מסכת נדרים דף ע״ח עמוד א׳

זה הדבר אשר צוה ה' דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:

ת"ל זה הדבר ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:

אף בפרשת נדירים כו' ולקמן מפרש למאי הלכתא:

להכשיר ג' הדיוטות בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:

והא ראשי המטות כתיב בהפרת נדרים דמשמע מומחין:

[ביחיד מומחה] להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:

ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא דהא אקשינן להו להפרת נדרים:

לומר שיש שאלה בהקדש דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:

מה בשחוטי חוץ כו' לקמי׳ מפ' לה:

להכשיר ג׳ הדיוטי' דחד ליכא למימר מדאצטריך קרא ראשי מטות ליחיד מומחה מכלל דהדיוטו׳ לא סגי בחד ומדאפיק לחד אוקמי׳ אתלתא כמו דין דבעי׳ שלשה:

לומ׳ שיש שאלה בהקדש שאם שחט קדשי׳ בחוץ ונשאל אהקדש מפטר מקרבן וכרת:

ולב״ש דאמרי אין שאלה בהקדש דאמרי בנזיר (ל:) דהקדש טעות הקדש. [וממילא] דאין שאלה דשאלה דנדר משוס דמשווי לנדר נדר טעות:

זה הדנר דנדרי כיון דלא גמרי ג״ש למאי הלכתא:

חכם מתיר וכו' ולר״י דלעיל (נדרים עז:) דכי נמי דרשי׳ ביה הך דרי׳ מיניה ג״ש דהוי מופנה מצד אחד גבי שחוטי חוץ:

הא כתי׳ שבת תחלת מועדות פ׳ פנחס (במדבר כח):

והא מסיטרא כתי׳ בתר פרש׳ [המועדות בראשי] המטות:

הא דאמרינן הכא ד שלש הדיוטות מתירין את הנדר לאו כל הדיוטות כמות שהן, אלא שיודעין לפתוח ויודעין בטוב נדרים הא שאר הדיוטות לא. והכין איתא בירושלמי דגרסי התם [כאן פרק עשירי הלכה ח'] ר' זעירא ר' יהודה ר' ירמיה בר אחא בשם שמואל, שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן.

זה הדבר בפרשת נדרים למאי הלכתא, לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר כו'. ואם תאמר ולדידן דגמרינן גזירה שוה הא איצטריך נמי להכי, ואם כן היכי דרשינן מינה גזירה שוה, יש לומר משום דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה, והוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין.

מועד ה' צריכין מומחה כלומר סמוך כמשה ואהרן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם ככם, ואין הפרת נדרים צריכין מומחה, אפילו בית דין של הדיוטות.

והא ראשי המטת כתיב כלומר דאלמא אף נדרים צריכין מומחה כמועדים. אמר רב חסדא ביחיד מומחה, כלומר אין, ודאי, ודוקא בשאינו אלא יחיד, ומינה דבהדיוטות בעינן שלשה, דכיון דאפקינהו מדכתיב ראשי המטות, לומר דאי יחיד הוא להוי מומחה, הלכך אוקמינן אתלתא כעין בית דין. ומסתברא לי דמהא שמעיניען דיחיד מומחה דמפר את הנדר, היינו מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה', וזה שלא כדברי הרמב"ם [הפלאה הלכות נדרים פרק ד' הלכה ה'], שהוא ז"ל סבור דכל מומחה שהוא בקי מיר יחיד, ומכאן נראה לי תשובתו. וכן היא בירושלמי מפורשת דגרסינן התם בפרקין [כאן פרק עשירי הלכה ח'] דהכא, מהו למנות זקנים לדברים יחידים, נשמעינה מן הדא רב ממתניתין רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא קומי בריה מומחי בכורות, איניט מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בר בון כוליה יהיב לדון יחידי להתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעיא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא עד כאן, והיינו דאמריניען לעיל דרב התיר יחידי.

קיים בלבו פי' בלבו ממש בלא שום תנועת שפתים קיים. הפר בלבו אינו מופר עד שיוציא בשפתיו. קיים אין יכול להפר פי' אא"כ נשאל על הקמתו בו ביום. הפר אין יכול לקיים פי' לעולם ואפילו בשאלה וחומר בהפר כדר' יוחנן דאמר נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר:

כתב רבינו ז"ל והיכא דנדרה איתתא מן מידי ואתיא חברתה ואתפיסה בנדרה כגון דאמרה ואני ואתא בעל או אב והפר לה היא שריא וחברתה אסירא אע"ג דאתפיסה בה משא"כ בחנם. פי' דכי שרייה חכם לקמייתא אשתרייא אידך מ"ט חכם מעקר עקר ליה לנדר מעיקרו וכאילו לא נדרה דמי וכי בטל נדר מעיקריה בטלה לה התפסה:

כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה חייב כרת דכתיב בפרשת אחרי מות ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' דם יחשב וכו' ונכרתה וכו' והכל חייבין בכך כהנים וישראלים ואע"פ שכתוב בה איש איש מבית ישראל הרי כתוב בה אהרן ובניו וכל ישראל וכמו שאמר בראש הפרשה דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל ישראל ואמרת אליהם זה הדבר וכו' ובפרשת נדרים לא נכתב אהרן ובניו וכל ישראל אלא ראשי המטות שהוא הוראה למומחין ובסוגיא זו למדו מגזירה שוה דזה הדבר וכו' ליתן ראשי המטות בשחוטי חוץ ואהרן ובניו וכל ישראל בנדרים:

ומה שיצא לנו בנתינת ראשי המטות לשחוטי חוץ הוא לומר שיש שאלה להקדש על ידי חכם ולא בהקדש טעות שהרי הקדש טעות כגון שאמר שור שחור שיצא ראשון מביתי הקדש ויצא לבן והוא סבור שלבן הקדיש אינו הקדש כלל אבל הקדש שאינו טעות אם נשאל עליו לחכם עד שמצא בו פתח שעושהו כעין טעות הרי זה יכול לישאל עליו והרי הוא חולין וכן בכל דבר הקדוש במוצא שפתיו של זה הנשאל כגון תרומות ומעשרות כל זמן שהן עדיין בידו ר"ל שלא ניתנו לכהן או ללוי או לגזבר ומעתה אם שחט קדשים בחוץ ומתחייב בהן כרת ילך אצל חכם ומתירו ולא בחרטה בלבד אלא עד שימצא לו פתח שיוכל לעקור בה הנדר מעיקרו ולעשותו כהקדש טעות ואם לא מצא חייב כרת ואע"פ שהשוחט בחוץ חייב כרת המולק בחוץ מיהא פטור כמו שיתבאר במקומו:

ומה שיצא לנו בנתינת כל ישראל בנדרים ללמד שלא סוף דבר שהנדר ניתר על ידי מומחין אלא אף על ידי שלשה הדיוטות שהן כעין בית דין ובלבד ביודעין בטיב הנדרים עד שיהיו יודעים לכוין בפתחים כמו שביארנו במסכתא זו ואחר שלמדנו היתר נדרים בשלשה הדיוטות על כל פנים ראשי המטות האמור שם ענינו שביחיד מומחה הם ניתרים ומכל מקום יש מפרשים דוקא מומחה הסמוך בארץ ישראל וממה שאמרו למטה מועדי ה' צריכין מומחה ר"ל סמוך כמשה ואהרן דכתיב החדש הזה לכם ככם ואין הפרת נדרים צריכין מומחה והקשה והא ראשי המטות כתיב לומר שיחיד מומחה מתיר אלמא דוקא מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה' ומכאן נראה שאין שום חכם סומך עכשיו להתיר ביחידי ואף בתלמוד המערב שבפרק זה יאמר יראה כן שאמר רב מנייה ר' להתיר נדרים ולראות כתמים מן דדמך ר' בעא רב לבריה מומי בכורות אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ר' יוסי אמר כולא יהב ליה לדין יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי מן דדמך בעא לבריה מומין שבסתר ואמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ומכל מקום גדולי המחברים מתירין בכל יחיד מומחה בעצמו ובעל הוראה מתיר ביחיד:

רש"י הברייתא נאמר הד"א נדרים הס"ד:

ברא"ש חוץ הס"ד:

ר"ן בד"ה נאמר כו' בשהן מתירין כצ"ל מתירין הס"ד לא הס"ד ב"ד הס"ד מעיקרו הס"ד המטות הס"ד ואחר כך מ"ה זה הדבר לב"ש והשאר נמחק ולמדין הס"ד סגי הס"ד:

נאמר כאן זה הדבר והוי מיותר לדרשא דכיון דכתב בסוף הפרשה אלא החקים אשר צוה כו'. לא היה צריך לכתוב זה הדבר. הרי"ץ ז"ל.

למאי הלכתא בנדרים להכשיר שלשה הדיוטות משום דהוה כדין ודין בשלשה מפקינן בסנהדרין מקרא אהרן חד ובניו תרי ובני ישראל תלת. ואינו דבניו ובני ישראל תרי תרי משמע דפחות שבלשון רבים שנים. הרא"ם ז"ל. והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: להכשיר שלשה הדיוטות אצטריך לאשמועינן דחשבינן כאלו כתב אהרן ובניו כל ישראל ודריש להו לשלשה משלשה תיבות שהן אהרן ובניו וישראל. או אפשר דדריש ליה מאהרן ובניו שהם שלשה בני אדם דבני אהרן שנים היו אלעזר ואיתמר ומישראל דריש הדיוטות. עד כאן.

ואיתימא רבי יוחנן ביחיד מומחה להכשיר יחיד מומחה ואף על גב דכתיב ראשי דמשמע שנים ראשי דעלמא קאמר דהא כתיב לא יחל דברו לשון יחיד דמשמע אבל אחר מיחל לו דדומיא דידיה דיחיד משמע קרא דמיחל. הרא"ם ז"ל.

ולבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש ביש נוחלין מסיימנין עלה דתנן הקדש טעות בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש בנזיר תנן לה. ותימה לי שנראה דהתם מסקינן דבית שמאי דאית להו הקדש טעות אינו הקדש וצ"ע. הרא"ם ז"ל.