מסכת יבמות דף ע״ט עמוד ב׳

חלקנו נתיר דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר חלקם של ישראל דקי"ל (לקמן יבמות דף פט:) הפקר בית דין היה הפקר:

ופליגא דר' חייא האי דקאמר חלק המזבח מי יתיר ואע"ג דמזבח בימי רבי לא הוה קאמר דחלק מזבח אסור פליגא דרבי חייא:

חלק עדה לעולם אסור עד שיתירוהו:

מתני' והסריס לא חולץ כו' דכתיב לא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:

ואין לי לפרש איני יודע אי זה סריס בן חליצה ואי זה פטור:

סריס אדם שנסתרס לאחר שנולד:

סריס חמה ממעי אמו:

לקיים דברי ר"ע עדות זו של רבי יהושע ב"ב לקיים דברי ר"ע העיד:

בימי ר' בקשו להתיר נתינים אין זה מבטל דברי ב"ד חברו דהפקר בית דין היה הפקר:

אי הכי יבומי נמי תתייבם פי' אא"ב בנשא ישראלית איירי אע"ג דהיא שפיר מתייבמת אז לא תקשי אמאי אין מייבם שהרי הוא אסור בה דהוי פצוע דכא ואיידי דקאמר חולץ קאמר נמי חולצין לאשתו אבל כיון דאיירי בגיורת איהו גופיה שרי לייבם:

ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ כו' וא"ת ור' יהושע גופיה אמאי נקט חולץ כיון דאיירי בגיורת אי משום דקסבר דקהל גרים איקרי קהל כדפירש בקונטרס א"כ מאי קאמר ואין לי לפרש האיכא למשמע מדאתניוהו חולץ וחולצין ולא אתניוהו מייבם ומייבמין ש"מ דבסריס אדם חולץ וחולצין דאי בסריס חמה א"כ אפי' לייבם נמי שרי וי"ל דרבי יהושע נקט חולץ וחולצין אגב דבעי למימרא לא חולץ ולא חולצין דלא מצי למנקט לא מייבם ולא מייבמין דהוי משמע יבומי הוא דלא אבל מיחלץ שרי מיהו רבי עקיבא הוי מצי למיתני לא מייבם ולא מייבמין דכיון דפירש הטעם משום שלא היה לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב דנקט ר' יהושע חולץ נקט נמי ר' עקיבא:

אלמא בקהל עסקינן וכרבי עקיבא אתיא דסריס אדם בר חליצה וייבום הוא ותימה דלמא בהא לא סברה כרבי עקיבא דמשוי חייבי לאוין כחייבי כריתות:

בימי רבי בקשו להתיר נתינים ואף על גב דקיימא לן שאין בית דין רשאי להתיר דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין (גיטין לו, ב) הכא שאני דאין אלא כמפקירין ממונם וכן פירש רש"י. ואפילו למאן דמפרש (לעיל יבמות עח, ב ד"ה נתינים) דוד גזר עליהן משום חתנות, הא לכולי עלמא לא אסרן בהדיא לבא בקהל אלא שגזר עליהם שעבוד וממילא איפסילו להו לקהל (עיין רמב"ן).

וניתי איסור פציעה ונדחי עשה דיבום מי לא תנן ר"ג אומר אם מאנה מאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה. קשיא לי שאני התם משום דקסבר רבן גמליאל אין זיקה והלכך קילא לה ומדחייא. אבל לדידן דקיימא לן דיש זיקה לא אתי איסור אחות אשה דבתר זיקא ודחיא ליה. וכי תימא מידי הוא טעמא אלא לר' עקיבא אין זיקה סבירא ליה כדאיתא בנדרים פרק נערה המאורסה (נדרים עד, א) דתנן התם שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר' אליעזר אומר יפר ור' יהושע אומר לאחד ולא לשנים ור"ע אומר לא לאחד ולא לשנים. ואתמר עלה בגמרא בשלמא ר' עקיבא קסבר אין זיקה. ליתא דהא רבא ורב אשי פרישו טעמא התם (עה, א) משום דאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה, ולדידהו לא איצטרכינן לאוקימ' ר' עקיבא באין זיקה. ועוד דבמקצת ספרים גרסינן הכא אמר רבא כיון שנפלה לו וכו' ואם כן היכי מקשה ליה אביי מדר"ג דהא רבא הוא דמוקי לה לרבי עקיבא התם ביש זיקה כדאמרן. ולפיכך אני אומר דמהכא שמעינן דלכולי עלמא נשואין דלאחר זיקה כדאמרן. ולפיכך אני אומר דמהכא שמעינן דלכולי עלמא נשואין דלאחר זיקה פוטרין יבמה והולכת לה בלא כלום כר"ג, ועד כאן לא פליגי עליה דרבן גמליאל אלא בלכתחלה הגדיל עמו אבל אם גדלה עמו ובעל לכולי עלמא נפטרה יבמה והלכה לה. והיינו דפריך מינה אביי להדיא. ועוד דבעל כרחן אית לן למימר הכין דהא לכולי עלמא זיקה לאו דאורייתא, וליכא בין רשב"ג לדידן אלא דלדידיה אין זיקה וקילא לדמחי לכתחלה, ולדידן לא דחינן לכתחלה, אבל בשעבר ונשא לכולי עלמא מידחיא צרתה והולכת ומותרת לשוק.

בימי ר' בקשו להתיר נתיני' ויש שואלים והא ק"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול מחבירו כלומר ממנו בחכמה ובמנין ורש"י ז"ל נשמר בזה שאין זה בטול תנאי ב"ד אלא שמפקירי' ישראל זכות שיש להם עליהם וכמפקיד עבדו וממילא משתרי איסור חתנות שבהם ואפי' למ"ד מפקיר עבדו צריך גט שחרור הא פרישנא שאין אלו עבדים קנויי' אלא כעין עבדים:

ואפליגא דר' חייא בר אבא פי' הא דאמ' חלק המזבח מי יתיר דמשמ' דאפי' לאחר החרבן היה חלק המזבח אסור פליג לר' חייא בר אבא דאמ' חלק המזבח בזמן שאין בית המקדש קיים מותר:

ואפשר שאף לר' חייא בר אבא אינו מותר אלא בזמן שהבית חרב וכשיחזור יחזור לשעבודו והכי מוכח לישנא והא דאמ' חלק עדה לעולם אסור יש שפי' אסור לעולם ואין ישראל יכולי' להתירו שכן התנו ב"ד של דוד אבל רש"י פי' אסור עד שיתירוהו:

מכדי שמעי' ליה לר"ע דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו פי' דלא תפסי בהו קדושי':

וחייבי כריתות לאו בני חליצה וייבום נינהו פי' וה"ה חייבי לאוין כר"ע ובפ"ק פי' הטע' כדעת ר"י ז"ל:

דיקא נמי דקתני העיד וכו' פי' מדקתני ויבמה כלומר שהתירוהו ליבם ואפי לכתחלה:

אלמא בקהל ה' עסקי' פי' אלא אפי' באותן שאסורי' לבא בקהל קא ר"ע שחולץ או מייבם ואי בגירות מיירי כר' יהודה ס"ל דאמר קהל גרים איקרי או מיירי בבת ישראל:

אלא אמר רבא לעולם בבתי ישראל וכגון שנפלה לו לייבום ונפצוע דכא בסוף פי' דכיון דבשעת נפילה הוא חזייא ליה תו לא משתליף זיק' יבום מינה. ואתקיף ליה אביי וניתי איסור פצוע דהשתא ולידחי עשה דייבו' מי לא תנן רבן גמליאל אומ' אם מיאנה מיאנה ואם לא תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אמר ר' יהושע בן לוי שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהיתה לו שעת כושר וסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו שלא היתה לו שעת כושר ר' אליעזר אומר כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה העיד ר' יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים את דברי ר' עקיבא אמר הר"ם הלכה כר' עקיבא שאמר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו וכן גם כן מיבמין לאשתו ואמנם אמר ר' עקיבא חולץ משיב לר' יהושע אשר לא דבר זולת בחליצה ומבואר הוא שסריס אדם אינו מיבם מפני שהוא אסור לבא בקהל ירצו באמרם סריס חמה שהוא לא ראה השמש אלא סריס ר"ל מעת יציאתו לעולם יצא סריס ר"ל נעדר הקושי:

אמר המאירי אמר ר' יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והוא הדין ליבום ר"ל חולץ הוא לאשת אחיו שלא היה סריס או מיבם ואחיו חולץ לאשתו או מיבם וכן שמעתי שאינו חולץ ולא חולצין לאשתו וכן הדין ליבום ר"ל שאינו חולץ ולא מיבם לאשת אחיו ולא אחיו חולץ ולא מיבם לאשתו ואין לי לפרש כלומר אין בידי לברר באי זה סריס אמרו חולץ ומיבם וחולצין או מיבמין לאשתו ובאי זה אמרו לא חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין לאשתו ואמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם והוא שלא נולד סריס אלא שנסתרס מאיליו על ידי חולי או שסירסו אדם או שהוכה באותם האיברים או שנשכו כלב או חיה ונסתרס בזה אמרו חולץ וחולצין לאשתו והוא הדין שמיבם ומיבמין לאשתו ומיבם מיהא דקאמרינן דוקא אם יבמתו גיורת שפצוע דכא מותר בה שאם לא כן חולצת ולא מתיבמת שהרי סריס אדם אסור לבא בקהל מתורת חייבי לאוין ולא עוד אלא שלר' עקיבא מיהא אף חליצה אין כאן שהרי לדעתו חייבי לאוין כעריות אלא שאתה מפרשה לענין פסק אם כשהיבמה ישראלית ולענין חליצה לבד הא ביבום לא דלא אתי עשה דיבום ודחי לאו דפצוע דכא מגזירת ביאה ראשונה אטו ביאה שניה או אף ביבום ובדיעבד וכמו שאמרו אם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שניה אם בגיורת ואף לענין יבום ולמצוה וטעם הדבר מפני שמאחר שהיתה לו שעת הכשר והיה ראוי להוליד ולקיים מצות יבום וחליצה וכן להתקיים בו מצות יבום וחליצה אע"פ שנסתרס אחר כן לא נפקעה ממנו מצוה על אחיו ולא מאחיו עליו אבל סריס חמה ר"ל שנולד סריס ולא היתה לו שעת הכשר מעולם אע"פ שראוי לבא בקהל אינו חולץ לאשת אחיו וכן לא מיבם אינו מיבם שהרי אינו בר הקמה וכתיב להקים לאחיו גו' ומאחר שאין יבום אין חליצה וכן לא מיבמין את אשתו דכתיב ולא ימחה שמו פרט לסריס שכבר שמו מחוי ומאחר שאין יבום אין חליצה ולמדת שבמשנה זו אתה צריך לפרש סריס חמה שנולד סריס כלומר שהוא סריס משעת צאתו לאויר העולם ושלא ראה פני חמה אלא בסריסות ועדיין הוא סריס וכל שתחלתו וסופו לקוי אין חוששין לו שהבריא בינתים וסימן לדבר נתפרש בגמרא פ' ב' כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה ואע"פ שלענין הכשר ביאתו בקהל אנו קורין סריס חמה אף כשנסתרס בחולי שמתוך גופו ומלשון אחזתו חמה בזו ודאי כל שהוא כן בכלל חליצה ויבום הוא והוא שאמרו בגמרא שאלמלא כן ר"ל אם אתה קורא סריס חמה אף לנסתרס בחולי שמתוך גופו ליפקע מדין חליצה ויבום אין לך אשה כשרה ליבום שאין לך אדם שלא נעשה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו ואחר שכן אתה צריך לידע שמה ששאלו בגמרא היכי דמי סריס חמה ופירשו בו כל שלא ראה שעה אחת בכשרותו פירושו היכי דמי סריס חמה דאיירינן ביה במתניתין הא מכל מקום יש סריס חמה אע"פ שראה זמן בכשרותו כל שנסתרס מחמת חולי שבגופו לענין שהוא כשר לבא בקהל:

ור' אליעזר אומר הפך הדברים שסריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה ואין הלכה כר' אליעזר אלא כר' עקיבא על השיטה שביארנו ר"ל אם בישראלית ולענין חליצה או אף לענין יבום בדיעבד אם בגיורת ואף ליבום ולמצוה מפני שכבר נדחו דבריו במה שאמר להיות חייבי לאוין כעריות:

העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי ר' עקיבא ויש מפרשה כשהיבמה היתה גיורת שבעלה היה מותר בה אבל ישראלית חולצת ולא מתיבמת ועיקר הדברים לפרשה אף בישראלית ואע"פ שנאסרה לבעלה אין אומרין שתאסר ליבם על הדרך שאמרו בסוטה אם נאסרה במותר לה ר"ל הבעל אינו דין שתאסר באסור לה ר"ל היבם דסוטה שאני דאיסורא מדידה קא אתי וכן שאלו זינתה כמו כן תחת היבם ברצון תאסר עליו והרי שיש צד ליאסר ליבם כמו שנאסרה לבעל אבל זה אע"פ שהיא אסורה לבעל מותרת ליבם דהא לא איתיליד בגופה מידי ואיסורא מבעל קאתי והרי זו מן האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כמו שיתבאר בפרק יש מותרות פ"ד ב' והרי אף בסוטה אמרו באשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל שתתיבם הואיל ואינה נאסרת ליבם במה שנאסרה לבעל דהא אונס בישראל שרי למדת שאין אומרין קל וחומר אלא בשהאיסור יוצא ממנה ושנעשה בה מעשה האוסרה לבעל כסוטה או מחזיר גרושתו משנשאת על הדרך שכתבנו בפרק ראשון י"א ב' שנשואיה גרמו לה ליאסר לבעל אבל בזו אין קל וחומר ומתוך כך יבמו את אשתו אע"פ שהיתה ישראלית וכדברי ר' עקיבא אע"פ ששמו היה מחוי בשעת מיתה הואיל והיתה לו שעת הכושר יבמו את אשתו והוא הדין שאם היה היבם סריס אדם אע"פ שאינו עכשו בר הקמה מיבם אם בגיורת ולכתחלה אם בישראלית ולחליצה או ליבום ובדיעבד:

משנה הסריס לא חולץ ולא מיבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתיבמת הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן איילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות אמר הר"ם הסריס הוא סריס חמה כר' עקיבא מפני שהוא דומיא דאילונית שאינה בידי אדם והיות בעילתה בעילת זנות אינו מפני שהיא אילונית אלא מפני שאינה בת יבום ובעלוה אחים והיא אסורה עליהם:

אמר המאירי הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ר"ל סריס חמה דהא דומיא דאילונית קתני וסתמא כר' עקיבא דהלכתא כותיה כדכתיבנא וכן האילונית לא חולצת ולא מתיבמת דכתיב אשר תלד פרט לאילונית ומכל מקום דוקא אילונית שלא היתה לה שעת הכושר אבל עקרה ספיקא היא והולכין אחר רוב נשים ופירשוה גאוני ספרד אפילו הוחזקה בשלש שמכל מקום שמא היתה ראויה ולבסוף נעקרה:

ואומר עכשו שמאחר שהסריס אינו בר חליצה אם חלץ לא פסלה בחליצתו לאחים ולא לכהונה אבל אם בעלה פסלה מן הכהונה מפני שהיא בעילת זנות אחר שאינו בר יבום אבל לאחים לא דהוה ליה כשומרת יבם שזינתה שלא נאסרה ליבמה כמו שיתבאר וכן אילונית שחלצו לה אחים לא פסלוה מן הכהונה מתורת חלוצה אבל בעלוה פסלוה לכהונה מביאת זנות שבה שהרי בעלו אשת אח שלא במקום מצוה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הצדדין שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תוס' בד"ה א"ה יבומי נמי תתייבם פירוש אא"ב בנשא ישראלית איירי אע"ג דהיא שפיר מתייבמת אז כו' עכ"ל מדבריהם נראה דהמקשה נמי ידע דודאי מייבמין לאשתו של סריס ולא קתני חולצין אלא איידי דקאמר חולץ וקשה דא"כ מאי קאמר דיקא נמי דקתני כו' וייבמו את אשתו דהא נמי ידע המקשה דמייבמין אשתו כיון דבת חליצה היא אמאי לא מתייבמת (ב) דהא ליכא בסריס חמה איסור לאו דפצוע דכה אלא דסבר המקשה דחולץ דוקא נקט ומשום חולץ נקט נמי חולצין ולא אסיק אדעתיה למימר דנקט חולץ איידי דא"ר יהושע חולץ ויש ליישב (ג) דלא המתרץ קאמר דיקא נמי דקתני כו' אלא תלמודא קאמר לן שלא נטעה לומר לדעת המקשה דחולצין נמי דוקא וקאמר דיקא נמי דקתני כו' וייבמו לאשתו ואם כן ע"כ המקשה נמי ידע דחולצין לאו דוקא אלא איידי דנקט חולץ נקט נמי חולצין אלא דלא אסיק אדעתיה למימר דמשום איידי דר' יהושע נקט חולץ וליכא לאקשויי נמי דהשתא דלא אסיק אדעתיה למימר דמשום איידי דר' יהושע נקט חולץ א"כ אמאי קאמר גבי סריס חמה חולץ וחולצין לר"א דהא היא שפיר מתייבמת והוא שפיר מייבם דליכא בסריס חמה איסור פצוע דכא די"ל דכיון דר"ע ור"א פליגי בפירושא דמילתיה דר' יהושע ור"ע נקט חולץ דוקא דבישראלית איירי נקט נמי ר"א הכי אבל אי בגיורת איירי א"כ לר"ע נמי שרי ליבומי ותרוייהו הל"ל יבום וק"ל:

מתני' א"ר יהושע שמעתי כעין זה פסחים צו ע"ב:

רש"י ד"ה והסריס וכו' דכתיב לא ימחה וכו' לעיל כד ע"א: