דף ביאור
מסכת סוטה דף מ״ו עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוטה דף מ״ו עמוד א׳
מסכת סוטה דף מ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־669 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
והכהנים אומרים כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מי הם נגשים:
ולא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מילתא באנפי נפשה היא שרוח הקודש בישר את ישראל ע"י משה רבינו לכשיעשו כן ונכפר להם הדם:
גמ' עגלה בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה דכל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה הוא דיליף מועגל וכבש בן שנה:
פרה אדומה אין שיעור לשנותיה:
מום פוסל בה דכתיב בפרה אדומה אין בה מום (במדבר יט):
בה מיעוט:
אלא מעתה דכל היכא דכתב בה מיעוטא הוא ולא גמרינן מיניה בקל וחומר:
לא יהו שאר עבודות פוסלות בפרה דהא עול בלבד כתיב בה אלא דגמר לה בק"ו מעגלה דכתיב (דברים כא) אשר לא עובד בה כל עבודות במשמע ואי בה מיעוטא לא נגמר מיניה:
ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sotah 46a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מאירי
פרה אדומה אין רוב שנים פוסלין בה ומ"מ צריך שתהא בת שלש שנים כדי שתהא פרה ולא עגלה ואם היתה זקנה ביותר כשרה אלא שנוהגים היו בה משלש ועד ארבע ולא היו רוצים להמתין לה יותר כדי שלא תפסל וכל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה ויתירה פרה על שאר הקדשים שהעבודה פוסלת בה מה שאין כן בקדשים ולא סוף דבר שעבד בה ממש אלא אפי' עלה עליה עול או שום משאוי אפי' כריכת השקים פסולה ובעגלה ערופה אינה פסולה עד שתמשוך באותו משאוי טפח ממקום למקום שנאמר אשר לא משכה בעול ואע"פ שבפרה לא הוזכרו בה שאר עבודות נאמר בעגלה אשר לא עובד בה ופרה למדה הימנה בגזירה שוה של עול עול ליפסל בכל העבודות כעול ומ"מ נשתנה העול משאר עבודות שהעול פוסל בהן בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ר"ל שאם קשר עליהן עול אע"פ שלא חרש פסולה בפרה מיד ובעגלה במשיכת טפח ולשון תלמוד המערב בזו עול בין לדעת בין שלא לדעת ר"ל שלא כיון לחרוש בה אלא שבאקראי הניחה לשם כגון שהיה נושאה בידו ומניחה שם להקל משאו ושאר עבודות דוקא בשעת עבודה ר"ל שאם הכניסה לדוש אינן פוסלות עד שיתחילו במלאכה וכן בכל העבודות ולשון תלמוד המערב בזה ושאר העבודות לדעת אין שלא לדעת לא ומ"מ כל שפירס עליהן בגד לצרכה כגון מפני הזבובין אינו פוסלה כמו שביארנו במסכת ע"ז:
הקדשים יש בהם שהשנים פוסלין בהן כגון אותם שכתוב בהן בני שנה ויש מהן שאין שנים פוסלין בהן וכלם אין עבודה פוסלת בהן כמו שביארנו ולא סוף דבר עבודת היתר אלא אפי' עבודת איסור כגון שחרש בה בשבת או בשור וחמור ולא סוף דבר בעוד שהיו חולין והוקדשו אלא אפי' עבד בהן משהוקדשו:
זה שביארנו במשיכת עול ששיעור פיסולה בטפח כך למדוה מדכתיב אשר לא משכה בעול כמלא עול לרחבו ומלא עול לרחבו טפח ונפקא מינה למקח וממכר ר"ל שאם מכר לו עול סתם צריך שיהא רחבו טפח:
חלל זה שעורפין עליו את העגלה כל חלל ישראל במשמע אפי' אשה או קטן עבד או שפחה זקן וסריס מנוול ומוכה שחין אפי' טרפה שהרי מ"מ נגזל הוא בקצת חיים שהיה ראוי לעשות בהן הרבה מצות:
Meiri on Sotah 46a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה והכהנים אומרים כו' ולא פירש על מה הם נגשים עכ"ל כצ"ל:
גמ' אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין כי' ליכא לאקשויי כיון דידע הא דרב יהודה דבפרה בעלייה לחוד מפסלה ובעגלה עד שתמשך א"כ היכי בעי למילף שיהא מום פוסל בעגלה מק"ו מפרה הא איכא למפרך מה לפרה שכן מפסלה בעליי' לחוד די"ל דהא כולה קשיא ליה מנלן דשאר עבודות מפסלו כלל בפרה דאימא דלא מפסלו שאר עבודות בפרה ונילף עגלה מק"ו דפרה שיהא פוסל במקום וק"ל:
שם שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה כו' הך סוגיא בעי לשנויי להאי תנא דיליף ליה לקמן שאר עבודות בפרה מגזירה שוה דעול עול אבל לרב יהודה דסבר בפרה עלייה לחוד איפסל בה ודאי דניחא טפי בפשיטות דסבר כהאי תנא דמייתי ליה לקמן מגופה דפרה וק"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 46a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
בן יהוידע
מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבִיא עֶגְלָה בְּנַחַל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּירוֹת, וְיֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת וִיכַפֵּר עַל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת פֵּירוֹת (דברים כא, ד). עיין מהרש"א שפירש הטעם כדי שעל ידי כך יתגלה הרוצח שירך לבב בני האדם ויגידו עליו עיין שם. ונראה לי לכך נקראת עֶגְלָה אותיות 'עין גלה' רוצה לומר עין הרואה או היודע גלה שיגלה הדבר לבית דין להודיע מי הרוצח ולכן מביאים העגלה בנחל כי מספר עֶגְלָה [108] ומספר נַחַל [88] עולה קוץ [196] כי דבר זה יהיה כמו קוץ עוקץ בבשר בני אדם שיבואו ויגידו. או יובן על פי מה שתירגם תרגום יונתן שהתולעים יוצאין מן עגלה והולכין עד הרוצח לעקצו עיין שם, ולכן מספר עגלה ונחל עולה קוץ שתהיה כמו קוץ עוקץ בבשר הרוצח. ונראה לי עֶגְלָה [108] גימטריא גיהנם [108] שאם יעשו העגלה ניצולין מדין גיהנם כמו שאמרו רוח הקודש מבשרת אימתי שתעשו כן נכפר לכם.
Ben Yehoyada on Sotah 46a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף מ״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־669 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 133 מילים
נפתחת ב״וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: ״כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ…״
- קטע 243 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ וִיהֵא מוּם פּוֹסֵל בְּעֶגְלָה מִקַּל וָחוֹמֶר:…״
- קטע 38 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יְהוּ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת…״
- קטע 422 מילים
נפתחת ב״אַלְּמָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ…״
- קטע 510 מילים
נפתחת ב״עֶגְלָה נָמֵי תֵּיתֵי ״עֹל״ ״עֹל״ מִפָּרָה! הָא…״
- קטע 640 מילים
נפתחת ב״בְּעֶגְלָה נָמֵי כְּתִיב ״בָּהּ״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעֶגְלָה שֶׁכֵּן שָׁנִים פּוֹסְלוֹת…״
- קטע 852 מילים
נפתחת ב״וְקָדָשִׁים דְּלָא פָּסְלָה בְּהוּ עֲבוֹדָה מֵהָכָא נָפְקָא?…״
- קטע 926 מילים
נפתחת ב״וְהָא נָמֵי מֵהָכָא נָפְקָא — ״וּמִיַּד בֶּן…״
- קטע 1020 מילים
נפתחת ב״אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא…״
- קטע 1148 מילים
נפתחת ב״גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ…״
- קטע 1221 מילים
נפתחת ב״וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: נֶאֱמַר כָּאן ״עֹל״ וְנֶאֱמַר…״
- קטע 1325 מילים
נפתחת ב״מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא, אִיכָּא…״
- קטע 1425 מילים
נפתחת ב״נֶאֱמַר כָּאן ״עֹל״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֹל״, מָה…״
- קטע 1511 מילים
נפתחת ב״תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵעֶגְלָה, אִיכָּא…״
- קטע 1642 מילים
נפתחת ב״דְּתַנְיָא: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל. שְׁאָר…״
- קטע 1727 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ״ — כָּלַל,…״
- קטע 1847 מילים
נפתחת ב״וְתַנְיָא נָמֵי גַּבֵּי עֶגְלָה כִּי הַאי גַוְונָא:…״
- קטע 1928 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ״ — כָּלַל,…״
- קטע 2036 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, בְּעַי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן:…״
- קטע 2117 מילים
נפתחת ב״וְלֵימָא טֶפַח? הָא קָא מַשְׁמַע לַן שִׁיעוּרָא…״
- קטע 2249 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל, מִפְּנֵי מָה…״
- קטע 2316 מילים
נפתחת ב״וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ אֶל נַחַל אֵיתָן. ״אֵיתָן״ כְּמַשְׁמָעוֹ,…״
לשון המקור
וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: ״כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה׳ וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל״. לֹא הָיוּ צְרִיכִין לוֹמַר ״וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם״, אֶלָּא רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן: אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה — הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם.
גְּמָ׳ וִיהֵא מוּם פּוֹסֵל בְּעֶגְלָה מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה פָּרָה שֶׁאֵין הַשָּׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ, מוּם פּוֹסֵל בָּהּ, עֶגְלָה שֶׁשָּׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא מוּם פּוֹסֵל בָּהּ! שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם״ — בָּהּ מוּם פּוֹסֵל, וְאֵין מוּם פּוֹסֵל בְּעֶגְלָה.
אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יְהוּ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת בָּהּ.
אַלְּמָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ עָלֶיהָ עוּדָּה שֶׁל שַׂקִּין — פְּסוּלָה, וּבְעֶגְלָה עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ! שָׁאנֵי פָּרָה, דְּיָלְפִינַן ״עֹל״ ״עֹל״ מֵעֶגְלָה.
עֶגְלָה נָמֵי תֵּיתֵי ״עֹל״ ״עֹל״ מִפָּרָה! הָא מַיעֵט רַחֲמָנָא ״בָּהּ״.
בְּעֶגְלָה נָמֵי כְּתִיב ״בָּהּ״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי קֳדָשִׁים, דְּלָא פָּסְלָה בְּהוּ עֲבוֹדָה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מֵעֶגְלָה: וּמָה עֶגְלָה שֶׁאֵין מוּם פּוֹסֵל בָּהּ — עֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, קֳדָשִׁים שֶׁמּוּם פּוֹסֵל(ת) בָּהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן?
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעֶגְלָה שֶׁכֵּן שָׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ! אַטּוּ קֳדָשִׁים מִי לֵיכָּא דְּפָסְלִי בְּהוּ שָׁנִים? כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְהָנָךְ קֳדָשִׁים דְּפָסְלִי בְּהוּ שָׁנִים.
וְקָדָשִׁים דְּלָא פָּסְלָה בְּהוּ עֲבוֹדָה מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה׳״, אֵלֶּה אִי אַתָּה מַקְרִיב, אֲבָל אַתָּה מַקְרִיב קֳדָשִׁים שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבוֹדָה! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּעָבַד בָּהֶן עֲבוֹדַת הֶיתֵּר, אֲבָל עֲבוֹדַת אִיסּוּר אֵימָא לִיתַּסְרוּ, צְרִיכָא.
וְהָא נָמֵי מֵהָכָא נָפְקָא — ״וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל אֵלֶּה״, אֵלֶּה אִי אַתָּה מַקְרִיב, אֲבָל אַתָּה מַקְרִיב קֳדָשִׁים שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבוֹדָה!
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּעָבַד בָּהֶן כְּשֶׁהֵן חוּלִּין, אֲבָל עָבַד בָּהֶן כְּשֶׁהֵן קֳדָשִׁים — אֵימָא לִיתַּסְרוּ, צְרִיכָא.
גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ עָלֶיהָ עוּדָּה שֶׁל שַׂקִּין פְּסוּלָה, וּבְעֶגְלָה עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ. מֵיתִיבִי: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה עֶגְלָה שֶׁאֵין מוּם פּוֹסֵל בָּהּ, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת בָּהּ, פָּרָה שֶׁמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ — אֵינוֹ דִּין שֶׁשְּׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלִין בָּהּ?
וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: נֶאֱמַר כָּאן ״עֹל״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֹל״. מָה לְהַלָּן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת בָּהּ — אַף כָּאן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת.
מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעֶגְלָה שֶׁכֵּן שָׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ. אִי נָמֵי: קֳדָשִׁים יוֹכִיחוּ, שֶׁמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן, וְאֵין עֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן.
נֶאֱמַר כָּאן ״עֹל״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֹל״, מָה לְהַלָּן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת — אַף כָּאן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת. וּמִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָה: מָה לְהַלָּן עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ, אַף כָּאן עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ!
תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵעֶגְלָה, אִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מִגּוּפַהּ דְּפָרָה.
דְּתַנְיָא: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל. שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״ מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֹל״ — עוֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה.
וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ״ — כָּלַל, ״עֹל״ — פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט: עוֹל אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! ״אֲשֶׁר״ — רִבּוּיָא הוּא.
וְתַנְיָא נָמֵי גַּבֵּי עֶגְלָה כִּי הַאי גַוְונָא: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל. שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ״ מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֹל״ — עוֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה.
וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ״ — כָּלַל, ״עֹל״ — פָּרַט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט: עוֹל — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! ״אֲשֶׁר״ — רִבּוּיָא הוּא.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, בְּעַי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: מְשִׁיכַת עוֹל בְּכַמָּה? אָמַר לִי: כִּמְלֹא עוֹל. אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְאׇרְכּוֹ אוֹ לְרׇחְבּוֹ? אֲמַר לְהוּ הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מְשִׁיכַת עוֹל לְרׇחְבּוֹ טֶפַח.
וְלֵימָא טֶפַח? הָא קָא מַשְׁמַע לַן שִׁיעוּרָא דְּעוֹל — טֶפַח הָוֵי. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵיא עֶגְלָה בְּנַחַל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּירוֹת, וְיֵעָרֵף בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת, וִיכַפֵּר עַל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ[הוּ] לַעֲשׂוֹת פֵּירוֹת. מַאי פֵּירוֹת? אִילֵימָא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה — אֶלָּא מֵעַתָּה אַזָּקֵן וְאַסָּרִיס הָכִי נָמֵי דְּלָא עָרְפִינַן?! אֶלָּא מִצְוֹת.
וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ אֶל נַחַל אֵיתָן. ״אֵיתָן״ כְּמַשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְאֵיתָן שֶׁהוּא קָשֶׁה — שֶׁנֶּאֱמַר: