מסכת עבודה זרה דף כ״ה עמוד א׳פרק 2 אין מעמידין

״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר״, מַאי סֵפֶר הַיָּשָׁר? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ יְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים״.

וְהֵיכָא רְמִיזָא? ״וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם״, [אֵימָתַי יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם?] בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה לוֹ חַמָּה לִיהוֹשֻׁעַ, ״וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים״.

וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע [שָׁעֵי], אֲזַל שֵׁית וְקָם שֵׁית, אֲזַל שֵׁית וְקָם שֵׁית, כּוּלַּהּ מִלְּתָא כְּיוֹם תָּמִים.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: שְׁלֹשִׁים וְשֵׁית, אֲזַל שֵׁית וְקָם תְּרֵיסַר, אֲזַל שֵׁית וְקָם תְּרֵיסַר, עֲמִידָתוֹ כְּיוֹם תָּמִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, אֲזַל שֵׁית וְקָם תְּרֵיסַר, אֲזַל שֵׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה, [שֶׁנֶּאֱמַר]: ״וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים״, מִכְּלָל דְּמֵעִיקָּרָא לָאו כְּיוֹם תָּמִים [הֲוָה].

אִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּתוֹסֶפְתָּא פְּלִיגִי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה — אֲזַל שֵׁית וְקָם תְּרֵיסַר, אֲזַל שֵׁית וְקָם תְּרֵיסַר, עֲמִידָתוֹ כְּיוֹם תָּמִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ — אֲזַל שֵׁית וְקָם תְּרֵיסַר, אֲזַל שֵׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה, ״וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים״.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, אֲזַל שֵׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה, אֲזַל שֵׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה, מַקִּישׁ עֲמִידָתוֹ לְבִיאָתוֹ — מָה בִּיאָתוֹ כְּיוֹם תָּמִים, אַף עֲמִידָתוֹ כְּיוֹם תָּמִים.

תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁעָמְדָה לוֹ חַמָּה לִיהוֹשֻׁעַ, כָּךְ עָמְדָה לוֹ חַמָּה לְמֹשֶׁה וּלְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן. יְהוֹשֻׁעַ — קְרָאֵי, נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן — גְּמָרָא. לְמֹשֶׁה מְנָלַן? אָתְיָא ״אָחֵל״ ״אָחֵל״: כְּתִיב הָכָא ״אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ״, וּכְתִיב הָתָם בִּיהוֹשֻׁעַ ״אָחֵל גַּדֶּלְךָ״.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָתְיָא ״תֵּת״ ״תֵּת״: כְּתִיב הָכָא ״אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ״, וּכְתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ ״בְּיוֹם תֵּת ה׳ אֶת הָאֱמֹרִי״.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא שָׁמְעַתְּ לֵיהּ: ״אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ״, אֵימָתַי ״רָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ״? בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה לוֹ חַמָּה לְמֹשֶׁה.

מֵיתִיבִי: ״וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו״! אִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁעוֹת הוּא דְּלָא הֲווֹ (נפיש) [נְפִישָׁן] כּוּלֵּי הַאי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אַבְנֵי בָרָד לָא הֲווֹ, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַה׳ הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ״.

כְּתִיב ״וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר״, מַאי ״סֵפֶר הַיָּשָׁר״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ ״יְשָׁרִים״, דִּכְתִיב בְּהוּ ״תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ״.

וְהֵיכָא רְמִיזָא? ״יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ״, וְאֵיזוֹ הִיא מִלְחָמָה שֶׁצְּרִיכָה יָד כְּנֶגֶד עוֹרֶף? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ קֶשֶׁת.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: זֶה סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״סֵפֶר הַיָּשָׁר״? דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה׳״. וְהֵיכָא רְמִיזָא? ״יָדָיו רַב לוֹ״, וְאֵיזוֹ הִיא מִלְחָמָה שֶׁצְּרִיכָה שְׁתֵּי יָדַיִם? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ קֶשֶׁת.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: זֶה סֵפֶר שׁוֹפְטִים, וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״סֵפֶר הַיָּשָׁר״? דִּכְתִיב: ״בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״, וְהֵיכָא רְמִיזָא? ״לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה״, וְאֵיזוֹ הִיא מִלְחָמָה שֶׁצְּרִיכָה לִימּוּד? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ קֶשֶׁת.

וּמְנָלַן דְּבִיהוּדָה כְּתִיב? דִּכְתִיב: ״מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה אֶל הַכְּנַעֲנִי לְהִלָּחֵם בּוֹ, וַיֹּאמֶר ה׳ יְהוּדָה יַעֲלֶה״.

״וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל״, מַאי ״וְהֶעָלֶיהָ״? רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: שׁוֹק וְאַלְיָה. מַאי ״וְהֶעָלֶיהָ״? דִּמְסַמְּכָא שׁוֹק לְאַלְיָה.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שׁוֹק וְחָזֶה, מַאי ״וְהֶעָלֶיהָ״? דְּמַחֵית לֵהּ לְחָזֶה עִילָּוֵיהּ דְּשׁוֹק כִּי בָעֵי אֹנוֹפֵי, וּמֹנְפִי לֵיהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: שׁוֹק וְשׁוֹפִי, מַאי ״וְהֶעָלֶיהָ״? שׁוֹפִי עִילָּוֵיהּ דְּשׁוֹק קָאֵי.

לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶם, בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּחַד, דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל מִי שְׁרֵי? וְהָתְנַן: ״לֹא יִתְיַיחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים״!