מסכת יבמות דף נ״א עמוד א׳

מאי טעמא דר"ג דאמר אין גט אחר גט בשתי יבמות או בשני יבמין דלא מיתסר בתרא בקרובותיה:

שיש גט אחר מאמר מאמר לזו וגט לזו פסל את הראשונה ואסור בקרובות שתיהן:

ומאמר אחר גט גט לזו ומאמר לזו בעלת מאמר צריכה גט:

וגט אחר ביאה ומאמר אחר ביאה שאחר מאמר כגון מאמר לזו ובעל לזו וגט לשלישית מהני גט ואסור בקרובותיה: (דביאה פסולה היא בשניה דמאחר שעשה מאמר בראשונה פסולות בשניה):

ומאמר אחר ביאה וגט גט לזו ובעל לזו ומאמר לשלישית קונה מאמר וצריכה גט ואסור בקרובותיה:

ואי אמרת מספקא ליה בדחיית הגט וקניית מאמר:

תיהוי הך ביאה אמצעית כביאה בתחלה ותיקני ולא תהני מעשה שלישית בין בגט אחר ביאה ומאמר בין במאמר אחר ביאה וגט ממה נפשך גט אחר ביאה ומאמר לא ליהני דאי מאמר קמא קני לגמרי תו לא מהני ביאה וגט אבתריה ואי מאמר לא קני מידי נמצאת ביאה של אחריו ביאה בתחלה וכשרה ותו לא מהני גט בשלישית דהא תנן הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום וכן במאמר אחר ביאה וגט דאי גט קמא דחי תו לא מהני ביאה ומאמר אבתריה ואי גט לא דחי מידי נמצא ביאה שלאחריהן בתחלה וכשרה היא וקונה ומאמר דבתריה לאו כלום היא:

אלא פשיטא ליה דגט דחי קצת ומאמר קני קצת הלכך ביאה של אחריהן אינה תחלה. ומיהו מ"ט יש מאמר אחר גט וגט אחר מאמר ואין מאמר אחר מאמר ולא גט אחר גט דאמור רבנן בחד צד מהני בה גט לדחות חציה וחד צד מהני בה מאמר לקנות חציה:

דמספקא ליה גט אי דחי אי לא דחי לא מצי למימר דפשיטא ליה דגט ודאי דחי ומאמר ודאי קונה דא"כ אמאי מהני מאמר אחר הגט וגט אחר מאמר ואע"ג דאכתי לא ידע ברייתא דבסמוך דמודה ר"ג דיש גט אחר מאמר כו' מתניתין משתמע ליה דיש גט אחר מאמר לר"ג דדוקא נקט גט אחר גט ומאמר אחר מאמר דלא מהני אבל מאמר אחר הגט או איפכא מהני:

עדיפא ממאמר דאילו מאמר כו' דמאמר האחרון אין יכול לתפוס במקום שתפס הראשון וביאה פסולה תופסת אחר מאמר אותו צד עצמו שתפס המאמר דסברא הוא שאין תופס אלא אותו צד שתופס המאמר דתרוייהו לקנות והיינו משום דעדיף ממאמר לפי שהיא דאורייתא וגריעא ממאמר דאילו מאמר אחר הגט קני לכוליה שיורא דגט שהרי אין מאמר מועיל אחריו אבל ביאה לא קני לכוליה שיורא דגט שהרי מאמר מועיל אחריה ואם היתה קונה כל השיור לא היה מאמר מועיל אחריה לתפוש מה שתפשה הביאה דביאה עדיפא ואלימא לפי שהיא דאורייתא כדפרישית ואתי לפרושי טעמא דלא תקשה הא דביאה עדיפא ממאמר אע"ג דגריעא נמי ממאמר ובקונטרס פירש דאילו ביאה אחר גט לא קניא לכוליה שיורא דגט דיש ביאה אחר ביאה פסולה ותימה דלא אשכחן בהדיא להאי מילתא שתהא לר"ג ביאה אחר ביאה פסולה מיהו יש לדקדק דיש ביאה אחר ביאה פסולה לר"ג דאי אין ביאה אחר ביאה פסולה משום שכל קנין הראוי לביאה עשתה ביאה הראשונה ואין האחרונה יכולה לתפוש אחריה אע"ג דראשונה לא קניא כוליה שיורא דגט א"כ מנא ליה שמאמר קונה כוליה שיורא דגט שמא גט ומאמר משייר אלא שאין במאמר אחר כח לחול אחריו במה ששייר כמו שאין ביאה אחר ביאה פסולה אף על פי ששייר לקונה מאמר אחריה:

אמר רבא מאי טעמיה דר"ג מסתברא דהא דלא בעי טעמא לרבנן, משום דפשיטא הוא דהדין נותן דכיון דלא הופקעה זיקת הבית לגמרי במאמר או בגט ועדיין זיקתן קיימת, דינא הוא דכי היכי דמאמרו של זה קני הכי נמי קני מאמרו של שני, וכי היכי דגטו של זה דחי גטו של שני נמי לידחי, ויאסרנו בקרובות דהא זיקתו קיימת, והלכך טעמייהו דרבנן פשיטא ליה. ובכלהו שמעתין לא שקלינן לפרושי אלא טעמיה דרבן גמליאל אי קמא קני בתרא נמי ליקני כדאמרן, ואביי דאמר ורבנן כל חד וחד תקינו ליה גט ומאמר, לא הוי צריך, אלא איידי דפריש טעמיה דרבן גמליאל דאצטריך ליה, פריש נמי טעמייהו דרבנן אף על גב דלא אצטריך ליה. ומיהו בספרים מדוקדקים ליתא כלל.

ואי סלקא דעתך מספקא ליה תהוי ביאה כבתחלה ותקני דתנן הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום. פירש רש"י ז"ל (בד"ה ניהוי) בין בגט אחר ביאה ומאמר בין במאמר אחר ביאה וגט תהוי הבעילה כבתחלה ממ"נ, גט אחר ביאה ומאמר לא להני, דאי מאמר קמא קני לגמרי תו לא מהני ביאה וגט אבתרה, ואם מאמר לא קני מידי נמצאת ביאה שלאחריו ביאה בתחלה וכשרה. וכן במאמר אחר ביאה וגט אי גט קמא דחי תו לא אהני ביאה ומאמר אבתריה, ואי גט לא דחי מידי נמצאת ביאה שלאחריו תחלה וכשרה. וקשיא ליה דלא הוי ליה למימר תהוי ביאה כבתחלה, דדלמא מאמר קמא קני ואי נמי גט קמא דחי ולא הוה ליה למימר אלא ואי אמרת מספקא ליה לא ליהני אחר ביאה כלום ממה נפשך. ותו היכי מצינן למימר דאי מאמר קני לא תהני ביאה שלאחריו, דהא כי אמרינן נמי דמאמר קני לאו קני ממש שלא תהא ביאה אחריו קאמרינן, דמאמר דרבנן וביאה דאורייתא, ולא אתי מאמר דרבנן ומפקיע ביאה דאורייתא וכדאמרינן נמי לאביי הא ביאת פסולה עדיפא ממאמר, דאלו מאמר אחר מאמר לא מהני ביאה אחר מאמר מהני, כלומר משום דמאמר דרבנן וביאה דאורייתא. ואפילו תמצא לומר דמאמר דאורייתא מכל מקום המאמר אינו גומר כביאה לכולי עלמא, אם כן על כרחין יש ביאה אחר מאמר. ונראין דברי רבינו חננאל ז"ל שפירש ואי אמרת מספקא ליה מאמר אי קני או לא קני תבא הביאה ודאי ותדחה למאמר צרתה דהא ספק ותהוי ביאה זו תחלה ותקנה קניה גמורה ולא יועיל גט אחר זאת הביאה. אחר כך מצאתיה בירושלמי (בפרקין ה"א) מפורש כדברי רש"י ז"ל דגרסינן התם רבן גמליאל כר' שמעון המאמר או קונה או לא קונה כו' נשמיענה מן הדא רבן גמליאל מודה לחכמים שיהא גט אחר מאמר ומאמר אחר גט כו' אין תימר המאמר או קונה או לא קונה מאי נפשך קני מאמר אין אחריו כלום לא קנה המאמר ותקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה שהאומר קונה ומשייר. מאמר אחר גט היאך עבידא היו שלש יבמות נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית הדא אמרת שהגט פוטר ומשייר ואין תימר הגט פוטר או לא פוטר מה נפשך פטר הגט אין אחריו כלום לא פטר הגט תפטור הביאה ולא יהיה אחריה כלום הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר ע"כ בירושלמי. וזה מפורש כדברי רש"י ז"ל (ועיין ריטב"א ומאירי).

לימא תהוי תיובתא דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה והוא הדין דהוה מצי לאקשויי נמי לסיפא דמימריה דשמואל דאמר חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרה, דהא ר"ג עשה מאמר בזו ומאמר בזו חולץ לראשונה קאמר, אלא אמר חדא והוא הדין לאידך. וכתב רש"י ז"ל (בד"ה לימא) דמדרבנן ליכא לאותובי לשמואל דאף על גב דאמרי רבנן וחליצה לאחת מהן אלמא חליצת בעלת הגט פוטרת צרתה לא קשיא לשמואל, דהכא היינו טעמא דתרווייהו זיקתן קלישא דהא אמרי רבנן יש גט אחר גט, ע"כ לומר דכי קאמר שמואל דחליצה מעולה בעינן, היינו בדאיכא מעולה וגרועה לא פטרה גרועה את המעולה, אבל כל היכא דכי הדדי נינהו בפסול, חדא מנייהו פטרה חברתה. וכן הלכתא דקיימא לן כרבנן דאמרי חליצה לאחת מהן, ותנן נמי במתניתין מאמר בזו ומאמר בזו צריכות הימנו שני גטין וחליצה ולא קתני שתי חליצות כדקתני שני גיטין. והא דקתני גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה, הא אוקימנא בגמרא (להלן יבמות נג, א) דבחדא חליצה סגיא וצריכות דעלמא קתני. וכבר הארכתי בריש פרק ארבעה אחין בס"ד.

ופרקינן כי אמר שמואל אליבא דמאן דאמר יש זיקה וכתירוצא דרב אשי שם בריש פרק ארבעה אחין (יבמות כז, א) וכבר כתבתי שם דמאן דמוקי לה התם לדשמואל כמאן דאמר אין זיקה, קא מתרץ לה להא דפליגי רבנן עליה דרבן גמליאל אף בזו, כלומר בשיש גרועה וחשובה שאין הגרועה פוטרת החשובה ושמואל דאמר כרבנן. והא דקתני חולץ לאחת מהן משום דתרווייהו חליצות פסולות נינהו לרבנן ושם הארכתי בס"ד.

מספיקא ליה וכו' עד איתיבי' אביי ומודה ר"ג וכו' עד ואס"ד מספק' ליה לר"ג תהוי הך כביאה לכתחלה ותקנ' דתנן הבעילה וכו' פרש"י ז"ל דממ"נ אין אחר ביאה פסולה כלו' כי אם המאמ' שקודם הביאה קונה קנין גמור הרי אין הביאה שאחריו כלום וכ"ש הגט וכן אם הגט שלפניה דוחה דחויה גמורה הרי אין הביאה ומאמר שאחריה כלום ואם המאמר הראשון אינו קונה כלל והגט הראשון אינו דוחה כלל כמאן דליתנהו דמי והוי' לה ביאה בתחלה ותיקנו דתנא וכו' ובדאי דלהאי פירושא לא בא לשונו של אביי בדקדוק דהיכי נקט בהדי' דתהוי הך ביאה בתחלה ותיקנו בהא לכשת"ל דלעולם ראשון קונה וגט ראשון דוחה אין ביאה זו ביאה שבתחלה והכי הל"ל ואס"ד מספקא ליה מתני' לא הוי אחר ביאה פסולה כלום אבל י"ל דלישנא קלילא נקט ולא בעי למנקט אלא ההוא טעמא דהוי ביאה בתחלה משום מתני' דהביאה בזמן שהוא בתחלה:

וא"ת ולימא ליה דאע"ג דאיכא טעמא דממה נפשך מ"ט גזרו בביאה פסול' זו שיהא אחריה כלום גזירה משום ביאה אחר ביאה כדאמרינן לעיל וי"ל דכיון דלר"ג איכא טעמא דממה נפשך דרויחא ככוליה תלמודא אי משום ההיא גזרה מסתיי' לגזור בביאה עצמה שיהא צריכה חליצה עם הגט ולא לדחות בידים טעמא דממה נפשך לגמרי ור"ח ז"ל מפרש ואס"ד מספקא ליה תהוי הך ביאה בתחלה דכיון דמאמר או גט הם מדרבנן והם ספק אתיא ביאה ודאית דאורית' ודחייא ספקא דרבנן והויא לה ביאה בתחל' ונכון הוא פי' זה אלא שהירוש' פי' כדפרש"י ז"ל וכדכתיבנא:

אלא אמר אביי פשיטא ליה לר"ג דגט דחי וכו' פי' דלר"ג פשיטא ליה שהמאמר יש מקום שהוא קונה ויש שהו' משייר וכן הגט דוחה בקצת ומשייר בקצת:

ומיהו אמור רבנן דבחד צד ובחד תכסיסא ליקנו כי אין המאמר מוסיף כלו' על מאמר ולא וכו' אחד גט בין ממנו בין משאר אחין בין באותה יבמה בין בצרתה דביתר כנטול דמי ורבנן סברי דודאי לדידיה גופי' ובאות' יבמה לא תקון אלא חד מאמר או חד גט אבל כל חד וחד תקינו רבנן ליה גט ומאמר וה"ה לכל חדא וחדא מינייהו אפי' מיבם אחד והיינו דאמרי רבנן שיש מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ליבם א' בב' יבמות או לב' יבמין ביבמה אחת והא דפרישנ' טעמא דרבנן דאע"ג דלדידן לא קשה לן אלא טעמ' דר"ג אפ"ה מכיון דפריש טעמא דמסתבר לה"נ פריש נמי טעמא דרבנן והכין אורחא דתלמודא:

והך ביאה פסולה וכו' פי' השתא הדר לפרושי טעמא דר"ג דפתח ביה דמודה בגט אחר מאמר:

ואלו ביאה אחר מאמר מהניא פי' כדקתני שיש גט אחר ביאה ומאמר ויש מאמר אחר ביאה וגט דאע"ג דביאה פסולה ההיא מ"מ מהניא להצריכה גט וגריעה ממאמר:

דאלו מאמר אחר גט לר"ג קניא ליה לכוליה שיורא דגט פי' דאי הדר עביד מאמר אחר בשלישית לא מהני כלל ומנא תימר' מדתני מילתא פסיקתא במתניתין שאין מאמר אחר מאמר ולא קתני בבריתא בהודאות דר"ג ומודה ר"ג שיש מאמר אחר מאמר וגט אלמא אין מאמר אפי' לאחר מאמר פסול:

ואילו ביאה אחר הגט לא קניא לכוליה שיורא דגט פי' דהא חייל מאמר אבתרא וכדתניא לעיל שיש מאמר אחר ביאה וגט ורש"י ז"ל מוסיף עוד שיש ביאה אחר ביאה וגט מדקתני הביאה שהיא בזמן בתחלה אין אחריה כלום ולא קתני בזמן שהיא באמצע אין אחריה ביאה ויש חולקי' עליו ז"ל ומיהו לד"ה אליבא דר"ג אין אחר ביאה פסולה דבר שיהא כעין מה שהוא קודם ביאה רצו' לומר שאין מאמר אחר ביאה ומאמר ולא גט אחר ביאה וגט דלר"ג בחד צד תקון רבנן מאמר או גט לומר תהוי תיובת' דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט וכו' ומ"ה דהוה מצי לאקשויי לסיפא דאמרי' דשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה והא ר"ג עשה מאמר בזו ובזו קאמר דחולץ לראשונ' אלא חדא מינייהו נקט והא דלא פרכינן מדרבנן דאמרי וחליצה לאחת מהן כבר פרש"י ז"ל הטעם דלדידהו כיון דיש גט אחר גט תרוייהו גרועות בשוה וכיון דכי הדדי נינהו לד"ה פטורה ופטרה צרת' אבל לר"ג אותה שנתן גט בראשונה גריעה טפי שפוסל בקרובותיה והשני' מעולה ממנ' וא"ה חליצה פסולה פטרה לאידך דהויא מעולה כדפי' בפ' ד' אחין ופרקינן כי קאמר שמואל אליבא דמ"ד יש זיקא ר"ג סבר אין זיקא דכיון דאין זיקא בחליצה גריעה סגי לאפקועי אעפ"י דעדיפא מינ' כיון שהיא כשרה מן התורה וכבר פירשנו בפ' ד' אחין דהא אתו כפום מסקנא דרב אשי דהתם ושם פי' יפה בס"ד:

ולענין ביאור זו ששאלו מאי טעמא דרבן גמליאל ר"ל דקאמר אין גט אחר גט כו' ולא שאלו מאי טעמא דרבנן משום דטעמא דרבנן טעמא ברירא הוא שמאחר שאין הגט או המאמר מפקיעין זיקת הבית לגמרי דין הוא שיועיל את של זה בשל זה ואביי דקא פריש טעמייהו דרבנן לקמיה וכדקאמר ורבנן כל חד וחד תקינו ליה רבנן גט ומאמר כו' אגב דנסיב ליה טעמא דרבן גמליאל נקטה אע"ג דלא איצטריך ואף בספרים מדוייקים אין גורסין אותה כלל הא מכל מקום טעמא דרבן גמליאל דלאו טעמא ברירא הוא איצטריכא להו לברורי וקאמר רבא מספקא ליה גט אי דחי אי לא דחי מאמר אי קני אי לא קני ולאו דוקא מספקא ליה אלא כמאן דאמר מה נפשך על כל פנים גט או דוחה או לא דוחה ומאמר או קונה או לא קונה ואם כן על כל פנים בתרא לאו כלום הוא ואותביה אביי מדתניא מודה רבן גמליאל שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ר"ל שאם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו נפסלה הראשונה עליו ונאסר אף בקרובות שניה וצריכה גט למאמרו וכן בנתן גט תחלה וכן יש גט אחר ביאה ומאמר כלומר אחר ביאה שקדמה מאמר כגון שעשה מאמר בזו ובעל לצרתה ונתן גט לשלישית שהוא נאסר אף בקרובות שלישית ופסלה מן הכהונה ומאמר אחר ביאה וגט ר"ל אחר ביאה שקדמה גט כגון שנתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית שנאסר אף בקרובות בעלת מאמר וצריכה גט למאמרו ואי סלקא דעתך מספקא ליה תיהוי כביאה בתחלה ותקנה כלומר בגט אחר ביאה ומאמר ובמאמר אחר ביאה וגט תהוי כביאה בתחלה ממה נפשך שאם גט אחר ביאה ומאמר הוא אי מאמר קמא קני ביאה וגט דבתריה לאו כלום הוא ואי מאמר לא קני הרי ביאה שאחריו ביאה בתחלה וכשרה ואי מאמר אחר ביאה וגט הוא אי גט קמא דחי תו לא מהני ביאה ומאמר דבתריה ואי לא דחי נמצאת ביאה שאחריו ביאה בתחלה וכשרה כך פירשוה גדולי הרבנים וכן היא שנויה בתלמוד המערב פ"ה ה"א וכמו ששנו שם רבן גמליאל ב"ר שמעון המאמר או קונה או לא קונה מה נפשך קנה מאמר אין אחריו כלום לא קנה מאמר ותקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר מאמר אחר גט וביאה היך עבידא היו שלש יבמות נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית הגט או פוטר או לא פוטר מה נפשך פטר הגט אין אחריו כלום לא פטר הגט תפטור הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה הגט פוטר ומשייר ומכל מקום גאוני הראשונים פירשו ואי אמרת מספקא ליה מאמר אי קני אי לא קני תבא ביאה שהיא ודאי ותדחה למאמר שהוא ספק ותיהוי ביאה זו תחלה ותקנה קניה גמורה ולא יועיל גט אחר זו הביאה:

ולענין הסוגיא חזר אביי ותירצה לעולם פשיטא ליה לרבן גמליאל דגט דחי קצת ומאמר קני קצת וביאה שאחריהן אינה תחלה ומיהו טעמא דיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ואין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר משום דאמור רבנן ביבמה בחד צד מהני בה גט לדחות ובחד צד מהני בה מאמר לקנות כאלו תאמר דרך משל שהגט חל בחציה והמאמר בחציה ואין הגט נכנס בתחום מקום שהמאמר חל בו ולא המאמר בתחום שהגט חל בו ואם כן גט אחר גט לא חייל שכבר דחה הראשון כל כח הגט והרי הוא כאלו נתנו לצרתה באותו חלק עצמו ואין גט עושה בו עוד כלום ומותר בקרובותיה וכן במאמר אחר מאמר אבל גט אחר מאמר הרי הגט מצא מקומו מרווח ונכנס לו ומה ששייר מאמר מן הראשונה דוחהו הגט באחרונה וכן בשני יבמין אבל לרבנן כל חד וחד מן היבמין תקינו ליה גט ומאמר בכל אחת מן היבמות שאין הראשון דוחה או קונה כל אותו הצד אדרבה משייר הוא בו מקום לשני מיהא בחברתה והרי שפירש טעם רבן גמליאל במה שאין גט אחר גט וטעם רבנן דפליגי עליה וחזר ופירש לרבן גמליאל מיהא מאי שנא דקאמר יש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט משום דהאי ביאה אמצעית שהיא פסולה עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר עדיפא ממאמר דאלו מאמר אחר מאמר לא מהני לדידיה וביאה אחר מאמר מהניא כדקתני וגט אחר ביאה ומאמר וגריעא מיניה דאלו מאמר אחר הגט קני ליה לכוליה שיורא דגט ר"ל כל מה ששייר לו הגט עד שאין מאמר אחר מועיל אחריו לדידיה וכדקאמר שאין מאמר אחר מאמר ואלו ביאה אחר הגט לא קני לכוליה שיורא דהא חייל מאמר אבתרה אפילו לרבן גמליאל הואיל וביאה פסולה היא:

ברייתא זו ר"ל כיצד אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט כו' אע"פ שאינה צריכה לנו לענין פסק צריכים אנו לבארה מפני שיש ממנה צד ראיה לענין חליצה פסולה אם צריכה לחזר על כל האחין אם לאו שכבר פקפקנו בפסק זה בפרק ארבעה אחין כ"ז א' והוא שאמר שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה ואע"ג דלדידיה חליצת שניה עדיפא אחר שאין הגט עושה בה כלום מכל מקום עצה טובה קא משמע לן שיחלוץ לראשונה ויהא מותר בקרובות שניה ואם חולץ לשניה נאסר בקרובות שתיהן וחכמים אומרים אסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן וכן בשני יבמין ויבמה אחת שאם נתן לה זה גט וכן נתן לה זה גט לרבן גמליאל חולצת מן הראשון ואסור בקרובותיה והשני מותר בקרובותיה ולחכמים שניהם אסורים בקרובותיה וחולצת מאחד מהן עשה מאמר בזו ומאמר בזו רבן גמליאל אומר נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמים שאם עשה זה מאמר וזה מאמר לרבן גמליאל ראשון נותן גט וחולץ לה ואסור בקרובותיה והשני מותר בקרובותיה ולרבנן שניהם נותנין גט ושניהם אסורין בקרובותיה וחולצת מאחד מהן והלכה כרבנן כמו שהתבאר ומכל מקום הקשו מדברי רבן גמליאל שבראש השמועה ר"ל ממה שאמר בנתן גט לזו וגט לזו שחולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה למה שאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה ושכך הלכה כמו שביארנו בפרק ארבעה אחין דהא לרבן גמליאל גט של שניה כמאן דליתיה הוא ואפילו הכי מיפטרא בחליצת בעלת הגט והוא הדין דאיכא לאקשויי מסיפא דשמעתא דרבן גמליאל ר"ל ממאמר אחר מאמר לסיפא דשמעתא דשמואל ר"ל חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה אלא דחדא מינייהו נקט ואם נפשך לומר מדרבנן נמי קשיא דקאמרי וחולץ לאחת מהן כלומר לאי זו מהן שירצה אלמא אף חליצת בעלת הגט פוטרת צרתה אין זה כלום דרבנן היינו טעמייהו דהא סבירא להו יש גט אחר גט ושתיהן חליצות פסולות הם וכל דכי הדדי נינהו בפסול חדא מינייהו פטרה חברתה אבל כל דאיכא גרועה ודעדיפא מינה לא אתיא גרועה ופטרה דעדיפא מינה אלא מדרבן גמליאל קשיא ותירץ דרבן גמליאל סבר אין זיקה כלומר אין ליבם זיקת קנין ביבמה אלא איסורא הוא דרביע עלה ובחליצה כל דהוא מיפטרן תרויהו ואף חליצה פסולה פוטרת צרתה שהיה איפשר לה בחליצה כשרה ושמואל יש זיקה סבירא ליה ולא אלימא חליצה פסולה לאפקועי חליצה אלימתא וכבר פסקנו לעיל י"ז ב' דיש זיקה ואם חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה:

בפרש"י בד"ה ה"ג ונתן גט לזו וגט לזו ר"ג כו' חולץ לראשונה וכ"ש דאי חלץ לשניה כו' אלא עצה טובה אשמועינן שלא יאסור עצמו כו' עכ"ל יש לדקדק למאי איצטריך להאי טעמא דהא משנה שלימה שנינו בפ' החולץ וחולץ לפסולה משום דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם וה"נ הכא כיון דגט דראשונה גט הוא גט שניה אינו גט וחולץ לראשונה שהיא פסולה ואולי דרש"י סובר דגט שניה נמי הוא גט לפוסלה לכהונה דאפילו ריח גט פוסל לכהונה כדלקמן אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסול מלא יקחו כו':

תוס' ד"ה עדיפא ממאמר וכו' עד וביאה פסולה תופסת אחר מאמר אותו צד עצמו שתפס המאמר וכו'. הוצרכו התוס' לפרש כן ולא פירשו כפשוטו שהמאמר אינו תופס בכולה ולכך אתיא הביאה ותופס השיור משום דא"כ שהביאה תופסת שיעור יותר ממאמר א"כ יהיו הדברים סותרים זה את זה שהרי אחר כך אמר דמאמר אחר הגט קני לכולה שיורי דגט וביאה אחר גט לא קני לכולה שיורי דגט א"כ ש"מ שמאמר עדיף מביאה לענין תפיסה ולכך פירשו התוס' דאין ה"נ דלענין שיעור תפיסה מאמר תופס יותר מביאה כדאמר בסוף שהרי הביאה אינה קונה לכולה שיורא דגט והא דיש ביאה אחר מאמר היינו שתופס אותו צד עצמו שכבר תפס המאמר מטעם דביאה הוי דאורייתא לא משום שהביאה תופסת שיעור יותר וק"ל:

בא"ד ובקונטרס פי' דאילו ביאה אחר גט וכו' דיש ביאה אחר ביאה פסולה וכו'. בספרים שלנו לא נמצא כן בפרש"י: