דף ביאור

מסכת סוטה דף ל״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ל״ז עמוד ב׳

מסכת סוטה דף ל״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

(זה הפירוש שייך לע"ב) ארבע וארבע ארבע בריתות ללמוד וארבע ללמד הרי שמנה:

שמנה ושמנה הא איכא עוד שמנה לשמור ולעשות:

וכן בסיני כשנאמרו כל המצות למשה נתנו כולן בארור וברוך בכלל ופרט:

וכן בערבות מואב כשאמרה לישראל כדכתיב (דברים א׳:ה׳) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו':

שנאמר אלה דברי הברית וגו' בתר קללות וברכות כתיב מלבד הברית וגו' אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך ברית בחורב דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא דעלה קאי ובה איירי ושמרתם את דברי הברית הזאת לא גרס ליה הכא:

ארבעים ושמנה בריתות לכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני מ"ח הוי:

מוציא הר גריזים לפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה אלא מצות שבפרשה:

ומכניס אהל מועד שלאחר שהוקם המשכן נדבר הקב"ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א׳:א׳):

ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sotah 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

רבי שמעון מוציא הר גריזים הכי מסיים לה בירושלמי וכן היה ר"ש אומר אין לך כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליה תקע"ו בריתות שתים עשרה בברוך ולא ידענא אמאי י"ב ושמא ברית כנגד כל שבט ושבט וי"ב בארור י"ב בכלל וי"ב בפרט הרי מ"ח בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי קצ"ב בריתות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב הרי תקע"ו בריתות:

ונשתלשו בערבות מואב וא"ת מאי איצטריך למימר שלישי דערבות מואב והא לא איירי ר' ישמעאל בערבות מואב כלל יש לומר משום סיפא נקט לה דבעי למימר אין לך כל דבר מצוה ומצוה:

רבי שמעון בן יהודה אומר ירושלמי עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו [אמר ליה] כן אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא אמר לו לא בדבר אחד דילמא בשני דברים בתמיה והכא בשני דברים אנן קיימין אמר ר' תנחומא מכיון דכתיב בסוף אמן כמו שכולו דבר אחד כתיב אשר לא יקים את דברי התורה וכי יש תורה נופלת רבי שמעון בן אליקים אומר זה החזן שהוא עומד רבי שמעון בן חלפתא אמר זה הבית שלמטה דאמר רב הונא בר יהודה בשם שמואל דעל הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים ר' אחא בשם ר' תנחום בר' חייא למד ולימד שמר ועשה והיתה סיפקו בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ר' ירמיה בשם רבי חייא בר' אבא לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה סיפקו בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך דאמר רבי חנא א"ר ירמיה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילן של בעלי תורה שנא' (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח):

אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא כמדומה דהכי בעי למימר דלר"ש בן יהודה קבל עליו כל אחד מישראל לתרי"ג מצות קצ"ח ריבוא ריבואות וח' אלפים ריבואות ותי"ג ריבואות ושבע אלפים ומאתים בריתות לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמשים וחמש מאות בשביל ערבותן אם יעברו עליהן ולרבי אליבא דרבי שמעון ששים ריבוא פעמים ושלשת אלפים ותקנ"ה פעמים חשבון זה בריתות קיבלו עליהן:

ברכה אחת קודמת לקללה ירושלמי יכול משהיו אומרים ברכות היו אומרים קללות תלמוד לומר הברכה והקללה קללה באחת וברכה באחת:

Tosafot on Sotah 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מהרש"א — חידושי הלכות

תוס' בד"ה ר"ש בן יהודה אומר כו' דברים שנכללו ונפרטו שנכללו ולא נפרטו כו' וכ"ה בב' דברים אנן קיימין כו' עכ"ל כצ"ל ופי' דכן הוא המדה דדבר שיצא מן הכלל על הכלל כולו יצא אבל ב' דברים שיצאו מן הכלל ה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וכאן נמי י"א דברים שבארור יצאו מן הכלל ואין ללמוד מהן ומשני כיון דכתיב בסוף ארור אשר לא יקים ה"ל כאילו דבר אחד וק"ל:

בא"ד זה החזן שעומד כו' זה הבית שלמטה כו' קרע יאשיהו ואמר כו' עכ"ל והרמב"ן בפי' החומש גורס זה הב"ד של מטה כו' וע"ש בפירוש ביאור דברי המאמר ועוד נ"ל לפרש זה החזן שעומד היינו החזן הקורא בס"ת שצריך לעמוד בשעת קריאתו וק"ל:

Chidushei Halachot on Sotah 37b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

בן יהוידע

נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה (דברים כח, סט) אלו הם ג' פעמים י"ו ובזה יובן בס"ד וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט, ו) שקראם גוֹי כלומר ג' י"ו שעל ידי קבלת ג' פעמים י"ו בריתות תהיו גוי קדוש. ובזה מובן הטעם שהתורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות כנגד ארבעים ושמונה בריתות (משנה אבות ו, ו) ולכן הצדיקים נקראים אנשי חיל והאשה אשת חיל וכמו שנאמר אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא (משלי לא, י) וישראל עושה חיל מפני שכל מצוה שעושים נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות כמנין חיל [48] ולכן אמר וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב) 'כדכד' [48] גימטריא חיל. נמצא לפי זה בסיני ובערבות מואב שהיו על ידי משה רבינו ע"ה היו ל"ב בריתות וי"ו הנשארים היו על ידי יהושע בהר גריזים ובהר עיבל, והיינו דמשה רבינו ע"ה היה לבן של ישראל לכן היה על ידו מספר ל"ב אבל ביהושע דהיה כפני לבנה לא היה על ידו אלא י"ו ובזה יובן הטעם ראש התורה וסופה 'לב' (דברים לד, יב) להורות כי עד חתימת התורה לא היה אלא רק ל"ב בריתות והשאר נשלמו אחר כך על ידי יהושע.

עָרְבָא וְעָרְבָא דְּעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נמצא לפי זה לדברי רבי מלבד מה שנעשה ערב כל אחד על חבירו בחיוב העקרי שלו עוד נעשה ערב גם בחיוב הערבות של חבירו ולפי זה הם שלשה מיני חיובים על האדם האחד חיוב עצמו בכל המצות והשני במה שנתחייב חבירו מצד חטא עצמו והשלישי מה שנתחייב חבירו מצד הערבות. ונראה לי בס"ד לכן הברכה של ישראל בזכיית התורה היתה משולשת דכתיב לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ (ישעיה נט, כא) האחד בזכות חיוב עקרי שלו וְזַרְעֲךָ בשביל חיוב הערבות וְזֶרַע זַרְעֲךָ בשביל חיוב ערבות של חבירו ולכן נקראת 'אוריין תליתאי' (שבת פח.) ולכן פתח בעשרת הדברות ב'אנכי' ודרשו רבותנו ז"ל (שבת קה.) ראשי תיבות אנא נפשאי כתבית יהבית שכל אחד מישראל גם כן אומר כן אנא נפשאי בעבור חיוב עצמו כתבית בעבור חטא חבירי יהבית בעבור ערבות של חבירי. ולכן ישראל נקראו סגולה דכתיב וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ה) דוגמת הסגו"ל שהוא משולש בשלש נקודות כן כל איש ישראל משולש בשלש מיני חיובים. ובזה יובן שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד (משלי ל, כט) הם שלשה מיני חיובים הנזכר וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת שכל המצות טעונים ארבעה שהם ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת (דברים כז, טו). מקשים גם על זה תיקשי בארור סגי, והלא בא על אשת איש בחנק? ונראה לי בס"ד הכונה שבא על אשה ישראלית פנויה בזנות ומאחר שהיא בנדתה הרי זו בכלל ערוה כנודע וקרי להו נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת כיון שבא עליה בזנות ונתעברה ממנו ובשביל בושה מבני אדם יולדת בסתר ומשלכה בנה הנולד לה ברחובות העובדי כוכבים ודרכם של עובדי כוכבים בראותם כך נוטלין אותו ומגדלים אותו דאין יודעים ממי הוא וגדל ביניהם ויהיה כמותם עובדי עבודה זרה וגם יזדמן אחר כך שיקלה אביו ואמו דאינו מכירם וגם משיג גבול ומשגה עור כאשר יעשו רשעי העובדי כוכבים וגם מטה משפט גר יתום ואלמנה אם יזדמן שישימוהו העובדי כוכבים שופט בארץ וגם אפשר שיזנה וישכב עם אשת אביו ושוכב עם אחותו ועם בהמה כמנהג העובדי כוכבים שאונסים בנות ישראל או ברצון וכן השאר.

Ben Yehoyada on Sotah 37b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

אַרְבַּע, אַרְבַּע וְאַרְבַּע הֲרֵי שְׁמוֹנֶה, שְׁמוֹנֶה וּשְׁמוֹנֶה הֲרֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. וְכֵן בְּסִינַי, וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה וְגוֹ׳, וּכְתִיב: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ׳״. נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה.

קטע 2

רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹצִיא הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, וּמַכְנִיס אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר.

קטע 3

וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.

קטע 4

וְאֵין לָךְ כׇּל דְּבַר מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת.

קטע 5

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

קטע 6

אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין לְךָ כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. נִמְצָא לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.

קטע 7

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: עָרְבָא וְעָרְבָא דְעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

קטע 8

דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת,

קטע 9

״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ׳״, בְּ״אָרוּר״ סַגִּי לֵיהּ? אֶלָּא: זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד בֵּן, וְהָלַךְ לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה. אֲרוּרִין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכָּךְ גָּרְמוּ לוֹ.

קטע 10

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנָתַתָּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה וְגוֹ׳״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וּקְלָלָה עַל הַר עֵיבָל, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים״, וּכְתִיב ״וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל״! אֶלָּא לְהַקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה.

קטע 11

יָכוֹל יִהְיוּ כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּרָכָה״ וּ״קְלָלָה״ — בְּרָכָה אַחַת קוֹדֶמֶת לִקְלָלָה, וְאֵין כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת.

קטע 12

וּלְהַקִּישׁ בְּרָכָה לִקְלָלָה, לוֹמַר לָךְ: מָה קְלָלָה בִּלְוִיִּם, אַף בְּרָכָה בִּלְוִיִּם. וּמָה קְלָלָה בְּקוֹל רָם, אַף בְּרָכָה בְּקוֹל רָם. וּמָה קְלָלָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, אַף בְּרָכָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וּמָה קְלָלָה בִּכְלָל וּפְרָט, אַף בְּרָכָה בִּכְלָל וּפְרָט. וּמָה קְלָלָה — אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים ״אָמֵן״, אַף בְּרָכָה — אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים ״אָמֵן״.

קטע 13

מַתְנִי׳ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד? בַּמְּדִינָה אוֹמֵר אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם

מסכת סוטה דף ל״ז עמוד ב׳

מסכת סוטה דף ל״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור