דף ביאור
מסכת יבמות דף פ׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יבמות דף פ׳ עמוד א׳
מסכת יבמות דף פ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־310 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
שלא ראה שעה אחת בכשרותו שלקה ממעי אמו:
כיפה אדול"ר שאין קילוח השתן הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה ואין נעשה ככיפה:
דאפיה אימיה לחם בתנור:
בטיהרא שמחממתה חום התנור וחום הצהרים:
שיכרא מרקא שכר מזוג. ואיכא דאמרי חזק:
ולא ידענא מאי ניהו כלומר ולא ידענא ממאי הוי. לישנא אחרינא ה"ג היינו דשמענא לאמי כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא כלומר לא הוה ידענא אהיכא קאי אבל השתא ודאי ידענא דסריס חמה קמפרש ואזיל:
וליחוש שמא הבריא בינתים שעה אחת ואשתכח דהוה ליה שעת הכושר:
בודקין אותו בבכורות קאי. חוורור והמים הקבועים הרי זה מום ואיזה הוא חוורור הקבוע כל ששהה שמונים יום רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בודקין אותו שלש פעמים בתוך פ' יום בראש פ' ובאמצע פ' ובסוף פ' אבל בבדיקה תחלה וסוף לא סגי שמא בינתים עבר ונמצא שאין קבוע ולא אמרינן הואיל ותחלתו וסופו לקוי ודאי לא עבר:
ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
אכל חלב מבן י"ב שנה ועד בן י"ח בנקבה איירי וכר' אליעזר ואיידי דנקט לשון זכר נקט סימני סריס ולא נקט סימני אילונית דלא מסתבר למימר דסברי לה כב"ש:
ולאחר מכאן הביא שערות רבותא נקט דאף על פי שהביא שערות לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שהיה קטן עד עכשיו שהביא שערות אלא חשיב ליה גדול לרב משתים עשרה ולשמואל מי"ח:
נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה (מכות טז.) דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו:
אילונית לר"מ יהא לה קנס לשמואל ניחא כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות דימי נערות הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה כשפוסקין אז ימי קטנות אבל לרב יהא לה קנס שפוסקין בזאת ימי קטנות כמו בשאר נשים:
והא תניא בן שמונה אסור לטלטלו ואם יכול להיות בר קיימא לא היה אסור לטלטלו ומשני הב"ע שגמרו סימנים דע"י סימנים יש היכירא להוציאו מתורת נפל בכ' שנה לרבנן כדאשכחן לרבי דכי גמרו סימנים חשיב בר קיימא בשלשים יום כשאר ולדות ומילתיה דר' אבהו כרבנן אבל אין לפרש דלרבנן אין יוצא לעולם מתורת נפל ולרבי בכ' שנה ור' אבהו כרבי דא"כ כי פריך ארבה תוספאה כמאן כרבי הוה ליה למיפרך אר' אבהו דקאי ביה ועוד דאם כן רבה תוספאה אפילו כרבי לא אתי דלא חשיב לר' בר קיימא לומר דאישתהי אלא ע"י הוכחה יתירא שחי כ' שנה אלא נראה לר"י כדפירשנו ונראה דאפילו נגמרו סימנים דאסור לטלטלו דבתוספתא בתר ההיא דבן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו קתני איזהו בן שמונה שלא כלו לו חדשיו והיינו אפילו גמרו דאין יוצא מתורת נפל בשלשים יום אלא ע"י עשרים ומילתא דלא שכיח היא ואסור לטלטלו:
Tosafot on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
הא דאתמר אכל חלב מבן שתים עשר ועד שמונה עשרה פירש רש"י אתינוקת קאי כר' אליעזר דאמר נקבה כדברי בית שמאי ומרישא שמעינן לה דקאמר י"ב שנה ויום אחד ותינוק אין זמנו עד י"ג שנה ויום אחד, ואיידי דאיירי בלשון זכר קתני סריס. ויש מפרשים (רמב"ן) דמדקאמר סימני סריס ונעשה סריס לא משמע כלל דבנקבה עסקינן אלא רב מבן שתים עשרה שנה ויום אחד קאמר דהיינו שנת י"ג עצמה ונקט לה אליבא דמאן דאמר (נדה מה, ב) תוך הפרק כלאחר הפרק. ואינו מחוור בעיני כלל דהא רב גופיה הוא דקאמר בפרק יוצא דופן (שם) תוך הפרק כלפני הפרק ואם כן מאי דוחקיה דנסיב לה אליבא דלא כהלכתא ודלא כטעמיה. והנכון כדברי רש"י ז"ל.
סימני סריס ואיילונית ובן שמונה אין עושין בהן מעשה עד שיהיו בן עשרים. פירש רש"י ז"ל אין עושין מעשה בבן שמונה להחזיקו בבן קיימא עד שיהא בן עשרים. ויש מתמיהין (רמב"ן) עליו דהיאך תעלה על הדעת שיהא בן תשע עשרה וחוששין בו משום נפל. ועוד דלר' אבהו כל יבמה שלא ילדה לט' ודאין לא תנשא לשוק ואף על פי שבנה נכנס לחופה עד שיהא בן עשרים. ור"ח (מובא בתוס' הרא"ש) והראב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי בשם גדולי המפרשים ועיין במיוחס לתוס' חד מקמאי וצ"ל שם כלפנינו) פירשו סימני בן שמונה כלומר בן שמונה שהביא ב' שערות אין עושין בו מעשה להחזיקו כגדול עד שיהא בן עשרים דשנת עשרים לבן שמונה כשנת י"ג לשאר בני אדם, ואף על פי שהביא בנתים אינן אלא שומא בעלמא, לפי שהוא חלוש ביותר. ואף לפירוש זה יש להקשות דאם כן כל איש שקדש תוך עשרים וכן אשה שנתקדשת תוך הזמן הזה, אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר נחוש לשני. ואי נמי בן תשע עשרה שנה אף על פי שהביא סימנין לא יחלוץ ולר"מ אינו חולץ ולא מיבם, ומסתברא דלא אמר רבי אבהו אלא בשנודע שהוא בן שמונה ולפיכך חוששין לו אף על פי שגמרו סימניו שמא אינו בן קיימא כדברי רש"י ז"ל, או שלא נחזיק אותו בגדול עד שיהא בן עשרים כדברי ר"ח והראב"ד ז"ל. הא שאר בני אדם מן הסתם אין מחזיקין אותן בנפלים, כדאמרינן בעלמא (להלן יבמות קיט, א) דרוב נשים מתעברות ויולדת ולד של קיימא, ומחזיקין אותם כבריאים להחזיק סימניהן בגדלות כשהן בני י"ג שנה. אבל בשנולד לשמונה ודאי בהא הוא דאיפליגו רבי ורבנן, דרבנן סברי אף על פי שגמרו סימניו צפרניו ושערו הרי זה נפל דקא סברי רבנן דלא משתהי, אלא ודאי בן שמונה הוא ובן שמונה לא חי ורבי סבר כיון דגמרו סימניו סימניו מוכיחין עליו דבן שבעה הוא אלא דאשתהי. ולישנא דקתני בן שמונה מוכח כן שהוא ודאי בן שמונה דאי לא הוה ליה למימר וספק בן שמונה. ועוד מדאקשינן (להלן בעמוד ב) מעובדא דרבא תוספאה ודאי משמע דבידוע שהוא בן שמונה קאמרינן, דההוא עובדא הא ודאי עבר זמניה הוא אם משל בעל הוה. ועוד דבהדיא קתני בברייתא איזהו בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר סימניו מוכיחין עליו, אלמא פלוגתייהו בבן שמונה ודאי היא. והא דקתני בתוספתא דשבת פרק אין עוקרין בהמה (פט"ז ה"ד) ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין דוחין עליו את השבת. ההוא בשלא גמרו סימניו היא דכיון דלא נגמרו סימניו והוא מסופק בבן שמונה סימניו מוכיחין עליו שלא כלו לו חדשיו. אבל אם גמרו סימניו כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן וזה מסופק שמא בן שבעה הוא, בבן קיימא מחזקינן ליה לכולי עלמא, חוץ מרשב"ג דתלי טעמיה לעולם בשהה שלשים יום (ועיין רשב"א שבת קלה, ב).
Rashba on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
ריטב"א
אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה פי' זה סימן מיוחד ומובהק למי שהיה סריס חמה ממעי אמו:
אמר רב יוסף היינו דשמעי' ליה לר' אמי דמפריש דסריס חמה הוא כל שממעי אמו לקוי ולא הוה ידענא מאי ניהו סריס זה שהוא מפרש דאלו לענין לבא בקהל ה' כל סריס חמה כשר. ואפי' לא היה לקוי ממעי אמו אבל השתא ידענא דר' אמי על סריס חמה דמשנתי' קאי:
וליחוש שמא הבריא בנתים פי' אפי' יש בו סימן זה שאמר אביי למה אינו חולץ ואין חולצים לאשתו ניחוש שמא אחר שנולד הבריא וכבר היה לו שעת הכושר ונצרכינהו חליצה מספק ופרקי' דכל כיוצא בזה שהיה בתחלתו לקוי ודאי הוא ג"כ עתה לקוי אחזקתו מוקמי' ליה דמילתא דלא שכיח הוא שהבריא בנתים:
בחד אבר חיישי' בכוליה גופא לא חיישי' פי' כי אבר א' מצוי הו' שיבריא אבל סריס חמה הכחישות דכולי גופא לא שכיח שיבריא כשהיה כן ברייתו ורמינהי בן עשרים שנה וכו' והוא הסריס אוקימנא בבבא בתרא ובמ' נדה כשנולדו לו סימני סריס חמה ודיקא נמי דקתני והוא הסריס ולא קתני והוא סריס וכשלא נולד לו סימני סירוס מוקמי' לי' בחזקת קטן עד רוב שניו דהיינו לו' שנים כדאי' התם:
ת"ש דתניא ר' אליעזר אומר פי' וכיון שאומר ראה בני אדם מתרפאים מזה על הא ודאי סמיך ודלא כההיא ברייתא וכפרש"י ז"ל בפי' שני ואע"ג דבמתני' קתני מפני שיש לו רפואה לאו הכרחה הוא כי הא שאו' כן שיש בודאי מתרפאים דאלו במתני' מסברא א"ל וכדפרש"י ז"ל:
איתמר אכל חלב מן י"ב עד בן י"ח שנה פרש"י ז"ל בתינוקת מיירי שגדולתה בי"ב שנים כשיש לה שערות ואלו תינוק אינו נעשה אפי' ע"י סימני' גמורי' אלא בי"ג שנה ויום א' ולהכי נמי נקט עד בן י"ח שנה משום דמיירי בתינוקת וכדברי ר' אליעזר דאמ' הנקבה כדברי ב"ש והא דנקט בלשון זכר שנולדו בו סימני סריס ואמרינן נעשה למפרע איידי דאיירי בלשון זכר דקתני אכל חלב סיימא כולה בלשון זכר. ויש שפי' שבתינוק מיירי כפשוטי' והא דקאמר מבן י"ג היינו כמ"ד תוך זמן כלאחר זמן וכשנולדו לו סימני סריס חשבינן ליה כאלו הביא שערות בשנת י"ג שהיא תוך הפרק דחשבי' ליה לגדול משנת י"ב ויום א' ואינו מחוור חדא דהכא לרב קאמרי' ואיהו ס"ל בפ' יוצא דופן דתוך זמן כלפני זמן ואמאי הוא נקיט לה דלא כממריה ודלא כהלכתא:
ועוד אפי' למ"ד תוך זמן כלאח' זמן ה"מ כשהביא ב' שערות ממש משנת י"ג ומהר להביא קודם לכל אדם אבל הכא שלא הביא אלא סימני סריס דהיינו לדון כגדול מזמן רוב התינוקות דהיינו מזמן י"ג ואילך ועוד דהיכי נקט ועד י"ח כב"ש ואפי' כר' אליעז' אכרע ביה כדברי ב"ה ולפי' הנכון כדפרש"י ז"ל והא דנקט לה בתינוקת ולא נקט לה בתינוק וכשאכל חלב בשנת י"ב ועד עשרים משום דרב נקט הכי לרבות' דאע"ג דתינוקת יש לה ג' זמני' קטנות נערות בגרות השתא כשהביאה סימני אילונית עבדינן לה גדולה כבגרות למפרע דאפי' נערות לא יהבי לה ולהאי רבותא נמי נקט לה כרבי אליעזר:
ולאחר מכאן הביא ב' שערות פי' לרבותא נקטה לה משום דרב כי אפי' הביא ב' שערות לא אמרינן עד השתא הוה קטן והשתא נעשה גדול אלא דיינינן ליה שהיה למפרע גדול בר עונשי' משנת י"ב לנקבה או י"ג לזכר שהיה ראוי להביא ב' שערו' וכ"ש אם לא הביא לאחר מכאן ב' שערות:
ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.
Ritva on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain
מאירי
כבר ביארנו שכל שתחלתו וסופו לקוי אין חוששין שמא הבריא בנתים שמא תאמר והלא לענין מומי העין שבבכור אמרו במום אחד שבו שקרוי חורור ומי העין קבועין בו שכל ששהא המים בעין שלשים יום עם אותן מי העין שקבועין בו הרי זה מום קבוע ואמרו על זה שבודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום בראשון ובתחלתן ובסופן ואם בכל בדיקה מאלו אנו רואין שלשה פעמים שהמים קבועין בו מום קבוע וודאי לא הבריא בנתים הא בבדיקה תחלה וסוף יש לחוש שמא הבריא בנתים ואף כאן ניחוש שמא הבריא בנתים אינו דומה לקות של אבר אחד ללקות של כל הגוף ואע"פ שבאבר אחד חששו בלקות של כל הגוף אין לחוש:
בתלמוד המערב אמרו הושיט ידו וסירסו מבפנים דברי הכל אסור לבא בקהל ואינו לא חולץ ולא מיבם נותנין לו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה:
סריס חמה ואילונית הדבר ידוע שאינם מביאים שתי שערות ואחר שכן אתה צריך לידע להם זמן מאימתי נקראים גדולים וכלל הדברים בענינם שאע"פ שלא הביאו שתי שערות בפרק זו לשתים עשרה ויום אחד וזה לשלש עשרה ויום אחד אין מחזיקין אותם מיד בסריס ואילונית לומר גדולים הם וזה סריס וזו אילונית אלא דנין שמא עדיין לא נגמר קטנותם ולא באו לכלל גדלות ודנין אותם כקטנים לעונשין ולכל הדברים ומשמרין להם זמן אם יביאו שתי שערות לדונם כגדולים משעת הבאת השערות אם לאו ואפילו הביאו סימני סריס וסימני אילונית אין עושין מעשה באותם סימנין להחזיקם בגדולים על פיהם ולדונם בסריס ואילונית עד שיהיו בני עשרים ומעתה כל שראינוהו זכר בן שלש עשרה ויום אחד ונקבה בת שתים עשרה ויום אחד והביאו שתי שערות דנין אותם כגדולים מיד לא הביאו שתי שערות מחזיקים אותם בקטנים אפילו נולדו להם סימני סירוס ואילונית עד שיהו בני עשרים וכל שהביא שתי שערות קודם עשרים אין דנין אותו בגדול אלא משעת הבאת שתי שערות הגיעו לעשרים ולא הביאו שתי שערות והביאו סימני סריס ואילונית הרי הם מוחזקים אצלנו בגדולים ונדונים בסריס ואילונית ונעשין גדולים למפרע לחייבם חטאת על כל מה שעשו בחיוב חטאת משלש עשרה ויום אחד לזכר או משתים עשרה ויום אחד לנקבה ואילך או אף לענין מיתה ומלקות שהרי התראת ספק שמה התראה ואפילו הביאו שערות לאחר מכן אין דנין אותם בקטנים למפרע אלא משעת עשרים ואילך דנין אותם כגדולים למפרע אחר שהביאו סימני סירוס ואילונית ואם לא הביאו סימני סריס ואילונית עדיין קטנים הם עד שיביאו שתי שערות לדונם בגדולים משעת הבאת שערות או סימני סריס ואילונית לדונם בגדולים למפרע עד שיגיעו לרוב שנותיהם וכן התבאר במסכת נדה פרק דופן מ"ז ב' וכן התבאר שם ששנת עשרים זו שיעורה כל שנכנס בה שלשים:
וסימנין אלו הן בסריס הן באילונית רבים הם וכל שנראה אחד מהם בסריס אנו דנין בהם כאלו הביא את כלם אחר שלא הביא שערות בזקנו ודנין אותו בגדול אחר שהוא בן עשרים הא אם יש לו שערות בזקנו הואיל וזקן הסריס אינו מעלה שער אלא דרך זרות אין דנין על פי סימני סריס אלא אם כן בכל הסימנין ובאשה לא הוזכר כאן אם דנין בה קצת סימניה ככלן אם לאו ויראה שאין דנין בה אלא עד שיהו כלן שאף בסריס לא אמרו לידון אחד ככלן אלא בשאין לו שערות בזקן מפני שאף זה אות לסריסות ויש דנין אותה בספק ולדון בה להחמיר ואף אנו כתבנוה כן בראשון של קדושין והדברים רופפים:
ואלו הן סימני סריס כל שאין לו זקן ושערו לקוי ר"ל דק ורך ביותר ובשרו מחליק ר"ל חלק כבשר אשה ואין מימי רגליו מעלין רתיחה והוא הקרוי במים קצף וביין אופיא וכשהוא מטיל מים אינו עושה כיפה ושכבת זרעו דוהה ר"ל ניגר כמים ואינו עבה כלובן ביצה ואין מימי רגליו מחמיצין בשהייתם וכשרוחץ בימות הגשמים אין בשרו מעלה הבל כעין עשן וקולו לקוי ר"ל דק וכעין צפצוף עד שאינו ניכר בין קולו לשל אשה ואלו הן סימני אילונית כל שאין לה דדים ר"ל כעין הנשים ושהיא מתקשה בשעת תשמיש ר"ל שהתשמיש קשה לה ואין לה שיפולי מעים כנשים והוא כמין כף בולט למעלה ממקום בית הערוה ודברים אלו כלם בסריס חמה הא בסריס אדם נעשה הוא גדול בזמנו לשלש עשרה ואין משמרין לו כלום:
לפי דרכך למדת שזו שאמרו באכל חלב מבן שתים עשרה שנה עד בן שמנה עשרה שנה לא נפל בה לשון שתים עשרה אלא משום נקבה ולא שמנה עשרה אלא לדעת בית שמאי אבל לדעת בית הלל ולזכר אתה צריך לפרשה באכל חלב משלש עשרה עד עשרים שאם נולדו בו סימני סירוס דנין אותו בגדול למפרע לחייבו מאכילתו שמשלש עשרה ואילך אע"פ שהביא שתי שערות לאחר מכן כרב ועל הדרך שכתבנו ומכל מקום יש פוסקים כשמואל שלא לדונו גדול למפרע לעולם אלא משעת הבאת סימני סירוס ומשנת עשרים ואילך:
כבר ביארנו במסכת כתובות שהקטנה יש לה קנס אבל לא בוגרת ואע"פ שחלק בה ר' מאיר לומר שאף הקטנה אין לה קנס ונמצא שהאילונית לדעתו אין לה קנס שהרי היא או קטנה או בוגרת אין הלכה כמותו אלא שלענין ביאור שאלו בה לדעת רב אילונית לר' מאיר יהא לה קנס כלומר דכיון דסבר רב דלמפרע נעשית גדולה משעת זמנה הראוי נימא נמי דנעשית היא נערה בזמנה הראוי ותירץ לו דהואיל ומכל מקום אין לה שתי שערות אין כאן נערות ומקטנותה יצאה לבגר אלא שמכל מקום הלכה כחכמים ואילונית יש לה קנס לכל הזמן שאתה דן אותה בקטנה ואע"פ שגדולי המחברים כתבו באילונית שאין לה קנס דברים מתמיהים הם אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים:
הסריס אינו נידון בבן סורר ומורה שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן התחתון כמו שביארנו במקומו סנהדרין ס"ח ב' וכן אין אילונית נידונת בנערה המאורסה לסקילה אלא בחנק כבוגרת שמקטנותה יצאה לבגר:
ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.
Meiri on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
תובד"ה והא תניא בן ח' אסור כו' ונראה דאפילו נגמרו סימנים דאסור לטלטלו דבתוספתא בתר ההיא דבן ח' כו' קתני איזהו בן ח' כו' והיינו אפילו גמרו כו' עכ"ל פי' לרבנן דאינו יוצא מתורת נפל אפילו בגמרו אלא עד כ' וההיא מלתא דלא שכיח הוא ואסור לטלטלו אפילו בגמרו אבל לרבי דיוצא מתורת נפל בשלשים יום בגמרו סמניו מלתא דשכיח הוא ומותר לטלטלו מיד בגמרו וההיא דבן ח' הרי הוא כאבן כו' מיירי לרבי דוקא בלא גמרו וכדמפרש לה רבי טעמא דלא גמרו הא גמרו כו' והשתא ניחא הא דמוקי לההיא דבן ח' הרי הוא כאבן כו' בשלא גמרו היינו אפילו לרבי אבל לרבנן מצינו לאוקמה אפילו בגמרו אלא כיון דאינו יוצא מתורת נפל אלא בכ' הוי מלתא דלא שכיח ואסיר לטלטלו ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מהר"ם
גמ' היינו דשמעיה לאמימר פרש"י לישנא אחרינא ה"נ וכו' ונ"ל דללישנא אחרינא גריס רש"י היינו דשמעיה לאמימר דאמר וכו' והשתא יתיישב שפיר האי דכתב בסופו דסריס חמה קמפרש ואזיל וק"ל:
Maharam on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
גליון הש"ס
גמ' אמר רב יוסף היינו דשמענא כעין זה לעיל עז ע"ב שבת כח ע"ב:
Gilyon HaShas on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
חידושי רבי עקיבא איגר
תוס' ד"ה אילונית לר"מ כו' לשמואל ניחא, כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות. וקשה לי כיון דלר"מ היה ניחא ליה אליבא דשמואל דמקטנותה היינו מזמן שנעשית אילונית יצאתה לבגר א"כ מה קאמר כל כי האי מילי מעליותא דתנן ואין אילונית וכו' ומה ראיה הוא הא גם בזה נידון כשמואל דלא נעשית אילונית למפרע, ואשמועינן דמשעה שנעשית אילונית וזינתה אח"כ תוך ששה חדשים דאין לה דין נערה מאורסה דמקטנותה יצאת לבגר, ומאי אולמא ראיה זו מראיה דאילונית אין לה קנס, וד' יאר עיני. ובסוגיין קשה לי לרב איך קתני בברייתא דאין לה דין נערה מאורסה דמקטנותה יצאתה לבגר, הא בלא"ה הוי התראת ספק דאף דתוס' כתבו בההוא דנעשה סריס דלא הוי התראת ספק, דהוי גילוי מלתא בעלמא, היינו באכל חלב דהאיסור חלב ודאי, אלא דהספק אם הוא בר עונשין [אב"ה וכמ"ש הפ"י בקונטרס אחרון (פ"ג דקידושין) אות צג] וא"כ הכא הוי הספק אם היא נערה מאורסה מקרי התראת ספק וצ"ל דהברייתא ס"ל דהתראת ספק שמה התראה:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 80a · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף פ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־310 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 115 מילים
נפתחת ב״שֶׁלֹּא רָאָה שָׁעָה אַחַת בְּכַשְׁרוּתוֹ. מְנָא יָדְעִינַן?…״
- קטע 223 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי הָוֵאי? דְּאָפְיָה אִימֵּיהּ בְּטִיהֲרָא וְשָׁתְיָא שִׁיכְרָא…״
- קטע 311 מילים
נפתחת ב״וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא הִבְרִיא בֵּינָתַיִם! כֵּיוָן דִּתְחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ…״
- קטע 415 מילים
נפתחת ב״מֵתִיב רַב מָרִי, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס…״
- קטע 57 מילים
נפתחת ב״לְחַד אֵבֶר חָיְישִׁינַן, לְכוּלֵּיהּ גּוּפָא לָא חָיְישִׁינַן.…״
- קטע 657 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא כִּי וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ:…״
- קטע 717 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל,…״
- קטע 833 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָמֵי בַּר דִּיקּוּלֵי אָמַר שְׁמוּאֵל: חָזַר…״
- קטע 912 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לְעוֹלָם לָא הֲדַר בֵּיהּ.…״
- קטע 1032 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר: אָכַל חֵלֶב, מִבֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה [וְיוֹם…״
- קטע 1111 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: לְרַב, אַיְלוֹנִית לְרַבִּי…״
- קטע 126 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִקַּטְנוּתָהּ יָצְתָה לְבֶגֶר.…״
- קטע 1336 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: כֹּל כִּי הָנֵי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא…״
- קטע 1417 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: סִימָנֵי סָרִיס, וְאַיְלוֹנִית וּבֶן…״
- קטע 1518 מילים
נפתחת ב״וּבֶן שְׁמֹנֶה מִי קָחָיֵי? וְהָתַנְיָא: בֶּן שְׁמֹנֶה…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת יבמות דף פ׳ עמוד א׳ · קטע 2 — “…שִׁיכְרָא מַרְקָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַיְינוּ דְּשָׁמַעְנָא לְאִמִּי דְּאָמַר:…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת יבמות דף פ׳ עמוד א׳ · קטע 8 — “…בַּר דִּיקּוּלֵי אָמַר שְׁמוּאֵל: חָזַר בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אִיבַּעְיָא…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת יבמות דף פ׳ עמוד א׳ · קטע 1 — “…מְנָא יָדְעִינַן? אָמַר אַבָּיֵי: כׇּל הַמֵּטִיל מַיִם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה…”
לשון המקור
שֶׁלֹּא רָאָה שָׁעָה אַחַת בְּכַשְׁרוּתוֹ. מְנָא יָדְעִינַן? אָמַר אַבָּיֵי: כׇּל הַמֵּטִיל מַיִם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּיפָּה.
מִמַּאי הָוֵאי? דְּאָפְיָה אִימֵּיהּ בְּטִיהֲרָא וְשָׁתְיָא שִׁיכְרָא מַרְקָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַיְינוּ דְּשָׁמַעְנָא לְאִמִּי דְּאָמַר: ״כֹּל שֶׁמִּמְּעֵי אִמּוֹ לָקוּי״, וְלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ.
וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא הִבְרִיא בֵּינָתַיִם! כֵּיוָן דִּתְחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ לָקוּי — לָא חָיְישִׁינַן.
מֵתִיב רַב מָרִי, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם!
לְחַד אֵבֶר חָיְישִׁינַן, לְכוּלֵּיהּ גּוּפָא לָא חָיְישִׁינַן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא כִּי וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ: בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים, וְהוּא הַסָּרִיס — לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם. בַּת עֶשְׂרִים וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים, וְהִיא הָאַיְלוֹנִית — לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה בְּנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, וּנְקֵבָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ!
אָמַר רָמֵי בַּר דִּיקּוּלֵי אָמַר שְׁמוּאֵל: חָזַר בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מֵהֵי הֲדַר בֵּיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: סְרִיס חַמָּה — חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁכֵּן בְּמִינָן מִתְרַפְּאִין בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לְעוֹלָם לָא הֲדַר בֵּיהּ. וְכִי תְּנַן הָהִיא — לָעוֹנָשִׁין.
אִיתְּמַר: אָכַל חֵלֶב, מִבֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה [וְיוֹם אֶחָד] עַד בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְנוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס, וּלְאַחַר מִכָּאן הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רַב אָמַר: נַעֲשֶׂה סָרִיס לְמַפְרֵעַ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: קָטָן הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: לְרַב, אַיְלוֹנִית לְרַבִּי מֵאִיר יְהֵא לָהּ קְנָס!
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִקַּטְנוּתָהּ יָצְתָה לְבֶגֶר.
אֲמַר לֵיהּ: כֹּל כִּי הָנֵי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא יִתְאַמְּרוּ מִשְּׁמַאי. דְּתַנְיָא: אֵין הַסָּרִיס נִידּוֹן כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה — לְפִי שֶׁאֵין בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִידּוֹן אֶלָּא בַּחֲתִימַת זָקָן הַתַּחְתּוֹן. וְאֵין אַיְלוֹנִית נִידּוֹנֶית כְּנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — שֶׁמִּקַּטְנוּתָהּ יָצְתָה לְבֶגֶר.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: סִימָנֵי סָרִיס, וְאַיְלוֹנִית וּבֶן שְׁמֹנֶה אֵין עוֹשִׂין בָּהֶן מַעֲשֶׂה — עַד שֶׁיְּהוּ בֶּן עֶשְׂרִים.
וּבֶן שְׁמֹנֶה מִי קָחָיֵי? וְהָתַנְיָא: בֶּן שְׁמֹנֶה — הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אֲבָל אִמּוֹ שׁוֹחָה עָלָיו וּמְנִיקָתוֹ