מסכת יבמות דף קי״ב עמוד א׳

מיבזז בזיז בוש הימנה:

בשגיטה יוצא שנתן לה גט וקס"ד גט גמור לביאתו הוא:

היא אומרת נבעלתי לאחר שלשים קאי:

יוציא בגט אם בא להוציאה דיה בגט דהיא נאמנת דכולי האי לא מוקים:

צריכה גט לביאתו משום דאמר בעלתי ולאחר שלשים יום איהו מהימן:

וחליצה משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא. ומדקאמר צריכה גט מכלל דבאין לה גט עסקינן ואמאי קתני רישא כופין לחלוץ ניכפינהו לייבם:

אמר רבי אמי לעולם בשגיטה בידה והכי קאמר צריכה חליצה עם גיטה ואע"פ דקתני אמבקשים קאי וה"ק אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי דאיכא למימר כופין הואיל ומודה אפ"ה אין כופין אלא צריכה חליצה ואי לא בעי למיחלץ לא כייפינן דסמכינן אדיבוריה קמא הואיל ולאחר שלשים יום הוא:

רב אשי אמר לעולם צריכה גט אחר לבד גט הראשון דהתם גט לזיקתו ונפסלה עליו לפיכך לא נכפינן לייבם וכיון דאמר בעלתי צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט והשתא מסתברא אע"פ דקתני וה"ק אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה אפ"ה בעיא גט:

היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי יוציא בגט פי' בקונט' דאאחר שלשים יום קאי וכן נראה דומיא דסיפא דהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אעפ"כ צריכה גט וחליצה והיינו דוקא אחר שלשים דבתוך שלשים משמע ברישא דאינה צריכה גט דקתני כופין אותו שיחלוץ ולא קתני וצריכה גט וה"ה דהך בבא נמי דהיא אומרת נבעלתי אלאחר שלשים יום קאי אבל בתוך שלשים יום צריכה חליצה דאי אתוך שלשים נמי קאי ליתנייה נמי לעיל גבי תוך שלשים שלא נטעה להעמידה דוקא אלאחר ל' כמו סיפא ולפי זה לא יתכן הא דאמר בסמוך וכי מפני שאנו כופין ומבקשים נאסור צרתה ופירש בקונט' וכן ר"ח וכי מפני שאנו כופין בתוך שלשים ומבקשים אחר שלשים נאסרה צרתה ואמאי שריא צרתה בתוך שלשים הא איהי גופה כי אמרה נבעלתי בתוך ל' בעיא חליצה וכ"ש צרתה דלא קים לה בבעילה כמותה שיש לנו לאוסרה בלא חליצה אלא נראה דצרתה לא שריא בסמוך אלא אחר ל' דוקא וכופין היינו כי אמר בעלתי וחזר ואמר לא בעלתי דומיא דסיפא דברייתא אבל כשלא אמר מתחלה בעלתי אלא שניהם מודים מתחלה ועד סוף שלא בעל אפילו אחר ל' לא שריא צרה דהא משמע בסיפא דוקא כשאמר מתחלה בעלתי צריכה גט אבל אם אמר מתחלה לא בעלתי אינה צריכה גט ולא יתכן שתהא מותרת הצרה כששניהם מודים שלא בעל ולהחזיקה כודאי בעולה כיון דאיהי לא בעיא גט ומיהו י"ל דאיהי נמי בעיא גט אפי' שניהם מודים שלא בעל והא דנקט והוא אומר בעלתי וחזר ואמר כו' ה"ה אפי' אמר לא בעלתי בעיא גט אלא לא נקט אמר בתחלה בעלתי אלא לאשמועינן דאפי' הכי כופין אותו לחלוץ ולא כמו שפירש בקונטרס ור"ח דאין כופין ועוד יש לפרש דבסמוך שריא צרתה אפי' תוך שלשים כמו שפירש בקונטרס ור"ח והוא אומר לא בעלתי קאי נמי אתוך שלשים וכן סיפא דהוא אומר בעלתי קיימא נמי אתוך ל' ואפי' שניהם מודים שלא בעל צריכה גט בהדי חליצה אפי' תוך שלשים ולאו דוקא נקט הוא אומר בעלתי כדפי' ורישא דקתני כופין אותו לחלוץ ה"ה דגט נמי בעיא כדקתני בסיפא אלא אכתי לא אתא לאשמועינן תקנתא דגט בהדי חליצה אלא דין כפייה ובקשה דחליצה ומחמת שתי הלשונות שפר"י נראה לאסור הצרה עד לאחר שלשים יום אם לא יודו שניהם שבעל ולהצריך גט לכנוסה אפי' תוך שלשים אפי' שניהם מודים שלא בעל:

אמר ר' אמי לא בעי לאוקומי הך משנה כמשנה אחרונה (לעיל יבמות דף לט:) דמצות חליצה קודמת ולכך כופין לחלוץ דאמתני' קאי ומתניתין דאיירי בדיני ייבום לפי משנה ראשונה קיימא:

אמר רבי אמי צריכה חליצה עם הגט פי' גיטה שהיה כבר ואם תאמר וא"כ מאי הא דקתני ואע"פ שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה אדרבה היא הנותנת דכיון דלא בעל צריכה חליצה ויש לומר דהכי קאמר אע"פ שאמר לא בעלתי צריכה להיות בידה גיטה לראיה כי לא תוכל להנשא על פי חליצה בלבד. ר"י:

השמים ביני לבינך פי' בקונטרס גלוי וידוע לשמים שאין נזקק עמי כשאר בני אדם ולא נהירא דבשלהי נדרים (דף צא.) מפרש בגמרא בהדיא דהיינו שאינו יורה כחץ:

יעשו דרך בקשה פר"ת יתפללו למקום ויתן להם בנים ור"ח פי' יעשה סעודה ויפייסה וכן בירושלמי:

איבעיא להו נטולה אני מן היהודים מהו ליבם פי' בקונטרס מי אסורה ליבם משום נדר זה דמסקה אדעתה דמית בעלה ונפלה קמיה ואסורה לו או לא מסקה אדעתה ולא אסרה נפשה איבם וקשה לר"י על פירושו דפשיטא דאסרה נפשה אכל היהודים ועוד מאי אינו כבעל אינו כשאר אדם מיבעי ליה ועוד מאי קאמר ש"מ כופין כרב והלא היא מותרת לו על כן נראה לו לפרש דמיבעיא ליה אי מסקה אדעתה לאסור נפשה על היבם ומבקשין לחלוץ או שמא לא עשתה כדי לאסור עצמה על יבמה כמו על בעלה וקאמר רב יבם אינו כבעל דלא מסקה אדעתה לאסור עצמה איבמה כמו על בעלה ולכך כופין שיחלוץ לה ושמואל אמר יבם הרי הוא כבעל ומבקשין שיחלוץ דמסקה אדעתה לאסור עצמה על יבמה. כן נראה לי עיקר לפי שטה זו:

בשגיטה יוצא מתחת ידיה כלומר גט סתום והיא אומרת לא נבעלתי ואין גט זה מועיל אלא לפסול זיקתו ולהתירה לשוק. והוא אומר גט גמור הוא שלאחר ביאה. ובשגיטה נמי יוצא עכשיו מתוך ידו לתוך ידה, שאם לא כן לאחר שלשים יום נמי אמאי אין כופין אותו לחלוץ. וכי במקום איסורא לא מוקי איניש נפשיה. והכי איתא בירושלמי (הי"ד) דגרסינן התם ר' חנינא בשם רב והוא שיהא הגט יוצא מתוך ידו לתוך ידה, הוא אומר גט אשה והיא אומרת גט יבמה ודרב אשי נמי הכי, מיפרשא התם גט לזיקתו. כלומר התם כשהגט יוצא מתחת ידה והיא נאמנת לומר לא נבעלתי אינה צריכה אלא חליצה. אבל הכא דבעי גט אחר משום ביאתו, דכיון שאמר בעלתי והוא לאחר שלשים יום שהיא נאמן, אם כן גט הראשון שיוצא עכשיו מתחת ידה אינו מתירה שהרי משויא נפשה חתיכה דאיסורא. ואף על פי שלדברי שניהם דיה בחליצה, כיון שאמר מתחלה בעלתי והמנוה, דהא לאחר שלשים יום היו מטילין אותה לחומרא, ומצרכינן אותה גט משום בעלתי דקאמר וצריכה חליצה משום דשויא נפשה חתיכה דאיסורא. ונראה מדברי רש"י ז"ל (בד"ה רב אשי) שהוא מפרש גט לזיקתו בשכתב לה מפורש גט לזיקתו והוא אומר בעלתי אחר הגט. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דהא לדבריו נמי צריכה חליצה דהא ביאה פסולה היא וצריכה גט וחליצה.

טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה הא דלא אמרינן בתרוייהו יעשו דרך בקשה, היינו טעמא משום דבהשמים ביני לבינך דהיינו שאינו יורה כחץ, אי אפשר לה להביא ראיה, והלכך יעשו דרך בקשה, כלומר יעשה סעודה ויפייס. אבל בטמאה אני לך יכולה היא להביא ראיה. אי נמי התם מוכחה מלתא דמשקרא דאין דרכן של נשים לפרסם כן, ולפיכך חוששין שמא עיניה נתנה באחר. אבל בהשמים ביני לבינך הרי היא באה מחמת טענה דבעיא חוטרא לידא ומרא לקבורה. הרמב"ן ז"ל.

איבעיא להו נטולה אני מן היהודים ליבם מהו פירש רש"י ז"ל מי אסורה ליבם מפני נדר זה או לא, מי אסקא אדעתה דמיית בעל ואף היא נתכוונה לאסרו עליה או לא. ואיכא למידק אם כן היכי אתינן למיפשט ממתניתין אי ס"ד דמסקא אדעתה מבקשים מיבעי ליה, אלא מאי לא מסקא אדעתה כופין אמאי, והא לא מסקא אדעתה והנאת תשמישיה לא אסרה אנפשה ותהא מותרת לו. ותירץ הראב"ד ז"ל (עיין בהשגות הל' אישות פי"ד הט"ז) כופין אותו משום שאר הנאות שאין אדם דר עם האסור לו בכל שאר הנאות חוץ מתשמיש. ויש מי שהקשה עליו (הרמב"ן כאן) דאם כן ליבעי נמי מההיא דבעל אחותה מי מסקא אדעתה דמייתה אחותה. ועוד וכי הנודר מכל הנשים מי שרי באותן שהיו נשואות לבעל בשעת הנדר. ותו למה ליה לאתויי הכא מתניתין דנטולה אני מן היהודים מה ענין הוא אצל אסור הנדר. אלא העיקר כמו שפירש ר"ח ז"ל ליבם מהו מי כופין אותו לחלוץ או לא, רב אמר יבם אינו כבעל וכופין אותו לחלוץ ושמואל אמר הרי הוא כבעל ואין כופין אותו לחלוץ. וכן פירש רבי' אלפסי ז"ל בהלכות. ומיהו אנא תיובתא לא חזינא לפירושו של רש"י ז"ל, משום דאיירי במתניתין ביבמה שאסרה הנאות יבמה עליה בנדר, אייתי נמי מתניתין דנטולה אני מן היהודים שאוסרת נפשה בנדר אכולי עלמא ואפילו אבעלה. ועלה קא מיבעיא להו האי אי אסקא אדעתא הנאת ביאת יבמה או לא. והיינו דלא בעי אי אסירא אבעל אחותה דביבם נמי איירינן. והיינו נמי דלא איבעיא ליה בנודר הנאה מכל הנשים. ותו דאפשר דההיא מיפשט פשיטא להו דאסירא, משום דאפשר דמיית בעל, אי נמי מגרש לה, אבל יבם דלא שריא אלא במיתת אחיו בלא בנים בלבד ולא בגרושין, כולי האי לא מסקא אדעתה. וכענין שאמרו כאן הב"ע באשה שיש לה בנים דכולי האי לא מסקא אדעתא. ואסיקנא דלא מסקא אדעתה כרב ומתניתין דקתני הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין את היבם שיחלוץ לה לא שנא יש לה בנים לא שנא אין לה בנים. וכדברי ר"ח ור' אלפסי ז"ל אף בנטולה אני מן היהודים כן שכופין את היבם וחולץ לה. ולדברי רש"י והראב"ד ז"ל בנטולה אני מן היהודים לא מיבעיא דלא כייפינן ליה ליבם לחלוץ, אלא אדרבה אינה צריכה הפרה דמשרא שריא ליה, וה"ה שמותרת לבעל אחותה שהיתה חיה בשעת נדרה. פרק חרש

אמר רב שגטה יוצא מתחת ידה פרש"י ז"ל דגט יבמים יוצא מתחת ידה והקשו עליו דא"כ הרי אפי' לפי' דבריו שהוא אומר בעלתי אסורה היא לו מדרבנן דקים ליה בלא יבנה ואפי' בסיפא כופי' לחלוץ ועוד היכי קתני כופי' אותו או מבקשים ממנו לחלוץ בלבד הא צריכה גט וחליצה לביאתו גט וחליצה לזיקתו לכ"נ דגט סתם יוצא מתחת ידה והוא טוען כבר בעלתי וגט גמור הוא ואינה צריכה חליצה והיא טוענת גט יבמין הוא וצריכה היא חליצה והיא ודאי נאמנת על עצמה להאסר לשוק בלא חליצה דשויא נפשה חתיכה דאיסורא הילכך כשהוא בתוך ל' יום דמוקים איניש נפשיה היא נאמנת עליו ג"כ לכופו לחלוץ ושלא יעגין אותה אבל כשהוא אחר ל' יום דאיכא חזקה קצת דלא מוקים נפשיה אין כופי' אותו אלא מבקשים ממנו וא"ת כיון דלדבריו כבר נפטרת ממנו מאי איכפת ליה בחליצת' ולמה לא נכוף אותו לחלוץ י"ל מפני שהוא יכול לטעון אעפ"י שנתנו לה גט אינה אסור' בחזרה ואולי תתפייס ותחזור ליה ואינו רוצה לאוסרה עליו בחליצה הא כל היכא שהוא מודה במילתא דאסירה ליה אעפ"י שהוא טוען שאינה צריכה חליצה כופי' אותו לחלוץ ובירושלמי אמ' כעין פירושנו דגרסי' התם ר' חנינא בשם רב והוא שיהא הגט יוצא מתחת ידו לתוך ידה הוא אומר גט אשה והיא אומרת גט יבמה:

מיתבי יבמה שאמרה לאחר ל' יום מבקשים ממנו שיחלוץ הוא אומר לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי הרי זה יוציא בגט הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אעפ"י שחזר ואמ' לא בעלתי צריכה גט וחליצה פי' וכיון דקתני צריכה גט וחליצה אלמא אין גט יוצא מתחת ידה כלל שאלו היה גט סתם יוצא מתחת ידה למה צריכה גט אחר דהא ממה נפשך בחליצ' סגיא לה דלדבריה לא נבעלה כלל ולדבריו שאו' נבעלה הרי אומ' שגרשה בגט היוצא מתחת ידה אבל לא מציא לאותובי מדקתני מציעת' הרי יוציא בגט דהתם איכא למדחי דה"ק יוציא בגט שבידה מכבר אבל הכא דקתני צריכה גט חשיא ולמאי דס"ד השת' הא דקתני אעפ"י שחזר ואמ' לא בעלתי הוא בדוכת' דאעפ"י שחזר ומודה לדבריה שלא נבעלה מעולם ולדבריו דהשתא אינה צריכה שום גט לדברי שניהם כיון דמעיקר' טען שבעל והא צריכה גט בתר דבוריה קמא אזלינן לענין שתהא צריכה גט וכופי' אותו לחלוץ כדבורו אחרון:

רב אשי אמר התם גט לזיקתו הכא גט לביאתו פי' רב אשי להעמיד דברי רב דלעולם כשגט יוצא תחת ידה ובריתא דקתני צריכה גט וחליצה לא דחקינן לומ' דצריכה עם גיטה חליצה קאמ' אלא דלעולם צריכ' גט וחליצה מ"ט דהא איהו מהימן לדידן לאחר ל' יום שבעל ואינה בת חליצה אלא בת גרושי' ואיכא נמי חזקת' דמסייע לה דלא מוקים נפשיה לאחר ל' יום אלא דאיהי משויא נפשה חתיכה דאיסורה דבעיא חליצה ולא סגיא דלא חלצה כיון דקא טענה דההוא גט יבמין הוה וכיון שלפי דבריו בעל וצריכה גט גרושי' אעפ"י שטוען שכבר נתנו לה מ"מ הוא נאמן על הביאה והיא נאמנת שלא נתן לה גט של גרושין וכיון שכן אין לנו לפטרה בלא גט לביאתו נמצ' שלפי טענת כל א' מהם בפני עצמו אינה צריכה גט אבל כשאתה מצרף מה שהוא נאמן עם מה שהוא נאמנת מתוך דבר שביניהם יחד תהא צריכה גט והיינו דאמר רב אשי דהתם גט לזיקתו הוא נדון על כרחו לפי דבריה שנאמנת עליו וכאלו נמצא הגט פסול אלינו ולפי' קתני הכא שהיא צריכה גט לביאתו כיון שהוא נאמן על הביאה:

וא"ת ותהא היא נאמנת לגמרי לומ' שאינה צריכ' גט כלל מגו דאיבעיא שתקה ומחקה גיטה שהיא כתו' סתם ומשתריא בלא שום גט ובלא שום חזקה וי"ל דכיון דאמ' לאחר ל' יום חזקה הוא שבעל והוא טען שבעל אין אומרי' מגו במקום חזקה דכיוצא בזה וכיון שכופי' אותו לחלוץ כופי' אותו גם לתת גט ולא סמכי' על מגו ואעפ"י דכבר איבעי' לן מגו במקום חזקה ולא איפשיטא התם ממונא והכא איסור' ועוד אין כל החזקות שוות ולמאי דתריץ ר' אמי לעיל צריכה חליצה עם גטה קאמר אי ק"ל ואמאי לא תני צריכה חליצה ותו לא י"ל דאתא לאשמועי' דודאי צריכה היא לאותו גט שיוצא מתחת ידה כי נאמן הוא שבעל וצריכה גט לביאתו אלא שהוא נאמן על הגט שבידה שהוא גט גרושי' ומ"מ אם נמצא בו שום פסול שאינו מתירה לשוק ופוסלה עליו כופי' אותו לחזור ולתת לה גט ולהכי קתני צריכ' חליצה עם גטה וקתני אעפ"י שחזר ואמ' לא בעלתי לרבותא דאע"ג דלדברי שניהם דהשתא אינה צריכ' לאותו גט שבידה כיון שכבר אמר בעלתי על דבורי' קמא סמכי' בהא ועדין צריכא לאותו גט שבידה עם החליצה ולמאי דברירנא לא מצטרכין לתרוצי מידי בלישנא דבריתא אלא ה"ק צריכה היא לאותו גט שבידה עם החליצה שעתיד לחלוץ לה:

תנן התם בראשונה היו אומרי' ג' נשים יוצאות ונוטלת כתובה פירשתי בארוכה במקומה בשלהי מ' נדרים בס"ד:

איבעי' להו נטולה אני מן היהודים מהו פרש"י ז"ל אשה שאמרה בפני עדי' בחיי בעלה שהיא נטולה מן היהודי' ומת בעלה ונפלה לפני יבם מהו לאסרה עליו מפני הנדר הראשון מי מסקא אדעתא דנפלה לפני יבם וכללה בנדר אף ליבם והרי הי' אסורה לו או דילמא דהא לא אסקא אדעת' ולא נכלל היבם בנדרה כלל והרי היא מותרת לא בלא שום הפרה ואיפליגו בה רב ושמואל רב אמר יבם אינו כבעל כלו' אינו נבעל שצריך הפרה דבלאו הפרה שריא ליה שלא נכלל היבם בנדרה ושמואל אמר יבם הרי הוא כבעל שצריך הפרה ואינו יכול להפר שאין היבם מיפר בקודמי':

אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתנן הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופי' אותו שיחלוץ לה ואם איתא דמסקא אדעת מבקשי' מבעי ליה וה"פ כוותי' דרב מסתברא שאין אשה שהוא תחת בעלה הנודרת סתם נותנת דעתה על היבם שהרי אפי' כשנדרה ממנו בפי' בחיי בעלה כופי' אותו לחלוץ מפני שאנו אומדי' דעתה שלא נתכוונה לאוסרה עליו מחמת הקפד תשמש וכ"ש כשנדר' סתם שלא ירד' דעתה על יבמה כלל וכ"ת א"כ במתני' דלא אסיק דעתה על תשמיש יבמה למה צריך שנכוף אותו לחלוץ יש לפרש דמ"מ הרי אסרה אותו עלי' בפי' מפני שאר הנאות ואעפ"י שתהא מותרת לו בתשמיש אין אדם דר עם נחש בכפיפה ולפי' כופי' אותו לחלוץ שאין זווגן עול' יפה כן תירץ הראב"ד ז"ל ואינו נכון דמ"מ יהא מייבם משום מצוה ואא"כ יגרש אבל הנכון בעיני דאנן הכי אמרי' דודאי כשנדרה מיבמה בפי' לא סגי שלא אסרתו עליו מ"מ עיקר כוונתה לא הוה בנדר אלא מפני שאר הנאו' ואגב שאר הנאות כללה אף התשמיש ואע"ג דהא מידע ידעא בנפשה דלא אתיא מסתמא לידי תשמיש דלא מסקא דעתה דנפלה קמי יבם מ"מ לא חלק' בנדרה ונדרה על הכל וא"כ היא הנותנת כשאוסרת תשמיש העולם עליה סתם שאין דעתה על יבמה כלל ולא כללתו בנדרה דלא מסקא דעתה שנפלה קמי יבם:

ויש מקשי' עוד לפי פרש"י ז"ל דא"כ ליבעי נמי מה היא בבעל אחות' מי מסקא דעתה דמיתה אחותה ועוד הנודר סתם מכל הנשים מי שרי באותן שהיו נשואות באותו שעה שנדר ובודאי שאין זו דומיא לנודר סתם מכל הנשים דהתם שיש להם התר בין במיתת בעל בין בגרושי' ואפי' יש להם כמה בני' מסיק לי' אדעתי' אבל ביבם דלא משתרי' אלא במיתת בעל וגם שלא יהו לה בנים כלל אפשר דלא מסקא דעתה דנפלה קמי יבם וגם בעל אחותו נמי נהי דלא משתריא ליה בגרושין אלא במיתת אחותה מ"מ הא משתריא ליה במיתתה אעפ"י שיש בנים ועוד דלא מירחק להו לאינשי נשואי בעל אחותה או נשואי אחות אשה לאחר מיתה כדמרחיק לה בדעתייהו נשואי אשת אח ואעפ"י שיש שם מצו' רוב בני אדם מתרחקים מן היבום שהם יראי' שהם יכוונו לשם נוי ודברים אחרים ונמצאו פוגעים בערוה וכדחזי' בזה מעשים בכל יום שהיבום מתרחק לבני אדם ומתרצי' מאה פעמים באחו' אשה לפרנס ביניהם כמו שאו' יוסף הכהן לכי ופרנסי בני אחותך כנ"ל:

זה שהעמדנו משנתנו בשגיטה יוצא מתחת ידה הקשו בגמרא עליה מבריתא ותירצוה אלא שמתוך שהדברים צריכים ביאור אני כותבה דרך פירוש כדי לבור יפה ממנה מה שפסקנו במשנתנו והוא שאמרו יבמה שאמרה תוך שלשים לא נבעלתי בין שהוא אומר בעלתי בין שהוא אומר לא בעלתי כופין אותו לחלוץ כלומר שהיא נאמנת לאחר שלשים יום מבקשין ממנו לחלוץ כלומר אבל לא כופין מפני שהוא נאמן היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי יוציא בגט ודבר זה פירשוהו רוב גאונים לאחר שלשים דהא בתר שמעתא דלאחר שלשים אתיא ובתרה גרירא והיא נאמנת דטפי מתלתין לא מוקים איניש נפשיה ובשנסתרה הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אע"פ שחזר הוא ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה ומדקתני צריכה גט אלמא אין גיטה יוצא מתחת ידה וקשיא למאי דאוקימנה בגט יוצא מתחת ידה ופירשה רב אמי צריכה חליצה עם גיטה היוצא מתחת ידה וזה שהוא אומר אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי לאו אצריכה חליצה קאי דכל שכן שאם לא בעל צריכה חליצה אלא הכי קאמר אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי אין כופין אותו לחלוץ אלא מבקשין דאדבורא קמא סמכינן ורב אשי שתירץ התם גט לזיקתו הכא גט לביאתו אף הוא מעמידה בגט יוצא מתחת ידה אלא שטוענת שאותו גט לא ניתן אלא לזיקתה לפסלה לו ולאחים והוא מצריכה גט אחר מפני שמאחר שהוא חוזר ואומר לא בעלתי יש לדון שזה שאמר בעלתי אחר שנתתי לה הגט הוא אחר שלא פירש אימת בעל וביאה פסולה אינה פוטרת וצריכה גט אחר וחליצה ויש גורסין אע"פ שחזרה ואמרה נבעלתי ומעתה לענין פסק אתה חוזר ודן על עניני השמועה שכל יבמה שאמרה בתוך שלשים לא נבעלתי הן שיודה הן שיכחיש כופין אותו לחלוץ ולאחר שלשים מבקשין על הדרכים האמורים במשנתנו היא אומרת נבעלתי קודם גט זה והוא אומר לא בעלתי כל תוך שלשים צריכה גט אחר וחליצה לאחר שלשים דיה בגט זה היוצא מתחת ידה הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי שכבר ביארנו שבתוך שלשים כופין ולאחר שלשים מבקשין אם חזר הוא והודה שלא בעל בלאחר שלשים צריכה גט אחר וחליצה כרב אשי וזהו שאמרו הנהו שניהם מודים דאתו לקמיה דרבא כלומר שחזר והודה הוא שלא בעל והיה פוטרה בחליצה עד שהשיבוהו מזו והצריכה גט וחליצה וכן אתה דן בכיוצא באלו:

יבמה שכנסה היבם ואמרה היא לא נבעלתי בין בתוך שלשים בין לאחר שלשים אע"פ שלענין היא עצמה נאמנת אם לכופו בתוך שלשים אם לבקש ממנו לאחר שלשים אין צרתה נאסרת בכך אלא מכיון שנסתרה ונתיחדה בעדים חזקתה שנבעלה ונפטרה צרתה והותרה לשוק הואיל והיבם אומר בעלתי:

המשנה העשירית והכונה בה בענין החלק הששי גם כן והוא שאמר הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה אם נתכונה לכן אפילו בחיי בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה אמר הר"ם בכל מה שיאמר כופין ירצה בו ותטול כתובתה ומהעקרים האמתיים אשר נסמוך עליהם שכותבין אגרת מרד על היבמה וכאשר מרדה ובקשה חליצה תצא בלא כתובה הלכה למעשה בכל בתי דיני ישראל ועל העקר הזה נכון בכל ההלכות הנופלות בין היבם והיבמה והוא יכריח שתעמוד בהכרח ואמרו הנה מבקשים ממנו הוא לענין שתטיל כתובתה ואם נתרצה הרי זה טוב ואם לא נכריחהו על החליצה ותצא בלא כתובה כמו שביארנו וזה אמת ותשען עליו:

אמר המאירי הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה שהרי מכל מקום אסורה היא לו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולעגנה מתורת קנס אין לנו שהרי בחיי בעלה נדרה ולא לכונת הפקעת מצות יבום אבל אם נדרה לאחר מיתת בעלה הרי הדבר מוכיח שלא נתכונה אלא להפקיע מצות יבום ואין כופין אלא שמבקשין ואף בנדרה בחיי בעלה כל שהדבר מוכיח לפי מה שנראה לדיינין שלכך נתכונה אין כופין אלא שמבקשין וכבר ביארנו בשם גדולי המחברים שכל שכופין תטול כתובה וכל שמבקשין תצא בלא כתובה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בראשונה היו אומרין שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך ר"ל שנאנסה שאלו ברצון אע"פ שלמשנה ראשונה אסורה על בעלה מכל מקום אינה נוטלת כתובה כדאיתא בהדיא בסוף נדרים צ"א א' אלא שטוענת שנבעלה באונס ובאשת כהן שהאונס אוסרתה ונוטלת כתובה שכל באונס אינה מפסדת כתובה ואע"פ שעד אחד אינו אוסר בלא קנוי וסתירה אלא אם כן נאמן לו כשנים היא נאמנת לאסור לו את עצמה יותר מעד אחד שאלמלא כן לא היתה מבזה את עצמה:

השמים ביני לבינך כלומר שטוענת עליו דבר שאי אפשר להתברר ופירשו בה גדולי הרבנים וגדולי המפרשים שאינו נזקק עמה כלל ואי אפשר להתברר שהרי אסור לו לבעול בפני הבריות וכן לשון תלמוד המערב מוכיח כמו שאמרו שם כמה דשמיא רחיקין מן ארעא ההיא איתתא רחיקתא מבעלה ואף בהגדה אמרו שרה אמנו אמרה לו לאברהם השמים ביני לבינך שנאמר ישפוט ה' ביני ובינך וזו ודאי פירושה שהיה מרוחק ממנה לגמרי שריחקה מחמת הגר ומכל מקום באחרון של נדרים יראה להדיא שפירושו שאינו יורה כחץ ומכיון דאיהי קים לה איהו לא קים ליה היא נאמנת ויתן כתובה וכגון שבאה מחמת טענה כגון שטענה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה הא כל שאינה באה אלא מחמת טענת פריה ורביה אמרינן לה לא מיפקדת ואע"פ שאמרוה כן בהגדה בשרה אמנו וזו ודאי ריחוק גמור היה אין כאן קושיא שדבר זה ר"ל השמים ביני לביניך טענה כללית היא על כל דבר שאינו מתברר על ידי אדם ונאמרת במקום אחד על ענין אחד ובמקום אחר על ענין אחר ובזו מיהא יראה ענינה על שאינו יורה כחץ ומשום דאיהו לא קים ליה ולשון תלמוד המערב הוא מפני שאינה נחשבת לה כביאה כלל אחר שאינו יורה כחץ:

והאומרת נטולה אני מן היהודים כלומר שכבר אסרתי הנאתם עלי וכגון שאמרה הנאת תשמיש כל יהודי עלי או הנאת היהודים עלי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל אם אמרה הנאתה על היהודים אע"פ שחל נדרה על כל שאר יהודים אינו חל על הבעל שהרי משועבדת היא לו ואי אפשר לה להפקיע שעבודה בלשון זה אף על ידי כולל אלא כשאסרה הנאתם על עצמה ומתוך שראינוה אוסרת עליה כל תשמיש ודאי מחמת צער תשמיש הוא והרי זה כאונס ומתוך כך נוטלת כתובה ומכל מקום דוקא מנה מאתים וכל שכן מה שהביאה אבל תוספת לא דאדעתא למיפק לא כתב לה:

תובד"ה היא אומרת נבעלתי כו' דבתוך ל' משמע ברישא דאינה צריכה גט כו' ולא קתני וצריכה גט כו' עכ"ל אבל אי איירי הסיפא בלאחר ל' וצריכה גט לא תקשי להו במציעתא דקתני בלאחר ל' מבקשין הימנו שיחלוץ לה דהיינו ע"כ בהיא אומרת לא נבעלתי והוא אומר בעלתי אמאי לא קתני בה וצריכה גט דאיכא למימר כיון דמבקשין לו שיחלוץ לה לא איצטריך ליה למתני דודאי הוא דצריכה גט דהא מחזקינן לה בנבעלה כיון דאין כופין אותו שיחלוץ ומזה יתיישב מ"ש התוספות לקמן ומיהו י"ל דאיהי נמי בעיא גט אפילו שניהם מודים שלא בעל כו' ולא נקט אמר לא בעלתי בתחלה אלא לאשמועינן דאפ"ה כופין לחלוץ כו' עכ"ל דמי הכריחם השתא לומר דסיפא דברייתא כופין הוא אמאי לא נימא השתא דמבקשין הוא כפרש"י וההיא וכי מפני שאנו כופין מיירי בששניהם מודים שלא בעל ולפי דרכינו ניחא דאי הוה בסיפא מבקשין לא הוה איצטריך למיתני וצריכא גט כמו דלא קתני ליה במציעתא וק"ל:

בפרש"י בד"ה אמר רבי אמי לעולם כו' ואע"ג דקתני אמבקשין כו' עכ"ל ויש להקשות לרבי אמי ע"כ הא דקתני בסיפא דמתניתין ובזמן שהודה אפילו לאחר י"ב חודש כופין כו' ומיירי באמר מתחלה לא בעלתי וא"כ לא שייך למימר ביה שנתן גט לביאתו והדרן קושיין לדוכתין עד שכופין לחלוץ נכפינו לייבם וי"ל דאיידי דקתני ברישא כופין לחלוץ קתני נמי בסיפא כופין לחלוץ:

תוס' בד"ה אבעיא להו נטולה כו' ועוד מאי קאמר ש"מ כופין כרב והלא היא מותרת לו כו' עכ"ל ובספר מלחמות הוסיף בזה ואם מפני שאר הנאותיה שאסורות עליו הרי יכול הוא לומר בעינא דעבידנא מצוה ואח"כ אם לא תמצא פתח לנדרה אוציא אותה בגט והיאך כו' עכ"ל ע"ש:

תוד"ה איבעיא להו נטולה אני וכו' עד ע"כ נראה לפרש וכו' עד או שמא לא עשתה כדי לאסור עצמה על יבמה כמו על בעלה. ר"ל וכופין אותו לחלוץ לה אבל מ"מ אסורה ליבם אע"ג דלא מסקא אדעתא לאסור עצמה איבמה מ"מ בכלל שאר יהודים הוא אלא דלזה מהני מה דלא אסקא אדעתא לאסור איבמה לענין שכופין אותו לחלוץ לה: