מסכת נדרים דף פ״ז עמוד א׳

והא גבי קרעים דכתיב על על דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים או שלשה שחייב לקרוע על כל אחד בפני עצמו:

על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' דהיינו פרטא:

ותניא מת אביו וקרע ואח"כ נמצא שהוא בנו שמת ולא אביו יצא ידי קריעה דעל על לאו דוקא הכא נמי אותה לאו דוקא:

כאן בסתם כאן במפרש גבי קריעה שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו אבל במתניתין כגון שהפר בפירוש לשם בתו והלכך כיון דנמצא שאינו כך צריך להפר לשם אשתו שנדרה:

והתניא לא יצא ידיי קריעה וקשיין ברייתא אהדדי:

והתניא דמסייע לרב אשי:

והלכתא תוך כדיי דבור דהחוזר תוך כדי דבור כדבור דמי לכולהו מילי:

חוץ ממגדף מברך את השם:

והא גבי קריעה דכתיב על שאול ועל יהונתן דמיניה שמעינן קריעה על כל מת ומת ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך אמרו שהוא בנו יצא ידי קריעה אף על פי שלא קרע על זה הכי נמי נימא דאותה לאו דוקא ואם הפר לאשתו ונמצאת בתו מופר:

הא בסתם הך קריעה דקרע סתם למי שהוא ומתניתין במפרש שאמר אני מיפר לאשתי:

רב אשי אמר כאן שנמצא שהוא בנו תוך כדי דבור של קריעה דהוי כאילו לא קרע אלא לאחר שמיעה והא דתניא לא יצא ידי קריעה שנמצא לאחר כדי דבור:

והתניא בניחותא:

אמר רבי שמעון בן פזי מהא עיקר ראייתו וק"ק לישנא דוהא תניא דהא לא מייתי מידי אלא ממילתא דרבי שמעון בן פזי:

והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי פירש ה"ר אליעזר לא ידענא מנין לו ופירש דמדרבנן הוא כדי שישיב אדם וישאל בהפסק ממכרו ולא יפסיד וקשה דהא גבי דינין דאורייתא הוא כגון גבי מנחת חיטין מן השעורין וגבי שבועת העדות אמרינן ליה וצ"ל דהוי דאורייתא:

מגדף ועובד עבודת כוכבים אפילו חוזר בו תוך כדי דבור קטלינן ליה ומקדש אשה ואחר כך חוזר בו וכן מגרש ואחר כך מבטל הגט לאו כל כמיניה:

קיים לחצאין קיים דדרשינן בגמרא יקימנו יקים ממנו (הפר ממנו) הפר לחצאין אינו מופר כלל דהפרה במקצת לא הוי הפרה ואע"ג דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו שאני בין הפרה להתרת חכם:

תאנים וענבים אלו שאני טועמת, קיים לתאנים כולו קיים, הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. מסתברא דהיינו מופר כולו קאמר, כלומר לענבים עד שיפר סתם, אי עד שיפר אף לענבים בהדיא, אבל לתאנים שהפר מופר, ודייקינן ליה מדאמרינן בגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי רבי ישמעאל ב"ר יוסי ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים מקיש את הפרה להקמה מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים, דאלמא משמע דמלתא דפשיטא להו לכולהו היא דבהפרה מה שהפר מיהא מופר. ומיהו בתוספתא [כאן פרק ז' הלכה ג'] תניא בהדיא דהפר לתאנים ולא הפר לענבים וחשכה אסור בין בתאנים בין בענבים, דלמא אינו מופר כלל קאמר עד שיפר אף לענבים. ויש לומר לפי דברי התוספתא דהא דאמרינן בגמרא [מה הפרה – לפי השי"מ] מה שהפר מופר, לאו לדברי בר פלוגתייהו קאמרינן, דהא לרבי עקיבא ודאי אינו כן, אלא ודאי מופר כולו, דאלמא לאו לדברי בר פלוגתייהו קא אמרי אלא לדברי עצמן, כלומר כמו שאנו אומרים בהפרה שם הפר הופר אף לגבי הקמה כן, אף על גב דכתיב יקימנו. ויש לנו כיוצא בו בתלמוד דאינו בונה על הודאת בר פלוגתייהו אלא על הסכמת דברי עצמו כלומר כמו שאני אומר בזו כך אני אומר בזו.

הא דתנן תאנה שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים לאו למימרא שהיא צריך הפרה לכל אחד ואחד בפני עצמו אלא הפרה אחת לכולן, וכדתניא בתוספתא [כאן פרק ו' הלכה א'] היו עליה חמשה נדרים הפרה אחת לכולן, אלא לומר לך שאם הפר או קיים אחד מהן יכול הוא להפר או לקיים את השני, וכן מפורש בתוספתא. [שם] תוספתא: היו על אשתו חמשה נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרין. [כאן פרק ז' הלכה ו'] תוספתא אחרת: נדרה אשתו והפר לה וסבור בתו, נדרה בתו והפר [לה – לפי השי"מ] וסבור אשתו נדרה הרי זה יקיים, אם רצה להפר יחזור ויפר. נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה [נדרה – לפי השי"מ] בתו וקיים לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יפר, אם רצה לקיים מקיים, [שם הלכה ז'] נדרה מתאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים וכו', הפר לתאנים ולא הפר לענבים אסורה לאכול בענבים ותאנים, הפר לתאנים וחשכה אסורה לאכול בתאנים וענבים כו'.

גמרא ורמינהו בלא ראות כו'. אדרבי מאיר קא מקשה וארישה [וארישא – לפי השי"מ] דמתניתין דקתני יודע אני [שיש נדרים, אבל איני יודע – לפי השי"מ] שיש מפירין יפר, אלמא מקצת ידיעה אינה ככל ידיעה לכולי עלמא, והכא קא מרבי רבי מאיר סומא, דאלמא לדידיה מקצת ידיעה ככל ידיעה, אבל מסיפא דמתניתין דקתני יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רבי מאיר אומר לא יפר לא קא מקשה לרבי מאיר דרישא ולומר דבסיפא משמע דאית ליה לרבי מאיר דמקצת ידיעה ככל ידיעה, דטעמא דסיפא משום דכיון שהוא יודע שיש מפירין הרי יש כאן שמיעה גמורה, ואף על פי שאינו יודע בזה ממש לית לן בה, דהא מכל מקום יודע הוא בכולה מלתא, כלומר שיש נדרים ויש מפירין.

מתני' אמרה קונם תאנים וענבים שאני אוכלת קיים לתאנים כלו קיים פירוש אפי' לגבי ענבים ושוב אינו יכול להפר והוא שידע בכל הנדר:

הפר לתאנים אינו מופר פירוש אפילו לגבי תאנים עד שיפר אף לענבי לענבים דהפרה גמורה בעינן ובין להפרה בין להקמה רואין הנדר כולו דבר אחד וגבי הקמה דתליא רחמנא בשתיקה הקמה קצת הויא הקמה לכולה אבל גבי הפרה עד שיפר הכל וגבי התרת חכם שהוא עוקר הנדר מעיקרו הוא דאמרינן [דף כה: ודף סו.] נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל לא בהפרת בעל ודכוותה בהיתר נידוי וחרם כדכתיבנא לעיל [בפ"ג] כדתנן בדכותה גבי התפסת אשה בחברתה כדאיתא לעיל [ספ"י]:

אמרה קונם תאנים שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו ב' נדרים פי' ואם קיים אחד מהם לא נתקיים אלא הוא ואם הפר אחד מהם הרי הוא מופר ובגמ' אמרינן זו דברי ר' ישמעאל דס"ל כסיפא דרישא דמתני' דהקמה במקצת הויא הקמה לכולה ואין הפרת מקצת מועיל עד שיפר הכל כאחד ור' עקיבא פליג ואמר דמקשינן הפרה להקמה והפרה במקצת נמי הויא הפרה לכולה והקמה במקצת דהויא הקמה לכולו נפקא לן מדכתיב יקימנו כלומר יקים ממנו דהיינו מקצתו יקימנו כולו ואמרינן אמר רבי חייא בר אבא זו דברי רבי ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים מה הפרה מה שהפר הפר בלחוד ותו לא אף הקמה מה שהקים הקים ותו לא דסבירא להו דבין בהפרה בין בהקמה כי הוי במקצת לההוא מקצת מהני טפי לא מהני והכי מוכח לישנא וי"מ דלא מהני כלל אף למה שהפר או שקיים דסבירא להו בהפרה כר' ישמעאל וסברי דמקשינן הקמה להפרה לחומרא ויש שסבורים דלר' ישמעאל נמי הפר לתאנים מופר לתאנים ומאי דקתני אינו מופר עד שיפר אף לענבים למימרא דאינו מופר הכל אף לענבים עד שיפר בפי' ולא מחוור אלא כדאמרן והלכתא כרבנן:

גמ' תניא חומר בהקם מבהפר וכו' פרשתיו למעלה:

בעי רבא [דף סט.] קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הקמה ראשונה מהו מי חיילא שניה תחתיה או דילמא מעיקרא מעקר בקמייתא ת"ש דאמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו. ואם עברה על נדרה לוקה עד שישאל אף על השניה. והיכא דאמר לה קיים ליכי שעה וכו' כתבתי למעלה במקומו אשר הוזכר בגמרא [דף ע.]:

אף לענין קריעה על המת אין קריעה בטעות כלום אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך ידע שהוא בנו אם ידע בטעותו תוך כדי דבור יצא לאחר כדי דבור לא יצא אמרו לו סתם מת לך מת וכסבור שהוא אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו אפילו לאחר כדי דבור יצא היה לו חולה ונתעלף וכסבור שמת וקרע ונמצא שלא מת בשעת הקריעה אם תוך כדי דבור של קריעה מת יצא ידי קריעה ואם לאחר כדי דבור לא יצא ידי קריעה:

כלל הדברים בכל מקום תוך כדי דבור כדבור חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש שבאלו אין תוך כדי דיבור כדיבור ר"ל שאם גדף וחזר תוך כדי דבור לומר חוזרני בי או השתחוה לע"ז ותוך כדי דבור אמר חוזרני בי אין חזרתו בהם חזרה ונהרג על מה שעשה וכן אם קדש ונתן לה ואמר הרי את מקדשת לי ותוך כדי דבור אמר איני רוצה בכך או שגרשה ונתן לה את גיטה ואמר לה הרי זה גיטיך ותוך כדי דבור אמר איני רוצה בו אין חזרתו חזרה ומקודשת ומגורשת ואף ע"פ שבתלמוד שלנו בפרק יש נוחלין לא הוזכרו בענין זה אלא ע"ז וקדושין מכל מקום מגדף בכלל ע"ז ומגרש בכלל מקדש:

גמרא דמי והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי כצ"ל אף לענבים כצ"ל:

רש"י בד"ה ותניא כו' קריעה דעל על לאו דוקא ה"נ כצ"ל:

בד"ה כאן כו' לשם אשתו שנדרה כצ"ל:

ברא"ש דוקא הס"ד:

בד"ה כאן כו' אביו וקרע לאו כצ"ל קמייתא הס"ד:

בד"ה רב אשי כו' דבורו והא כצ"ל:

בא"ד דבור וגבי כצ"ל:

בא"ד בנו בתוך כצ"ל דבור הס"ד ואחר כך מ"ה מגדף ועע"ז אפילו חוזר בו תוך כדי דבור קטלי' ליה כצ"ל ביה הס"ד ואחר כך מה"ד קיים לתאנים כצ"ל לעיל הס"ד:

על שאול ועל יהונתן בנו ואף על פי דהתם מיירי בקינה הוא הדין קריעה מה שעושין על מת הרי גילה לנו שצריך לקרוע לשם מת. הרא"ם ז"ל. וז"ל שטה: על שאול ועל יהונתן וכו' בדוד ואנשיו כתיב שקרעו בגדיהם על מלחמת גלבוע ומשם למדנו חיוב קריעה על מת. עד כאן.

ותניא מת אביו וקרע וכו' וי"ל אביו ובנו חולים או היו בסכנה שנפל הבית יצא ידי הקריעה אלמא לא צריך על ממש וכן לא היה צריך אותה ממש. הרא"ם ז"ל.

לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש מתניתין במפרש שאמרו לו נדרה אשתך ואמר בשעת ההפרה לאשתי אני מפר כי האי גוונא לא מהני ההפרה לבתו. ובריתא דקתני יצא ידי קריעה כגון שקרע סתם כי היה מסופק לו אם הוא אביו או בנו ואף על פי שאמרו לו דאביו מת הוא לא סמך עליהם וגבי נדרים נמי אם היה מסופק בלבו מי נדרה אף על פי שאמרו לו דאשתו היא ואחר כך נמצאת בתו הפרתו הפרה כי לא היה מסכים דעתו לגמרי על אמירתם. והתניא בניחותא וסייעתא היא. ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא שיש חלוק בין בסתם בין במפרש מדקאמר ברישא לא יצא והכא יצא. ועוד מדקאמר בברייתא זו לא יצא ובברייתא דלעיל יצא על כרחין ההיא דלעיל בסתם איירי דאם לא כן קשיין ברייתות אהדדי. הרי"ץ ז"ל. ובשטה כתוב כאן בסתם כאן במפרש מתניתין במפרש שאמר מופר לך בתי ובריתא בסתם שלא אמר בשעת קריעה על בני אני קורע. והא דקתני אמרו לו מת אביו כגון שהיה שם בנו כשם אביו שניהם נקראים שמעון ואמרו לו מת שמעון ורצו לבשרו על בנו שמת וטעה כסבור שבשרוהו על אביו וקרע סתם יצא ידי קריעה. אבל אם בפירוש הזכירו לו אביו וקרע מסתמא על מה שאמרו לו קרע ואין לך מפרש גדול מזה. והתניא בניחותא ראיה לדבר שצריך לחלק בין סתם למפרש דאי לאו הכי קשין מתני' אהדדי דקתני לא יצא ידי קריעה. ע"א מתניתין בסתם שלא פירש בשעת הפרה דעתי להפר על כל מי שנדר או אשתי או בתי אלא סתם הפר. ברייתא במפרש שפירש בשעת קריעה הריני קורע על כל מי שמת או אב או בן אף על פי שלא נתברר לו בשעת קריעה יצא ידי קריעה. עד כאן.

כאן בתוך כדי דיבור וכו' ברייתא שנודע לו מי שמת סמוך לקריעה בתוך כדי דיבור. במרובה אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוי חד כדי שאלת תלמיד לרב ואחד כדי שאלת רב לתלמיד. רב לתלמיד דברי הכל תלמיד לרב פלוגתא. שטה.

כאן בתוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור ברייתא ראשונה דקאמר יצא כדי קריעה כגון שאמרו לו שהוא בנו בתוך כדי דבור ומתניתין שאמרו לו שהוא בתו אחר כדי דיבור. והביא רב אשי סיעתא לדבריו מן הברייתא. ואיפסיקא הלכתא בהדיא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ משלשה הנזכרים. ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב פרק י"ב דנדרים כתירוץ הראשון והניח דברי רב אשי ולא הזכירם שם כלל. ואם נאמר כי דעתו היא שרב אשי לא בא לסתור תירוץ הראשון דודאי שפיר מתרצא מתניתין כדאוקימנא לה במפרש והוא לא בא אלא לתרץ ברייתות אהדדי כדמשמע מתוך מקצת גרסאות שלנו מכל מקום מאחר דאפסיקא הלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי ממילא שמעינן נמי דמתני' הכי מתוקמא ואמאי לא הזכירו. ואפשר כי מאחר שדין זה לא נאמר בתירוץ המשנה ממש לא רצה להזכירה אף על פי שהדין דין אמת התירוץ המוזכר בגמרא. ובפרק שני מהלכות שבועות הביא דין תוך כדי דיבור סתם ומשם יש לנו ללמוד לכל הדברים הצריכים. הרי"ץ ז"ל.

והתניא בניחותא גרסינן. ואמר רבי שמעון בן פזי וכו' שראייתו אינו אלא מפירושו של רבי שמעון בן פזי. אך יש לתמוה שלא היה לו לומר והתניא אלא אמר רבי שמעון שמן הברייתא לא שמעינן כלום. לפיכך יש לפרש ענין אחר והתניא בלשון קשיא דקתני לא יצא ידי חובתו ולא קמיפלגי מידי ומשני אמר רבי שמעון וכו' ולא גרסינן אלא אמר רבי שמעון וכו' והלכתא תוך כדי דיבור וכו' לא ידענא מניין וכו' ובעניותינו יש לומר תקנת חכמים היא כדי שישיב אדם וישאל בשלום חבירו בהפסק ממכרו ולא יפסיד דבר בהפסק שאלת שלמא. ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה דחשבינן ליה מיגדר מילתא דאמרינן ביבמות בהאשה רבה דבמקום מיגדר מילתא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו במקום שאינו שב ואל תעשה חוץ ממגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש דבאלו ארבעה לא רצו לתקן ולעקור דברי תורה שנראה להם שקלקול העולם הוא להעביר קדושין והקדשות ולבטל גרושין ומגדף ועובד עבודה זרה עבירתם חמורה ולא רצו לפוטרו בחוזרו בתוך כדי דיבור. וראיה לדבר קצת דמשום תיקון שאלת שלום תיקנו לחזור בתוך כדי דיבור דאמרינן בנזיר בריש פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע כמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום רב לתלמיד. אמר ליה לא יהיב מר רווחא לתלמידא פירוש (למה) אמר המגיה עיין שם בגמרא ולפי גירסת השטה נראה לי דצריך לומר: למה לא תאמר כדי שאלת שלום תלמיד לרב כדי שיהא ריוח לתלמיד לשאל בשלום רבו ולא יפסיד בהפסקו. שטה.

והלכתא תון כדי דיבור וכו' לענין משא ומתן ונדרים ותנאי חוץ ממגדף השם והתרו בו קודם וכן התרו בעובד עבודה זרה ולאחר המעשה חוזרין בהן. תימא למה לא יהיה הדין כמחלל שבת ושוכב עם הערוה. וי"ל דלא קאמר אלא (כדיבור) כגון מגדף וכן עובד עבודה זרה מקבלו עליו באלוה אין מועיל לו לחזור בתוך כדי דיבור לינצל ממיתה וכן במקדש אשה אינו מועיל לעשותה פנויה אם חוזר בתוך כדי דיבור וכן נתן גט וחזר בו בתוך כדי דיבור אינה חזרה ואם קדשה אחר מקודשת. הרא"ם ז"ל. מדקאמר מגרף ועובד עבודה זרה אלמא קסבר מגדף היינו מברך את השם ולא עובד עבודה זרה ופלוגתא היא בכריתות פ"א ביש נוחלין אינו שונה כי אם שלשה. ושמא טעו הסופרים. שטה.

מתניתין קיים לתאנים כולו קיים והוא הדין כי קיים לענבים כולו קיים הפר לתאנים אין מופר כלל עד שיפר אף לענבים והוא הדין כי הפר לענבים. פירוש. תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים בהדיא אבל לתאנים שהפר מופר. ודייקינן לה מדאמרינן בגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי רבי ישמעאל בר' יוסי ורבי עקיבא אבל חכמים אומרים מקיש הפרה להקמה מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים דאלמא משמע דמלתא דפשיטא להו לכלהו היא דבהפרה מה שהפר מיהא מופר. ומיהו בתוספתא תניא בהדיא דהפר לתאנים ולא הפר לענבים וחשכה אסור בין בתאנים בין בענבים דאלמא אינו מופר כלל קאמר עד שיפר אף לענבים. וי"ל לפי דברי התוספתא דהא דאמרינן בגמרא מה הפרה מה שהפר מופר לאו לדברי בר פלוגתיהו קאמרי אלא לדברי עצמן כלומר כמו שאנו אומרים בהפרה שמה שהופר הופר אף לגבי הקמה כן אף על גב דכתיב יקימנו. ויש לנו כיוצא בו בתלמוד ראינו בונה על הודאת בר פלוגתיה אלא על הסכמת דברי עצמו כלומר כמו שאני אומר בזו כך אני אומר בזו (אמר המגיה עיין בחדושי הרשב"א כאן). תוספתא היו על אשתו חמשה נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרין. תוספתא אחרת נדרה אשתו והפר לה וסבור בתו נדרה בתו והפר לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יקיים אם רצה להפר יחזור ויפר. נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה נדרה בתו וקיים לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יפר אם רצה להקים מקיים. נדרה מתאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים וכו' הפר לתאנים ולא הפר לענבים אסורה לאכול בענבים ותאנים הפר לתאנים וחשכה אסורה לאכול בתאנים וענבים וכו'. הרשב"א ז"ל.