מסכת נזיר דף נ״א עמוד א׳

איזהו מת שיש לו תורת רקב נקבר ערום כו' אבל אם נקבר בכסותו אפי' בארון של שיש אין לו תורת רקב לפי שכסותו שנרקבת עמו נעשית לו תערובות ואנו אין לנו הלכה למשה מסיני שיהא רקב מטמא אלא רקב הבא מן המת עצמו בלא תערובות וכן אם נקבר בארון של עץ ואפי' ערום או על גבי רצפה של לבנים הואיל והארון של עץ והתבן של לבנים עשוין לירקב נעשין לו תערובות ואין לו תורת רקב:

נעשו גלגלים זה לזה נעשה כמי שנתערבו זה בזה ואין זה רקב גמור גלגלין כלומר המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה וכשנתערב עמו כסות או רקבון אחר דמי ואפילו נקברו ערומים בארון של שיש הואיל דלא הוי רקב דמת אחד:

אמר רבא כי קתני התם דרקב הבא מב' מתים טמא כגון שקברו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והרקיבו כל אחד בפני עצמו ועמד על מלא תרווד רקב ממת זה חצי תרווד וממת זה חצי תרווד מצטרפין למלא תרווד הואיל ולא נעשו גלגלין זה לזה מתחילה בשעה שהרקיבו אבל היכא דנקברו זה עם זה לעולם אימא לך דנעשו גלגלין זה לזה ואין לו תורת רקב:

גזז שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין אבל כי לא גזז והניחו מחובר כמו שהוא לא נעשה לו גלגלין:

שערו העומד ליגזז קודם מיתה כגון שהכביד עליו שערו כגזוז דמי ונעשה לו גלגלין ואין לו רקב:

הא לא גזז לא ואע"ג דעומד ליגזז:

לא ה"ק גזז הוי גלגלין כלומר מדרבה בר בר חנה ליכא למשמע מידי דהא דרבה בר בר חנה אמר דכי גזז הוי גלגלין אבל לא גזז לא אמר ביה ולא מידי ואכתי תיבעי לך:

מן העקב מן מרגלותיו כלומר ממתנים ולמטה כי קאמר דמלא תרווד רקב טמא היכא דאתי מכוליה מת מכלפי גוייה שלמעלה דעיקר הגוף בו:

איזהו מת שיש לו רקב מלא תרווד רקב מטמא באהל ונזיר מגלח עליו:

שנקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים שאינה נשחקת ואין להסתפק בעפר אחר כי אם ברקב גוף של מת:

נקבר בכסותו ואפילו בארון של שיש או ערום בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים - שנוחות לישחק וליכתש מאליהן זהו מת שאין לו רקב ואפילו לקח ארבע או חמש תרוודין מן רקב שלו שבודאי יש כאן מלא תרווד מגוף המת טהור כדאמרינן בפ' המפלת (נדה כז:) מה תחילתו דבר אחר נעשה לו גלגלין משמע דבהא ליכא מאן דפליג שאם נתערב דבר אחר עמו בתחילתו אינו מטמא:

אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות מכולם צריך שיהא הרקב:

הא מן העצם לחוד טמא:

והא ליכא גידין ולא הוה מצי לשנויי דהכי קאמר ומן הבשר לחודיה טהור עד שיהא רקב עצם וגידין בהדי בשר דא"כ ליתני מן הבשר ועצם טהור ודייקינן עד דאיכא גידין בהדייהו:

א"א לבשר ועצמות בלא גידים ועולא שהזכיר גידים אצטריך לאפוקי נפל שלא נתקשרו אבריו בגידים וברייתא לא מיירי בהכי אלא בולד נגמר:

שני מתים שנקברו זה עם זה נעשו גלגלין זה לזה ובפרק המפלת (נדה כז:) גרסינן בכל הספרים גנגילאן וגם בערוך פי' גלגלים עפר הוא שמעורב ממקום אחר לשון דבר המתגלגל ועוד פירש בערוך גלגלין קוטריימ"א בלע"ז דלא גמירי רקב אלא של מת אחד ולא שיש מת אחר מעורב בו:

מלא תרוד רקב שביארנו במשנתנו שמטמא במשא ואהל כמלא חפניו כבר ביארנו במסכת נדה פרק המפלת שבתחלתו דבר אחר נעשה לו גנגלין ר"ל שאם קודם שירד לטומאה והוא קודם שנעשה רקב נתערב בו דבר אחר כגון רקב עץ או עפר אותו דבר נעשה לו מתנגד ועומד כנגדו לקלקלו ומפקיעו מדינו שלא לירד לטומאה אף לאחר שיתמלא שיעורו אבל סופו והוא משירד לטומאה אין תערובת שבו מפקיעו ומאחר שבתחלתו מיהא תערובת מפקיעו מטומאת רקב אי אתה מוצא טומאת רקב אלא במת שנקבר ערום בארון של שיש או על רצפה של אבנים אבל נקבר בכסותו או בארון של עץ או על רצפה של לבנים אין לו רקב וכן אם גזז שערו וצפרניו שאין מטמאין וקברם עמו אין לו עוד טומאת רקב וכן אם קבר שני מתים זה בצד זה או שקבר אשה ועוברה עמה אפילו עוברה במעיה אין לו רקב אבל אם קבר מת זה בעצמו וזה בעצמו שיעור מלא תרוד משניהם מצטרף לטמא הואיל וטומאתן ושיעורן שוה וכן הדין בכזית בשר משני מתים אבל רביעית דם הבאה משני מתים ושדרה או גולגולת הבאים משני מתים ורובע קב עצמות משני מתים ואבר הבא משני מתים ואבר מן החי הבא משני בני אדם כל אלו אין מטמאין באהל אלא במגע ובמשא כשאר העצמות:

כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חבורן הכל טמא ר"ל שאם המת בחוץ ושערו בתוך הבית הכל טמא וכן אם נגע בשער או בשן וצפורן טמא אפילו היה שערו עומד ליגזז וצפרניו עומדות לינטל אע"פ שנשאלה כאן ולא הובררה יראה שהכל טמא הואיל ומ"מ עדיין מחובר הוא אלא שגדולי המחברים דנוה בספק כשיטת הסוגיא:

כתוב בתוספות ואפילו ארבע או חמש תרודים מן רקב כו' וא"ת והא אמרינן בפרק המפלת אי איפשר למלא תרווד עפר ועוד מבית הקברות שלא יהא בו מלא תרווד רקב. וי"ל דמיירי התם בשנקבר בקרקע קשה שיש שהות למת לירקב קודם שיתערב בו מן העפר. דכיון דבתחלתן לא היה בו שום תערובות אף על גב שבסוף יהיה שם תערובות מטמא. שיטה:

אמר רבא התם שקברו כו' ולהכי נקט ועמדו דמיירי בכוליה מת שנרקב ועמד על חצי תרווד. ונקט ליה לאורויי דכי נרקב כל המת הוי רקב הבא מן העקב נשאר ברקב שאר כל הגוף דאיבעיא לן בסמוך. ובעי למיפרך מהכא. ומהכא לא תיפשוט בעיין דהבעיא הוי כי אירקיב חד אבר ואתי דרך עקב. הר' עזריאל ז"ל: ויש מפרשים גלגולין קונטארד"י בלע"ז דבר העומד כנגדו לקלקלו. שיטה:

חוץ מן השינים והשער והציפורן בנדה בפרק דם הנדה מפרש טעמא משום דבעינן דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף. יצאו השינים שלא נבראו עמו. יצאו שיער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזען מחליף. ובשעת חבורן הכל טמא והנוגע בהם כנוגע בבשר המת.

בעי חזקיה שערו העומד ליגזז וכו' גבול היה להם לגידול שער מתי היה עומד ליגזז ומבעיא ליה אי מטמא בשעת חיבורן למת. ויש מפרשים דמיבעיא ליה אם נעשה גלגולין כאלו היה גזוז וקברו עמו. ולא נהירא דאם כן אמאי מייתי הך מתניתין דאהלות הכא:

כי גמירי רקב הבא מן כולו מת כלומר שבא מדבר שמת עם המת שבשעת מיתה מת הכל יחד. אבל דאתי דרך עקב לא לפי שמחיים הוי כבשר מת.

ואי סלקא דעתך הבא מן העקב לא כלומר שאינו מטמא. זיל להכא דלמא דרך עקב קאתי. פירוש למה טמא כלך לדרך זו ותאמר שמא מן העקב בא. ולמה תטמאנו ודאי והמאהיל עליו ונכנס למקדש או אכל קדש בשגגה מביא קרבן ושמא חולין בעזרה הוא.

אי דאירקיב כוליה מת ואתי דרך עקב הכי נמי אם נרקב כל הגוף ונרקב גם העקב לא מיבעיא לי דודאי טמא. אלא הכא כגון דאירקיב חד אבר וקאתי דרך עקב שעדיין לא נרקב שאר הגוף כי אם העקב ואותו אבר הסמוך לו דאיכא למימר לפי שאין חיות בעקב מיהר לרקוב והרקיב גם האבר שאצלו ובכי האי לא גמירי רקב. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ה"ג ברוב ספרים אי דארקיב כוליה מת אף על גב דאתי דרך עקב טמא. אלא הכא דאירקיב חד אבר. כלומר מהכא לא תפשוט דהיכי מיירי ברייתא אי דארקיב כוליה מת כדאוקמא רבא לעיל אז ודאי טמא אפילו רקב העקב כשאר רקב הגוף. אלא הכא הא דמיבעיא לן כגון דאירקיב חד אבר ואתי דרך עקב דרקיב רגל ושקיל דרך עקב ובכהאי גוונא תיבעי מאי. הרב עזריאל ז"ל:

גמ' בעי חזקיה שערו העומד לגלח עי' גיטין דף לט ע"א: