מסכת עבודה זרה דף כ״ה עמוד א׳

וידום השמש ביהושע כתיב כשנלחם עם חמשת המלכים הצרים על הגבעונים. והכא נקט לה משום דפליגי לעיל ר"א ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסוקא דוישרנה ופליגי נמי במדרש דויעמד השמש:

וידום שתק מלומר שירה שבכל עת לכתו אינו שותק ובעמידתו שותק ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו':

עד יקום גוי ינקום ישראל מאויביו:

הלא היא כתובה על ספר הישר שעתיד ליעשות לי נס:

ספר אברהם כו' היינו ספר בראשית שמעשה אבות כתובים בו:

מות ישרים בלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן:

והיכא רמיזא בבראשית שעתיד יהושע לבא לנס זה. יהושע משבט אפרים בא כדכתיב (במדבר י״ג:ח׳) למטה אפרים הושע בן נון [וכתיב באפרים וזרעו יהיה] מלא הגוים כל הארצות נתמלאו מיראתו ומאימתו זרעו של אפרים יהיה מלא הגוים אדם נוצח כאן מלחמה ואין בני אספמייא יודעין בה אבל בשעה שעמדה לו חמה ליהושע נראה לכל העולם ויראו מפניו:

ספר משנה תורה וספר שופטים ל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא ושבשתא היא דהא לא רמיזא ביה:

למשה ליהושע ולנקדימון הא דלא קחשיב נמי יעקב כי שם לא היו רק תשלומין כדאמרי' (חולין דף צא:) שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היו רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא שהרי לא עמד השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו דבבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה:

וידום השמש וירח עמד וגו' מאי על ספר הישר זה ספר בראשית שהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים כדכתיב תמות נפשי מות ישרים.

והיכא רמיזא עמידת השמש וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה כח זרע אפרים ידוע אצל מלא הגוים בשעה שהעמיד חמה ליהושע. כמה עמד.

ר' יהושע בן לוי אמר כיום תמים כ"ד שעה. כיצד אזל שית וקם שית כללו של דבר כיום תמים כו'. פי' כתיב ויעמד השמש בחצי השמים. וכתיב ולא אץ לבוא כיום תמים.

כלל עמידתו כיום תמים שהוא כ"ד שעות כיצד עלה שש כמנהגו עד שהגיע לחצי השמים ועמד שם שש שעות וירד ו' שעות כמנהגו עד שהגיע למערב ולא אץ לבוא כיום תמים ועמד שם ו' שעות אחרות. הרי כ"ד שעות כיום תמים. ר"א אומר כ"ד שעות זולתי י"ב שעות שבכל יום הכל ל"ו שעות. כיצד עלה מן המזרח שש שעות עד שהגיע בחצי השמים ועמד שם י"ב שעות וירד למערב שש שעות וכשהגיע למערב לא אץ לבוא אלא עמד שם י"ב שעות. נמצאת עמידתו בשני מקומות כ"ד שעות כיום תמים. ר' שמואל בר נחמני אמר עלה כמנהגו ו' ויעמד השמש בחצי השמים י"ב וירד ו' ועמד במערב כ"ד שעות שנאמר ולא אץ לבוא אלא עמד כיום תמים כ"ד שעות נמצאת עמידתו בשני מקומות ל"ו שעות. וי"ב כמנהגו הכל מ"ח שעות.

איכא דמתני לה אתוספתא גם היא כדרך הזאת תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון כו'. איני והכתיב ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע ה' בקול איש וגו'. ופרקי' איבעי תימא עמידה הואי מיהו שעות נפישן כולי האי לא הוה. ואיבעי תימא אבני ברד הוא דלא הוו כדכתיב וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו':

ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה היא כתובה על ספר הישר מאי על ספר הישר. א"ר יוחנן זה ספר בראשית כו'. כדאמרן.

והיכא רמיזא ידך בערף אויביך איזו היא מלחמה שהיא צריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת ר' אלעזר אמר זו ספר משנה תורה כו'.

וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול מאי והעליה ר' יוחנן אמר שוק ואליה.

שוק וחזה פרש״י ז״ל דהאי קרבן שלמים היה ואימורין אלו נתנין לכהנים והא דאכלה שאול דהוי זכר הכא בבמת יחיד הות וקיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה.

המשנה השניה והכונה בה ככונת משנה שלפניה בביאור החלק הראשון ואמר על זה לא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים אמר הר"ם הם אמרו לא תתיחד אשה עמהם ואפילו היחוד שמותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל כגון שתהיה אשת הגוי בפניו עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו בסוף קדושין:

אמר המאירי לא תתיחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות ופירשוה בגמ' אפילו בשאשתו של גוי לשם שהגוי אין אשתו משמרתו וכיוצא בזה בישראל ר"ל שאשתו של ישראל לשם מותר לה להתיחד עם ישראל שאשתו משמרתו הא אין אשתו עמו אסור לה להתיחד אף עם ישראל ואף שתי נשים לא יתיחדו עם ישראל אחד אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים כשרים ומגדולי המחברים נראה שאוסרין הא בפרוצים אף בעשרה אסור ומגדולי המחברים מתירים בשאשתו של אחד מהם לשם מעשה היה והוציאוה עשרה במטה שיחשבו הרואים שהוא מת שהיו מביאים לקבורה ולא ירגישו בדבר ומ"מ אין כאן איסור משום שפיכות דמים שכל אשה כלי זינה עליה ואפילו כעורות שבהן ובתלמוד המערב פי' בכלי זינה עליה שיכולה לומר גויה אני מה שאין כן באיש שהוא מצויין במילה ואין הדברים נראין ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים:

ד"ה למשה וליהושע וכו' והר"ר אלחנן אומר דההיא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא וכו' צ"ל דרבי אלחנן מחלק וס"ל דכשהשמש עומד במקומו הוא נס ופלא גדול שהרי העולם אינו מתקיים כ"א ע"י תנועות השמש אבל כשהלך לאחוריו אינו נס ופלא כ"כ כי זה אפשר להיות וגבי חזקיה לא ביקש הקב"ה לעשות לו נס אלא שנתן לו בזה אות וסימן שיעמוד מחליו וכן הוא הענין גבי קין והא דקאמר שהעמיד לו גלגל חמה הוי פירושו העמידה לאחוריו לא שעמד במקום אחד וק"ל:

זֶה סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ 'יְשָׁרִים' (יהושע י, יג) יש להקשות למה כתוב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר' דהוה ליה למימר 'סֵפֶר יְשָׁרִים'? ונראה שרצה הכתוב שיהיה הרמז יותר על אברהם אבינו ולכך נקיט 'הַיָּשָׁר' לשון יחיד דקאי על אברהם אבינו שלקח אות ה' בשמו וזהו 'ה' ישר' שהוא כולל חמשה חסדים וכל יושר חסד וכל עגול גבורה.

שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ, אָזַל שִׁית וְקָם תַּרְתֵּי סְרֵי, אָזַל שִׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. "וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" מִכְּלָל דְּמֵעִקָּרָא לָאו כְּיוֹם תָּמִים הֲוָאִי (יהושע י, יג). פירוש כי עמידה ראשונה רמזה הכתוב באומרו 'וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ' ועמידה שניה נרמזה במה שאמר 'וְלֹא אָץ לָבוֹא' רצונו לומר שלא מיהר להשתקע אלא עמד במקומו ועל עמידה ראשונה זו פירש ואמר שהיתה 'כְּיוֹם תָּמִים' דהיינו כ"ד שעות שהם נחשבו יום תמים כלומר שיעור לילה ויום ומאחר דעל עמידה שניה פירש ואמר שהיתה כ"ד שעות ועל עמידה ראשונה לא פירש כלום אלא נקיט בסתם אין אנחנו אומרים שהיתה שליש השניה או רביע השניה אלא אומרים שהיתה מחצית דהיינו שבאה השניה כפלים על הראשונה כי כן דרכו יתברך להוסיף כפלים וככתוב 'כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה' (איוב יא, ו) וכן הוה באיוב שהוסיף לו כפלים וכן בעונש הגנב התוספת היא כפל דכתיב 'שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם' (שמות כב, ג) ולזה אמר מכלל דמעיקרא עמידה הראשונה לאו 'כְּיוֹם תָּמִים' אלא הוה י"ב שעות שבזה נעשית השניה כפלים. ברם מהרש"א ז"ל הקשה לכולהו אמוראי צריך לתת טעם למה לא העמידה בפעם אחת בשיעור העמדה של שני הפעמים? ונראה לי בס"ד נחלק הנס לשתי חלוקות כדי לקיים שתי הברכות אחת של יעקב אבינו ע"ה שברכו וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח, יט) כמו שאמר רבי יוחנן והשניה של משה רבינו ע"ה שבירך אותו באומרו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ (דברים לג, יז) כמו שאמר רבי אלעזר וכדי לחלק כבוד לשתיהן עשה הנס לשתי חלוקות אחת בשביל יעקב אבינו ע"ה ואחת בשביל ברכה של משה רבינו ע"ה. או יובן אחת בזכותו ואחת בזכות משה רבינו ע"ה רבו.

שָׁעוֹת הוּא דְּלָא נְפִישִׁין כּוּלֵי הַאי (יהושע י, יא) קשא והלא משה רבינו ע"ה גדול הרבה מן יהושע ואמאי לא נפישן דידיה? ונראה לי בס"ד דנפישן גבי יהושע מפני שהיתה בזכות ארץ ישראל גם כן כי המלחמה היתה בארץ ישראל. או יובן דאצל יהושע לאו כוליה מילתא מדיליה אלא נצטרף עמו זכות משה רבינו ע"ה שהיה רביה דיהושע. ונראה לי דמאן דאמר התוספת היא כ"ד היינו כנגד כ"ד ספרים וכ"ד קשוטי כלה ומאן דאמר ל"ו כנגד ל"ו כריכות וכנגד אותיות 'אלה' דשם 'אלהי־ם' שעולים ויורדים בנשמה של ישראל ומאן דאמר מ"ח הוא כנגד שני שלישי החסד בסוד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב).

וְאַמַּאי קָרִי לֵיהּ 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'? דִּכְתִיב "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי הֳ'" (דברים ו, יח). הקשה מהרש"א ז"ל והלא גם בספר שמות כתיב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה (שמות טו, כו)? עיין שם. ונראה לי בס"ד כי בספר שמות ליכא אלא חד קרא הנזכר אבל בספר דברים איכא ארבע קראי והם הא' בסימן וא"ו וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב (דברים ו, יח) והשני בסימן י"ב כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) והשלישי בסימן י"ג לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים יג, יט) והרביעי בסימן כ"א כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) ולכן יותר ראוי לפרש זה על ספר דברים. ועוד נראה לי כי בספר שמות כתיב 'וְהַיָּשָׁר' וכאן מביא קרא דכתיב ביה 'הַיָּשָׁר' בלא וא"ו דדמי להאי דכתיב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'. אי נמי פסוק 'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' דספר שמות אינו לשון צווי וגזרה אלא הכי קאמר 'אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' אז תזכה 'שֶׁכָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ' אך כאן בספר דברים כתיב וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב וכו' שהוא לשון צווי ואזהרה כמו שנאמר במצוות עשה של התשובה וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים ד, ל).