מסכת קידושין דף ע״ו עמוד א׳

ופוטרין את הנשואות מן החליצה ולרבי עקיבא בני חייבי לאוין ממזרים הם:

החוצה החיצונה שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל לנשואין:

ומשני יש ממזר מחייבי כריתות קא משמע לן ולאפוקי ממאן דאמר (יבמות דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין:

ויש אומרים היינו רבי אליעזר:

לפי שאין בקיאין אסרום ולקמן מפרש לענין יוחסין מאי בקיאין איכא הלכך לרבי אליעזר כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ספק אשת איש בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינן קדושין ונשאת לאחר:

מצת כותי מותרת לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ:

ואדם יוצא בה בלילי י"ט הראשון שהמצה חובה ויוצא בה דלא הוי כקמחין ובציקות של עובדי כוכבים שלא חמצו דקי"ל (פסחים דף מ.) אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה אחרת באחרונה משום דבמצת מצוה בעינן שימור לשם מצוה אבל מצת כותי א"צ לאכול מצה אחרת באחרונה דבקיאי במצות שימור:

ואלא הכא גבי יוחסין מאי אין בקיאין שייך למימר:

מצת כותי מותרת פי' מותרת לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח בלילי יו"ט ראשון שאכילתה חובה ולא הויא כקמחין ובצקות של עובדי כוכבים דקיימא לן (פסחים דף מ.) דאדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וא"ת והא אמרי' (בפרקי דר"א פל"ח) כל האוכל פת כותי כאילו אוכל חזיר וי"ל היינו דווקא פת שהכותי לש ועושה בביתו אבל העיסה שהכותי עושה בביתו של ישראל מותר ונראה הא דקאמר ואדם יוצא בה ידי חובתו היינו דוקא שגם הכותי יאכל ממנה דאל"כ לא יצא ידי חובתו דהא לית להו לפני עור לא תתן מכשול:

הנושא אשה כהנת פי' כהן שבא לישא אשה כהנת וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע"ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל הבא לישא אשה כהנת ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה דא"כ אמאי נקט כהנת אפילו היתה חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות:

צריך שיבדוק אחריה ארבע אמהו' פי' בקונט' בודקין משום חשש דממזרות ולא נהירא מדפריך גמ' ואיהי נמי תבדוק בדידיה ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ומאי קאמר הא הוזהרו לינשא לממזרים דהא אפילו [מאן] דאמר לא הוזהרו היינו דוקא לינשא לחלל קאמר אבל לממזרים לא לכך צריך לומר דחששא דמתני' הוא משום חללות אבל משום ממזרות לא שייך חששא כלל דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ומיהו תימה הא קתני לויה וישראלית מוסיפין עוד אחת ואי לא בדקי אלא בפסול חללות לויה וישראלית אמאי צריכין בדיקה כיון דאבוה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חללה שהרי לכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות וא"כ ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה וי"ל דעיקר הבדיקה ותקנה משום פסול חללות ואגב בדיקה דחללות בדקי נמי היכא דלא שייך אלא פסול ממזרות כגון לויה וישראלית אבל גבי איהי דליכא פסול חללות דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לא צריך לבדוק משום ממזרות ור"ת כתב בספר הישר דהא דצריך לבדוק היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה אי נמי להכשיר עצמו לעבודה אבל להאכילו בתרומה א"צ בדיקה כדאמר פ' האשה שנתארמלה (כתובות דף כד.) אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואין נאמן להשיאו אשה:

מצת כותי מותרת כו' פירש במסכת חולין גם במסכת גיטין והתם אמר דרבנן ורשב"ג פליגי בדאחזוק ולא כתיב' דרשב"ג שרי כיון דאחזוק ורבנן אסרי עד דכתיבה ואחזוק אבל כתיבה ולא אחזוק אפי' רשב"ג מודה והיינו דתנה רשב"ג טעמיה בכל מצוה שהחזיקו בה דאלמא כולה מילתא תליא בחזקה וכן עיקר ושלא כפירוש רש"י ז"ל. אסורה משום מאי משום דשפחה ולדה כמוה דאלו עבד הבא על [בת] ישראל הולד כשר וליכא למיחש דגר בישראל הוא דהוו וא"כ למה שפחה לחוד ופרקינן דאה"נ ומעשה שהי' כך הי' ממזר מאחות וממזר מאשת איש נתערבו בהם יש ספרים דגרסי' איכא בינייהו ופירושו כמו נתערבו בהם. כלומר שממזרים הללו היו בניה של כותים שאינם נכרי' והוה לשון משותף:

מתני' הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד' אמהות ראשונות שתים באביה ושתים באמה שהם שמנה. פי' כל אשה מהן ואמה כדמפרש ואזיל וששתי זוגות באמה ושתי זוגות באביה. וכהנת דקתני לאו דוקא אלא אשה כשרה לכהונה ואפילו לויה וישראלית וה"ק כהן הבא לישא אשה כשרה לכהונה בודק אחריה משום ספק קללות שהוא פסול לכהונה ד' אמהות והא דקתני סתמא הנישא משום דסתמא דמלתא אינו נושא אשה כשרה לכהונה אלא כהן. והא דאוקים מתני' לרבנן כשקרא ערער כדאיתא בגמרא היינו סיפא דמיירי בפסולי קהל אבל רישא דספק חללות אפינו בשלא קרא ערער צריך בדיקה דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם וכל שבפסול כהונה כגון רישא דמתני' הוא צריך לבדוק בה ואינה צריכה לבדוק בו שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין והיינו דתני רישא כולה בדיקה גבי איהו בדידה אמה ואם אמה וכלהו שארא:

ה"ג לויים וישראלים ול"ג לוים וישראלית דהכא בפסול קהל איירינן דאף היא צריכה לבדוק בו כשקרא ערער לרבנן או בשלא קרא ערער לר' מאיר ולהכי תני סיפא לויים וישראלים וא' אנשים וא' נשים במשמע וגרסי' בירושלמי ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר ר' יוסי ברבי בון אחת זו ואחת זו קנס קנסי כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו פי' בדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה כלל לא לפסולי כהונה ולא לפסולי ממזר אלא שקנסו חכמים להצריך בדיקה כדי שיהא כל א' דבק בשבטו ובמשפחתו הבדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח ולבדוק וקנסו יותר בלויים דשראלים מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כ"כ ביוחסין ואינן מודבקין במשפחותם רבי' הגדול זצ"ל:

גמרא מ"ש בנשי דבדקינן ומ"ש בגברי דלא בדקינן פי' דהא לא בדקינן במתני' באבות אלא באמהות לחוד ופרקינן דגברי כי מנצו בהדי הדדי ביוחסים מינצו אם אית' דאיכא מילתא קלא אית לה מכיון דליכא קלא ליכא פסולא אבל בפסולי אמהות לא מינצי ומשום אינצויי דנשי לא ידיעא מלתא לאינשי וגבי גבאי צדקה שאין צריך בדיקה אפילו באמהות משום דאיידי דמינצו טובא אפילו בפסול הנשים מדקדקין בהם ואם איתא דאיכא שום מילתא משום צד ואפילו מצד האם קלא הוה ליה:

רב אדא בר אהבה תני ד' אמהות שהם י"ב פי' דבכל א' מד' אמהות בודק עמה אמה ואם אמה והיה להו ג' בכ"א שהם י"ב ובלויים וישראל מוסיף א' לכ"א מארבעתן והוה להו ד' בכל אחת שהם י"ו ואסיקנא דלרבנן בכ"א מד' אמהות שהן ח' מוסיף בלויים וישראלים זוג א' והוה להו ו' והיינו דקתני מתני' ד' אמהות שהם י"ו כלומר ארבעה בכל אם ואם:

המשנה השנית הכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר הנושא אשה כוהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה אמה ואם אמה אם אביה ואמה אם אבי אביה ואמה לויים וישראל מוסיפין עליהן עוד אחת אין בודקין לא מן המזבח ולמעלן ולא מן הדוכן ולמעלן ולא מסנהדרין ולמעלן כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאים לכהונה ואינו צריך לבדוק אחריהן ר' יוסה אומר אף מי שהיה חתום עד בארכי הישנה של צפרי חנניה בן אנטיגנס אומר אף מי שהיה מוכתב בארסטיה של מלך.

אמר הר"ם פי' אמרו אם אבי אמה ואמה ירצה באמרו ואמה אם אבי אמה וכן אמרו אם אבי אביה ואמה ירצה בו ואם אם אבי אביה וכבר הנחתי לך בזה צורה זו שיתבאר הענין מאד ושמתי על כל אחד הנמנים בזאת המשנה סימן תבין זאת הצורה תמצא ד' נשים מצד האב וד' מצד האם הנה אלו השמנה נשים הם ד' משפחות לפי שהוא יכלה אל אם אם אבי אמה ואלו הד' משפחות וזאת הצורה ואשר התחייב לבדוק הנשים ולא יבדוק מהאנשים לפי שהאנשים כאשר יתקוטטו זה עם זה ביוחסין הוא דמבזו ואם היה באש פסלות היה נשמע והנשים אמנם תבזה האחת מהם האחרת בענין הזנות או דבר מסבותיו לא תבזה אותה ביחסה ולזה יצרך הבדיקה בנשים ויוסיף הישראל והלוי בחקירת משפחה נוספת לפי שההתערבות בהם יותר וזה כלו ראוי משפחה שקרא עליה ערער והוא שיאמרו שנים שהמשפחה הפלונית יש בה פסלות אולם המשפחה הבלתי נחשדת אינו צריך לבדוק לפי שהעיקר אצלנו כל משפחות בחזקת כשרות עומדות ואשר יתחייב שיבדקו האנשים ואם נשוא הוא מן המשפחה החשודה אבל האשה אינה צריכה לבדוק לפי שהעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ומותר לכהנת שתשא גר או חלל וכל שכן הלויה והישראלית כבר התבאר בסוף מכות שסנהדרי גדולה היו מתעסקין בבדיקות שהכהנים שכל כהן כשר עובד וכשנמצא פסול ירוחק וכן הדוכן אשר יאמרו עליו הלויים השיר בודקין ואח"כ מעלין וכן הסנהדרין לא יהיו אלא כהנים ולויים וישראלים מיוחסים והנה נבאר זה במסכת סנהדרין למאמר השם בהם והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה ויחוס ושוטרי הרבים אמנם זה בירושלמי לפי שהם לא היו מעמידין להם דיינין אלא מיוחסין ואפי' בדיני ממונות וגבאי צדקה הם המריבים תמיד עם האנשים למשכנם ולהתרימם כמו שהעיקר אצלנו ממשכנין על הצדקה ואפי' בערבי שבתות אלו היה בהם פסלות היו מפרסמין אותו והיה נשמע וארכי הישנה של צפורי לא היו מקבלין עדות אלא מיוחס ואסרטיה של מלך הם אנשי החיל ממלחמת בית דוד לפי שהם לא יצאו למלחמה אלא מיוחס כדי שתהא זכות אבותם מסייעתם:

אמר המאירי משנה זו בכהן הבא לישא ומשום פסול כהנה נגעו בה ומתוך שבודק בפסול כהנה כגון גרושה וחללה זונה בודק גם כן בשאר פיסולין כגון ממזרות הא ישראל אף לדעת משנתנו אינו צריך לבדוק מחמת פסול ממזרות ושאר פיסולין כגון הכלליים בסתם משפחות אלא בכהנים נאמרה ועיקרה משום פסול כהנה והוא שאמרו בגמרא כשהקשו תבדיק איהי נמי בדידיה ותירצו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וזו פירושה לפסולי כהנה שאף בפסולי ישראל אף היא נזהרת כמהו ובא לומר במשנה זו שהכהן צריך לבדוק בסתם משפחה בכהנת ר"ל אם בא לישא כהנת ארבע אמהות ואם בא לישא לויה וישראלית מוסיף עוד אחת הא ישראל בסתם משפחה אינו בודק כלום הא במשפחה שקראו עליה ערער בפסול של ישראל והוא שהעידו בו שנים שנתערב בהם ממזרות וכיוצא בו בודק ומכל מקום בגמרא יתבאר לענין פסק שאף הכהן אינו צריך לבדוק בסתם משפחה שכל המשפחות בחזקת כשרות אף לכהנה ואף בקול בעלמא אין פוסלין אותן אלא שראוי ליזהר בקצתם מצד המדות כגון המשפחות המתגרות תמיד או הנוהגות ליתן שמץ פסול באחרות דרך דבה וקנאה על הדרך שביארנו ואם כן משנתנו לענין פסק אתה מפרשה במשפחה שקראו עליה ערער אם בכהן ובפסול כגון שהעידו שנתערב בה חללות או גרות ואם בישראל ובפסול ממזרות ואמר שאם היא ממשפחת כהנים צריך לבדוק בה בדורות שעברו ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה מפני שכל אחת מהם נבדקת עם אמה והם מצד האם אמה ואם אמה עמה אם אבי אמה ואמה עמה ומצד האב אם אביה ואמה עמה אם אבי אביה ואמה עמה ובאנשים מיהא אינו צריך לבדוק באבותיה ופירשו הטעם בגמרא שהאנשים מתוך שבשעת מריבותיהם מחרפין זה את זה בפסול יוחסין פיסולם מתפרסם ונודע לכל ואינו צריך בדיקה אבל הנשים אינן מחרפות זו את זו אלא בזנות ואין פסול משפחה שבהן נודע וצריך בדיקה ובלויה וישראלית מוסיפין עוד עליהן אחת מפני שעירוב פסולים מצוי בלויים וישראלים יותר מכהנים ונמצאת בדיקתה בשתים עשרה אמהות ובגמרא פירשו באחת האמור כאן זוג אחד ונמצאת הבדיקה שש עשרה אמהות ובתלמוד המערב אמרו לויים וישראלים מוסיפין עוד אחת כלומר כשהם באים לישא ומחשש ממזרות ודומיהם והקשה נמצאת מחמיר בישראל יותר מבכהן ותירץ אחד זה ואחד זה אינו אלא קנס שלא יכניס אדם עצמו בטורח בדיקה וישא ממשפחתו שבמשפחתו אינו צריך לבדוק ובכהנים לא קנסו כל כך שזריזים הם ליזהר מפסול יוחסין ואין רגילין להתרחק ממשפחתם ומכל מקום לסוגית תלמוד שלנו אין הדברים נראין להחמיר בישראל יותר מבכהנים ואף רבותי דחו זו שבתלמוד המערב והעמידו את הפסק על דרך אחת כסתם משנה זו כל שהתחיל לבדוק באמהות ומצא כהן שעבד עבודה או לוי שאמר שירה על הדוכן או שנתמנה בסנהדרין שוב אין צריך בדיקה משם ולמעלה לבדוק אם אבי אמה וכן כלם על דרך זה שכבר נבדק באותה שעה בכל צדדיו וכל שהיה בו שמץ פסול לא היו מניחין אותו שם כלל ויש מפרשין שלא נאמר כן אלא בבדיקה של סתם משפחה וכענין משנתנו אבל כל שבודק מצד ערער שיצא הואיל והעידו עליו צריך לבדוק על כל פנים כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים והם דיינים בעלמא הממונים לדון קצת דינין קלים שלא יצטרכו הרבים לילך לפני בית דין של עשרים ושלשה והעמידוה בגמרא בירושלים שהיו קפדים בה אף על אלו שלא למנותם אלא מן המיוחסים הא בשאר מקומות לא שהרי אף ממזר כשר לדיני ממונות כמו שנבאר וגבאי צדקה משיאין לכהנה שמתוך שממשכנין עליה אף בערב שבת מקנתרים בהם בני אדם ואם יש בהם פסול כבר נודע ונתפרסם ואף הכתוב בערכא ישנה של צפורי והוא בית דין הקבוע להם מקדם הרי הוא מן המשיאין לכהנה שלא היו מניחין בה אלא אחר בדיקת יחוסם וכן מי שהיה כתוב באיסטרטיא של מלך ופירשו בגמרא לצאת לחיילות של בית דוד:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

בפרש"י בד"ה וי"א היינו ר"א כו' ואירע ספק א"א בקידושי אבותיו כו' עכ"ל וצ"ל להך אוקמתא דר"א ס"ל גירי אמת נינהו ולכך משום הך ספיקא שייך בהו ממזר ומיהו צ"ל נמי שישראל נטמעו בהם ולכך כותי לא ישא כותית דאל"כ הא גר מותר בממזרת ולמאי דמוקמי נמי ממזר מאחותו ומאשת אח נתערבו בהן היינו דנטמעו בהו נמי ישראל דהא גר מותר בממזרת אבל למאי דמוקי לה משום שפחה שנתערבה ניחא נמי בלא נטמעו בהו ישראל וק"ל:

תוס' בד"ה הנושא אשה כו' ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה כו' עכ"ל כ"ה בכל נוסחות תוספות שלפנינו ור"ל לפרש בנה היינו בנה של בתה אם תשא כהן שיהיה בן בתה נמי כשר לעבודה ומה שכתבו נמי אפי' היתה חללה נמי הוי בנה כשר כו' היינו נמי בן בתה ומהרש"ל פי' בנה לאו דוקא אלא ולד שלה כלומר הבת עכ"ל ואין צורך ודו"ק:

בא"ד כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה צריך שיבדוק כו' שהרי לכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות כו' כצ"ל:

בא"ד ואין נאמן להשיאו אשה עכ"ל היינו אשה הבדוקה מארבע אמהות שיהא בנו כשר לעבודה כמ"ש התוס' לעיל ועיין בתוספות שם:

רב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו וממזר מא"א נתערבו בהן כו' וכתב מהרש"א ז"ל דלהך אוקימתא נמי צריך לומר שישראלים נטמעו בהן ולפ"ז יש לדקדק א"כ מאי דוחקא דר"נ לאוקמא בהכי דהא בלא"ה קושטא דמילתא ר' אלעזר אית ליה דכותים אין בקיאין בדקדוקי מצות וה"ה לגיטין וקידושין אע"ג דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה כדמסיק הש"ס אפ"ה מעיקרא מאי סבר:

אמנם למאי דפרישית לעיל אין צורך לזה דבפשיטות מצינן למימר דהנך אמוראי דלעיל דאמרי ג' מחלוקות בדבר ודאי ס"ל דישראלים נתערבו בהן דאהאי קרא דכהני במות קיימי ולשיטתם ע"כ דפסולא משום ישראלים דאל"כ גר מותר בממזרת כדפרישית ממאי דקתני במתניתין ר' יהודה אוסר ואי ס"ד דר"א גופא נמי ס"ל גר אסור בממזרת אין צורך כלל למילתא דר' יהודא במתני' משא"כ רב נחמן אמר רבה בר אבוה לשיטתו דר' יהודא אוסר אממזר מאחותו וממזר מאשת איש קאי כדמפרש לה להדיא בדף הקודם וא"כ לעולם שפיר ס"ל לר"א דגר אסור בממזרת ואין צריך לומר דישראלים נתערבו בהן. ועוד נ"ל דר' נחמן אמר רבה בר אבוה לאו אכותי לא ישא כותית קאי אלא אעיקר פסולא דישראל בכותים קאי ובלא"ה נ"ל לפרש כן דאל"כ תיקשי אכתי אמאי כותי לא ישא כותית דהא קי"ל ספק ממזר יבא והכא אפילו ספק ליכא כיון דלא נתערבו אלא שני ממזרים בכל הכותים א"כ בכל חד מינייהו כל דפריש מרובא פריש ואפי' בישראל לא אסרו כה"ג אלא לכתחלה דמשום מעלה דיוחסין לא סגי בחד רובא וא"כ בכותי וכותית לכאורה לא שייך מעלה דיוחסין כיון דבלא"ה אסרום לבא בקהל ישראלים סגי בהכי. ועוד דכיון דאסרינן להו לגמרי שאפילו מהם ובהם לא ישאו אין לך דיעבד גדול מזה שלא ישאו נשים כלל וכולי האי לא שייך להחמיר משום מעלה דיוחסין. אע"כ דלקושטא דמילתא ר' נחמן אמר רבה בר אבוה לא קאי אלא לענין עיקר איסורא דישראל בכותים והיינו אף למאן דלית ליה הא דר"א דכותים אין בקיאים בדקדוקי מצות ואפ"ה אסורין משום תערובת ממזירין אבל בהא דקאמר ר"א כותי לא ישא כותית מודה ר' נחמן דהיינו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות והשתא לפ"ן לכ"ע מעשה שהיה כך היה וכולהו טעמי צריכי להדדי ולרבא נמי איכא למימר דאע"ג דמודה לדרב נחמן דממזרים נתערבו בהן אפ"ה ס"ל דגר מותר בממזרת ומש"ה איצטריך לאסוקי טעמא נמי משום דעבד ושפחה נתערבו בהן כנ"ל נכון ודו"ק היטב ותו לא מידי:

משנה הנושא אשה כהנת צריך לבדוק כו' מסתימת לשון רש"י ז"ל נראה ג"כ דאיירי בכהן הנושא כמו שכתבו התוספות ואף לפי מה שאפרש בסמוך בכוונת רש"י ז"ל דהבדיקה משום חשש ממזרות ופסולי קהל שייך אף בישראל אפ"ה לא בעו בדיקה אלא בכהנים לא מיבעיא בלא קרא עליו ערעור אלא אפילו למאן דמוקי לה בקרא עליו ערעור אפ"ה כיון דמדאורייתא ספק ממזר יבא בקהל וה"ה לכל ספיקי קהל כדפרי' לעיל בשמעתיה דחמשה קהלי כתיבי ומכ"ש הכא דאף שיצא ערעור ונתערב ממזר במשפחה אפ"ה בכל חד מינייהו איכא למימר כל דפריש מרובא פריש אלא דמשום מעלה דיוחסין הצריכו בדיקה וא"כ בפשיטות מצינן למימר דלא עבדו האי מעלה אלא בכהנים והא דמפרש רש"י ז"ל בסמוך בד"ה לויה וישראלית דאיירי בכהן שבא לכונסה ולא מפרש הכי ברישא דמתניתין היינו משום דברישא לא הוצרך לפרש כן דסתמא דמילתא איירי בכהן כדמשמע בכמה דוכתי שעשו כמה מעלות דיוחסין בכהנים טפי כדאמרינן בעלמא שהכהנים שומעין לרחק ולא לקרב ולפ"ז כיון דברישא שייך נמי בדיקה משום חללות שפיר מיפרשא בכהן הנושא משא"כ בסיפא דלויה וישראלית דלא שייך פסול חללות כמ"ש התוספות אלא חשש פסולי קהל א"כ סד"א דאיירי אף בישראל הנושא מש"ה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דאפ"ה לא איירי אלא בכהן כן נ"ל בכוונת רש"י. אבל הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' מפרש לסיפא בלויי' וישראלים ממש לפי גירסתו בלשון המשנה לוים וישראלים ע"ש בחידושי הר"ן והריטב"א ז"ל ועיין ג"כ בס' חכמת שלמה וכן נ"ל מלשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ובחיבורו בפ"י מהל' איסורי ביאה ע"ש:

תוספות בד"ה הנושא אשה כהנת כו' אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו' ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה עיין בזה במהרש"ל ומהרש"א ז"ל. וכבר עלה בלבי לפרש לשון התוספות נמי בפשיטות דאיירי בבנה ממש שאם היה הדין דבן חללה הניסת לישראל הוי חלל א"כ לא היה כשר לכתחילה לישא כהנת שהרי עושה אותה חללה בביאתו דחלל שבא על הכהנת פסלה ואע"ג דקי"ל לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין היינו שאין איסור בנשואין עצמן אבל מ"מ לכתחילה לא מיקרי חלל כשר לכהנת כדאמרינן להדיא נבעלה לפסול לה כגון ממזר וכן בחלל שבא על הכהנת לויה וישראלית פסלוה אלא לפי שבן החללה כשר לגמרי ולא הוי חלל דבני ישראל מקוה טהרה לחללות מש"ה כתבו התוספות דאין לפרש כן כנ"ל לפרש לשון התוס' ודו"ק:

בד"ה צריך שיבדוק כו' פירש בקונטרס כו' ולא נהירא מדפריך בגמר' כו' הא הוזהרו מיהא לינשא לממזרים כו' עכ"ל. ואע"ג דרש"י ז"ל נזהר מזה וכתב בד"ה לא הוזהרו כשירים לינשא לפסולין כגון חללים גירים חרורים וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבדי מעלה וכוונתו בזה מבואר' כיון דאשכחן מיהא בפסול חללות שהחמירה התורה בנושאי זכרים כשרים טפי מבנקיבות כשירות לענין איסור פסולי כהונה מש"ה הקילו בהו רבנן נמי אף בפסולי קהל להקל בנקיבות טפי מבזכרים לענין בדיקה כיון דלא הוי אלא משום מעלה בעלמא כדפרישית במתניתין אלא דהתוספות לא ניחא להו בהכי דא"כ עיקר התירוץ חסר מהספר וכיון דאמרינן בגמרא בהדיא מסייע ליה לרב דאמר לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין משמע להו דאיירי בהאי ענינא גופא דאיירי רב והיינו בפסולי כהונה דוקא ומש"ה הוסיפו התוספות מסברא דנפשייהו ביאור יותר מספיק בענין דאפשר דכוונת רש"י ז"ל נמי יש לפרש כן והוצרכתי לזה לאפוקי מדברי בעל תוספות י"ט ז"ל במשנתינו שכתב בלי ספק שהתוספות כאן לא היה כתוב בספריהם זה הדיבור שכתב רש"י בד"ה לא הוזהרו ולמאי דפרישית נתבאר שאין צורך לזה דאף על גב שהיה לפניהם לשון רש"י ז"ל אפ"ה קשיא להו שפיר כדפרישית ולענ"ד שזה ברור ג"כ בכוונת הרב המגיד ז"ל בכוונת רש"י והרמב"ם ז"ל ובחנם השיג עליו בעל התוספות י"ט ז"ל בזה ודו"ק: