דף ביאור

מסכת יבמות דף קי״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף קי״ח עמוד ב׳

מסכת יבמות דף קי״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־501 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' נותן גט לכל אחת אם אינו חפץ לישא את כולן:

גמ' קידש קתני דאיכא למימר התם הוא דקאמר ר' טרפון דמניחה ביניהם דלא עשה מעשה אבל בעל לא קתני דליפלוג ר' טרפון דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקדושי ביאה צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן:

גזל קתני דהואיל ואיסורא עבד קניס ליה ר"ע אבל לקח מקח מחמשה ואין יודע אי זהו לא קתני דלקנסיה ר"ע:

מכלל דת"ק פליג עליה ואמר בקידש ולקח פליגי דליכא איסור כולי האי אבל בבעל וגזל אפי' ר' טרפון מודה:

ומאי קידש קידש בביאה דגינה אותה ואפ"ה פטר רבי טרפון ולא תימא ליתני גזל ולא איבעי קידש דתרוייהו איצטריך תנא קידש בביאה להודיעך כחו דר"ע דאיסורא דרבנן הוא קעביד דרב מנגיד אמאן דמקדש בביא' ואין כאן איסורא דאוריי' אפ"ה קניס:

מתני' מת בעלי ואח"כ מת בני והריני מותרת לשוק נאמנת שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר:

אינה נאמנת להתייבם לו וחוששין לדבריה דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא מעלמא:

ניתן לי בן והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם:

ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 118b · Sefaria

תוספות

אמר ליה תנינא וחוששין לדבריה וא"ת האי דאינה מתייבמת משום דשויתה לנפשה חתיכה דאיסור' וי"ל דדייק מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין מדלא קאמר מבקשים לחלוץ אי נמי משמע דחולצת אפילו נתנה אמתלא לדבריה:

דקולסא מוכר קלסי כרוב:

Tosafot on Yevamot 118b · Sefaria

רשב"א

הא דתנן בקדש אחת מחמש נשים דנותן כתובה אפילו לדברי הגאונים ז"ל (רש"ג ובנו רה"ג בשו"ת הגאונים חמדה גנוזה סי' קלג) שאמרו דארוסה אין לה כתובה אלא כשכתב, הא משכחת לה בשכתב סתם כתובה לארוסתו, או שהיו שמותיהן שוין, או שקנו מידו שיתן כתובה והלכו להם העדים למדינת הים. אי נמי במודה שכתב ואינו יודע לאיזו וכל אחת אומרת לי קדש וכתב. ומיהו יש לומר דיש כתובה לארוסה אף על פי שלא כתב וכבר הארכתי בו בריש פרק נערה שנתפתתה (כתובות מג, ב ד"ה מיגביא ועי"ש בד"ה והא שדחה דברי הרמב"ן כאן ועיין עוד בחי' הרשב"א קדושין סח, א ד"ה אמר רב).

מתניתין ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואחר כך בעלי נאמנת פירוש משום דהיא בחזקת ליבם היתה עומדת, ואף עכשיו באותה חזקה בעצמה היא מחזקת את עצמה ולפיכך נאמנת. ואיכא למידק אמאי נאמנת לימא רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות, ומסתמא זו נתעברה וילדה ולד מעליא ובחזקת לשוק היא עומדת, וכדאמרינן לקמן בריש פרק האשה שהלך בעלה וצרתה (יבמות קיט, א) והלכך אדרבה כי קאמרה מת בני ואחר כך מת בעלי לא להימנה, וכי קאמרה מת בעלי ואחר כך מת בני להימנה. ויש לומר כיון שיצאה זו בלא בנים וחזרה בלא בנים, לא יצאת זו מחזקתה הראשונה.

הא דבעא רבא מרב נחמן במזכה גט לאשתו במקום יבם מהו לא איפשיטא וחולצת ולא מתיבמת. ומסתברא דדוקא גבי יבם הוא דאיבעיא להו, אבל בבעל אפילו אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין כלל אלא חולצת או מתיבמת. מדאיבעיא ליה גבי יבם ולא בעי לה גבי אשת איש דעלמא בריש פרק קמא דגיטין (טו, א). ועוד דהתם בפרק קמא דגטין מוכח הכין בהדיא בגמרא דבני מערבא (ה"ה) דגרסינן התם גבי מתניתין דחוב הוא לאשה שיוצאה מתחת בעלה, ר' חייא בר ווא א"ר יוחנן בעי הגע עצמך שהיתה אשתו מוכה שחין הרי זכות הוא לאשה כו' ומסקנא דלא. ובפרק האומר התקבל נמי גרסינן התם (ירושלמי שם פ"ו ה"א) בכל אתר אתמר התקבל כזכה והכא אתמר התקבל כהולך שנייא ההיא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו, התיב ר' שמיי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש, אני אומר שמא חזר בה (ועיין רשב"א גיטין סב, ב ד"ה האומר וב"י אה"ע סי' קמ).

Rashba on Yevamot 118b · Sefaria

ריטב"א

לא זו הדרך מוציאתו מידי עביר' פי' לצאת ידי שמים עד שיתן כתוב' לכל א' וא' פי' ואתיא כפשוטה כמ"ד יש כתוב' לארוס' מתקנ' חכמים ולמ"ד אין כתובה לארוסה מיירי בשכתב לה אלא שקנו מידו סתם או שהלכו עדים למ"ה והא דרשב"א ות"ק כתי' בסדר נזיקי' בס"ד:

המזכה גט לאשתו במקום קטטה וא"ת ונשאל את פיה אם היא רוצה וזכות הוא לה וי"ל דבמילתא דהוי חוב אע"ג דלכי ידע' אמרה ניחא לי אין זכין לו למפרע וכדכתי' בפ' יש נוחלין מר"ה הר"ם ובהכי סליק פרקא תושבחתא למארי שמיא וארקא:

Ritva on Yevamot 118b · Sefaria

מאירי

ועל ידי מה שהזכיר ר' עקיבא בלא זו הדרך כו' נתגלגל לבאר בקדש אחת מחמש נשים ואינו יודע אי זו קדש וכל אחת אומרת אותי קדש נותן גט לכל אחת ומניח כתובה ביניהם ומסתלק ואע"פ שכתבנו במציעא שאין לארוסה כתובה אלא בכתב ובזו ודאי אם כתב לה אף הדבר מתברר מתוכה איפשר ששמותיהן שוים או שמודה שכתב ואבדה הכתובה ואינו יודע לאי זו כתב או שקנו מידו ואינו יודע לאי זו ועדים הלכו להם ור' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן כתובה לכל אחת ואחת ופירשו בגמרא שלא נחלק ר' עקיבא אלא בקדש בביאה ומשום דהואיל ועבד איסורא דרבנן וכמו שאמרו נ"ב א' רב מנגד אמאן דמקדש בביאה אבל בכסף או שטר אף ר' עקיבא מודה שמניח כתובה ביניהם ומסתלק וכן הלכה:

ונתגלגל אחר כן מזו לגזל אחד מחמשה בני אדם ואין ידוע לאי זה גזל וכל אחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר' טרפון ור' עקיבא אומר אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד ואף זו דוקא אמרה ר' עקיבא בגזל דאיכא איסורא אבל לקח מאחד מחמשה ואינו יודע ממי אף הוא מודה שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק וכן בפקדון או מלוה וכיוצא בהן ואע"פ שאין בית דין מכריחין אותו בכלום שאע"פ שכלם תובעין אותו בריא והוא מודה שקבל מאחד מכל מקום לגבי כל חד וחד מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור הואיל ומכל מקום חייב הוא לאחד אינו יוצא ידי שמים אלא בדרך שהזכרנו אם לגזל אם למקח והלכה כר' עקיבא ואף בגזל כתבו גאוני ספרד דוקא בשכלם תובעים בבריא הא לאו הכי מניח גזילה כו' ואף בטענת בריא פירשוה דוקא בשבועה דרבנן כעין דאוריתא כדין חנוני ופועלים האמור בשבועות וכן בקדש חמש נשים בביאה לענין כתובה אין גובות אלא בשבועה:

זהו ביאור המשנה ולמדת פסק שבה מתוך דברינו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה הששית והכונה בה בביאור החלק החמישי והוא שאמר האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים באת ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת בני ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת נתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת נתן לי יבם במדינת הים ואמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו ולא מתה אשתו שישא את אחותה אמר הר"ם בבבא ראשונה בהיותנו יודעין בולד והיא בזה הענין אסורה ליבם ולזה לא נאמינה באמרה מת בני ואחר מת בעלי ותהיה מותרת ליבם לפי שהדבר אשר התבאר אצלנו שהיא אוסרת אותה בענין מה לא נאמינה בהסרת זה הענין לפי דבריה אבל חוששין לדבריה כמו שנזכר ובבא השנית להיותנו יודעין שאין לה וולד ויצאת ממנו והיא מותרת ליבם הנה היא נאמנת באמרה אני נשארתי בזה הענין שמותרת ליבם ותתיבם וזהו נתן לי בן ומת בחיי בעלי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אולם אם אמרה שהולד אשר נולד לי מת אחר מות אישי הנה היא אינה נאמנת לפי שהיא תרצה לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום במאמרה ואנחנו נדע אותה בענין שהיתה בו זקוקה ליבם אבל מדרך האסור גם כן חוששין לדבריה כמו שנזכר נתן לי יבם במדינת הים וגו' זה כלו מבואר ממה שהקדמנו והוא הולך אחר העקר הידוע הפה שאסר הוא הפה שהתיר:

אמר המאירי האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני ר"ל ואחר כך אמרה מת בני נאמנת שהרי אלו שתקה מבנה מותרת לעלמא והרי כשאומרת מת בעלי והאמנתה כשאמרה אחר כן מת בני לא חדשה בעצמה כלום שהרי היתה בחזקת היתר לשוק ובחזקת איסור לאחים:

אמרה מת בני ונמצאת מזקקת עצמה ליבם לכשימות בעלה ואחר כך אמרה מת בעלי אינה נאמנת שמא עיניה נתנה ביבם ולא אמרו להאמינה במת בעלה אלא משום דעבידא מילתא לאיגלויי אבל זו שמא מת בעלה תחלה ומתוך שנתנה עיניה ביבם אמרה תחלה מת בני וידיעת אי זה מת תחלה אינו עשוי להגלות ואינה נאמנת להתיבם אלא חוששין לדבריה וחולצת ואחר כך מתירין אותה לשוק:

הלכה היא ובעלה בלא בן ובאה ואמרה בן ניתן לי שם ואמרה מת בני שניתן לי שם ואחר כך אמרה מת בעלי נאמנת להתיבם שהרי מוחזקת היתה שאין לה בן והרי היא מעמדת עצמה בחזקתה ואלו היתה שותקת מבנה נאמנת ונמצא שלא נתחדש עליה בדבורה שום דבר:

אמרה מת בעלי תחלה ואחר כך מת בני אינה נאמנת שהרי עכשו בדבורה הראשון שויא נפשה איבם חתיכה דאיסורא וחוששין שמא מתוך שרוצה להפקיע את עצמה מן היבם אומרת מת בני ואינה חוששת שהרי ידיעת אי זה מת תחלה אינו עשוי להגלות ומכל מקום חוששין לדבריה וחולצת מן היבם ואחר כך מתירין אותה לשוק ופירשוה בפרק אחרון דוקא בגרושה שכבר היתה אסורה לכהן מאיליה אבל אם היתה בחזקת כשרות לכהונה לא תחלוץ ותעמוד עגונה שאם תחלוץ שמא יבאו עדים שמת בעלה תחלה ואין לה אצל חליצה כלום ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה אלא שאם אמרה דברים המוכיחים שאין עדים בעולם שידעו אי זה מת תחלה חולצת שלא יבא הענין לידי כך שידעו שאין החליצה כלום:

ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Yevamot 118b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה קידש קתני כו' אבל בעל לא קתני דליפלוג רבי טרפון דכיון דעשה בה מעשה וגינה כו' עכ"ל יראה שדקדק לפרש דקידש קתני אבל בבעל מודה רבי טרפון משום דגינה אותה ולא בעי לפרש דקידש קתני ובבעל מודה רבי טרפון משום דאיסורא עבד כדאמרינן לקמן דא"כ אמאי פליג רבי טרפון בגזל כיון דאיסורא דאורייתא עבד אבל אי משום טעמא דגינה אותה מודה רבי טרפון בבעל מצינן למימר שפיר דפליג בגזל אך קשה לפי זה מהך סברא גופה הוי מצי למעבד לקמן צריכותא אבעל וגזל דמתניתין דאשמועינן בעל להודיעך כחו דרבי טרפון דאע"ג דגינה אותה לא קניס ותנא גזל להודיעך כחו דרבי עקיבא ועוד קשה לפירושו דאם בא לתת טעם לפי סברת המקשה השתא דלא פליגי בבעל ופליגי בגזל א"כ לא ה"ל למשתק נמי מלתת טעם השתא לפי סברת המקשה אמאי פליגי בקידש ולא פליגי בלקח דהא בתרוייהו לא עבד איסורא וצ"ע:

תוס' בד"ה א"ל תנינא וחוששין לדבריה וא"ת האי דאינה מתייבמת כו' עכ"ל סמכו דבריהם אלו אסיפא ולא ארישא דקתני חוששין לדבריה וחולצת משום דמשמע להו דמחדא בבא קפשיט דאל"כ ה"ל למפשט מאינה נאמנת דרישא ודסיפא דאינה נאמנת ברישא משום דמרחמא ליה ובסיפא משום דזימנין סניא ליה אלא ע"כ דמחדא בבא קפשיט דקתני בכל חדא בבא אינה נאמנת וחוששין לדבריה דע"כ אית לן למימר דזימנין רחמא ליה וזימנין סניא ליה וניחא להו למימר דמאינה נאמנת וחוששין לדבריה דסיפא קא פשיט דהשתא דייק ליה שפיר הא דאינה מתייבמת לאו משום דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא הוא מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין כמ"ש התוס' (ב) דארישא ליכא למידק הכי וק"ל:

Chidushei Halachot on Yevamot 118b · Sefaria

בן יהוידע

דְּשׂוּמְשְׂמָנָא גַּבְרָא, כּוּרְסָהּ בֵּי חָרְתָּא רָמוּ לָהּ קשא למה דמו אותו לנמלה ולא דמוהו לפרעוש שהוא קטן מנמלה והוה ליה למימר דפרעושא גברא? ונראה לי בס"ד כי הנמלה דרכיה מחוכמים וכמו שנאמר (משלי ו, ו) לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ, ואלו אינשי מדברים בהשכל דאם בעלה קצר קומה שהוא מאוס מצד מראה קומתו וגם עוד אין לו דעת ותבונה מי ישים כסא לאשתו בין החשובות חורי הארץ הלא ודאי גם אשתו תהיה בזויה כמוהו שהוא בזוי בעיני הכל! ורק מי שהוא קצר קומה הרבה שהוא מאוס מצד קומתו אך מלא דעת ותבונה שהכל צריכים לו ליקח ממנו עיצה הנה זה גם אשתו תתכבד לשום לה כסא בין נשים יקרות מפני שרואין שמכבדין בעליהן את בעלה ואז גם הן יכבדוה.

דְּנַפְּצָא גַּבְרָא, תִּיקְרִי בְּסִיפֵי בָּבָא וְתֵיתִיב פירוש מי שמלאכתו לנפץ הצמר הנה הוא מאוס הרבה ומזוהם מכח אבק ועפרורית של הצמר ועם כל זה אשתו חושבתו בכלל בני אדם החשובים ומזדמנת בסף הבית ויושבת וממתנת על ביאתו כאלו הוא אדם חשוב ומתפארת בו.

דְּקוּלְסָא גַּבְרָא, לָא בָּעִי טְלָפָחֵי לְקִידְרָא פירש רש"י קולסא שמץ פסול משפחה, ודוחק! ועוד לפי זה למה מזנה כמו שאמרו בברייתא וְכֻלָּן מְזַנּוֹת וְתוֹלוֹת בְּבַעֲלֵיהֶן? ונראה לי בס"ד קולסא הוא העץ של הכרוב (לאהנ"א) שנקרא קוּלְסָא כמו שאמרו במשנה דעוקצין בפרק קמא (משנה עוקצין א, ד) שורשי קולסי כרוב וזה העץ דרכו להיות קצר ועב הרבה ויש בו גבשושית מגבו ומלפניו וזה בעלה כמו זה קולסא דכרוב ועם כל זה חפצה בו מפני שאז נקראת אשה שיש לה בעל ובכן אפילו תבשיל עדשים שהוא בזול ומאכל עניים אינה רוצה ממנו. ועוד נראה לי בס"ד קוּלְסָא רוצה לומר ליסטים מזויין מלשון גדי מקולס שזה ודאי דרכו לצערה מפני שעסקיו רעים ועם כל זה היא חפיצה בחברתו כדי שיקרא שם בעל עליה וכמו שאמרו במדרש רבא בראשית פרשה ך' (בראשית רבה כ, ז) מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיתה נשואה ללסטים אחד והיה בעלה מצערה שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו כיון שבאה לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה לקיים מה שנאמר (בראשית ג טז) וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, ופירש רש"י רמזה להם אף על פי שהיא חשובה כמנורה של זהב והוא רק כנר של חרס שעל גבה אפילו הכי אוהבת אותו! עיין שם וכן הענין כאן.

Ben Yehoyada on Yevamot 118b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ קִידֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים, וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי זוֹ קִידֵּשׁ, כׇּל אַחַת אוֹמֶרֶת: ״אוֹתִי קִידֵּשׁ״ — נוֹתֵן גֵּט לְכׇל אַחַת וְאַחַת, וּמַנִּיחַ כְּתוּבָּה בֵּינֵיהֶן, וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

קטע 2

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיא מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכׇל אַחַת וְאַחַת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָּזַל, כׇּל אֶחָד אוֹמֵר ״אוֹתִי גָּזַל״ — מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין זוֹ דֶּרֶךְ מוֹצִיא מִידֵי עֲבֵירָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

קטע 3

גְּמָ׳ ״קִידֵּשׁ״ — קָתָנֵי, ״בָּעַל״ — לָא קָתָנֵי. ״גָּזַל״ — קָתָנֵי, ״לָקַח״ — לָא קָתָנֵי. מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא תַּנָּא קַמָּא וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר!

קטע 4

דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא עַל שֶׁקִּידֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ, שֶׁמַּנִּיחַ כְּתוּבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל שֶׁבָּעַל. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: מַנִּיחַ כְּתוּבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם לְכׇל אַחַת וְאַחַת.

קטע 5

לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא עַל שֶׁלָּקַח מִקָּח מֵחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח — שֶׁמַּנִּיחַ דְּמֵי מִקָּח בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁגָּזַל מֵחֲמִשָּׁה, שֶׁאָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵילָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

קטע 6

מִדְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּ״קִידֵּשׁ״ וְ״לָקַח״ לָא פְּלִיגִי, מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר פְּלִיגִי. מַנִּי?

קטע 7

אִי תַּנָּא קַמָּא — לִיתְנֵי ״קִידֵּשׁ״ וְ״לָקַח״. אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר — לִיתְנֵי ״בָּעַל״ וְ״גָזַל״.

קטע 8

לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וּמַאי ״קִידֵּשׁ״ — קִידֵּשׁ בְּבִיאָה. תְּנָא ״קִידֵּשׁ״, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי עֲקִיבָא,

קטע 9

דְּאַף עַל גַּב דְּאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן עֲבַד, קָנֵיס! תְּנָא ״גָּזַל״, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא עֲבַד, לָא קָנֵיס.

קטע 10

מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם, וּבָאת וְאָמְרָה: ״מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי״ — נֶאֱמֶנֶת. מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי״ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 11

״נִיתַּן לִי בֵּן בִּמְדִינַת הַיָּם״, וְאָמְרָה: ״מֵת בְּנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי״ — נֶאֱמֶנֶת. ״מֵת בַּעְלִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי״ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 12

״נִיתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם״, אָמְרָה: ״מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי״, ״יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי״ — נֶאֱמֶנֶת.

קטע 13

הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה: ״מֵת בַּעְלִי, וְאַחַר כָּךְ יְבָמִי״, ״יְבָמִי, וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי״ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר ״מֵת יְבָמִי״ שֶׁתִּנָּשֵׂא, וְלֹא ״מֵתָה אֲחוֹתָהּ״ שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ, וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר ״מֵת אָחִי״ שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ, וְלֹא ״מֵתָה אִשְׁתּוֹ״, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ.

קטע 14

גְּמָ׳ בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: הַמְזַכֶּה גֵּט לְאִשְׁתּוֹ בִּמְקוֹם יָבָם, מַהוּ? כֵּיוָן דְּסָנְיָא לֵיהּ — זְכוּת הוּא לָהּ, וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּזִימְנִין דְּרָחֲמָא לֵיהּ, חוֹב הוּא לָהּ, וְאֵין חָבִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

קטע 15

אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 16

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: הַמְזַכֶּה גֵּט לְאִשְׁתּוֹ בִּמְקוֹם קְטָטָה, מַהוּ? כֵּיוָן דְּאִית לַהּ קְטָטָה בַּהֲדֵיהּ — זְכוּת הוּא לָהּ. אוֹ דִּלְמָא, נְיָחָא דְּגוּפָא עֲדִיף לַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ.

קטע 17

אַבָּיֵי אָמַר: דְּשׁוּמְשְׁמָנָא גַּבְרָא, כּוּרְסְיַהּ בֵּי חָרָתָא רָמוּ לַהּ. רַב פָּפָּא אָמַר: דְּנַפָּצָא גַּבְרָא, תִּיקְרֵי בְּסִיפֵּי בָבָא וְתִיתִּיב.

קטע 18

רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: דְּקוֹלְסָא גַּבְרָא, לָא בָּעֲיָא טְלָפְחֵי לְקִידְרָא. תָּנָא: וְכוּלָּן מְזַנּוֹת וְתוֹלוֹת בְּבַעְלֵיהֶן.

קטע 19

הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה שָׁלוֹם

מסכת יבמות דף קי״ח עמוד ב׳

מסכת יבמות דף קי״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור