מסכת יבמות דף צ״ה עמוד א׳

אחות אשה דאפילו במזיד בא על אחותה לא מיתסרא אשתו עילויה מדאורייתא כדקתני לקמן הלכך בשוגג כו':

אותה ושכב איש אותה:

והלא דין הוא שתאסר ולכך נאמר אותה:

מקום שבא על איסור קל לקמן מוקים לה באשת איש ואמאי קרי לה איסור קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי היתר יש בגט:

נאסר האוסר נאסר בה בעלה האוסרה לאחרים:

מקום שבא על איסור חמור כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת את אחותה כל ימיה:

אינו דין שנאסר האוסר שתאסר אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר אותה:

בבא על חמותו שפוסל את אשתו עליו ולקמן יליף לה מקרא:

על מה נחלקו בבא על חמותו שב"ש אומרים פוסל וטעמא דב"ש כדמפרש בסמוך לר' יהודה וכי כל הבית כולו בשרפה כו':

זה הדין לשוגג למזיד מנין ותימה אמאי מיבעי ליה קרא למזיד מהיכא תיתי לן לאיסורא אי משום ק"ו דקאמר לעיל ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסרה כו' כיון דאית ליה ההוא דינא למה ליה לר' יוסי דינא דהכא היה לו לחלוק על ר' יהודה בפשיטות שאין דין זה ענין למחלוקתו כלל:

מה למחזיר גרושתו שכן איסורה ברוב כלומר ע"י כל אדם יכול לבא לידי איסור זה שגרושתו נאסרה ע"י כל מי שישאנה אבל אחות אשה אפילו תאסר אשתו משכיבת אחותה לא מיתסרא אשתו עליו במה שיבא איניש דעלמא על אחותה:

עבד בה מאמר האי אסרה עליה דהאיך השתא נקט מילתיה כמאן דאמר (לעיל יבמות דף כט.) מאמר קונה מדאוריי':

מאי איריא בא עליה כו' נתן גט או חלץ נמי כלומר לא דמי לאחות אשה דאתינא לאוסרה על ידי ביאת איסור אבל כאן הדבר תלוי בזיקה:

אילימא בסוטה לבעל פירוש כשבא עליה בעל אסורה לבועל לעולם ששוב אין מים בודקין אותה מאי איריא בבא עליה אפי' נתן לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה או אמר איני משקה שוב אין יכול להשקותה ואסורה לבועל לעולם ותימ' לרבינו יצחק דמנלן כשאומר איני רוצה להשקותה דשוב אין יכול להשקותה ואמר רבינו יצחק שיש להוכיח קצת דכי אמר איני משקה קתני במתניתין בסוטה (כג.) בהדי הנהו דמנחותיהן נשרפות שאין ראויות עוד לשתות:

אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה אסרת' עלך לאתתך איסור עולם וכו' וא"ת ואמאי לא מתסר' מהא דתנן הנטען מן האשה אסור בבתה וי"ל דהק"ל התם שאם כנס לא יצא דברננה לא מפקינן וכ"ש הכא שהיתה אשתו מקודם לכן וזה פשוט מאד:

מה למחזיר גרושתו שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב (רש"י לא גריס ליה) משום דאיהו מפרש ליה לקמן שהוא אסור לרוב העולם ואלו הכא אינה אסורה אלא לבעלה ואין צריך למחוק דה"פ ואיסור ע"י רוב ישראל כי רוב ישראל ראויים לנשאה ולאס' עליו:

מאי איריא בא עליה אפי' עבד בה מאמר נמי פירוש ואלו מתני' קתני במקום שבא על איסור קל תאסר האוסר אלמ' בביאה הוא דמיתס' וכו' וק"ל אמאי לא פרכי' הכי גבי מחזיר גרושתו דמתסר על בעלה בקדושי' י"ל משום דאיכא לאוקומי כר' יוסי בן כפר דאמר מן האירוסי' מותרת וא"ת והא אמרי' לעיל דאפי' לר' יוסי בן כפר מיתסר' בכניסה לחופה י"ל דההיא איסור' דרבנן דכ"מ שאוסרת ביאה אסרו בחופה מפני שהיא הכשר ביאה והיא עושה נשואי':

זה שביארנו שאין שכיבת אחות אשתו פוסלת לו את אשתו לא סוף דבר מן התורה שהרי כתוב אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה אלא אף מדברי סופרים מותרת כמו שביארנו במשנתנו ואין מדמין אותה לאשה שהלך בעלה למדינת הים שאע"פ שמן התורה מותרת הואיל ונאנסה או שגגה מדרבנן מיהא אסורה שזו ר"ל אשתו שזינתה הואיל ובמזיד אסורה מן התורה בשוגג דרך נשואין גזרו בה רבנן כי היכי דתידוק שפיר אבל אחות אשה שאף במזיד אינה פוסלת אשתו מן התורה לא גזרו בה חכמים בשוגג אף בדרך נשואין וכן לא גזרו בה במזיד ולמדת שהבא על אחות אשתו לא פסל לעצמו את אשתו בכך בין שוגג בין מזיד אפילו מדברי סופרים וכן הבא על חמותו לא נפסלה לו אשתו אף מדברי סופרים בין בשוגג בין במזיד וכמו שהוזכר כאן בההוא דעבד איסורא מחמתיה ולא אסרו לו את אשתו ואע"פ שאמרו הנטען מן האשה לא ישא בתה התם לכתחלה הא אם נשא נשאוי וכל שכן זו שנשא ולבסוף סרח וכן הדין בבא על בת אשתו ובת בנה או על אם חמותו דכולהו חד מחתא נינהו שלא לפסול את אשתו ובכלם מלקין אותו וכמו שאמרו כאן ההוא דעבד איסורא מחמתיה אייתיה רב יהודה ונגדיה:

המחזיר גרושתו משנשאת עובר בלאו כמו שהתבאר ולענין ביאור מה שנאמר בה בכאן שכן איסורה ברוב פירושו שרוב העולם יכולים לאסרה על זה השני שאסרה על בעלה הראשון ר"ל שאם גירשה שני קדושין תופסין בה לרוב בני אדם וכן שניטמא הגוף ושאיסורה איסור עולם תאמר באחות אשתו שלא ניטמא גופה של אשתו ואין איסורה ברוב ר"ל שאין רוב בני אדם אוסרין את אשתו עליו על ידי נשואין שאין איסורה על ידי נשואין אלא דרך קורבא כגון שנשאת מתחלה לאחד מקרוביו או שנשא הוא אחת מקרובותיה ושאר הדברים פשוטים הם ויש שאין גורסין בה איסורה ברוב כלל ולמי שגורס כן מיהא יש להקשות על מה שהעלו בסוגיא איסור קל אשת איש ומפני שיש בה היתר בחיי האוסר על ידי גט והא איכא למיפרך שכן ניטמא הגוף ואיסורה איסור עולם אלא שפירשו גאוני ספרד שקולא זו ר"ל שיש בה היתר בחיי האוסר אלימא ליה לשוויה איסור קל דהא תלמוד איכא נמי באשת איש חומר מיתה ואפילו הכי משוינן ליה איסור קל ומשום דהאי קולא אלימא:

שומרת יבם שזינתה עם אחר לא נפסלה ליבמה ואין הלכה כרב המנונא כמו שהתבאר:

נפלה לפני הרבה יבמים ועשה בה אחד מן היבמים מאמר פסלה לשאר אחין בא עליה אחד מן האחרים או נתן גט או חלץ אסורה לשניהם וכן בעשה בה מאמר שיש מאמר אחר מאמר כמו שהתבאר:

סוטה ר"ל שקנא לה בעלה ונסתרה אם בא עליה הבעל אחר קנוי וסתירה קודם שתשתה אסורה לזה שקינא לה הימנו לעולם שכיון שחזר הבעל ובא עליה שוב אינה שותה וכיון שאינה שותה נאסרה על זה עולמית וכן אסורה לבעל שכל שקינא לה ונסתרה אסורה לשניהם עד שתבדק דכתיב ונטמאה אחת לבעל ואחד לבועל וכן אף אם לא בא עליה אלא שנתן לה גט או שאמר איני משקה אסורה לבועל לעולם אף על פי שלא נתברר שבא עליה:

תובד"ה זה הדין לשוגג כו' ותימה אמאי מבעיא ליה קרא למזיד מהיכא תיתי לן לאיסורא אי משום ק"ו כו' כיון דאית ליה ההוא דינא ל"ל לרבי יוסי דינא דהכא כו' עכ"ל פי' לדבריהם דאילו הוה לן שום דינא אחרינא למיסר במזיד אפשר דמההוא דינא הוה נמי למיסר בשוגג ושפיר הוה איצטריך רבי יוסי לההוא דינא להתיר בשוגג אע"ג שאין דין זה ענין למחלוקתו על רבי יהודה מ"מ הוה אתי ר' יוסי בההוא דינא דלהיתרא לאפוקי מההוא דינא דלאיסורא ואע"ג דאית ליה לרבי יוסי להתיר אפילו במזיד מדכתיב אותה מ"מ קאמר להתיר שוגג מדינא דא"נ לא הוה כתיב אותה להתיר מזיד הוה שרינן בשוגג מדינא וכה"ג איכא בכמה דוכתין דקאמרי התנאים אי לא כתיב קרא אבל השתא קאמרי התוס' דמהיכי תיתי לן למיסר במזיד בשום דינא אחרינא אלא מההוא דינא דר"י א"כ ל"ל לר' יוסי כלל ההוא דינא להתיר שוגג דמהיכי תיתי לן לאסור שוגג דאין זה ענין למחלוקתו דלא בא רבי יהודה לאסור מדינא אלא מזיד ודו"ק:

בד"ה עבד בה מאמר כו' השתא נקט מלתיה כמ"ד מאמר קונה מדאורייתא עכ"ל ומיהו אין המאמר קונה קנין גמור מדאורייתא דליהוי כאשת איש לגבי אחיו דבא עליה אח"כ דאל"כ תקשי ליה השתא האי איסור קל איסור חמור הוא דהיינו א"א ועוד דאכתי איכא למפרך פירכא דלעיל שכן נטמא גופה כו' וכה"ג אמרינן בפ' ד' אחין לב"ש דמאמר קונה מדאורייתא לאו לכל מילי אלא לענין לדחות לצרה בלבד ולפרש"י שפירש בשמעתין דמאמר יבמין דרבנן הוא ולאו קדושין גמורין למיהוי א"א כו' צ"ל דמדרבנן בא לאסור נמי אחות אשה מהאי דינא והא דממעט לה מדכתיב אותה אסמכתא בעלמא הוא כנ"ל:

בד"ה אילימא בסוטה כו' אפילו נתן לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה כו' עכ"ל פי' לדבריהם דלא תימא הא דנותן לה גט דאינה שותה היינו משום דאין לה בעל דא"כ לא הויא אסורה לעולם לבועל דאפשר שיקדשנה ויכניסנה שוב ותשתה ותהיה מותרת לבועל ולכך קאמרי דבנתן לה גט אפילו יחזור ויקדשנה כו' אינה שותה וא"כ בנתינת הגט אסורה היא לעולם וק"ל:

תוד"ה זה הדין לשוגג וכו' עד ל"ל לר"י דינא דהכא היה לו לחלוק על ר' יהודה בפשיטות. וכו'. הא דלא הקשו התוס' קושיא זו דאין ענין למחלוקת והיה לו לחלוק בחמותו בפשיטות על ר' יהודה בלא קושיא קמייתא שהקשה תימה אמאי מיבעיא ליה קרא וכו' משום דבלא קושיא קמייתא היינו יכולין לומר דהאי דינא דר' יוסי שפיר לענין מחלוקת וה"ק ר' יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על אחות אשתו דתרוייהו לית להו האי ק"ו דלעיל אלא אחות אשתו כ"ע סבירא להו דלא פסל מטעם האי דינא בתרא אבל השתא דאמרי' דגם ר' יוסי אית ליה האי דינא קמא אם כן ל"ל לר' יוסי דינא דהכא שאין דין זה ענין למחלקותו וק"ל: