דף ביאור
מסכת נדרים דף ז׳ עמוד א׳פרק 1 כל כנויי
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדרים דף ז׳ עמוד א׳
מסכת נדרים דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 10 קטעים ממוספרים, כ־256 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
״מֵעִמָּךְ״, זֶה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
יֵשׁ יָד לִצְדָקָה, אוֹ אֵין יָד לִצְדָקָה? הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר: ״הָדֵין זוּזָא לִצְדָקָה, וְהָדֵין נָמֵי״ — הָהוּא צְדָקָה עַצְמָהּ הִיא! אֶלָּא כְּגוֹן דְּאָמַר ״הָדֵין״ וְלָא אָמַר ״נָמֵי״, מַאי? ״הָדֵין נָמֵי צְדָקָה״ קָאָמַר, אוֹ דִּלְמָא [מַאי] ״וְהָדֵין״ (נָמֵי) — לְנַפְקוּתָא בְּעָלְמָא קָאָמַר, וְדִבּוּרָא הוּא דְּלָא אַסְּקֵיהּ.
מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לְקׇרְבָּנוֹת, דִּכְתִיב: ״בְּפִיךְ״ — זוֹ צְדָקָה. מָה קׇרְבָּנוֹת יֵשׁ לָהֶן יָד, אַף צְדָקָה יֵשׁ לָהּ יָד. אוֹ דִלְמָא לְ״בַל תְּאַחֵר״ הוּא דְּאִיתַּקַּשׁ?
יֵשׁ יָד לְהֶפְקֵר, אוֹ דִלְמָא אֵין יָד לְהֶפְקֵר? הַיְינוּ צְדָקָה!
אִם תִּמְצָא לוֹמַר קָאָמַר. אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ יָד לִצְדָקָה, דְּאֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה. הֶפְקֵר מִי אָמְרִינַן הַיְינוּ צְדָקָה, אוֹ דִּלְמָא שָׁאנֵי צְדָקָה, דִּצְדָקָה לָא חַזְיָא אֶלָּא לַעֲנִיִּים, אֲבָל הֶפְקֵר בֵּין לַעֲנִיִּים בֵּין לַעֲשִׁירִים?
בָּעֵי רָבִינָא: יֵשׁ יָד לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹ לָא? הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דַּאֲמַר ״הָדֵין בֵּיתָא לֶיהֱוֵי בֵּית הַכִּסֵּא, וְהָדֵין נָמֵי״, הַהוּא בֵּית הַכִּסֵּא נָמֵי הָוֵה! אֶלָּא כְּגוֹן דְּאָמַר ״וְהָדֵין״ וְלָא אָמַר ״נָמֵי״. מַאי ״הָדֵין״ דְּאָמַר — ״וְהָדֵין נָמֵי בֵּית הַכִּסֵּא״, אוֹ דִלְמָא מַאי ״וְהָדֵין״ — לְתַשְׁמִישָׁא בְּעָלְמָא קָאָמַר.
מִכְּלָל דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרָבִינָא דְּיֵשׁ זִימּוּן לְבֵית הַכִּסֵּא? וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבִינָא: הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא מַהוּ? הִזְמִינוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ מַהוּ? זִימּוּן מוֹעִיל, אוֹ אֵין זִימּוּן מוֹעִיל?
רָבִינָא חֲדָא מִגּוֹ חֲדָא קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: זִימּוּן מוֹעִיל אוֹ אֵין זִימּוּן מוֹעִיל. אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ זִימּוּן: יֵשׁ יָד אוֹ אֵין יָד תִּיבְּעֵי לֵיהּ.
מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְעִנְיַן מַלְקוֹת שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. דְּאִם כֵּן, נִיתְנֵי ״רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר״.
אָמַר רַב פָּפָּא: בִּ״נְדִינָא מִינָּךְ״ — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר. ״מְשַׁמַּתְנָא מִינָּךְ״ — לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי. בְּמַאי פְּלִיגִי —