דף ביאור

מסכת נזיר דף ס״ב עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ס״ב עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ס״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־265 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואי זה חומר בעבדים מבנשים שאם היפר לאשתו היפר לה עולמית ואפילו נתארמלה או נתגרשה מיפר מעליה כל הנזירות לגמרי אבל בעבדים אינו כן שכיון שיצא לחירות משלים לנזירותו שקיבל עליו ומתחיל ומונה כבתחלה ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר:

גמ' למה רבו כופו לנזירות דהשתא הכי משמע לאיזה דבר יכול לכוף את עבדו בזמן שקיבל עליו נזירות לנזיר אבל לא לנדרים ולא לערכין שאם הדיר בהנאה מפירות פלוני או שאמר ערך פלוני עלי אינו יכול לכופו ונדרו נדר וערכו ערך וכגון שהקנה לו אחר ע"מ שאין לרבו בהם כלום:

מאי שנא גבי נזיר דיכול לכופו משום דאמר רחמנא לאסור איסר כו':

אי הכי אפילו גבי נדרים נמי יהא יכול לכופו ולהאכילו בעל כרחו מה שהדיר ממנו דהאי קרא גבי נדרים קאי:

גבי נדרים דכי מיתסר בהאי אשכול לא מיתסר באחרינא לא מצי כפי ליה - משום דלא מכחיש ביה כלל דאפשר ליה באחריני דכוותה נמי גבי אשתו כהאי גוונא לא מצי מיפר משום דלא הוי דברים שיש בהן עינוי נפש וכדתנן בפ' אלו נדרים (נדרים דף עט:) פירות מדינה זו עלי לא יפר ויביא לה ממדינה אחרת אבל גבי נזירות דכי מיתסר בהאי מיתסר באחריני כדתנן בפ' הריני נזיר מגרוגרות (לעיל נזיר דף יא.) מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר הכא נמי גבי אשכול כיון דאמר הריני נזיר ממנו ה"ז נזיר והוי הפסד לרבו דהוי כחוש ואינו יכול ליטרח יכול לכופו להאכילו בעל כרחו מה שהזיר ממנו דהאי קרא בנזיר קאי:

וגבי נדרים מדקפסיק ותני אבל לא לנדרים מי לא עסקינן דלא איכא אלא האי אשכול למיכל ליה:

דאי לא אכיל חליש והוי דומיא דנזירות ומאי שנא דהכא כופה והכא אינו כופה:

גבי נזירות החרצן כי מיתסר מיתסר נמי באחריני כדתנן בפרק כל כינויי נזירות (לעיל נזיר דף ג.):

ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 62b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

חומר בעבדים שאינו מיפר נדרי עבדו שאף בנזירות מוחה ונתרצה שוב לא יכול להתיר כי אם בהתרת חכם דוקא:

הפר לעבדו יצא לחירות שנשתחרר ואח"כ משלים היפר לאו דוקא אלא כלומר מיחה:

למה רבו כופהו לנזירות אבל לא לנדרים ולערכין כופהו שמוחה על נזירות:

לאסור איסר בנדרים כתיב ומיהו בפ"ק דנדרים (דף ג.) מקשינן נזירות לנדרים:

גבי נדרים דכי מיתסר בהאי לא מיתסר באחריני לא מצי כפי ליה דסברא הוא להעמיד מיעוטא דמי שנפשו קנויה לו דמיתסר בכולהו ומתוך כך מיכחש ואין כל כך כדי לעשות מלאכה ודין הוא שיאמר לנו הכתוב שיעכב עליו מי שנפשו קנויה לו:

כגון שהיה חרצן מונח לפניו שאין טוב לאכילה:

וגבי נדרים נמי מי לא עסקינן שפעמים יחזק לבו גם באכילת חרצן אי נמי מי לא עסקינן שאף בשאר דברים טובים שמחזיקין אותו:

גבי נדרים נמי מי לא עסקינן דאי לא אכיל חליש לביה ואפילו הכי קאמר אבל לא לנדרים ואכתי מאי שנא:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 62b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

מתני' אמר מר חומר בעבדים מתניתין הוא וכן הוא לשון נזיר משונה. הרב עזריאל ז"ל:

שהוא מיפר את נדרי אשתו ובהפרה זו נתבטל הנדר ומותרת לשתות יין אף לאחר שתתאלמן או תתגרש. ואינו מיפר את נדרי עבדו. אף על פי שכופהו לשתות יין הנדר מיהא קיים ואם נשתחרר משלים את נזירותו. ולא נהירא הך פירושא דהיינו סיפא היפר לאשתו היפר עולמית אם לא שנאמר דפרושי קא מפרש. ונראה לי שהוא מיפר נדרי אשתו ואף אם נתרצה אחרי ההפרה שתקיים את נדרה אין עליה תורת נזירות שכבר נתבטל הנדר ובעבדים אף אם כפהו לשתות יין אם יאות האדון אחר כך שיקיים נזירותו צריך לקיימו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

גמרא אלא אמר אביי הכי קתני למה רבו צריך לכופו לנזירות ואינו צריך לכופו לערכין ואין צריך לכופו לנדרים. דאמר קרא גבי שבועת ביטוי. להרע או להטיב יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו. שאם נשבע להרע את הפלוני אין השבוצה חלה ונדרים אתקשו לשבועה דכתיב או השבע שבועה לאסור איסר. הילכך בנדרים אין צריך לכופו דלא חל הנדר כלל שהנדר על אדוניו שמכחיש את כחו ואינו ראוי למלאכה. וקרא דלאסור איסר על נפשו דדרשינן מיניה מי שנפשו קנויה לו הוא בבל יחל דברו יצא עבד שאין נפשו קנויה לו שאינו בבל יחל דברו ואף על פי שנדרו נדר יכול רבו לכופו לעבור על נדרו ואינו עובר בבל יחל. אם אינו ענין לנדרים שהרי לא חל הנדר כלל תנהו ענין לנזירות. ותימה נזירות נמי איתקש לנדרים ונילף מיניה דלא חלה עליו נזירות כלל. הרא"ש ז"ל בפירושיו: והתוספות חיצוניות כתבו וזה לשונן בפירוש המשנה. שהוא כופה עבדו כשנדר עבדו בנזיר חל נזירות עליו אבל ביד רבו למחות בו ולומר איני חפץ שתהיה נזיר וישתה יין אימת דבעי האדון. ומפקין ליה מקרא בגמרא לאסור איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו ולא לעבד. ואף על גב דהאי קרא כתיב בנדרים מוקמינן ליה בנזיר באם אינו ענין. וליכא למעוטי מיניה לגמרי דאינו בנזירות כלל אף בלא מחאת האדון דאיכא קרא אחרינא ואמרת לרבות עבדים. עד כאן: והרב עזריאל ז"ל הקשה וזה לשונו. וגבי נזירות קשה אמאי אינו יכול לשתות ביין בלא כפיית רבו הא איתקש לנדרים. וקרא דדרשינן לרבות העבדים מתוקם בנזירות שנדר בעודו עבד שיחזיר וימנה ויקיימנו כשיצא לחירות. עד כאן. ויש לומר דשאני נזירות דגלי ביה קרא שחל על דבר שאין הרשות בידו כגון אם אמר שבועה שאשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר כדדרשינן מיין לאסור יין מצוה כיין הרשות. הילכך חלה נמי נזירות עליו אף על פי שאין הרשות בידו להרע לאדוניו אבל הרב כופהו משום דלאסור איסר על נפשו אם אינו ענין לנדרים דלא חל הנדר כלל תנהו ענין לנזירות לומר דאף על גב דחלה עליו נזירות הרב כופהו ואינו עובר משום בל יחל. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubbetzet on Nazir 62b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ חוֹמֶר בָּעֲבָדִים מִבַּנָּשִׁים, שֶׁהוּא מֵפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ, וְאֵינוֹ מֵפֵר נִדְרֵי עַבְדּוֹ. הֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ — הֵפֵר עוֹלָמִית. הֵפֵר לְעַבְדּוֹ — יָצָא לְחֵירוּת וּמַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ.

קטע 2

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: לְמָה רַבּוֹ כּוֹפוֹ? לִנְזִירוּת, אֲבָל לֹא לִנְדָרִים וְלַעֲרָכִין.

קטע 3

מַאי שְׁנָא גַּבֵּי נָזִיר — דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״, בְּמִי שֶׁנַּפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ — יָצָא עֶבֶד שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ גַּבֵּי נְדָרִים נָמֵי!

קטע 4

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן: כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים מוּנָּח לְפָנָיו. גַּבֵּי נְדָרִים, דְּכִי מִיתְּסַר בְּהַאי לָא מִיתְּסַר בְּאַחֲרִינֵי — לָא מָצֵי כָּפֵי לֵיהּ.

קטע 5

גַּבֵּי נְזִירוּת, דְּכִי מִיתְּסַר בְּהַאי אִיתְּסַר בְּכוּלְּהוּ — מָצֵי כָּפֵי לֵיהּ. וְגַבֵּי נְדָרִים, מִי לָא עָסְקִינַן דְּלֵיכָּא אֶלָּא הַאי אֶשְׁכּוֹל, דְּאִי לָא אָכֵיל לֵיהּ, חָלֵישׁ?

קטע 6

אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁהָיָה חַרְצָן מוּנָּח לְפָנָיו. גַּבֵּי נְדָרִים, בְּהַאי הוּא דְּמִיתְּסַר — לָא מָצֵי כָּפֵי לֵיהּ. גַּבֵּי נָזִיר, דְּאִיתְּסַר נָמֵי בְּאַחֲרֵינִי — מָצֵי כָּפֵי לֵיהּ.

קטע 7

וְגַבֵּי נְדָרִים, מִי לָא עָסְקִינַן דְּלֵיכָּא אֶלָּא הַאי חַרְצָן, דְּאִי לָא אָכֵיל לֵיהּ, חָלֵישׁ?

קטע 8

אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: לְמָה רַבּוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ — לִנְזִירוּת. וְאֵין צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ לִנְדָרִים, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ לִשְׁבוּעָה.

קטע 9

מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב״, מָה הֲטָבָה רְשׁוּת — אַף הֲרָעָה רְשׁוּת. יָצָא לְהָרַע לַאֲחֵרִים — שֶׁאֵין הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

קטע 10

מַתְנִי׳ עָבַר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתֶּה, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִשְׁתֶּה.

קטע 11

גְּמָ׳ לֵימָא בְּדִשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת, וְאֵין צָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר.

קטע 12

רַבִּי מֵאִיר אִית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. רַבִּי יוֹסֵי לֵית לֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

קטע 13

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל. אֶלָּא: מַאן דְּאָמַר יִשְׁתֶּה, סָבַר: סוֹף סוֹף מִיהְדָּר הָדַר וְאָתֵי גַּבֵּיהּ, לִישְׁתֵּי חַמְרָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכְחוֹשׁ. וּלְמַאן דְּאָמַר לֹא יִשְׁתֶּה, סָבַר: לֶיהֱוֵי לֵיהּ צַעְרָא כִּי הֵיכִי דְּלִיהְדַּר גַּבֵּיהּ.

מסכת נזיר דף ס״ב עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ס״ב עמוד ב׳

רש"י

תוספות

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור