מסכת יבמות דף קי״ג עמוד ב׳

או דלמא פשיטא ליה דלאו דעתא צילותא היא אלא היינו טעמא דמספקא ליה דעתים שהוא חלים לגמרי ודעתו צלולה וחיישינן שמא בשעת קידושין חלים היה:

להוציא את אשתו בגט חרש מעיקרו לר' אלעזר אם יכול לגרש או לא דבשלמא לרבנן פשיטא לן דמוציא כדאמרינן במתני' (לעיל יבמות קיב:) כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה אלא לר' אלעזר דמשוי ליה ספק מאי:

שמשלחה מביתו וחוזרת שכן מנהג השוטים שאין בושין:

ש"מ איש מיבעיא ליה ואשה פשיטא ליה דאי אשה מיבעיא ליה ואיש פשיטא ליה הכי איבעי להו לאהדורי אינו דומה אשה המתגרשת לאיש המגרש:

אשה נמי לא מיגרשא ועלה קמייתו לה רבנן ראיה לדבריהם אף זו כיוצא בה ואינו דומה דקמהדרי ליה אאיש משום דאיהו ה"ק לדידכו דאמריתו אשה מיגרשא מ"ש איש ומ"ש אשה:

מעדותו של ר' יוחנן דאמר דאפי' במקום קידושין גמורים לא בעינן דעתא דאשה בגירושין:

אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה והיא לא שמעה וחזר ואמר לה לאשתו פקחת כנסי שטר חוב זה ולא הודיעה שהוא גיטה ה"ז מגורשת:

לאו אמר ר' יוחנן לא בעינן דעתה דאשה בגירושין דקתני חרשת יוצאת בגט:

יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה אר"ת דהיינו דוקא באין לה אב ובפ' התקבל (גיטין דף סד: ושם) וכן בפ"ב דקידושין (דף מג:) גבי כל קטנה שאין יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש פי' בקונט' אפי' ע"י אביה ואין נראה לר"ת דהא ר' ינאי מפיק לה הכא מונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצתה זו שאין לה יד וכיון שיש לה אב הרי יש לה יד דאפי' נערה בין היא בין אביה מקבל גיטה ולרבי יהודה אביה ולא היא ור' ישמעאל נמי דדריש מושלחה משמע דלא פליג ארבי ינאי אלא דדריש מקרא אחרינא וטעמא דיש לה אב משלחה ואינה חוזרת היא שאביה משמרה מלחזור ועוד הביא ר"ת ראייה מירושלמי דפירקין דקאמר התם נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה ה"פ שנגררת אחר כל אחד ונוהגין בה מנהג הפקר ר' זירא ור' מנא תרוייהו אמרי שאין יכולה לשמור את גיטה רבי נחמיה בשם ר' יהודה אמר תלתא מילי איכא בינייהו עבר וגירש מ"ד מפני גרירה מותר כיון דליכא אלא איסור דרבנן שלא ינהגו בה הפקר אם עבר וגירש ה"ז גט למ"ד לפי שאינה יכולה לשמור את גיטה אסור פי' מדאורייתא אין הגט גט ועוד איכא בינייהו יש לה אב ופעמים שוטה ופעמים חלומה מ"ד מפני גרירה אסור שאין האב יכול לשומרה מן ההפקר וכן בעתים שהיא שוטה אין נזהרת מן ההפקר אבל למ"ד שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה אב יכול לשמור את גיטה וכן פעמים חלומה יש לה עתים יכולה לשמור את גיטה וה"מ למימר דאיכא בינייהו יודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה דלמ"ד מפני גרירה אסור כדאמר הכא ולמ"ד שאינה יודעת לשמור את גיטה זו יודעת לשמור גיטה אלא ניחא ליה למימר איכא בינייהו אפי' באין יודעת לשמור את גיטה ולא עצמה ואע"ג דהכא משמע דליכא מאן דפליג שלא ינהגו בה מנהג הפקר ורבי ינאי הוא דדריש הכא שאין יכולה לשמור גיטה מונתן בידה ובירושלמי קאמר ר' ינאי משום גרירה ופליג אטעמא דאמר דאינה יכולה לשמור גיטה אין זה תימה כ"כ כי יש סוגיות ומימרות הפוכות מהש"ס שלנו וי"מ דגרירה דקאמר בירושלמי היינו משלחה וחוזרת ויכולה לשמור גיטה היינו שיש לה יד לשמור גיטה והיינו פלוגתא דאמוראי דהכא ולפ"ז מאן דמפיק מושלחה אפי' יש לה אב אינה מתגרשת דקאמר יש לה אב למאן דאמר מפני גרירה אסור ומיהו אין נראה פירוש זה דעבר וגירש אמאי מותר למ"ד מפני גרירה כיון דהוי דאורייתא ועוד עתים שוטה ועתים חלומה אמאי קאמר דלמ"ד מפני גרירה אסור כיון דקבלה גט כשהיא חלומה הרי באותה שעה משלחה ואינה חוזרת היא והורה כן ר"ת הלכה למעשה ובפ"ב דקידושין האריך בתוס' יותר והכא דפריך ואלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת והאמר דבי ר' ינאי כו' הוה מצי לשנויי ביש לה אב אלא שזהו בכלל שינויא דמשני ביודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה:

אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה כו' וא"ת דהכא קאמר אביי גופיה עולמית לכדרבי יצחק ובפרק מי שאחזו (גיטין ד' עא: ושם) קאמר אביי מתני' נמי דיקא דחלוקין עליו חבריו על רשב"ג דאמר בפקח שנתחרש שיכול לדבר מתוך הכתב דאין יכול לגרש מדקתני עולמית ודחי ליה רב פפא דלמא עולמית לכדר' יצחק והכא קאמר ליה אביי גופיה ואר"י דעולמית קאי אנתחרש' ואנשתטה והתם דייק דחולקין עליו חבריו ממאי דקאמר עולמית אנתחרש ורב פפא סבר דלמא לא אתיא כלל אלא לכדר' יצחק:

אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן כו' הוה מצי למימר מדרבנן דאמרי חרשת יוצאה בגט אלא ניחא ליה למינקט ר' יוחנן שחכמים מביאין ראיה מדבריו ועוד משום דכל עדות הלכה היא:

מהו דתימא כי אמר לה כנסי שט"ח כו' והקשה ר"י דהא היכא דאמר לה כנסי שטר זה לא שמעי' מדרבי יוחנן בן גודגדא אלא מסברא דאם איתא דבטליה כו' ולא שמעי' מדבריו אלא דלא בעינן דעתה ואכתי תיקשה פשיטא וי"ל דאמילתיה דרבא פריך פשיטא ולמה ליה לרבא למימר כלל ומשני דרבא השמיענו בכנסי שטר חוב:

ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זאת שמשלחה וחוזרת. פירש רש"י ז"ל בגיטין פרק התקבל (גיטין סד, ב ד"ה אינה מתגרשת) דאינה מתגרשת לא על ידה ולא על יד אביה, וכדתנן התם כל שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש דמשמע כלל (כלל) לא. ור"ת ז"ל (בתוס' ד"ה יצתה) כתב דדוקא על ידה אבל על יד אביה מתגרשת, דהא משמע דתנא דבי ר' ינאי ותנא דבי ר' ישמעאל לא פליגי אלא דמר דריש לה מבידה ומר דריש לה מושלחה, אבל בדינא לא פליגי. ובודאי משמע לתנא דבי ר' ינאי שמתגרשת על ידי אביה שיד אביה כידה ושפיר קרינא בה בידה. הלכך אף לדברי ר' ישמעאל מתגרשת על ידי אביה. ועוד דכל שיש לה אב אף הוא משלחה ואינו חוזרת, דאביה משמרה. אי נמי משיאה לאחר, ובעלה משמרה ואינה חוזרת (וכ"כ בעה"מ גיטין שם), וסעד יש לו הכא בירושלמי (ה"א) דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה. פירוש, שנגררת אחר בני אדם לזנות. ר' זירא ור' אילא תרוייהון אמרין שאינה יכולה לשמור את גיטה, ר' נחמיה בר מר עוקבא בשם ר' ייסא איכא בינייהו תלת מלין, עבר וגרש, מאן דמר בפני גרירה גרש, ומאן דמר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה לא גרש. יש לה אב, מאן דמר מפני גרירה אסור, ומאן דמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה אב יכולה לשמור את גיטה. פעמים שוטה פעמים פעמים חלימה מאן דמר מפני גרירה אסור מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה יש לה עתים ויכולה לשמור את גיטה. אלמא כל שיש לה אב הרי היא מתגרשת בין למ"ד משום ונתן בידה בין למ"ד משום ושלחה מבית. והלכך קטנה שאין בה אלא משום שמירת גיטה מתגרשת ע"י האב לדברי כל אדם וכן שוטה לדברי ר' ינאי ודבי ר' ישמעאל דגמרין, אלא דלדברי ר' ינאי דירושלמי שוטה אינה יכולה להתגרש מפני גרירא.

אמר רבא מעדות של ר' יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת וכו' פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קא משמע לן. תמיהא לי אם כן מאי מעדותו של ר' יוחנן נשמע דקאמר, דהא לאו מדר' יוחנן נשמע זה דאטו מי שמעינן מדר' יוחנן דלא בטליה ומשום כסופא הוא דקאמר, הא לא שמעינן מיניה אלא דלא בעינן דעתה, והא לא אצטריך ליה לרבא דפשיטא ויש לומר דרבא הכי קאמר כיון דשמעינן מדר' יוחנן דלא בעינן דעתה, אף אנו נאמר כיון דאמר לעדים ראו גט שאני נותן אף על פי שלא אמר לה אלא שאמר לה בהפך מן הענין וקראו שטר חוב, אפילו הכי הרי זו מגורשת דלאו בטולי בטליה. והאי דלא עביד ליה רבא מימרא באפי נפשה ולימא אמר רבא אמר לעדים ראו גט שאני נותן וכו'. משום דהוה אמינא דלא הויא מגורשת ולא משום דבטליה אלא משום דבעינן דעתה הלכך סמיך לה אדר' יוחנן בן נורי. ומאי דנקט ואמר לעדים, דוקא אמר לעדים או שהיו עסוקין באותו ענין, הא לאו הכי אינה מגורשת כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (ו, א) דלענין גיטין וקדושין בעינן שיהיו עסוקין באותו ענין או שיפרש. ותניא בתוספתא דגיטין (פ"ו ה"ט) הוליך אשתו הלבלר ונטל גטה ונתנו לה ולא אמר לה הא גיטך ר' יוסי אומר מגורשת ר' יהודה אומר אינה מגורשת רבי אומר אם עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת, והכי נמי אם עסוקין באותו ענין אף על פי שלא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה, אלא מכיון שהם עסוקים באותו ענין אף על פי שנתן לה ואמר לה כנסי שטר חוב זה לא בטליה, דמשום כסופא הוא דקאמר לה. והא דאמרינן אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר להו, מלתא בעלמא הוא דאמרינן.

תאני דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאת זו שאין לה יד:

ותנא דבי ר' ישמעאל לפי מה שפרש"י ז"ל במ' גטין דקטנה שאינה יודעת לשמור את גטה ואיכה יכולה להתגרש אפי' ע"י אביה ה"ה לזו אפי' לרבי ינאי ואצ"ל לר' ישמעאל וליכא בינו לר' ישמעאל אלא משמעות דורשי' בלחוד אבל ר"ת ז"ל פי' דקטנה שאינה יודעת לשמור את גטה יכולה להתגרש ע"י אביה אם יש לה אב שהרי הוא יכול לשמור את גטה וה"ה לשוטה זו. מי' לסברא דר' ישמעאל בשוטה אפי' יש לה אב אינה מתגרש' ע"י אביה כי אין אביה יכול לשמור שלא תהא חוזר' לבעלה ועדיין היא חוזרת וכן היא בירושלמי ומי' הקטנה שיש לה דעת קצת אפילו לר' ישמעאל יכול למונעה שלא תהא חוזרת וכבר ביארתי הדברים והבאתי הירושלמי במ' קידושין ומס' גיטי' בס"ד:

דיקא נמי דקתני גבי דידיה לא יוציא עולמית פי' דמשום שאין גרושי' כלום מן התורה קתני האי לישנא שאין לגרושי' תקנתא עולמית שאפי' נשאת בגט זה ויש לה כמה בנים תצא מש"כ בחרשת אם נשאת לא תצא ואע"פ שאין לה בנים ואפשר שאפי' שנתגרשה תנשא לכתחלה:

מדקתני אינו דומה האיש כלומ' אינו דומה האיש הזה שאנו דנין בו לאשה שאתם מביאי' לראיה עלינו:

אדרבא מדקאמר אף זו כיוצא בה ש"מ אשה קמבעיא ליה כלומר אף זו פקחת שנתחרשת שאתה חולק עלינו דינה כחרשה מעיקרה שאתה מודה בה. אלא ר' יוחנן לדבריהם קאמר להו פי' ולפי דבריו קשיא אשה והשתא מתפרשא מתני' שפיר:

אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן בן גדגדא נלמוד אמר לעדים וכו' עד כיון דאמר לה כנסי שטר חוב וכו' וק"ל והיכי שמעי' מדברי ר' יוחנן בן גדגדא דלא אמרי' בטולי בטלי' וי"ל דה"ק לך רבא כי אחר שלמדנו מעדותו של ר' יוחנן בן גדגדא דלא בעי דעתה בריא לנו מסברא דמשום דאמרי כנסי שטר חוב זה לא בטלה לנתינתו ונתינה לשם גרושי' היא ואמר לעדים לאו דוקא אלא ה"ה אם היה מדבר עמה על עסקי גטה ונתן לה לאלתר וכל שלא אומר לעדים כלום או לא אמ' לה אפי' גט סתם אינה מגורשת אם לא היה מדבר עמה על עסקי גטה וכדמוכח בפ"ק דקדושי' וכבר ביארתי שמועה זו במ' גיטין בס"ד:

זה שביארנו במשנתנו שהשוטה אינה מתגרשת אף מן התורה הואיל ואינה יכולה לשמור גיטה פירושה אף על ידי האב הא בקטנה אע"פ שאינה יכולה לשמור גיטה כל שהיא מן האירוסין מתגרשת על ידי אביה ואין טעם משלחה וחוזרת מפקיעה שהרי אביה מונעה ואע"פ שגדולי הרבנים חולקים בה כמו שביארנו בפרק התקבל במשנה השלישית הדברים נראין כמו שכתבנו אבל כל שנשאת או שהיא גדולה וצד שטות שבה מעכבה שלא לשמור גיטה אינה מתגרשת אף על ידי אביה ויש מפרשים שאף גדולי הרבנים לא נחלקו בקטנה שמתגרשת על ידי אביה ובשוטה הוא שאמרוה ואחרוני הרבנים כתבו עליהם שאף השוטה מתגרשת על ידי אביה דהא תנא דבי ר' ישמעאל ותנא דבי ר' ינאי לא פליגי אלא דמר מייתי לה מידה ומר מייתי לה מושלחה אבל לענין הדין שוים הם וודאי ר' ינאי דדריש לה מידה מודה הוא דיד אביה כידה הואיל ואינה יכולה לשמור גיטה והילכך לדברי הכל מתגרשת על ידי אביה שאף לר' ישמעאל הוא מעכבה מלחזור והביאוה ממה שאמרו בתלמוד המערב דבי ר' ינאי אמרי משום גרירא ר"ל שנגררת אחר בני אדם לזנות ר' זעירא ור' אילא אמרין משום שאינה יכולה לשמור גיטה ואיכא ביניהו תלת מילין עבר וגירש מאן דמר מפני גרירא גירש מאן דמר שאינה יכולה לשמור גיטה לא גירש יש לה אב מאן דמר מפני גרירא אסור ר"ל לכתחלה מאן דמר שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה אב יכולה לשמור את גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה מאן דמר מפני גרירא אסור ר"ל לכתחלה מאן דמר שאינה יכולה לשמור גיטה יש לה עתים ויכולה לשמור גיטה אלמא כל שיש לה אב מתגרשת בין למאן דמייתי לה מונתן בידה בין למאן דמייתי לה מושלחה והילכך קטנה שאין בה אלא משום שמירת גיטה מתגרשת על ידי האב לדברי הכל ושוטה לדברי ר' ינאי ור' ישמעאל דסוגיין אף היא מתגרשת על ידי האב דהא לא משום גרירא אתו עלה אלא משום יד הא לר' ינאי דירושלמי דאתי עלה משום גרירא אסור אלא דבדיעבד גירש ומכל מקום אם אין לה אב וגירש על ידי האח מעשה בא לידינו ופסלנוהו ואע"פ שבקצת גמרות ירושלמיות נמצא יש לה בן ואח ואב משום גרירא אסור משום שאינה יכולה הרי יכולה כו' כבר טרחנו ועמדנו על סוגיות מדוייקות שבו ולא מצאנו שם אח אלא יש לה אב ובן ואף הבן תמהנו עליו מה ענין בן לשמירת גט אמו או להיות ידו יד לאמו אלא שחזרנו ובדקנו שכשחזר ואמר מאן דמר שאינה יכולה לשמור את גיטה הוא אומר יש לה אב יכולה לשמור את גיטה ולא הזכיר בה בן ואח ומתוך כך הסכמנו עם גדולי הדור שלא הוזכר שם בן אלא למאן דמר משום גרירא שאע"פ שהבן קפיד הרבה בפגם אמו וטורח לשמרה אסור אבל לענין יד דוקא באב ואף בזו אני חוכך וסבור שאינה מתגרשת אף על ידי האב כסתם תלמוד שלנו שלא דרש ר' ינאי אלא מי שיש לה יד לגרש את עצמה וזו אין לה יד ואביה אין לו עליה כלום אחר שהיא גדולה וכן מאחר שהיא שוטה אי אפשר לו למנעה בדברים שלא לחזור ואלו כן לא נשמטו בתלמוד שלנו שלא להזכירה ודברי כן תלמוד המערב אי אפשר להעמידם לענין פסק או שמא בשוטה שהיא קטנה נאמרה דאלו למאן דאמר משום גרירא אף בקטנה ואף במקום אב אסור וזהו שהזכירו אב ובן ואח לגרירא ולא הזכירו אלא אב בשמירת גט וכן נראה לי עיקר וברור:

מי שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה מגורשת ואין אומרין מדאמר לה שטר חוב בטוליה בטליה אלא משום כיסופא הוא דקאמר הכי הא אם לא אמר לעדים כן אינו גט וכדאיתה פרק הזורק אלא שמגאוני ספרד עושין את שניהם גט פסול ואין הדברים נראין וכבר כתבנו מה שיש לפקפק בשמועה זו בפרק הניזקין:

תוד"ה יצתה זו וכו' עד וה"מ למימר דאיכא בינייהו יודעת לשמור את גיטה וכו' ולמ"ד שאינה יודעת לשמור את גיטה מותר כצ"ל:

בא"ד אין זה תימה כי יש סוגיא ומימרות כצ"ל:

בא"ד וכן עשה ר"ת מעשה פירוש בקטנה שגירשה ע"י אביה אבל לא בשוטה דהא שוטה אינה מתגרשת עכ"פ מדרבנן כדאמר הכא וצ"ל דבקטנה לא שייך טעמא דמנהג הפקר משום דמשיאין אותה אבל שוטה אין שכיח מי שישא אותה וק"ל:

ד"ה אמר אביי כו' עד דאמר בפיקח שנתחרש שיכול לדבר מתוך הכתב דיכול לגרש וכו' ואר"י דעולמית קאי אנתחרש ואנשתטה כצ"ל ורב פפא השיבו דלמא לא אתי כלל אלא לכדרבי יצחק ור"ל והתם דייק אביי מעולמית דנתחרש והכא דייק מעולמית דנשתטה ורב פפא השיב לו התם דלא קתני עולמית אלא משום נשתטה לחוד וכדרבי יצחק דהכא וק"ל:

גמרא אי אמרת (חרש לר' אליעזר דעושה תרומתו ספק כל ימיו) חדא דעתא הוא כקידושין כך גירושין, ואי אמרת עתים חלים עתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש. קשה לי תגרש מטעם ספק ספיקא ספק דלמא בשעת קידושין היתה שוטה, ואת"ל חלים היתה דלמא גם בשעת הגט היא חלומה, וי"ל דכל ספק ספיקא צריך שיהיו ב' הספיקות נולדים יחד, ומכאן ראיה לדין זה, ( אב"ה עיין לקמן בחלק הדרוש מערכה ראשונה):