מסכת נזיר דף נ״ט עמוד א׳

איכא דאמרי דבהדיא מפרש רבי חייא משום לא ילבש גבר שמלת אשה ואשה דרכה בכך שהוא ניוול לה כשיש לה שער:

ותנא קמא דסבר דאינה אלא מדברי סופרים מאי דריש בהאי לא ילבש:

אם ללמד שלא ילבש כלומר ואם אמר לך הכתוב שלא ילבש האיש שמלת אשה לכך לא קראו הכתוב תועבה היא אלא למה הוא בא שלא ילבש האיש שמלת האשה וילך וישב בין הנשים שיש לחוש משום ייחוד:

בכלי זיין למלחמה כדמתרגמינן לא יהא תיקון זיין דגבר:

תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה וזה שמצינו ביעל אשת חבר הקיני שלא הרגתו לסיסרא בכלי זיין אלא כמו שנאמר ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה׳:כ״ו):

שלא יתקן איש בתיקוני אשה דהכי מתרגמינן ליה שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה:

חזינא ליה לר' יוחנן דלית ליה שיער בבית השחי:

איגלאי בית השחי כי הוו משלחי בהפשט מאניה לנגדיה:

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה מיתיבי העברת שער אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים - משמע לן דמיירי אף בשער בית השחי ובית הערוה מדקאמר סתמא ומשני מאי לוקה דקאמר ר' יוחנן מדרבנן וכן לוקה דברייתא היינו מדרבנן וכפי גירסת הלכות גדולות משמע דאפי' דשאר איברים אסור להעביר שיער ובהלכה פסוקה דרב יהודאי בהלכות נדה מכתב ה"ר יוסף טוב עלם יש כמו בהלכות שלנו אך דגורס במסקנא כי קאמר רב במספרים ולא גרסינן אלא ומשמע דה"פ רב אמר מיקל אדם כל גופו בתער היינו דשאר איברים כדאוקמינן לה ובתער דקאמר ' דכעין תער אבל בתער ממש ודאי עובר מדברי סופרים כדקתני בברייתא והאי דבעי רב מרבי חייא מהו לגלח במספרים קמבעיא ליה והשיב לו דאף במספרים אסור מדקאמר ליה והא קא גדיל כלומר ומצערו ואי שרי במספרים יטלנו במספרים ורב נמי דשרי כל גופו במספרים כעין תער היינו בשאר איברים אבל בבית השחי ובבית הערוה אסור במספרים [ושמא] אף על גב דלא כתוב [בספרים] אלא מ"מ הוי פירושו כאילו גרסינן אלא והרבה יש בהש"ס כזה וחזר להעמיד. דברי רב בבית השחי כו':

איכא דאמרי א"ר יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה משום לא יהיה כלי כו' מיתיבי העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים - ולא מצי לשנויי דרבי יוחנן נמי מדברי סופרים קאמר דנסיב ליה לטעמיה מקרא:

הוא דאמר כי האי תנא והוי מצי לשנויי כאידך ברייתא דלוקה אלא ניחא ליה לאיתויי תנא דדריש ליה מקרא דההיא ברייתא איכא למידחי דלוקה מדרבנן קאמר:

לא יהיה כלי גבר על אשה ובסיפיה דקרא נמי כתיב ולא ילבש גבר שמלת אשה שלא ילבש איש שמלת אשה כפשטיה דקרא הא לא מצית אמרת דבהכי איירי קרא דהא כתיב בסיפיה תועבה היא ובכי האי גוונא ליכא תועבה:

בנזיר מותר להעביר בית השחי ובית הערוה דקסבר אחרי שנזיר מעביר כל שער ראשו לא חשיב נוי ותיקון לגבי אותו האיש להעביר בית השחי ובית הערוה ולית הילכתא כותיה דאסור אף לנזיר:

חזינא לרבי יוחנן דלית ליה פירוש שער בית השחי [והוא] גופיה מחייב בהעברתו ומדלא משני במספרים שקליניה דלכל הפחות מדברי סופרים אסור לרבי יוחנן אף במספרים:

ההוא גברא דאיתחייב נגידא קמיה דר' אמי נתחייב מלקות איגלאי בית השחי וחזייה דלא מגלח אמר להון רבי אמי שבקוה דין מן חבריא הוא. משמע נמי הכא דמדרבנן נמי אסור אף במספרים בבית השחי ובבית הערוה אבל לשאר האיברים לא מצינו איסור (זה הלשון) לזו הגירסא ובהלכות גדולות בהלכות נזיר אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה כי קאמר רב בשאר איברים ומי שרי והתניא העברת שער אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים ואומר ר"י דפריך משום דברייתא קתני סתמא בהעברת שער דמשמע בכל מקום בין בשאר איברים בין בבית השחי ובבית הערוה אלמא שאר איברים נמי אסור ומשני אלא כי קאמר רב במספרים ומדקאמר אלא משמע דהכי פירושו לעולם מיירי אף בשער בית השחי ובית הערוה דקאמר רב היינו במספרים כעין תער:

בעי מיניה רב מרבי חייא מהו לגלח פי' בית השחי ובית הערוה אמר ליה אסור. לפי גירסת הספרים שלנו הבעיא בתער ממש ואסר לו תער ומספרים שרי ולפירוש [הלכות גדולות] הבעיא במספרים ואסר לו אף במספרים וכן נראה מדקאמר והא קא גדיל ומאי קושיא יטלנו במספרים:

דברים אלו אע"פ שאינו מן התורה ראוי להזהר עליהם וכל שכן שראוי לתלמידים ליזהר בכך הרבה מפני שהמון עמי ארץ מקילין בה ונעשית להם כהיתר ספרו בכאן מעשה שראו באחד מן הגדולים שלא היה לו שער בבית השחי והיו מתמיהים עליו עד שנודע להם שמתוך זקנה נשרו וכן ספרו באחד שנתחייב מלקות לפני אחד מן החכמים ובית דינו ונתגלה בית השחי שלו וראוהו שלא נתגלח ואמר להם שבקוה דמן חבריא הוא:

בנזיר מותר כו' ככתוב בתוספות. ויש מפרשים בנזיר מותר להעביר בית השחי ובית הערוה במספרים דקסבר תער לא יעבור על ראשו כתיב בין בתער בין בשאר מעבירין אבל בשאר גופו הרי הוא ככל אדם. שיטה:

בעא מיניה רב מר' חייא מהו לגלח אין לפרש דבמספרים בעא מיניה דכיון דאמר ליה ר' חייא אסור היכי אמר רב לעיל דמותר להקל במספרים כעין תער ולא מסתבר למימר דפליג אר' חייא רביה. אלא מהו לגלח בתער אמר ליה ר' חייא אסור. והא גדיל. ותימה מאי פריך ליגלחיה במספרים דר' חייא לא אסר אלא בתער. ופירש ר"ת והא קא גדיל ומצערי ליה. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן בתוספות חיצוניות וזה לשונן. מהו לגלח. פירש ר"ת דלגלח בתער קמבעיא לרב דאלו במספרים קא שרי רב לעיל והכא אהדר ליה ר' חייא לרב דאסור ולכאורה משמע דרב קיבלה מיניה. ומיהו רב שאל מרבי חייא מהו לגלח בתער רק לידע טעמו של דבר דבעי למפרך עלה והא גדיל. תוס' חיצוניות:

גבול יש לו כל זמן שמגדל נושר ואם כן אין דרך בני אדם לגלחם שהרי כל היתרון הגדל נושר. ולכך המגלחם עובר משום דהוי תיקוני אשה. הר' עזריאל ז"ל:

השתא לפי סוגית הלכה זו כמו שהגרסה כתובה בתלמוד מותר לגלח בית השחי ובית הערוה במספרים אפילו כעין תער. ובשאר אברים כגון שער שבזרועותיו ובשוקיו ושתחת זקנו מותר לגלח אף בתער דלא חזינא בהו איסור כלל. הר' עזריאל ז"ל. ולפי זה ניחא שפיר לא עשה רגליו במפיבושת דבעי למימר שלא גילח בית השחי ובית הערוה כדמוכח פרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ג) הרי שהיה יכול לגלחם בהיתר גמור במספרים אף בכעין תער כדקאמר רב לעיל. והשתא לפירוש הלכות גדולות משמע דבית השחי ובית הערוה ובין שאר איברים בתער הוי מדרבנן אך בית השחי ובית הערוה לוקה מדרבנן ושאר איברים לא לקי מידי. ובמספרים כעין תער אף בבית השחי ובבית הערוה מותר כדקאמר רב:

ועוד מצא רבי בהלכות פסוקות כו' השתא לפי ההוא גרסא בין שאר איברים בין בית הערוה בתער אסור. ובמספרים ערוה אסור שאר איברים מותר. תוספות חיצוניות ותוספי הרא"ש ז"ל וכן בשטה וככתוב בתוספות. והא דאמר בהחולץ (דף מ"ח) ועשתה צפרניה ר' אלעזר אומר להעביר ור' עקיבא אומר לגדל וראיה לדברי ר' אלעזר ומפיבושת ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו הא עשייה העברה. ופירש רש"י התם לא עשה רגליו ולא גילח ציפורניו. ואינו כדאמר לר' מאיר פרק מצות חליצה חלץ למעלה מן הארכובה חליצתו פסולה משום דלא איקרי רגל. ופריך מהכא ולא עשה רגליו ומשני לישנא מעליא והשתא פריך שפיר דלמעלה מן הארכובה איקרי רגל. ונראה דדרשינן משום שנראה לו דאסור לגלח בית השחי ובית הערוה אף במספרים ואפילו הוא אסור שמא אחריו הוא דגזרו ובימי דוד ושלמה לא היתה הגזרה לכך מגיה הוא הכתוב. תוספות חיצוניות:

מהו לחוף פירוש מהו שיהא מותר להתחכך בצפורניו כדי להשיר שער הערוה. אמר ליה אסור. בבגדו מאי אמר ליה בבגדו מותר. דכהאי גוונא ליכא תיקון אשה הואיל ואינו נוגע בשער אלא בבגדו:

רש"י ד"ה ת"ל לא יהיה כו' ידה ליתד תשלחנה וכן הוא בתרגום שם. וכן הוא בילקוט שופטים סימן נו: