מסכת נזיר דף ס״ד עמוד ב׳

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שנטמאו בטומאת מת והוזה עליהן בג' ובשביעי והלכו בקבר התהום בשביעי שלהן ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות טהרה:

טהורים ואע"ג דנטמאו בשביעי שלהן דלא אלימא הך טומאת התהום למיסתר הואיל וכבר עבר ונטהר לכשנטמא בטומאת התהום:

מתיב רבא ירד לטבול וליטהר מטומאת המת ונמצא מת משוקע בקרקע המערה טמא שחזקת טמא טמא והכא נמי כיון דהוי בחזקת טמא בשביעי שלו כשנטמא בקבר התהום לפי שעדיין לא גילח תגלחת טומאה דנזירות ולא העריב שמשו דתגלחת לאחר ביאת מים הוא כדאמרי' לעיל בפרק [ג' מינין] (נזיר דף מד:) לוקמיניה נמי על חזקתו ולהוי טמא:

אמר ליה מודינא לך בנזיר דכיון דנטמא ביום שביעי שלו קודם תגלחת דטמא ואפי' כי לא נודע לו עד לאחר גילוח דטהרה משום דמחוסר תגלחת טומאה כי נטמא בקבר התהום:

דלא מחוסר ולא כלום והוי בחזקת טהור כי נטמא בקבר התהום ומספיקא לא מחתינן ליה טומאה כדתנן שחזקת טהור טהור:

א"ל עושה פסח נמי ביום ז' שלו קא מחוסר הערב שמש וקאמר דחזקת טמא טמא:

ממילא ערבא וכלא מחוסר ולא כלום דמי:

ואף אביי הדר ביה דאמר הערב שמש לאו חסרון הוא דשימשא ממילא ערבא:

נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהן טהורים מאי טעמא לא אלימא טומאת התהום למיסתר מתיב רבא ירד ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא - אלמא היכא דאתחזק בטומאתו לא מטהרינן בטומאת התהום:

אמר ליה מודינא לך בנזיר דמחוסר תגלחת פי' תגלחת טומאה ומתני' איירי הכא דמחוסר תגלחת שהרי אף טבילה הוא מחוסר שהרי הוא ירד לטבול וכ"ש תגלחת שאחריה ורב המנונא מיירי בשביעי אחר שגילח דנהי דמחוסר הערב שמש בהאי לא קרינן ליה בחזקת טמא כדמפרש ואזיל א"ל אף אנא מודינא לך בנזיר ועושה פסח דלא מחוסר ולא כלום כלומר ואחר שטבל ואחר שגילח אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש א"ל שמשא ממילא ערבא ואף אביי הדר ביה והודה דשימשא ממילא ערבא ולא חשיב חסרון:

דתניא יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא האי יום מלאת לאו דוקא אלא כלומר חזרה וילדה יום פ"א תביא ב' קרבנות תוך מלאת שחזרה וילדה שנית תוך ימי לידה ראשונה לא תביא רק קרבן א' יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה של אחר מלאת כגון שילדה בשניה ביום ס"ד ללידה ראשונה וחזרה וילדה ביום ס"ד ללידה שניה שהיא תוך מלאת של לידה שניה ולאחר מלאת של לידה ראשונה ת"ל ביום מלאת דכל תוך מלאת בין ללידה שניה הנפטרת בקרבן של ראשונה אינה מביאה אלא קרבן אחד ואמר רב כהנא היינו טעמא דמחסרא קרבן כלומר משום הכי מיפטרא בקרבן אחד לפי שמחוסרת קרבן של לידה ולא יצא עליה שעה שראויה להביא קרבן של לידה ראשונה דבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה והואיל וילדה שנית לא תוכל להביא קרבן של ראשונה עד מלאת לידה שניה והואיל ולא הספיקה למלאות לידה שניה עד שילדה שלישית ולכך דין הוא שתיפטר היא בקרבן אחד:

התם נמי מחוסר הערב שמש כמו והוינן בה התם בלידה שלאחר מלאת אמאי תביא קרבן ללידה שניה הא מחסרא הערב שמש כלומר מי לא עסקינן באשה שלא טבלה לסוף שבועיים כל עיקר הרי אף לאחר שמונים אינה ראויה להביא קרבן לידה ראשונה ואפ"ה מביאה קרבן על לידה שלאחר מלאת:

אמר אביי שימשא ממילא ערבא כלומר לא מיבעיא חסרון הטבילה שאינו חשוב חסרון שהרי מקוה לפניו ובידו ליטבול אלא אף הערב שמש שאינו בידו לא קחשיב חסרון דשימשא ממילא ערבא ואית דמפרשי האי דמיחסרא הערב שמש מטבילה דרבנן בסוף [פ"א] כדאמר בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כא.) ולא נהירא חדא דמדאורייתא אמרי' ותו הא לא בעי הערב שמש דקתני התם דמחוסר כיפורים צריך טבילה לקודש והתם דייק טבילה אין הערב שמש לא אמילי אחרינא:

בתחלה שלא נודע לו כי קבור שם בקבר:

כדרכו בגמ' מפרש אמאי נקטיה:

נוטלו נהי דקבר הידוע אמרינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) אסור לפנותו התם הוא דוקא בשנודע בו לדעת שנשאר קבור שם אבל בנמצא אמרינן התם מותר ליטלו מאחר שלא נודע הקבר לבני אדם נכון לומר כי לאקראי נקבר שם:

נזיר ועושה פסח שנטמאו בטומאת מת טומאה ודאית והזה שלישי ושביעי וטבלו ואחר כך נטמאו בטומאת התהום ועשה זה את פסחו והנזיר גלח והביא קרבנות טומאה ומנה נזירות טהרה והביא קרבנותיו (וגלח) הנזיר טמא וחייב לחזור ולמנות מתחלה שמזקת טמא טמא כמו שביארנו במשנה ובעושה פסח טהור ואינו צריך לחזור ולעשותו בפסח שני ומה בין זה לזה נזיר מחוסר תגלחת אבל עושה פסח אינו מחוסר כלום וא"ת הרי חסר הערב השמש שימשא ממילא ערבא והוא הדין בנזיר אם אירע לו כן אחר הזאה וטבילה וגלוח הא כל שאירע להם קודם הזאת שביעי וטבילה נזיר סותר וחוזר למנות כשיודע לו ועושה פסח חייב לחזור ולעשותו בפסח שני וגדולי המחברים כתבו אבל אם נטמא בששי לטומאתו חייב וכו' ולא הוצרכו לכך שאף בשביעי כן כל שאירע לו קודם הזאה וטבילה וכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

במסכת נדה ביארנו על איזה צד היולדת או המפלת טמאה לידה ועל איזה צד אין טמאה לידה והדבר ידוע שכל שהאם טמאה לידה חייבת בקרבן וכן ידעת שהיולדת זכר מערבת שמשה ביום מ' ומביאה קרבנה ביום מ"א והיולדת נקבה מערבת שמשה ביום פ' ומביאה קרבנה ביום פ"א מעתה כל שילדה או הפילה וחזרה והפילה בתוך ימי מלאת מביאה קרבן אחד לשניהם ואפילו הפילה פעם שלישית בתוך ימי מלאת של נפל שני וכן פעם רביעית בתוך ימי מלאת של נפל שלישי וכן כמה אינה מביאה אלא קרבן אחד לכלם ואם לאחר מלאת מביאה קרבן שני ודבר זה אי אתה מוצאו אלא ביולדת נקבה שהרי כל שהפילה בתוך מ' יום של תשמיש אין אמו טמאה לידה אפילו ביום מ' אלא אין הענין אלא ביולדת נקבה ועמדה שבועים וטבלה ושמשה והפילה בתוך פ' או אפילו בסוף יום פ' הואיל וכשהפילה את השני לא נראית לקרבן מצד הראשון קרבן אחד לכלם ואפילו חזרה והפילה בתוך ימי מלאת של שני אפילו כמה זה אחר זה וכלן כמי שילדה תאומים זה אחר זה כל שמחוסרת קרבן ראשון בשעת לידת שני אבל אם הפילה בליל אחד ושמנים ומשם ואילך הואיל ונראית לקרבן מצד הראשון חייבת קרבן אחר על השני ושמא תאמר וכשילדה בליל פ"א מיהא אע"פ שטבלה והעריבה שמשה והותרה לבעלה הואיל וצריכה טבילה והערב השמש ביום שמנים ואחד לקדשים שכך הוא דין כל מחוסר כפורים כמו שביארנו באחרון של חגיגה באונן ומחוסר כפורים והרי נמצאת מחוסרת הערב השמש ותפטר בקרבן אחד כבר אמרו שהערב השמש אינו חסרון שימשא ממילא ערבא:

המשנה השלישית וענינה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה כמלא מטה וקובריה הרי זו שכונת קברות בודק ממנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאלו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו אמר הר"ם פי' אמרו המוצא דרך משל שיהיה נראה מבלי חפירה ואמר מת שלא יהא הרוג ואמר מושכב לא שימצאהו יושב ואמר כדרכו לא שיהיה ראשו בין ירכותיו לפי שכאשר יהיה בו דבר מאלו הדברים אינו עושה שכונה קברות לפי שנאמר גוים הם ואין להם שכונת קברות וכאשר תבוסה ההכאה ענינו אשר יזכה בו מאמרו מתבוססת בדמיך ובאור זה שהוא עם המת העפר הלח כלו אשר תחתיו ויחפור מהעפר הלח ג' אצבעות ואז יטהר זה המקום וסמכו זה לאמרו ונשאתני ממצרים וידוע שממנה יוציאוהו אמנם הכונה טול עצמי מעפר מצרים שאני שוכב בו לפי שהוא תמצית החמר והבשר המעופש יתערב בזה העפר וכבר בארתי לך בפרק ז' שהעקר אצלנו מת שחסר אין לו רקב ולא תבוסה ולא שכונת קברות זה כאשר נמצא מת אחד או שנים או רבים אבל הם במקום אחר ר"ל קרובים שאנחנו נאמר מקום הוא בו המתים אולם היו ג' מתים ואין כל אחד ואחד ארבע אמות וכן הקבורה שוב דוק בו עשר אמות כמו שיתבאר מתאר הבדיקה בסוף פרק ט' ממסכת אהלות:

אמר המאירי המוצא מת מושכב כדרכו וכו' כבר ביארנו בפרק שביעי שדרכם היה לבדוק את הדרכים החשודים בטומאה ולטהרם מן הטמאות לעולי רגלים ולעושי פסח ולנושאי טהרות וכל שהיו מוצאין קברות בענין שיהא נראה מהם שבית הקברות של ישראל היה או אף קבר יחידי שהיה ידוע שברשות נקבר וקנה את מקומו לא היו מפנין אותו כך גזרו חכמים שלא לפנות את הקבר ושאם פנוהו יהא טמא כדי שלא יבאו לפנותו וכל שהיו מכירין בתכונת הקבר שאינו של ישראל כגון שלא מצאוהו רגליו פשוטות וידיו על לבו אלא ראשו מונח בין ירכותיו או יושב היו מכירין שאינו של ישראל או שבמקרה הושלך לשם ולא על דעת ליקבר ולהשאר שם והיו מפנין אותן אפילו היו רבים והשדה טהור ואם היו מוצאין את הקבר בתכונת קברי ישראל חוששין לה ואם היה קבר יחידי אם היה ידוע להם שברשות נקבר לשם קנה מקומו ואסור לפנותו אלא שהיו מציינין עליו להיותו ניכר לעוברים ואם לא היה ידוע להם אלא שנמצא שם קבר יחידי במקרה מותר לפנותו אלא שנוטל תפוסתו עמו על הדרך שנבאר וקוברו במקום אחר והשדה טהור ואין חוששין שמא מת מצוה היה וקנה מקומו דמת מצוה קלא אית ליה ואם היה מוצא רבים היו מחמירין בה ולביאור ענינים אלו אמרו במשנה זו המוצא וכו' כלומר שהיה חופר אם במקרה אם בכונת בדיקת המקומות החשודים ומצא מת מושכב כדרכו אמר שאף על פי שמצאו כדרכו בתכונת קבר ישראל הואיל ויחיד הוא אין מחזיקין את המקום בבית הקברות אלא נוטלו ואת תפוסתו ר"ל ממה שתחתיו שלחלוחיתו נמס לשם והביאוה מן המקרא דכתיב ונשאתני ממצרים כלומר מעפר מצרים טול עמי ונחלקו בגמרא בשיעור התפיסה מה שאמרו שנוטל את הקיסמין ר"ל מן הנסרים שנשרו מן הארון בקרקע מחמת בלייתם ואת הקוססות ר"ל רגבים שנתדבקו מחמת לחלוחית הדם וזורק את הודאין ר"ל מה שהוא מכיר בודאי מאותם הנסרים שאין שם שום לחלוחית מן המת ומשאיר את הספק וקובר את הכל במקום אחר עם המת והשדה טהור ומה שאמרו על זו בגמרא שהשאר הנשאר עם המת מצטרף עמו לרוב בנין ולרובע עצמות ולמלא תרוד רקב אין הלכה כן שהרי פסקנו שכל שנקבר בארון של עץ אין לו רקב ובתוספות טרחו להעמידה ואין צורך בכך:

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם כגון נזיר שנטמא והזה ושנה וטבל ובו ביום עבר על קבר התהום ולא נודע לו עד שהשלים נזירותו והביא קרבנותיו אינו סותר. מתיב רבא לטהר מטומאת מת טמא. אלמא טומאת התהום סותרת בשביעי. בפרק הריני נזיר ובפרק כהן גדול. ומכל מקום כיון שבאה לו הטומאה בשביעי קודם תגלחת שעדיין אין גופו ראוי לתגלחת טהרה הילכך טמא וסותר. אבל אנא מודינא כשבאה לו הטומאה בשביעי לאחר שטבל וגלח דהשתא גופו ראוי לתגלחת טהרה דאין עליו לעשות שום דבר שיעכב תגלחת טהרה. ובעושה פסח נמי אין עליו לעשות שום דבר שיעכבנו משחיטת פסחו ולכך טהור ואינו סותר. והכי נמי הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי דמחוסר טבילה דהא ירד ליטהר מטומאת מת קתני ולא עלתה לו טבילה בודאי. אלא קים להו שאף אם באה לו הטומאה לאחר שטבל כיון דאכתי מחוסר תגלחת טמא לפי שאין ראוי לתגלחת טהרה:

אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש אף כשלא באה לו הטומאה עד לאחר תגלחת טומאה אכתי אין גופו ראוי לתגלחת טהרה שעדיין מחוסר הערב שמש. אמר ליה שמשא ממילא ערבא. ואין זה חסרון דשמשא ממילא ערבא. הר' עזריאל ז"ל: אומר ככר לבין מפתחות טמא מפתח לבין ככרות טהור. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מת בכלי וכלי צף על פני המים ויודע הוא שלא האהיל עליו ומספקא ליה אם נגע אם לא נגע. והוא הדין דהוה מצי למימר שרץ בכלי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

על גבי מי חטאת מהו מי אמרינן הא ודאי משקה או דילמא כיון דאפר מעורב בו אוכלא הוא. וקשה אם כן אמאי לא נקט בעלמא ואפר מעורב בהם. ושמא בעי ממי חטאת שמטמאין ואיכא תרתי והוי כטומאה בסמיכתא וגם לא הוי אוכלא. תוספות חיצוניות:

אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהם כגון נזיר שנטמא והזה ושנה וטבל ובו ביום עבר על קבר התהום ולא נודע לו עד שהשלים נזירותו והביא קרבנותיו אינו סותר. מתיב רבא לטהר מטומאת מת טמא. אלמא טומאת התהום סותרת בשביעי. אמר ליה אביי מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת. הילכך אפילו טבל כיון דמחוסר תגלחת סותר ובהכי איירי מתניתין. אבל רב המנונא אמר אחר שטבל וגלח ופסקה הימנו טומאת נזירות. והוא הדין דהוה מצי לשנויי מתניתין בשלא טבל אלא רבותא טפי אשמעינן דאפילו טבל כל זמן שלא גלח סותר. אמר ליה רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מיחסר ולא כלום. רבא פריך לאביי דקאמר דמודה רב המנונא דמחוסר תגלחת סותר ואיהו איירי בשגלח. וקאמר ליה רבא אף אנא מודינא בעושה פסח דלא מיחסר מידי. אם כן מאי קא משמע לן רב המנונא מילתא דפשיטא היא כיון שטבל וגלח הנזיר ועושה פסח טבל דתו לא סתר. והוא הדין דהוה מצי למימר כיון שגלח מאי למימרא. אלא נקט עושה פסח דלא מיחסר מידי בתר טבילה. אמר ליה אביי מחוסר הערב שמש. והיינו רבותיה דרב המנונא דאפילו הכי קרינן ביה חזקת טהור. והשיב לו רבא דאין זו רבותא דשמשא ממילא ערבא. כן נראה לי לקיים גירסת הספרים כי ראיתי שמחקוה כל המפרשים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר ליה מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת מתניתין מיירי כשבאה לו טומאה בשביעי קודם שגלח שאין גופו ראוי לתגלחת טהרה לדברי ר' אליעזר אם לא גילח תגלחת טומאה תחלה שהרי לר' אליעזר מתחיל למנות נזירות טהרה משביעי לאחר תגלחת. אבל הבאת קרבן טומאה לא מעכבא תגלחת טהרה כיון שמתחיל למנות יום שביעי כדמוכח בפרק הריני נזיר ובפרק כהן גדול. ומכל מקום כיון שבאה לו הטומאה בשביעי קודם תגלחת שעדיין אין גופו ראוי לתגלחת טהרה הילכך טמא וסותר. אבל אנא מודינא כשבאה לו הטומאה בשביעי לאחר שטבל וגלח דהשתא גופו ראוי לתגלחת טהרה דאין עליו לעשות שום דבר שיעכב תגלחת טהרה. ובעושה פסח נמי אין עליו לעשות שום דבר שיעכבנו משחיטת פסחו ולכך טהור ואינו סותר. והכי נמי הוה מצי לשנויי דמתניתין מיירי דמחוסר טבילה דהא ירד ליטהר מטומאת מת קתני ולא עלתה לו טבילה בודאי. אלא קים להו שאף אם באה לו הטומאה לאחר שטבל כיון דאכתי מחוסר תגלחת טמא לפי שאין ראוי לתגלחת טהרה:

אמר ליה אביי והא מחוסר הערב שמש אף כשלא באה לו הטומאה עד לאחר תגלחת טומאה אכתי אין גופו ראוי לתגלחת טהרה שעדיין מחוסר הערב שמש. אמר ליה שמשא ממילא ערבא. ואין זה חסרון דשמשא ממילא ערבא. הר' עזריאל ז"ל:

יכול לא תביא וכו' ובפרק שני דכריתות פליגי בה ר' יהודה ורבנן דתנן התם ר' יהודה אומר מביאה על הראשונה ואינה מביאה על השניה מביאה על השלישית ואינה מביאה על הרביעית. והך ברייתא כרבנן דר' יהודה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: התם נמי הא מיחסרא הערב שמש. פירוש המפלת יום שמונים ואחד דקיימא לן דמביאה שני קרבנות דאף אור לשמונים ואחד מחייבי בית הלל שני קרבנות: