מסכת נזיר דף כ״ט עמוד א׳

וריש לקיש אמר טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות:

ואי משום חינוך אפילו אשה תהא מדרת את בנה בנזיר:

בשלמא רבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא - דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל:

אלא לריש לקיש אפילו בתו נמי ליהוי נזירה:

בנזיר אין לשון נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני ובלשון נדרים לא:

לא מיבעיא בשאר נדרים כגון להדירו להביא קרבן דלית ליה ניוול דמותר לשתות ביין דיכול להדירו:

אלא אפילו בנזירות כו בכולה שמעתא גרסינן אלא דריש לקיש וספרים שכתוב בהן ר' יוסי בר' חנינא שבשתא היא:

היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו דכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו הכי נמי הלכה שיכולין למחות:

כדי לחנכו ומדרבנן:

בנו אין בתו לא דכך הלכה היא בנו דשייך במצות לכשיגדל מוטל על האב לחנכו אבל בתו לא תימה הא דאמר בעלמא (יבמות דף קיד.) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו והאמר [ריב"ח] אף לחנכו לעשות מצוה מוטל על האב וי"ל דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים מצוה אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך וההוא דפרק בתרא דיומא (דף פב.) היינו קיום מצוה ועניתם עוד אומר ר"י דחינוך לא שייך אלא באב אבל באיניש אחרינא לא שייך והכא אמרינן בתו לא והתם אמרינן אחד תינוק ואחד תינוקת מחנכין אותם להתענות ביוה"כ וצריך לחלק בדבר:

בנדרים לא אשכחן דאינו מדיר בנו בנדרים כגון להביא קרבן או שקבל עליו לקיים מצות סוכה ולולב:

קסבר כל חינוך דלא חשיב כגון חינוך דנזירות בזיוני הוא דמגלח שערו ולא ניחא [ליה לבניה] הילכך יכול למחות ויש גורסין דלא חשיבא וה"פ כל חינוך הוא להחשיבו וזה בזיונא הוא לו מש"ה מגלח:

ועביד הקפה כלומר ושרי לעשות הקפה דהלכה הוא:

הקפת כל הראש מדרבנן דמן התורה מותר:

והא מייתי חולין בעזרה כשמלאו ימי נזירות טהרתו דמייתי חטאת דאינו בא בנדבה דמעולה ושלמים לא קשיא דבאים בנדבה:

קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא בין בהבאתן ובין דשרי לאוכלם וכן מותר להביא [הלחם והזרוע בשלה] מן האיל ולהניף בעזרה והאימורים של חטאת איכא למימר יעלם לשם עצים והדם יזרוק לשם שמים ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה:

כשם שהאיש חייב לחנך את בנו במצות בזמן הראוי לפי ענין המצוה כמו שביארנו בראשון של חגיגה אף בבתו חייב לחנכה במה שראוי לה גם כן ועל הדרך שנאמרה בהדיא בתענית יום הכפורים בחנוך שעות שבהם וכן אם אין להם אב האם חייבת בכך ואין הכונה אלא להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בלבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו ומה שאמרו קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו אב ואם מיהא מצווין בכך מתורת חנוך ומ"מ דברים אלו כלם במצות שיש בהן חיוב אבל במצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חנוך עליו אלא אם ירצה יעשה על הדרך שביארנו ומשנתנו לא משום חנוך היא אלא מכח הלכת סיני שאלמלא כן היאך היו מגלחין אותו מכל וכל והרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בתחלת יבמות ואע"פ שקטן הוא מ"מ לא היה להם לתקן בקטן דבר שהוא נאסר בגדול כל שאינו מצד מצות התורה וכן האיך היו מניחין לו להביא קרבנות טהרה והרי חולין בעזרה דאוריתא לדעתנו בין להקריב בין לאכל כמו שביארנו בראשון של פסחים וכל שכן שיש לדון היאך היה מביא קרבן טומאה שיש בה חטאת העוף ונמצא כהן אוכל טרפה אחר שאינה חטאת ראויה שהרי במליקה צריך לחתוך עצם המפרקת תחלה ומשנשברה המפרקת נעשית נבלה ואף כשהחזיר סימנין אחורי העורף שכשר בשחיטה מ"מ נבלה היא שאין שחיטה בצפורן מכשרת והרי שחיטת העוף מן התורה כמו שביארנו בשני של חולין אלא שמכח הלכת סיני הוא:

חטאת העוף הבאה על הספק כגון על ספק זיבה וספק לידה ובאשה וכן על ספק זיבה באיש אינה נאכלת ואע"פ שמצינו בהמת אשם תלוי נאכלת אף על פי שבאה על הספק בחטאת העוף אינו כן ולענין ביאור גירסא דוקא סבר לה כרבי יוסי ברבי יהודה דקסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וכן דסבר חולין בעזרה לאו דאוריתא ומקשי וסבר ר' יוסי דחלין בעזרה לאו דאוריתא והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף הבאה על הספק כגון זב וזבה ויולדת שמביאין אותה על ספק זיבה ולידה ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מה זכר וכו' כלומר מצינו זכר שמביא קרבן על הודאי ר"ל חטאת חלב ודם וכיוצא בו ואף נקבה מצינו שהיא בדין זה וכן מצינו זכר מביא קרבן בהמה על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה וכן מצינו שהזכר ממין שהוא מביא על הודאי בחלב ודם מביא על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן תלמוד לומר וכו' והלשון אינו בא בדקדוק והענין הוא כך אי מה זכר ואף נקבה עמו מביאין קרבן על הספק ונאכל באשם תלוי שהוא קרבן בהמה אף נקבה ר"ל והוא הדין לזכר יהו מביאין לפעמים קרבן ספק בחטאת העוף ויהא נאכל ומפני שרוב הקנין באשה הוא קוראו סתם קרבן נקבה ותירץ בה לא אם אמרת בזכר ר"ל בקרבן שאתה מייחס את סתמו לזכר והוא קרבן בהמה שאין שם אלא ספק איסור אחד ר"ל של חולין בעזרה ובקרבן שאתה מייחס את סתמו לנקבה והוא קרבן העוף מוסיף עליו איסור נבלה ותירץ דאיסורי דרבנן קאמר שהם במליקה מיהא אין בה איסור תורה משום חלין בעזרה שלא נאמר כן אלא בשחיטה ראויה אבל הנוחר והמעקר אין בהן איסור תורה משום חולין בעזרה ומותרין בהנאה ומ"מ שינויא הוא וראוי לסמוך על סתם השמועה להיות חולין בעזרה בשחיטה ראויה מן התורה ואסורין בהנאה שהרי מן ההקש יוצא להם כן והקש דאוריתא היא:

ואין אשה חייבת בבנה לחנכו והא דאמר בסוכה מעשה בהילני המלכה שישבה בסוכה ושבעה בניה קטנים עמה ואמרו התם שכל מעשיה על פי חכמים היו. יש לומר דשמא היה להם אב מישראל. אי נמי לרווחא דמלתא עשתה כן.

אי קסבר בנו חייב לחנכו במצות כדי שיהא מלומד לעשות מצוה כשיגדיל אבל בתו אינה חייבת כל כך במצות שיחייב האב לחנכה. והא דאמר פרק שני אחד התינוק ואחד התינוקת מחנכין אותן להתענות ביום הכפורים. וי"ל דשמא חינוך דתענית שאני דדבר קל הוא לשמור בתו בכך. אבל לשומרה כל ימי הנזירות מטומאה ומיין אין דרך האב לשמור בתו כל כך ולא אטרחוה רבנן. ועוד יש לומר דשאני גבי תענית יום הכפורים שהאשה חייבת כמו האיש ולכך צריך להרגילה כדי לעשות כשתגדיל. תוספי הרא"ש ז"ל:

אפילו נדרים נמי דנדרים נמי סייג לפרישות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

לא מיבעיא קאמר כלומר אין הכי נמי האב מדיר בנו בנדרים. והא דלא תני ליה הכא משום דלא איצטריך אלא נזירות נקט לרבותא דלא מיבעיא נדרים דליכא ניוול אם הוא מקיים רצון אביו. כגון אם מדיר ליתן צדקה שאמר קונם פירות הללו עליך אם אינך עושה סוכה ונוטל לולב ואתרוג ובהא ליכא ניוול. אלא אפילו נזירות דאיכא ניוול אם מקיים רצון אביו מצי מדיר ליה אביו וחייב לחנכו. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

כל כמינהון קרובים דאמרין לא תגמריה מצות כלומר למונעו מחינוך המצות. קסבר כל חינוך דלא חשיבה בזיון הוא ולא ניחא ליה. כל חינוך שאין קרובין מחשיבין אותו ביזוי ולא ניחא ליה לנער ולא רצו חכמים לתקן חינוך בזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

קסבר כל חינוך דלאו חושביה שאין קרוביו ואוהביו מסבירין לשבח בזיונא ליה לנער. ולא הטריחוהו חז"ל להטריחו בעינוי כזה. ואית דגרסי כל חינוך לאחשוביה והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה. תוספי הרא"ש ו"ל.

קסבר ריש לקיש כל חינוך דחשיבא בזיונא לא ניחא ליה הכי גרסינן והכי פירושו. כל חינוך שאינו חשוב שהקרובים אין מחשבין אותן חינוך מצוה כגון של נזירות שאינו אלא מכחיש עצמו ומצטער על פרישתו מן היין. בזיונא הוא ולא ניחא ליה לבן בהאי חינוך. ופירש ר"ת כל חינוך לאחשובי ותיבה אחת היא. והכי קאמר כל חינוך להחשיבו הוא והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה.

בשלמא לר' יוחנן משום הכי מגלח בהיתר אף על גב דעביד הקפה דהלכה כך היא. אלא לריש לקיש הא קעביד הקפה. כשמגלח ראשו בתער בסוף ימי נזירותו וקעבר גדול המקיפו. הר' עזריאל ז"ל:

גמ' קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא עי' תוס' זבחים דף עז ע"ב ד"ה בדם: