמן פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נד.) הכל היו בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם יצא אונס והדר כתיב לא תחללו ואפי' באונס כאן בצנעא כאן בפרהסיא משמע אתאן לר' ישמעאל וצ"ע ואם רצה להחמיר על עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינא לך א"ל אי בעית למיקטלי קטול ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה:

כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן ופ"ה ופליג אדרב יהודה דאמר לעיל אפי' ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו וקשה דלעיל כי פריך מרב יהודה למאי דמפרש ריפוי ממון אין בו סכנה ומסיק ממון בהמתו נפשות גופו והיינו דרב יהודה ה"ל לאתויי על מתני' מילתא דר' יוחנן דמפליג בין שיש בו סכנה לאין בו סכנה וה"ל למפרך ולרב יהודה מאי איכא למימר אלא לאו שמע מינה דליכא מאן דפליג עליה דרב יהודה לכך נראה לר"ת דודאי לא פליגי ור' יוחנן איירי בחולה וביש בו סכנה כגון מכה שמחללין עליה את השבת אין להתרפאות מהן כי לא מרעי נפשייהו בה כי אם ימות דמצי לאשתמוטי ולומר מסוכן היה וכי אין בו סכנה מותר להתרפאות ואף כשאינו מומחה דודאי לא ימיתנו דלא מצי לאשתמוטי ואי קטלי מרעי נפשייהו אבל בבריא כגון ריבדא דכוסילתא מיהא אסור שהעובד כוכבים מזיקו ואינו חושש כי לא מרע נפשיה אם ימיתנו שיאמרו העולם בודאי במזיד הזיקו מפני שהיה שונאו וא"ת לעיל כי פריך מרב יהודה אמאי לא אוקי לה מתני' בחולה דאיכא לפלוגי בין אין בו סכנה ליש בו סכנה וכדקס"ד מעיקרא ממון אין בו סכנה נפשות יש בו סכנה ור' יהודה בבריא הוא דאיירי וי"ל דמשמע ליה דמתניתין מיירי בכל ענין בין בבריא בין בחולה ואי מוקמת ליה כדמעיקרא ריפוי ממון דשרי לא יהא אלא בחולה ואין בו סכנה אבל השתא דממון בהמתו ונפשות גופו איירי בכל ענין בין בבריא בין בחולה שיש בו סכנה אי נמי ניחא ליה לפרש מתניתין דהכא כההיא דנדרים (דף לח:) המודר הנאה מחבירו מרפאהו ריפוי נפשות אבל לא ריפוי ממון ומפרש התם (דף מא:) ממון בהמתו ונפשות גופו והתם ליכא לשנויי ממון אין בו סכנה נפשות יש בו סכנה משום דס"ל דכל דבר של גוף חייב לרפאותו וכל מה שאמרנו שאסור בבריא וחולה שיש בו סכנה היינו ברופא שאינו מומחה אבל במומחה מותר כדאמר ר' יוחנן לעיל אם היה מומחה לרבים מותר ועל זה אנו סומכין להקיז דם מן העובדי כוכבים דלגבי הקזה כל המקיזים מומחים הם:

ואע"פ שאין מתרפאין מהן אם שואלין אותו ואמר לו סם רע לך מותר דאמר כי היכי דשאיל לדידי שאל נמי לרופא אחר ולא אתי לאורועי נפשיה:

אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן חולה ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהן. ודאי מת מתרפאין.

לחיי שעה לא חיישינן איני והתניא לא ישא ויתן אדם עם המינין ואין מתרפאין מהן ואפילו לחיי שעה ומעשה בבן דמא בן אחות רבי ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר (סמא) [סכניא] לרפאותו ולא הניחו רבי ישמעאל דסבר אע"ג דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם הני מילי בצנעא אבל בפרהסיא לא דתניא היה רבי ישמעאל אומר מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג שיהרג ואל יעבור ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפי' בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי. ופרקינן הא דתניא אין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה מן המינין כגון יעקב איש כפר (סמא) [סכניא] שהיה מין. ומאי טעמא דמינות משכא ומשום הכי אסור לשאת ולתת עמהן.

ודאימת פי׳ דידעינן ודאי שאם לא יעשו לו רפואות ימות ואין כאן ישראל שירפאנו וכדפירש רש״י ז״ל ומוכרח הוא והיינו דאמרינן לחיי שעה לא חיישינן פי׳ לא חיישינן בכי הא שאפשר שירפאנו רפואה שלימה ודטבא ליה עבדינן ליה והכי אתא קרא דאם דאם אמרנו נבוא העיר ולא קשיא הא דאמרינן בפרק בתרא דיומא שמפקחין פקוח נפש בשבת וחיישינן לחיי שעה דהתם הוא להחיותו אותן חיי שעה שאם לא כן ימות מיד ודאי וברור הוא.

לא ישא ויתן עם המינין פי׳ אפי׳ משא ומתן של דברים ואין מתרפאין מהן ואפי׳ לחיי שעה כו׳ עד שאני מינות דמשכא ואיכא למידק ודקרי לה מאי קרי לה להקשות ממינין לגוים סתמא ועוד והרי לקמן אמרו שהמקרא שהיה בן דמא מביא היינו מדכתיב וחי בהן ולא שימות בהן דאלמא אנן לאו משום חשש רפואה אסרינן לה אלא משום שלא יתרפא במינות שהיא כע״ז ולהכי סבר למימר דוחי בהם ולא שימות בהם כתיב ויש מתרצין דאנן ס״ד מעיקרא דכי קתני אין מתרפאין מהם אפילו על ידי סם קאמר והתם אין הפרש בין מין לגוי שהרי הסם הוא שמרפא למין הע״ז וקסבר דקרא דמייתי בן דמא היינו מדכתיב אם אמרנו נבא העיר והשתא פרקינן דשאני מינות דמשכא ובריית׳ לא אסר׳ אלא על ידי לחשים ומעשה בן דמא בלחש הוה וקרא דידיה היינו וחי בהם כדלקמן וכן אמרו בירושלמי ובא יעקב איש כפר סעיא לרפאתו משמו של יש״ו בן פנדירא וגם רש״י ז״ל כתב דיעקב זה מתלמידי יש״ו הוה ופירוש זה נכון בטעם אבל אין תירוץ לשון הגמ׳ הולמו דלא הוה ליה למימר שאני מינות דמשכא והוה ליה למימר התם על ידי לחש הוה. וכן הקשה הרב רבינו יונה ויותר נכון לומר דהשתא נמי על ידי סם שמעינן לה אלא דמעיקרא ס״ד כי אף על פי דנקרא על שם ע״ז כיון שעל ידי סם הוא אין כאן מקום ע״ז שהכל יודעין שהסם הוא המרפא ואפילו היה מזכיר לחש דברי נפח ואבטלה הן ופרקינן דשאני מינות דמשכא וכיון שהוא מתפאר בע״ז ודאי משכיה שיהוא העולם תולין בה כנ״ל וקרוב לנו פי׳ הרמב״ן ז״ל.

אבל בפרהסיא לא ולית הלכתא גם כר׳ ישמעאל ולעולם אין מתרפאין בעבודה זרה וכל אביזרתא בכל אדם ובכל מקום ובכל זמן וכדפרישית בפרק בן סורר ומורה בס״ד.

כל מכה שמחללין עליה את השבת פי׳ שהיא במקום סכנה שאפשר שתבא לידי חילול שבת והשתא אתיא כעין אידך לישנא דכל מכה של חלל והיינו דאמרי׳ מאי בינייהו דאי שמחללין עליה את השבת עכשיו קאמ׳ שכבר יש בה סכנה היכי אמרינן מאי בינייהו אלא ודאי כדאמרן ולזה כיון רש״י ז״ל שפי׳ כל מכה שמחללין עליה את השבת היינו מכת סכנה אבל שאין בה סכנה אין מתרפאין דלית ליה דרב יאודה דאפי׳ ריבדא דכוסילתא לא מסי׳ ע״כ לשונו ז״ל ומיהו מאי דכתב ז״ל ולית ליה דרב יאודה הא כתיבנא לדעת הרמב״ן ז״ל דלא פליגי.

דברים אלו דוקא בחולה שאין אומד שלו ברור לכל אלא יש אומרים למיתה ויש אומרים לחיים אבל כל שאומדנת הכל עליו למיתה מתרפא מהם ואע"פ שחיי שעה ראוי לחוש להם הרי אפשר גם כן שאין הגוי ממיתו:

היה רופא מומחה מותר להתרפאות ממנו שאינו מפסיד חזקתו ומרפאו כפי כחו וישראל חשוב ומפורסם במעלה מתרפא מהם אפילו בשאין מומחה מפני שאין לבו עליו להזיקו ואם היה הישראל מכיר בעצמו שהם שונאים אותו ביותר אף במומחה ואף בחשוב לא יתרפא מהם יש מי שאוסר להתרפאת מהם אא"כ בחשוב ומומחה כגון מטרוניתא דר' יוחנן ואינו כן שהרי אמרו כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אם היה רופא מומחה לרבים מותר והרי זו אמורה בסתם בין בחשוב בין בשאינו חשוב ומכיון שאתה מתיר במומחה אף באדם שאינו חשוב הוא הדין בחשוב אע"פ שאין הרופא מומחה:

דברים אלו לא הותרו אלא ברפואות טבעיות אבל כל שמרפא דרך לחישה בשם ע"ז או כוכב או אליל או בשם שדים למאמינים מציאותם וכיוצא באלו אסור אף בודאי מת שדברים אלו דברי תהו הם ושמא יזדמן ויתרפא דרך מקרה וימשך אחר המינות הא כל שבדרך רפואה טבעית אף על פי שהרופא ידוע שהוא מכת המינים מתרפאין מהם שהרי אמרו ר' אבהו איתסי ממינאי וכן ר' יוחנן וזו של בן דמה שלא הניחו ר' ישמעאל להתרפאות מהם דרך לחישה היה כמו שהתבאר בתלמוד המערב ועל דרך זה אמרו לא ישא אדם ויתן עם המינים ר"ל אפילו משא ומתן של דברים להתוכח עמהם ואין מתרפאין מהם אפילו לחיי שעה כלומר אע"פ שסופו למות מחולי זה בודאי למראית העין שמ"מ חוששין שמא ירפא בלחישתו וימשך אחריו ויש אוסרין אף שלא בלחישה ומחשש שמא יקצר ימיו מאותן השעות שראוי לחיות ולחיי שעה חוששין ליזהר בהם כבחיים ארוכים שהרי מפקחין עליו את הגל אע"פ שאין בפקוחו אלא חיי שעה כמו שיתבאר באחרון של יומא ובשאר רופאים מותר בודאי מת כמו שביארנו וכן אין מתרפאין בעצי אשרה כמו שהתבאר בשני של פסחים ומ"מ גוי שאמר סם פלוני יפה לו או עשו לו כך וכך ולא מצאו לו אלא בבית ע"ז עושין על פיו ואין חוששין ואפילו אמר סם פלוני יפה לו או עשב פלוני יפה לו והרי אתם מוצאים ממנו בבית ע"ז פלונית אבל אם אמר עשב שבבית ע"ז פלונית אסור ואף במקום סכנה ויש אוסרים אף בסתם ואף בתלמוד המערב שבפרק זה חולקים בה והוא שאמרו עד כדון כשאמר לו הבא לי עלין של ע"ז והביא לו אבל אמר לו הבא לי עלין סתם והביא לו עלין של ע"ז נשמעיניה מן הדא ר' אחא הוה ליה צמרמורין ר"ל אשתא צמירתא אייתון ליה מן זכרותיה דדודי כלומר מדקל זכר שבבית ע"ז הנקראת דודה ולא אשתי אייתון לר' יונה ואשתי אמר ר' מונא אלו הוה ידע מנן הוו לא הוה שתי ורוב מפרשים הסכימו להתיר וזו של ר' אחא מדת חסידות ומה שאסרנו ברפואה של לחישה דוקא בלחישה שהזכרנו אבל לחישות המוניות הרגילות אצל הנשים אע"פ שהם דברי תוהו וממנהג הפתאים מ"מ אין כאן איסור חמור כל כך ובתלמוד המערב אמרו בר בריה דר' יושע בן לוי הוה ליה בלע אתא בר נש לחיש ליה אמר מה אמרת אמר ליה מלא פלן אמר ניח הוה ליה מת אלמא בשאר לחישות שאינן לחישת כוכב או אליל ושאר מינין כיוצא בהם מותר שאין האיסור אלא מחשש שמא ימשך אחריהם ולחישות המוניות והבלי הנשים אין בהם חשש להמשך:

בד"ה שאני מינות כו' וכן אם אמר הרופא אפילו אינו מין כו' עכ"ל ויש לדקדק דא"כ מ"ש רופא מין ומ"ש רופא שאינו מין והר"ן תירץ וחילק דבמין חוששין לכל הלחשים אבל מין העובד כוכבים אין חוששין ללחש סתם ע"ש:

גמרא ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאת נשמתו במותר כצ"ל וכן משמע בפרש"י:

תוס' ד"ה חויא טרקיה וכו' וי"ל דמעיקרא הכי פריך וכו' מקשין התלמידים מה להתוס' להתחיל בפי' המקשה היה להם לתרץ קושייתם שהקשו הא השתא דלא הניח ליה להתרפאות ממנו נמי לא הוי ליה אסותא שהרי מת זהו כוונת הקושיא של התוס' והיה להם לתרץ בקצרה דמוטב שימות זכאי בלא פרצת גדר וכו' ונ"ל דהוכרחו התוס' להאריך בפי' המקשה משום דיש לפרש המקשה כפשוטו דפריך איהו נמי חיויא טרקיה ומה לי אם היה עובר על דברי חביריו ומה לי שלא עבר ומה היה מפסיד בכך אם היה עובר ומשני חיויא דרבנן היא גרוע ורעה יותר דלית לה אסותא ולפי פירוש זה תשאר קושיית התוס' בדוכתא דמה היה מפסיד בכך הא השתא נמי לא הוי אסותא ומה תירץ המתרץ במה שאמר חיויא דרבנן לית לה אסותא וליכא לתרץ דמוטב שימות זכאי דא"כ הוי עיקרו חסר מן הספר בדברי התרצן מאחר שהמקשן לא ידע סברא זו שהרי הקשה מתחלה איהו נמי חיויא טרקיה ומה יפסיד בכך ועוד קשה דהיה להתרצן לתרץ בקצרה דשפיר דיפסיד משום דמוטב שימות זכאי וכו' ולמה ליה הא דקאמר חיויא דרבנן לית לה אסותא לכן האריכו התוס' בפירוש המקשה דמעיקרא פריך הכי וכו' ור"ל דשפיר ידע המקשה סברא זו דמוטב שימות זכאי וכו' אם לא ירויח דבר במה שיעבור על דברי חביריו אלא דהכי פריך דהיה לו להתרפאות ויחיה ואם יחזור וינשכנו נחש פעם אחרת יתרפא גם ממנה וירויח שיחיה ולא ימות ומשני חיויא דרבנן לית לה אסותא וא"כ לא ירויח דבר אם יעבור על דברי חביריו ולא הוצרך המתרץ להאריך ולומר ומוטב שימות זכאי בלא פרצת גדר וכו' דסברא זו ידע שפיר גם המקשה אלא שעדיין יש לדקדק למה האריכו התוס' לפרש דברי המקשה כיון דכבר פירש רש"י דברי המקשה כן בהדיא וזה היה אפשר לתרץ דהמשך דברי התוס' כך הם י"ל דהא פשוט הוא דמעיקרא פריך הכי וכו' כמו שפרש"י ולפיכך מסיק שפיר המתרץ חיויא דרבנן לית לה אסותא וכו' אבל עדיין יש לדקדק למה התחילו התוס' דבריהם פ"ה שבל העובר על דברי חכמים וכו' בלא פ"ה היו יכולין להקשות קושייתם ולתרץ כמו שתירצו ונראה דהתחלת הדבור צריך להיות כך איהו נמי חיויא טרקיה חיויא דרבנן דלית לה אסותא פ"ה והיה יכול להתרפאות וכו' וא"ת איהו נמי לא הוה ליה אסותא י"ל דמעיקרא הכי פריך וכו' והוי כאילו הקשו התוס' על פרש"י מפני מה מפרש רש"י דברי המקשה כך ולא פירשו כפשוטו כדלעיל וכאילו השיבו התוס' דאילו פי' רש"י כפשוטו הוה קשה וא"ת איהו נמי לא הוה ליה אסותא אבל השתא י"ל דמעיקרא הכי פריך וכו' יתיישב שפיר וק"ל:

ד"ה יכול אפי' בפרהסיא כו' ולר' ישמעאל אין שום חילוק דבצינעה בכולן יעבור ואל יהרג ובפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור כצ"ל:

בא"ד ולפי זה נוכל לומר דהא דעבד ליה יעקב מינאה וכו' יש לדקדק מאי קאמר ולפי זה הא בלא זה בשמעתין גופא מחלק בין צינעה ובפרהסיא ומה שייך לומר ולפי זה וכו' ונראה דר"ל בשמעתין לפום ריהטא משמע דהאי דהכא כיון דמשום חשש (דאתו) [דלמא אתי] לאמשוכי בתרייהו דמינים אסרו להתרפאות דהוי מעין עבודת כוכבים מדקאמר ורבי ישמעאל ה"מ בצינעה וכו' דתניא היה רבי ישמעאל אומר וכו' משמע דהאי דהכא הוי נמי מעין עבודת כוכבים ומכלל דלרבנן דפליגי עליה דרבי ישמעאל אסור להתרפאות מהן אפילו בצנעה כיון דזה הוי מעין עבודת כוכבים ואינהו ס"ל דבעבודת כוכבים אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור א"כ לא הוה מצי לאוקמי דההוא דרבי אבא היה מותר מטעם דהוה בצנעה דא"כ לא אתי כרבנן אבל השתא דכתיבנא דהאי דהכא לא הוי עבודת כוכבים אלא משום דרבי ישמעאל ס"ל דבפרהסיא בכולן יהרג ואל יעבור אפי' במצוה קלה לפיכך לא הניחו רבי ישמעאל אבל אי הוי בצנעה הוי שרי אפילו לרבנן לכך קאמר ולפי זה נוכל לומר וכו' וק"ל:

בא"ד דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכו' כצ"ל:ד"ה כל מכה שמחללין וכו' וכל מה שאמרנו וכו' הוצרך לכתוב זה כאן דמשום דהשתא קאמרינן דבברי' לכ"ע אפילו לרבי יוחנן דקי"ל הלכה כוותיה בכל דוכתין ס"ל אסור להתרפאות מהן אפי' בדבר שאין בו סכנה וא"כ קשה על מה סומכין עתה להקיז דם מהן לכך קאמר וכל מה שאמרנו וכו' ועל זה אנו סומכין וכו' וק"ל:

תוס' ד"ה חיויא וכו' וא"ת איהו נמי עיין תשובת רשד"ם חיו"ד סימן רכט: