דף ביאור

מסכת נזיר דף י״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף י״ח עמוד ב׳

מסכת נזיר דף י״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־249 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ורב חסדא מאי דוחקיה לאוקמיה כרבי יוסי ברבי יהודה לוקמה כרבי ומשכחת לה דאית בהו טומאות הרבה:

כגון דחזיא בליל שמיני כלומר דנטמא בליל שמיני והאי דאמר דחזיא לאו דוקא הכא אלא איידי דנקיט לה במס' כריתות נקטיה להכא וחזר ונטמא בליל שמיני דטומאות הרבה איכא מכיון דנטמא בליל ח' וחיילא עליה טהרה ואינו חייב עליהן אלא קרבן אחד לפי שעדיין לא הגיע יום שמיני שהיתה שעה הראויה להביא בה קרבן:

ומדלא מוקים לה רב חסדא בכה"ג ואליבא דרבי תיפשוט מינה דאית ליה לרב חסדא דלילה לאו מחוסר זמן הוא דאם נטמא בליל שמיני הוה כנטמא ביום שמיני דנטמא בשעה שראויה להביא קרבן אע"ג דאינו קרב עד היום דמיא הלילה ליום וחייב קרבן על כל אחת ואחת:

אמר רב אדא בר אהבה אפילו אי אית ליה לרב חסדא דלילה מחוסר זמן הוא אכתי לא מתוקמא ליה כרבי דהא בהא תליא:

דאי אמרת לרבי מחוסר זמן הויא אימת מיתחזי לקרבן לצפרא ונזירות טהרה נמי לא חיילא עליה עד צפרא - והילכך כי מיטמי בליל שמיני כולה טומאה אריכתא היא ולית לך למימר בהו טומאות הרבה ואי אמרת דלרבי אינו מחוסר זמן דלילה נמי זמן הקרבה ואית בהו טומאות הרבה נזירות טהרה נמי חיילא מאורתא וחייב קרבן על כל טומאה וטומאה הילכך לא מיתוקמא כרבי כלל:

ה"ג ת"ר נטמא בשביעי וחזר ונטמא כו' ואית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ושבושא הוא דקי"ל דכל היכא דכתב גופא דכבר נשנית ההיא שמעתא לעיל ואילו הכא לא נשנית כלל:

מתחיל ומונה לנזירות טהרה מיד כיון שהגיע שמיני ואפילו שלא הביא קרבנותיו דברי ר' אליעזר:

וחכ"א קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמא מביא קרבן על כל אחת ואחת הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה נזירות דטהרה אבל אם לא הביא חטאתו אינו מונה לעולם אין מתחילין למנות לנזירות טהרה עד שיביא חטאתו אחד מהללו שני תורים שמביא אחד לחטאת שאם נטמא קודם שהביא חטאתו אינו מביא אלא קרבן טומאה אחד אבל אם הביא חטאתו ולא הביא אשמו כבש בן שנתו לאשם מונה לנזירות ימי טהרה:

ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

ורבי ביום ההוא למה לי דממילא ידעינן דאשמיני קאי:

אע"פ שלא הביא קרבנותיו דפשטיה דקרא משמע דלא חייל עליה נזירות עד שיכפר בעולה ובחטאת דכתיב בקרא [קודם] וקדש ראשו והשתא אתי יתורא דביום ההוא לאשמועינן דחייל עליה נזירות ביום שמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו:

לוקמה כרבי וכגון שנטמא בליל שמיני דחייל עליה נזירות קודם הבאת קרבנותיו ול"ג [דחזא] פי' כיון [דמרבינן] לרבי ביום השמיני אע"פ שלא הביא קרבנותיו א"כ גם בליל שמיני חייל עליה נזירות ושייך ליום שמיני ומעתה נוקי למתני' כרבי דנטמא בליל ח' דכיון דחייל עליה נזירות טומאות הרבה יש כאן ומ"מ פוטר עצמו בקרבן אחד לפי שלא יצא שעה אחת הראויה להביא קרבנותיו דאין מקריבין קרבנות בלילה מביום צוותו מדלא מוקי לה הכי נימא קסבר ליליא לאו מחוסר זמן הוא פי' ולא לענין שיוכל להקריבו בלילה אלא דחשבינן ליה כיצא לשעה שראוי להקריב קרבנותיו ולא יפטר בקרבן טומאה אחד:

הא בהא תליא ולא מצי אתיא כרבי:

ה"ג אי אמרת לילה מחוסר זמן אימת מייתי קרבן עד צפרא נזירות נמי לא חייל עד צפרא - דכפר וקדש כתיב בשעה שראויה להביא קרבן חייל נזירות טהרה כי נטמא בלילה לא הוו טומאות הרבה אלא טומאה אריכתא ואי קסבר לילה לאו מחוסר זמן להחשב כשעה שראויה להקריב בלילה נזירות נמי חייל מחמתה ומיחייב קרבן טומאה על כל אחת ואחת:

אית ספרים דגרסי ביה גופא נטמא בשביעי כו' ולא גרסינן דבכולה הש"ס לא גרסינן גופא אלא כשהש"ס הביא מימרא או ברייתא תחילה ומייתי אותה אגב גררא אז חוזר ואומר גופא לפרש המימרא או הברייתא אבל ברייתא לא הביא הש"ס כלל לעיל אלא מלישנא דהש"ס לעיל דקאמר אילימא שנטמא בשביעי:

אינו מביא אלא קרבן אחד אע"ג דס"ל דחייל עליה נזירות טהרה משביעי כיון דנטמא עד שלא האיר השמיני שעה הראויה להביא קרבנותיו נפטר בקרבן אחד על טומאות הרבה אבל כשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בח' כיון שיצא לשעה הראויה להביא קרבנותיו מביא קרבן על כל אחד ואחד:

מתחיל ומונה מיד דברי ר' אליעזר וכו' לכאורה הוה משמע דמתחיל מנין נזירות טהרה שלו בשמיני אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לרבי אליעזר [כדתנן] במתני' ר"א אומר לא [בו] ביום אלא מתחיל ומונה מיד בשביעי דאז חייל עליה נזירות טהרה מכי הזה וטבל (מכי הזה וטבל) וכי נטמא בשמיני סותר ב' ימים ומתחייב שפיר בקרבן ובטומאה לרבי אליעזר:

ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

ביום ההוא למה לי תנהו ענין לשביעי כלומר ביום ההוא של תגלחתו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ור' יוסי בר יהודה סבר אם כן לימא קרא וקדש את ראשו ותו לא וממילא הוה אמינא דאיום שמיני קא מהדר. ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני. והוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. תוספי הרא"ש ז"ל:

אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי דיתירא הוא למשדייה אשביעי. ויש מפרשים דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות יום שביעי. שיטה:

גופה נטמא בשביעי כו' הך גופה לא הוי כשאר גופה שבתלמוד אלא שלשון נזיר משונה שהרי לא הביא זאת הברייתא לעיל אלא משום דרבי ור' יוסי איירי לעיל. בהך עניינא קאמר גופה. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

גירסת הספרים תנו רבנן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו מביא אלא קרבן אחד. ויש ספרים שכתוב בהן גופא נטמא בשביעי כו'. וכתוב בתוספות האי גופא לא הוי כשאר גופא שבתלמוד דהך ברייתא לא אייתי לה לעיל. אלא קאי אסוגיא דלעיל דפליגי רבי ור' יוסי בר יהודה אי חייל נזירות טהרה מיום ז' ועד יום ח' והכא פליגי בה תנאי. ויש מפרשים דמשום דאמר רב למעלה דנטמא בז' וחזר ונטמא בח' אינו מביא אלא קרבן אחד בין לרבי בין לר' יוסי בר' יהודה וברישא דהא ברייתא אמרינן נמי הכי גופה. שיטה:

מתחיל ומונה מיד דברי רבי כלומר מיד ביום השמיני. פירוש מתחיל ומונה נזירות טהרה מיד ביום שמיני ואנזיר שנטמא בשמיני קאי. שיטה: וזהו לפי גירסתו דגריס דברי רבי. ובתוספי הרא"ש ז"ל כתב וזה לשונו: ומתחיל ומונה מיד דקאמר ר' אליעזר היינו בשביעי. ומיד דקאמר היינו מיד שיטהר. עד כאן. וכן כתב ז"ל בפירושיו וז"ל: מתחיל ומונה מיד. פירוש מיד בשביעי אחר שהזה וטבל דסבירא ליה דנזירות טהרה חיילא בשביעי כר' יוסי בר' יהודה. וכן מוכח לקמן פרק כהן גדול דתנן ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו. ומבעיא ליה בגמ' עד שיטהר בשביעי ומני ר' אליעזר היא. והאי דקים ליה לתלמודא הכי ולא בעי לפרושי מתחיל ומונה מיד בשמיני אף על פי שלא הביא קרבן לאפוקי מדרבנן דאמרי דאינו מביא קרבן על טומאתו ואינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו. משום דר' אליעזר הוא דקאמר במתניתין לא בו ביום דאם נטמא ביום ראשון לנזירותו אינו סותר. אם כן על כרחך מדמביא קרבן על טומאה שנטמא בשמיני צריך לומר שהתחיל למנות נזירותו מאתמול. ולקמן דקאמר ר' אליעזר היא הוה מצי למימר ר' יוסי בר' יהודה היא. וכן לעיל הוה מצי למימר ר' אליעזר היא. עד כאן:

ור' ישמעאל אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו ואינו מתחיל למנות ואינו מביא קרבן על טומאתו אלא כי נטמא אחר אשמו. תימה דלעיל דקאמר רב חסדא לרבי אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני כיון שיצא לשעה הראויה להכי להביא קרבן כו'. מנא ליה דרבי לא כרבנן ולא כר' ישמעאל דילמא דבעי עד שיביא חטאתו או חטאת ואשם. יש לומר דלישנא דמילתא דרבי משתמע ליה הכי דקאמר ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו. מדסתם רבי דבריו ולא פירש עד שיביא חטאתו או אשמו אלמא מיד שמתחיל יום הבאת קרבנותיו קאמר. תוספי הרא"ש ז"ל:

ורבנן ההוא אף על פי שלא הביא אשמו דוקדש את ראשו בתר שתי תורים או שני בני יונה כתיב וקודם אשם. לומר לך אפילו לא הביא אשמו אף על פי שלא הביא עולתו. דמעולה סליק דעולה דורון בעלמא הוא דאינה מכפרת בשום מקום.

מאי טעמייהו דרבנן בשלמא לר' אליעזר אתא ההוא להתחיל אפילו משביעי. ולר' ישמעאל אתא ההוא להקדים קודם עולה דכתיב מקמי וקדש. אלא לרבנן לאשם לא בעי קרא דוקדש כתיב מקמי אשם. ומשני טעמא דרבנן משום אידך קרא דתניא והזיר וכו' לפי שמצינו כל אשמות שבתורה שמעכבין אשם תלוי ומעילה וגזילות מעכבי כפרה ואשם מצורע מעכב הכשרו בקדשים אף זה יעכב הכשר מנין נזירותו. תלמוד לומר והזיר והביא אף על פי שלא הביא הזיר. ומכל מקום איצטריך ההוא כי היכי דלא תדרוש כדדריש ליה הכי אימתי והזיר בזמן שהביא. ואי מההוא הוה אמינא אף על פי שלא הביא עולתו אבל אשמו מעכב.

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Shita Mekubbetzet on Nazir 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

גליון הש"ס

גמ' הביא חטאתו עיין לקמן דף נז ע"א תד"ה וסופרין:

תוס' ד"ה מתחיל ומונה מיד כו' אלא א"א לומר כן ע' לקמן ד' נד ע"א:

Gilyon HaShas on Nazir 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

״בְּיוֹם הַהוּא״ לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁמִינִי, תְּנֵהוּ עִנְיָן לִשְׁבִיעִי. וְרַבִּי נָמֵי, הָכְתִיב ״בַּיּוֹם הַהוּא״? אָמַר לְךָ רַבִּי: הָהוּא לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא — לוֹמַר לָךְ: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו.

קטע 2

וְרַב חִסְדָּא, מַאי דּוּחְקֵיהּ לְאוֹקֹמַיהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? לוֹקְמַהּ כְּגוֹן דְּנִטְמָא דְּחַזְיָא בְּלֵיל שְׁמִינִי, וְרַבִּי הִיא!

קטע 3

מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי, לֵימָא קָסָבַר לֵילְיָא לָאו מְחוּסַּר זְמַן הוּא?

קטע 4

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא בְּהָא תַּלְיָא. אִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא מְחוּסַּר זְמַן, אֵימַת מִיחְזֵי לְקׇרְבָּן — לְצַפְרָא, נְזִירוּת נָמֵי לָא חָיְילָא עַד צַפְרָא. וְאִי אָמְרַתְּ לֵילְיָא אֵינוֹ מְחוּסַּר זְמַן — נְזִירוּת טׇהֳרָה חָיְילָא מֵאוּרְתָּא.

קטע 5

גּוּפָא: נִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי — אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד. נִטְמָא בַּשְּׁמִינִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי — מֵבִיא קׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

קטע 6

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קׇרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל, עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא, וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא — מֵבִיא קׇרְבָּן עַל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. הֵבִיא חַטָּאתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ — מוֹנֶה.

קטע 7

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁחַטָּאתוֹ עִיכְּבַתּוּ, כֵּן אֲשָׁמוֹ מְעַכְּבוֹ.

קטע 8

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר קְרָא ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו. וְרַבָּנַן: ״הַהוּא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ.

קטע 9

אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, ״הָהוּא״ לְמָה לִי? אָמַר לָךְ: ״הַהוּא״ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא עוֹלָתוֹ. וְרַבָּנַן: עוֹלָה לָא בָּעֵי מִיעוּטָא — דּוֹרוֹן בְּעָלְמָא הוּא.

קטע 10

מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? דְּתַנְיָא: ״וְהִזִּיר לַה׳ אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁכׇּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֵן מְעַכְּבִין, יָכוֹל אַף זֶה מְעַכְּבוֹ —

מסכת נזיר דף י״ח עמוד ב׳

מסכת נזיר דף י״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור