מסכת יבמות דף ט״ז עמוד ב׳

ואפי' מתרמוד אלמא לאו בספק ישראל קיימי:

מקבלים גרים ולא אמרי' ישראלים ממזרים הם:

מתרמוד מ"ט לא מקבלים:

עבדי שלמה שנשאו בנות ישראל מחמת עושרן ודרין שם בחזקת עובדי כוכבים וקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר:

משום בנות ירושלים לקמיה מפרש לה בנות ירושלים בחורבנה כשבאו עובדי כוכבים ונשאום:

ה"ג אלא למ"ד משום בנות ירושלים מאי היא:

קשתויי מושכי קשת:

נער הייתי איידי דאזכריה הא דלעיל נקט ליה הכא:

קא פסיק ותני אפי' מתרמוד תימה דלמא לבד מתרמוד כדאמרי' בפ"ק דגיטין (דף ו.) לא לבר מבבל:

אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן דההוא דסבר אין מקבלים גרים מן התרמוד לית ליה אליבא דרבי יוחנן שתהא הלכה כסתם משנה א"נ סבר מן העובדי כוכבים טהורים לבד מתרמוד ומיהו ע"כ צ"ל דל"ל הלכה כסתם משנה דהא קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על ישראלית הולד ממזר וסתם מתני' דהאומר (קדושין דף סו:) סברה דהולד כשר דלר"ע דוקא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הוא דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד כדמוכח בפרק עשרה יוחסין (קידושין עה: ושם) ומתני' דהאומר סוברת דקידושין תופסין בחייבי לאוין דקתני כל מקום שיש קידושין ויש שם עבירה כגון ממזרת ונתינה לישראל וא"כ אין ממזר מעובד כוכבים ועבד והא דקתני התם כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש עליה קידושין מעל אחרים הולד ממזר היינו כמו שמפרש התם ואיזו היא כגון הבא על אחת מכל עריות שבתורה ולא מעובד כוכבים ועבד נמי אע"ג דעובד כוכבים ועבד נמי אין לה עליו קידושין ויש עליה קידושין מעל אחרים וכה"ג איכא בגמרא ואע"ג דאיכא סתמא אחרינא לקמן בפרק אלמנה (יבמות דף סט:) דסברה דיש ממזר מעובד כוכבים ועבד מ"מ מאי אולמיה דהך סתמא מהך סתמא דכה"ג פריך בריש שבועות (דף ד.) ובמרובה (ב"ק סט:) ובכמה דוכתי והכא דפריך ומי א"ר יוחנן הכי הוה מצי למיפרך מסתם דמתני' דפרק האומר אלא דניחא ליה למיפרך ממתני' דנדה דאמר רבי יוחנן בהדיא דמקבלים גרים מן התרמוד ולעיל אמר דאין מקבלים ועוד דמתני' דנדה אלימא טפי לאקשויי מינה משום דהתם מוכח דלא באו עליהן עובד כוכבים ועבד דאי באו עליהם אמאי כתמיהן טהורים וליכא למימר משום דסברה דהולד כשר דבתר עובד כוכבים ועבד שדינן ליה דהא משמע דאתיא נמי כרבי יהודה דאיירי ברישא ורבי יהודה על כרחך סבר דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדפי' לעיל גבי מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת:

בשלמא למ"ד משום עבדי שלמה קסבר כו' וא"ת ל"ל למיתלי טעמא משום ממזרות הוה ליה למימר משום עבדי שלמה דעבדים אסורין בישראלית וי"ל דמסתמא נתייאשו הבעלים מהם ואיכא למ"ד בפ' השולח (גיטין לט:) נתיאשתי מפלוני עבדי אינו צריך גט שחרור:

קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וכן בפ' החולץ (לקמן יבמות מה. ושם) סוגיא דהש"ס אזלא דר' יוחנן אית ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ"מ נראה אמת דלרבי יוחנן הולד כשר דבכל דוכתי קי"ל דרבי יוחנן אית ליה כסתם משנה וסתם משנה דהאומר (קדושין סו:) סברה דהולד כשר אע"ג דמתני' דפרק אלמנה (לקמן יבמות סט:) סברה דהולד ממזר מעובד כוכבים ועבד מ"מ נראה לסמוך טפי אסתמא דמתני' דהאומר [משום דמיתניא גבי הילכתא פסיקתא דקדושין] וכיוצא בה קרי הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) וכל הנהו דסברי הולד ממזר אתו כר"ע כדאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עה:) וסברי לה כר"ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והתם נמי משמע דרבי יוחנן משום ר' ישמעאל סבר הולד כשר וא"ת והיכי פשיטא ליה התם דלר"ע הוי ממזר מעובד כוכבים ועבד דלמא גמר מאשת אב או מאנוסת אביו דלא תפסי בה לדידיה [אבל לאחריני תפסי] לאפוקי הני דלא תפסי לא לדידיה ולא לאחריני דהכי איכא מ"ד בפ' החולץ (לקמן יבמות מה:) וי"ל דתנן בהדיא בפ' אלמנה (לקמן יבמות סט:) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וע"כ ר"ע היא וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מעובד כוכבים אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא ביאת היתר היא וי"ל אע"ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעא מ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר כמו בעבד דאפילו ר"ש התימני היה מודה אי לאו משום דלא תפסי בה קידושין לא לדידיה ולא לאחריני והואיל דמעבד הוי ממזר לר"ע דאע"ג דלא תפסי ביה קדושין לא לדידיה ולא לאחריני ה"ה מעובד כוכבים א"נ מעובד כוכבים לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר עובד כוכבים אגב עבד כמו שמזכיר חלוצה אגב גרושה בכל דוכתי ובאלו הן הלוקין (מכות יג.) והראשון עיקר:

פסוק זה שר העולם אמרו קשיא לר"ת דעשה הפייט השר המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא אלמא מטטרון הוא שר העולם שנקרא נער ובפיוט אחר יסד תוקף מטטרון שר הנהפך לאש מבשר משמע דחנוך הוא מטטרון ואי אפשר שיהיה חנוך שר העולם דבפרק אלו טרפות (חולין ס. ושם) אמר דבששת ימי בראשית פתח שר העולם ואמר ישמח ה' במעשיו וחנוך לא היה במעשה בראשית וי"ל דמטטרון אין זה שר העולם והא דנקרא נער לא משום דכתיב נער הייתי וגם זקנתי אלא נער שכן היה שמו ובפסיקתא בח' שמות של מטטרון מונה נמי נער ועוד דאגדות חולקות זו על זו דבבראשית רבה י"א דחנוך מת כדמתרגמי' כי לקח אותו (בראשית ה׳:כ״ד) המית יתיה ובריש מסכת דרך ארץ משמע דנכנס לג"ע בחייו:

עובד כוכבים שקדש בזמן הזה חוששין לקידושין חיישינן כו' פי' בקונטרס דקסבר עובדת כוכבים שילדה מישראל הולד ממזר וחוששין לקידושי ממזר ותימה דבכמה משניות מוכח דאין מתייחס אלא אחריה דתנן לקמן בפ"ב (יבמות ד' כב.) מי שיש לו בן מכל מקום [פוטר אשת אביו מן הייבום] חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים ותנן נמי בפרק האומר (קדושין סו: ושם) דולד שפחה ועובדת כוכבים כמותה ולא הוי ממזר ונראה דלא קשיא כל כך דהנהו משניות סברי דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וה"ה איפכא ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מעובד כוכבים ועבד והוא הדין הבא על שפחה ועובדת כוכבים ונראה דטעמא דרב יהודה אמר רב אסי משום בנות ולית ליה בנתיה דההוא דרא איצטרויי איצטרו ועל כרחך רבי יוחנן דאמר וכולן לפסול לא משום שבאו על העובדות כוכבים דהא בפ' שני (לקמן יבמות כג. ושם) בהדיא סבר כשמואל דאין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה אלא משום בנות הוא דקאמר לפסול ולית ליה דאיצטרויי איצטרו ואע"ג דרב יהודה אית ליה בהחולץ (לקמן יבמות מה.) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר הכא משמיה דרב אסי קאמר:

בדוכתא דקביעי דבדוכתייהו הוו רובא מעשרת שבטים ולא כמו שפירש בקונטרס משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאי אזיל איהו לגבה כל דפריש מרובא פריש כדאמרינן בסוף פרק קמא דכתובות (דף טו.):

גוי שקדש בזמן הזה אין חוששין לקדושיו לומר שמא ישראל הוא ושמא תאמר לחוש שמא הוא מעשרת השבטים שגלו בימי סנחריב שנשתמדו הרבה מהם וניטמעו כל דפריש מרובא פריש ושמא תאמר בדוכתא דקביעי כגון חלח וחבור וחברותיה מאי איכא למימר דהא רובא נינהו הרי מכל מקום נכריות נשאו ושפחה ונכרית ולדה כמוה ושמא תאמר שמא מן הבנות הוא שבא הגוי עליהם קבלה היתה בידם על אותן הבנות שגלו באותה שעה שהן החליאו את עצמן עד שעמדו בנוול שלא יהא שום אדם קופץ עליהן והוא ענין איצטרויי איצטרו ויש מפרשים ששתו כוס של עיקרין שלא לילד מהם ויש מפרשים שנבקע בית קליטתם לענוי הדרך עד שלא היו ראויות לקלוט ולהתעבר ולא עוד אלא שקבלה היתה בידם שכל אותם שניטמעו בהם ניטמעו לגמרי אנשים ונשים עד שבית דין שבאותו הדור עשאום כגוים גמורים שלא להיותם בכלל דיני ישראל כלל:

ומכאן היו קצת רבותי חוככין לומר שכל משומד בזמן הזה גוי גמור הוא ואין חוששין לקדושיו ואף קצת חכמי אשכנז הגידו לי בשם גדולי רבניהם לענין חליצה שכל שנפלה יבמה לפני יבם משומד שהיא צריכה חליצה ואם כבר היה משומד בשעה שנשאת או נתקדשה זו לאחיו אינה צריכה חליצה שעל דעת כן נתקדשה ואם לא שהם סומכים קצת על דעת זו מה ענין לומר כן והלא אף אם התנה בהדיא על מנת שלא אזקק לחליצה ויבום אינו כלום אלא ששניהם מפרשים שהוא כאלו התנתה על מנת שאין אחיך משומד ואף בזו לא הועלנו שאם כן אם יש לה בנים מיהא אתה צריך לומר שאינם בני נשואה ואי מטעמא דכד בעל אחליה לתנאיה אף בראשונה כן אלא שמכל מקום הדברים רופפים וראוי להחמיר וכן כתבו שאם הבעל משומד ומת אינה זקוקה כלל דולא ימחה שמו כתיב וכבר שמו מחוי ודעתי בכלם שחולצת ולא מתיבמת:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

תוספות בד"ה אמוראי נינהו כו' וליכא למימר משום דסברא דהולד כשר דבתר עובד כובכים ועבד שדינן ליה כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל עבד דקאמר לאו דוקא דלא מצינו שיהא עבד מבת ישראל לשום מ"ד אלא לומר כשנוהג עצמו כעובד כוכבים הרי הוא כשאר עובדי כוכבים וכמעט שאין בהן דין ישראל כו' עכ"ל וכה"ג כתב לקמן בתוס' בד"ה עובד כוכבים שקידש בזמן הזה כו' בסופו ע"ש בדבריו ודבר תמוה פירש וכי משום שנוהג כעובד כוכבים יהיה כעובד כוכבים שלא ניחוש לקידושיו דהא כיון דבתר אמו שדינן ליה ישראל מומר מקרי ופשיטא דחוששין לקידושיו אף אם נהג עצמו כעובד כוכבים ועוד דבתר עובד כוכבים ועבד שדינן ליה שכתבו התוס' משמע שהולד הולך אחר העובד כוכבים ממש וכ"ה בתוס' פרק י' יוחסין דאיכא לפרש הא דקאמר הולד כשר היינו שהולד הולך אחר העובד כוכבים ממש וז"ל שם בתוספות בד"ה ורבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא כו' ואם תאמר אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר לימא דהולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא תינשא לעובד כוכבים ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ היה הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בספ"ב דלעיל וליכא למיחש כ"כ אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש שלא תנשא לעובד כוכבים כו' עכ"ל ותו לא מידי:

בד"ה קסבר עובד כוכבים ועבד כו' דלמא גמר מאשת אב או מאנוסת אביו כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא רבי עקיבא ודאי מאנוסת אביו קא גמר ובאנוסת אביו קמשתעי קרא כדאיתא ס"פ החולץ מ"ט דרבי עקיבא כו' סבר לה כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר דה"ל חייבי לאוין וסמיך ליה לא יבא ממזר גו' אבל קושייתם דכמו דנימא למאן דקסבר באשת אב הכתוב מדבר דבעינן דומיא דאשת אב דלדידיה לא תפסי קידושין הא לאחריני תפסי ה"נ אית לן למימר לרבי עקיבא דקסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר וכן הוא לשון התוספות בזה בפ' י' יוחסין בד"ה ור' ישמעאל כו' גם מ"ש התוספות עוד וי"ל דתנן בהדיא בפרק אלמנה כו' וע"כ רבי עקיבא היא עכ"ל מבואר יותר בע"א בתוספות פ' י' יוחסין שכתבו שם וי"ל דע"כ ר"ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו שהרי קסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין אפילו דלאו דשאר כגון עמוני ומואבי ואין בה דומיא דאנוסת אביו כו' עכ"ל ולתירוצם דהכא ליכא לאקשויי דהא ר"י גופיה מוקי בס"פ אלמנה ההיא מתניתין דפרק אלמנה אפילו תימא רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו דכי אתא רב דימי כו' די"ל דהך מימרא דר"י אזלא נמי אליבא דמאן דאית ליה אליבא דר"י בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר אבל מאן דאית ליה אליבא דר"י דהולד כשר לא מוקי ההיא מתני' אלא כר"ע וק"ל:בד"ה עובד כוכבים שקידש בזמן הזה כו' ונראה דטעמא דרב יהודה כו' וע"כ ר"י דאמר וכולן לפסול לא משום שבאו על העובדת כוכבים כו' עכ"ל אין ראייתם מכרעת לפירושם זה דאיכא למימר לפרש"י דהך מימרא דר"י וכולן לפסול נמי מהנך מימרות דאזלי אליבא דר"י דסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וה"ה איפכא כמ"ש התוס' לפרש"י מיהו לפי זה לא הוה צריך רש"י לפרש בההיא דר"י וכולן לפסול משום דלא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרין אלא דהוו ממזרים משום שנולדו מישראל הבא על העובדת כוכבים כפירושו בדברי רב אסי גם לפי מה שהגיה מהרש"ל בפרש"י בההיא דוכולן לפסול משום בנות הוא צ"ע מי הכריחו לפרש בדברי רב אסי בענין אחר לפוסלם משום דקסבר בעובדת כוכבים שילדה מישראל דהולד ממזר וי"ל דמשמע ליה לרש"י מדפריך בתר מלתיה דשמואל והאיכא בנות כו' ע"כ שמואל דא"ל בנך הבא מן הישראלית כו' לא השיב אמלתיה דרב אסי אלא דאין לפוסלם משום ישראל הבא על העובדת כוכבים דמהאי טעמא פסלם רב אסי וזה שדקדק רש"י לפרש כי אמריתה קמיה דשמואל להא דרב אסי ולא בעי לפרש נמי להא דרבי יוחנן דאמילתיה דר"י דפסלה משום בנות כמו שהגיה מהרש"ל לא השיב שמואל כלום דלא הל"ל אלא דבנתא דההוא דרא אצטרויי איצטרו כדמסיק וצ"ע לפי' התוס' דרב אסי נמי משום בנות פסלם א"כ מה השיב לו שמואל מהא דבנך הבא מן הישראלית ודו"ק:

תוס' ד"ה בשלמא למ"ד וכו' עד דעבדים אסורים בישראלית ר"ל אפי' אם יהיו הבנים כשרים או שלא נשאו ישראלית כלל מ"מ אסור להתחתן בם משום העבדים עצמן שאסורים בישראלית ותירץ דמסתמא נתיאשו כבר עתה מהן ואין כאן איסור כ"א בעבור הבנים שנשתעבדו קודם שנתיאשו מהן והוצרכתי לפרש דברי התוס' כן דאל"כ מאי משני דמסתמא נתיאשו מהן וכו' א"כ גם איסור ממזרות אין כאן כיון דפקע מהן איסור עבדות אין כאן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל וק"ל:

ד"ה עובד כוכבים שקדש בזמן הזה וכו' עד ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. יש לתמוה א"כ הוא שרב אסי אתי כר"ע והלא ממזר הוא מחייבי לאוין ואין קדושין תופסין לר"ע א"כ למה אמר רב אסי עובד כוכבים שקידש בזמן הזה חוששין לקדושין ובספר ח"ש כתב דלית נגר ובר נגר דיפרקינה ותירץ הוא שם מה שתירץ והתירוץ שנראה לו לעיקר הוא זה שרב אסי סבר כר"ע בהא דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אבל לא סבר כוותיה בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ודחוק מאד דדברי התוס' אינם כן בהדיא שהרי כתבו ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מעובד כוכבים ועבד וכו' ונ"ל שיש לתרץ דרב אסי סבר כתירוצא בתרא דהתוס' דלעיל סוף ד"ה קסבר וכו' דמעובד כוכבים לא הוי ממזר מדאורייתא אלא מדרבנן ולכך לא הוי חייבי לאוין גמורים דמדאורייתא לא הוי ממזר וה"ה ישראל הבא על העובדת כוכבים ולפיכך חוששין לקדושי עובד כוכבים בזמן הזה ואע"ג דלא הוי ממזר גמור מ"מ ס"ל דהילד אינו מיוחס אחריה וק"ל:

תוס' ד"ה אמוראי וכו' דהולד כשר דלר"ע וכו' ע' לקמן מד ע"א ודף ע ע"א וצע"ג:

ד"ה פסוק זה וכו' ועוד דאגדות חולקות כפי' רשב"ם ב"ב ד' קכא ע"ב ד"ה קפלו:

ד"ה עובד כוכבים שקידש וכו' וה"ה הבא על שפחה עיין לקמן סט ע"ב במתני' וצע"ג:

גמרא וכי תימא זאת ולא ס"ל והאר"י הלכה כסתם משנה, וא"ת והא מ"ד דאין מקבלין גרים מן התרמוד משום עבדי שלמה, קסברי כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, והו"ל לאקשויי מסתם מתניתין דהאומר דסברה דהולד כשר דהא סוברת דקידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ אין ממזר מכותי ועבד, ובתוספות הקשו כן, וי"ל דאף דמוכח דמתניתין דקידושין סוברת דאין הולד ממזר, מ"מ יש לומר דשדיא בתר אבוה והוי נכרי, וא"כ י"ל דטעמא דר"י דסובר דהמפקיר עבדו צריך גט שחרור, מש"ה אין מקבלים תרמודיים משום עבדי שלמה. ועוד י"ל דמעיקרא לק"מ, דהא בפרק החולץ לקמן (דף מה) ארב"ב אר"י הכל מודים בעבד וכותי הבא על בת ישראל דהולד ממזר, מאן הכ"מ אפילו שמעון התימני, אע"ג דא"ר אין ממזר מחייבי לאוין, ה"מ ח"ל דתפסי קידושין, אבל הכא כותי ועבד כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות דמי וכו' מאן הכ"מ רבי, אע"ג דליה לא ס"ל בכותי ועבד מודה, הרי דר"י עצמו סבר דלא תלוי זה בזה, דאף מאן דס"ל דאין ממזר מחייבי לאוין יכול לסבור דמנכרי ועבד הולד ממזר וכן הוא לקמן סוף פרק אלמנה לכה"ג א"ל ר"ל לר"י כמאן כר"ע, אפילו תימא רבנן בנכרי מודו, וא"כ שפיר מצי לר"י סתמא דמתניתין דהאומר סוברת דמנכרי ועבד הוי ממזר. והתוס' ז"ל דחקו בזה ולא ידעתי למה, והרי הם בעצמם כתבו ג"כ בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עה ע"ב) ד"ה שאין ממזר, די"ל שאין זה תלוי בזה, וצ"ע. ותירוץ התוס' דבאמת הו"מ לאקשויי ממתני' דהאומר, אלא דממתני' דנדה אלימא לאקשויי וכו' מוכח דלא באו עליהן עבד ונכרי, תמוה לי מאוד, דלפ"ז איך אמרינן וכ"ת זאת ולא ס"ל, האיך מצינו בזה חולק על המתני' לענין דלא באו עליהן נכרי ועבד, דלפי פשוטו דההוכחה ממתני' דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד נכרי י"ל דמצינו בה פלוגתא דתנאי אם הולד ממזר או לא, אבל לענין זה דלא באו עליהן נכרים לא מצינו מאן דפליג, ואיך שייך לומר דלא ס"ל, וה' יחנני וילמדני:

גמרא אמר רב יהודה אמר רב אסי עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין. משום דחיישינן לבנות שנשבו ונשאום עכו"ם וקרוי בנה וכמ"ש תוס'. והתוס' ז"ל רצו לקיים פירש"י ז"ל דפירש דהטעם משום ישראלים שנשאו כותית וקסבר רב אסי כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מכותי ועבד, וה"ה איפכא מישראל הבא על שפחה וכותית, ותמוה לי טובא הא מפורש במתני' לקמן בפרק אלמנה (דף סט ע"ב) בת ישראל לכהן וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד וכו' ילדה הימנו בת והלכה הבת ונשאת לעבד או לעכו"ם וילדה הימנו בן הרי זה ממזר, הרי מבואר דאם האב נכרי ועבד והאם ישראלית הולד ממזר, ומ"מ בהיפוך בישראל שבא על הכותית ושפחה הולד עבד, ואיך יחלוק ר"א בזה היסוד ויאמר דזה בזה תלוי דאם מכותי הבא על בת ישראל הולד ממזר ה"ה איפכא, והרי מתני' לא אמרה כן: