מסכת יבמות דף נ״ד עמוד ב׳

ביומי תליא מילתא אפי' אם מת האוסרה שפסקה דם בראייה ראשונה אסורה כל שבעה:

בבנים תליא אם יש לה בנים אפילו מת אחיו:

אין אוסרן מתירן אין כח באוסר להתיר אלא דבר אחר מתירה ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי:

הוקשו כל העריות לנדה שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו ונדה כתובה בפרשת עריות הלכך בהעראה ילפינן כולהו מנדה:

נדה דכתיב גבי אשת אח דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה:

בחיי בעלה אם גירשה אחיו:

ולאו הבא מכלל עשה עשה אבל כרת ליכא:

משכבי אשה וכיון דבאשה הוי העראה משכב ממילא איתסרא בזכור דהא בזכור כתיב משכבי אשה:

אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין דכיון דשריא רחמנא אחר מיתה אין סברא לומר דאסירא בחיי בעלה דלא מיסתבר שהיה בא הכתוב לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת אי לאו דמוכח קרא בהדיא:

בזכור מהו הא דלא יליף זכור ובהמה מהקישא דרבי יונה משום דאת מקורה הערה כתיב והנהו לא שייך בהו מקור ועוד דאפסקינהו בקרא דמולך אי נמי משום דזכור ובהמה לא חשיב ביאה דאין דרך ביאה בכך ולהכי בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נד:) צריך אזהרה ועונש לשוכב ונשכב בזכור אע"ג דבעלמא לא בעי קרא לחייב האשה הנשכבת:

אמרו לו מתה אשתך כו' בתלתא הוה סגי אלא קמ"ל דאף על פי שיש ערבוב שכל חמשתן שלשלת אחוה וצריך להוציא האסורות לא גזרינן הנך דשרינן אטו הנך דאסירן:

צרותיהן איצטריך אע"ג דס"ד דמוטב שיחלוץ הצרות גזירה שלא יחלוץ לשניה או רביעית:

אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין כלומר כשגרשה אחיו. ואף על גב דכתיב ערות אשת אחיך לא תגלה, הוה אמינא דוקא בעודה אשת אחיו ומכיון שנתגרשה כבר נתבטל אותו שם, דומיא דאשת איש דלכשנתגרשה או נתאלמנה שריא. ולקמן (יבמות נה, א) נמי אצטריכא לרבויי לאיסורא אשת אח שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה, וטעמא כיון שנעקר ממנה אותו שם. וכן הצריכו רבויי לאשת אביו ולכלתו בפ"ד מיתות (סנהדרין נד, א).

הא דבעינן המערה בבהמה מהו איכא למידק והא בהמה בפרשת עריות היא דכתיבא (ויקרא יח, כג) ואף היא תיפוק לן מהיקשא דר' יונה. ויש לומר דלא הוקשו לנדה אלא בת מינה, אבל בהמה דלא בת מינה לא (רמב"ן).

והא דתנן אמרו לו מתה אשתו כו' ואם תאמר למה ליה לתנא למיחשב כל הני ליתני תלתא ומותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה. יש לומר סלקא דעתך כיון דנפישי ערבוביא איכא הכא ויבא ערבוב ויבטל את השורה קא משמע לן דלא (רמב"ן).

דמה ליבמה שאסורה מן התורה בחיי בעלה מניין פי' בחיי בעלה אם גרשה וכדפרש"י ז"ל דכשל' גרשה היינו קרא גופיה דאיסור אשת אח אבל נתגרשה איכא למימר דלא קרינן ביה אשת אח דהא באחות אשה אצטריך למכתב בחייה כל שבחייה וכן גבי אשת אב וכלתו איצטרך קרא לאוסרם לאחר שיצאו מאישות' כדאי' בפ' ד' מיתות:

סברא הוא פי' סברא הוא לאוכוחי מן המקרא גופיה כדמפרש ואזיל דאלו מסברא בעלמא לא קטלי נפשא ולא מחייבי כרת דאמרינן התם ורוצח גופיה מנ"ל סברא הוא וכדפרישית בדוכתא מר' הר"ם:

מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה ופרכי' ואימ' לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות א"נ לאחר מיתת בעלה אין מחיים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה פי' ומנא לן דאית בהן כרת וק"ל היאך אפשר לדונן בלאו הבא מכלל עשה והלא אין עיקר שאלתינו באשת אח שגרשה אלא משום דסבירא לן דכל שיצאה מאישותו אין שם אשת אח עליו וכגון דאצטריך קרא למשרי יבמה שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מכלל דאפילו כשאינה תחתיו אסר רחמנא וכלן היו בכלל איסור אשת אח חוץ יבמה במקום מצוה וכל שבחייה דליכא מצוה א"נ לאחר מיתה כשאינה עולה ליבום מן התורה כגון שיש לה בנים או אילונית או אשת סריס או שהיה ערוה או צרת ערוה כלן בכלל איסור אשת אח בכרת והיינו סברא דאמרי' לעיל דמוכח קרא וי"ל דאלו יצאתה יבמה שאין לה בנים לאחר מיתה להתר של רשות היו מוכחי' שפיר דכלן היו מכלל איסור אשת אח אבל סבר תלמודא דכיון דלמצוה יצאת' דילמא כל שאינה תחתיו אינה בכלל אשת אח לאיסורה וכי אצטריך קרא ליבמה שאין לה בנים היינו ממצות יבום והיינו דאמרי באידך תירוצא דדילמא לאחר מיתת בעלה אין כלום דליכא למימר לכללי' אהדריה לאיסור כלו' ואי איכא למידק ביה איסורא היינו מאידך דויקיא דנפיק מאידך מיבמה לאחר מיתה וה"ל לאו הבא מכלל עשה וא"ת ואי מההיא אפילו לאו הבא מכלל עשה ליכא דהכי דייקי' לאחר מיתת בעלה מצוה הא בחיי בעל' רשות כדדייקי' בלישנא קמא י"ל דאה"נ ולרבותא נקיט ליה דאפי' תימא דכיון דביבמה יבא עליה איכא התרא ואיכא מצוה דנידוק מאיסורה ונימא דבחיי איסורה ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה:

מה נדה אעפ"י שיש לה התר לאחר כן פי' אחר פסיקת הדם ושפיכת דמים ובשעת איסור' בכרת פי' כדקי"ל הדוה בנדתה שהיא כנידה בכרת עד שתבא במים ואף אשת אח אעפ"י שיש לה התר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת וא"ת הא ודאי שפיר משמע מהכא דכי איכא איסורא דאשת אח דלא הוי לאו ולא עשה אלא כרת ומיהו מ"ל דבחיי בעלה איכא איסור בשגירשה דהא אכתי א"ל לאחר מיתת מצוה הא בחיי בעלה רשות כדאמרי' לעיל ותו הניחא בחיי בעלה לאחר מיתת בעלה כשיש לה בנים וכל שאינה עולה ליבום מנין שהוא בכרת וי"ל דכי כתב רחמ' נדה היא לדרש' לאו בהדיא כתביה אלא ודאי לדרשא גמורא לאשמועינן דנידוק הכי יבמה יבא עליה מצוה הא כל דליכא מצות יבום אפי' התר ליכא אלא הרי הוא באיסור בין מחיים בין לאחר מיתה כשם שאין התר לנדה אלא במצות טבילה כנ"ל:

המערה בבהמה מהו וא"ת והא בהמה בפ' עריות וא"כ שפיר נפקא לן מהיקישא דר' יונה י"ל דדילמא לא יצאת' נידה מן הכלל ללמד אלא על ביאה שהיא במינה ולא על בהמ' דלאו בת מינה. דודתו מן האב ולא מן האם והא דתני אמרו לו פי' שלא חייב הכתוב באשת אחי אביו אלא כשהוא אחי אביו מן האם והא דתני' אמרו לו וכו' פי' כי השלישית אחות מן האם לשני' וא"ה לא הוה שריא לה אלא מפני שלא תפסו קדושין בשניהם שהיא אחותה היתה השלישית אסורה ובודאי דמ"ה ליכא למדרש מינה שתהא אחות אשתו מן האם אסורה עליו מן התורה כדבעי הכא מדאורייתא מנא לן דכולה סוגיא בהכי אלא דאנן קיימא לן שפיר והכ' סוגי' בכולי' תלמודא דאחות אשתו מן האם אסורה מן התורה ונקטי' מתני' בידן לסימנ' בעלמא וא"ת ולמה לי למתני' לאורוכי כולי האי ולמנקטיה בה' נשי' דהא בג' נשים הוה סגי ליה ותר"י ז"ל דמהו דתימא דהכי הוו נשים טובא נפישא ערבוביא וליתסרו כלהו מדרבנן משום גזירה קמ"ל:

ויבמה בחיי בעלה ר"ל שגרשה אע"פ שאין לה בנים הרי היא באיסור אשת אח אצל יבם ובכרת שהרי נאמר באשת אח נדה היא מה נדה אע"פ שיש לה התר לאחר מכן בשעת איסורה מיהא בכרת אף אשת אח כן:

הזכור אף העראה מחייבת בו שהרי נאמר בו משכבי אשה ולא עוד אלא אף הבהמה העראה מחייבת בה וכן הדין בכל איסורי ביאה חוץ משפחה חרופה כמו שיתבאר למטה:

אחותו ואחות האב והאם ואחות אשה שלשתן ערוה בין באחוה מן האב בין באחוה מן האם וכן אשת אחיו ערוה אף באחיו מן האם אבל אשת אחי אביו אינה ערוה אלא מן האב כך למדוה מגזירה שוה כתיב הכא ערות דודו גלה ונאמר בנמכר לגוי או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב דוקא דכתיב ממשפחתו ומשפחת אם אינה קרויה משפחה אף כאן מצד האב ומכל מקום חכמים הוסיפו באיסורה ומנאוה עם השניות:

לפי דרכנו למדנו בנמכר לגוי שקרובי האם אינם בכלל מצות גאולה וכבר ביארנו במקומו קדושין ט"ז ב' שבית דין כופין את קרוביו לפדותו שלא יטמע בגוים ואם לא פדוהו קרובים או שאין ידם משגת מצוה ביד כל ישראל לפדותו ויראה שאף קרובי האם אין כופין אותם ומכל מקום גדולי הרבנים פירשו כאן שקרובי האב קרובים יותר מקרובי האם והקרוב קרוב קודם ונראה מדבריהם שאם אין קרובי האב או שאין ידם משגת כופין את קרובי האם ולא נתברר לי:

יתבאר במסכתא זו בפרק האשה רבה צ"ו א' במי שאמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה מאביה וחזרו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה מאמה חזרו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה מאביה ואמרו לו שמתה ונשא אחותה מאמה ונודע שכלן קיימות שמותר בראשונה ובשלישית ובחמישית וביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכן בכמה על דרך זה ובאמת לא היה לו לבעל השמועה ללמדנו אלא בשלש ושיאמר מותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה אלא שבא ללמד שאף במקום ערבוב יתר כזה אין מחמירין ביותר מכן והצעת הענין דרך משל הרי שאשתו הראשונה שרה שהיא בת אדם מחוה ונשא שניה לה רבקה שהיא בת אדם מנעמה והרי היא אחות הראשונה מאביה ונשא שלישית רחל שהיא בת נעמה משת ונמצאת אחות השניה מאמה ונשא רביעית לאה שהיא בת שת מעדה ונמצאת אחות השלישית מאביה ונשא חמישית דינה שהיא בת עדה מאנוש ונמצאת אחות הרביעית מאמה והרי חמש נשים שרה רבקה רחל לאה דינה ושלשה אבות אדם שת אנוש ושלש אימהות חוה נעמה עדה ואמר שמותר בראשונה ר"ל שרה שהיא אשתו גמורה ובשלישית ר"ל רחל שהרי אין בה אחוה כלל עם אשתו הראשונה ואע"פ שהשלישית אחות השניה מאמה הרי ביאת השניה אונס היא ונושאין על האנוסה אבל השניה אסורה שהרי היא לראשונה אחות מן האב ואסור ברביעית שהרי ביאת השלישית הואיל והותרה לו ביאת קדושין היא והרי הרביעית אחות השלישית מן האב ומותר בחמישית אע"פ שהיא אחות הרביעית שביאת הרביעית אינן קדושין ולפי דרכך למדת שאחות אשה אף מן האם אסורה דהא לא שרית ליה בשלישית אלא משום דשניה לאו אשתו היא הא אלו היו קדושי שניה קדושין היה אסור אף בשלישית כמו שביארנו:

תוס' ד"ה אלא רמז ליבמה וכו' עד דכיון דשרא רחמנא וכו' הוקשה לתוס' מאי בעי מנין ליבמה שאסורה בחיי בעלה מהיכי תיתי להתיר כי מאחר שאסרה תורה אשת אח וחייבה עליה כרת א"כ איצטריך לומר דהיינו דוקא כשיש לו בנים אבל באין לו בנים אפילו בחיי בעלה שרי ומהיכי תיתי לחלק כן הואיל ואוסרתו התורה בסתמא באזהרה בפרשת אחרי מות ובעונש ערירי בפרשת קדושים ותירצו דהוה לן לומר דכיון דשרא רחמנא אשת אח באין לו בנים אחר מיתה אין סברא לומר דבחיי בעלה אסורה משום דאם היתה אסורה בחיי בעלה א"כ תצטרך לומר דלאחר מיתה שריא מטעם דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת וזה אין סברא כל כמה דלא מוכח קרא בהדיא ולכך הוה סברא יותר לומר דמאי דאסרה רחמנא אשת אח היינו דוקא בשיש לו בנים אבל באין לו בנים אפילו בחיי בעלה שריא ולכך בעי רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין ויליף לה מנדה היא דבחיי בעלה אסורה אפילו באין לה בנים א"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דהא דשרי לאחר מיתה הוי מטעם דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת כן נ"ל כוונת התוס' בדבור זה: