מסכת קידושין דף ס״ט עמוד א׳

האומר לשפחתו מעוברת:

הרי את בת חורין בגט שחרור זה וולדך עבד:

ולדה כמוה משוחרר כדיליף בסיפא שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד שתלד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה:

מאי תלמודא היכא שמעינן מהאי קרא דבריו קיימין:

אמר רבא אדרבי יוסי הגלילי האי קרא אדרבי יוסי קאי ולדה כמוה משום שנא' כו':

מתני' יכולין ממזרין ליטהר מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים:

מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל כשעלו בני הגולה ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו:

בנה עבד ואין ממזר דהא ולדה כמוה:

אלא אי אמרת דיעבד מאי נינהו פי' הקונטרס מאי האי דקאמר ליה איסורא לא הוה מנסיב ליה עצה למיעבד וה"ה נמי כשא"ל זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי דהוה מצי לאקשויי ומי שרי להשיאו עצה לגנוב ולעשות איסורא אלא גמרא פריך שפיר עוי"ל דאי הוה מקשה ליה הכי הוה ליה לשנויי דאמר ליה זיל ומכור עצמך וכר' אליעזר דאמר (לעיל קידושין דף יד:) אחד זה ואחד זה רבו מוסר לו שפחה כנענית:

דאמר ליה זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי הא פרישנא בפרק קמא דלאו דוקא זיל גנוב שאין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה דה"ה במוכר עצמו מפני דחקו שהוא מיתר בשפחה אלא שאין רבו מוסר לו כרחך ומשום דשפחה כנענית איתא בנמכר בגניבתו בהדיא נקט תלמודא זיל גנוב:

ואקשינן ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה והא אמר מר אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. פירוש שאינו נוהג בדיני עבד עברי המפורשים בתורה לצאת בשנים וביובל ובמיתת אדון ולהיות מותר בשפחה כנענית אבל יכול הוא למכור עצמו לעכו"ם או לישראל והוא קנו' לו קנין הגוף ולכי נפיק בעי גיטא דחירותא כדאיתא בפ' החולץ גם בפ' איזהו נשך בהנהו דיהבי זוזי לאינשי ומשתעבדי בהו וכדפרישית בפ' איזהו נשך גם במסכת גיטין:

אמר שמואל הלכה כר"מ דממזר מותר בשפחה אפילו לכתחלה וק"ל מאי שנא ממזר דמותר בשפחה אפילו לכתחלה וליתיה בלאו דלא יהיה קדש מבני ישראל שאסור ישראל בעבד ושפאה כדמתרגמי' בהדיא אע"ג דמתחייב בלאו דלא תתחתן ואסור בכותית ומ"ש מעבד משוחרר דכי היכי דמחייב בלאו דלא תתחתן מחייב בלאו דלא יהיה קדש כדתנן מי שחציו עבד חציו בן חורין לישא שפחה א"י מפני חירות שבו. תירץ רבינו יעקב ז"ל דכל היכא דאמר קרא לאו גרידא כגון לא תתחתן בם וכיוצא בו ממזר אסור בו אבל הכא דכתיב לא יהיה קדש ולא אמר רחמנא לא יקח שפחה אלא לא יהיה קדש פרט לזה שהוא קדש ועומד שיצירתיי בעבירה היתה מתחלה משא"כ בעבד משוחרר שהיתה יצירתו בהיתר ונכון הוא:

פרק רביעי עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי וישראלי קשיא ליה לרש"י דהא ביסוד מעלה של עזרה כתיב ומבני לוי לא מצאתי שם והכא מצינו לוים בכלל העולים. ותירץ דהני לויי היו מאותן הפסולים לעבודה שקצצו בהונות ידיהם כשאמרו להם שוביהם שירו לנו משיר ציון כדאיתא באגדתא אבל מן הכשרים לעבודה לא עלו אלא אח"כ והיינו דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם. כלומר מבני לוי הכשרים לעבודה. ולא נהירא שהרי נבנה הבית קודם שעלה עזרא והקריבו עליו קרבנות והאיך אפשר שלא היו שם לויים משוררים בפה ובכלי. והנכון שבמעלה ראשונה עלו שם מבני לוי כשרים אבל ביסוד המעלה של עזרה לא עלו והיינו דכתיב ומבני לוי לא מצאת שם וכן מפורש במקראות:

נתינים הם הגבעונים ונקראים כן ע"ש ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים ותמיה מילתא דהא במכות מוכח דאיסור נתינה דאורייתא דתנן אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל וליכא למימר דבגררת ממזרת נקט נתינה כדקתני נמי חליצה בגררת גרושה דא"כ ה"ל לפרושי בתלמודא דממזרת ונתינה אינו חייב אלא אחת כי היכי דפריש תלמודא בגרושה וחלוצה דקתני אינו חייב אלא אחת. ותו דבשלמא חלוצה דמתרביא מדין גרושה נקט לה אגב גררתא אלא נתינה דלא מתרבייא מממזרת ושני שמות חלוקים אמאי תני לה אגב גררתא אלא ודאי דנתינה דאורייתא וה"נ אמרינן בכתובות בפרק המדיר גבי מתניתין דאלו שכופין אותן להוציא דלהכי לא קתני ממזרת ונתינה משום דתנא דרבנן קתני דאורייתא לא קתני ואלו ביבמות אמרינן דנתינים יהושע גזר עליהם והתם נמי אמרינן דוד גזר עליהם. ואיכא למימר דודאי מדאורייתא אסורין לבוא בקהל דהא משבעה עממין היו דכתיב בהו לא תתחתן בם ובגירותן הוא דאית להו חתנות אלא שהיו כגרים משוחררים כמצרי אדומי או כעמוני ומואבי שלא היו משתעבדים בהם וגם לא היו אסורים לבא בקהל אלא הם עצמם אבל דורותיהן מותרין שלא כתב רחמנא בז' עממין איסור דורות וזרען שנולד בקדושה מותר ויהושע גזר עליהם שעבוד כל זמן שבית המקדש קיים וממילא אסרם לבא בקהל תוך זמן זה ואתא דוד וגזר עליהם שעבוד ואסרם לדרי עלמא ודאמרינן נמי משה גזר עליהם היינו שעבוד אלא שלא גזר אלא לההוא דרא שהיו אסורין לבוא בקהל מדין תורה כדי שלא יטמעו בהן ישראל ויהושע ודוד גזרו עליהם לדורות כדאמרן והא דתנן בכתובות אלו נערות שיש להם קנס הבא על הגיורת ועל הנתינה כו' ומני נתינה בפסולי ביאה דאורייתא דרבינהו רחמנא לקנס כדמפרש עלה בגמרא מיירי בנתינה ראשונה שאסורה מן התורה כדכתיבנא ושלא כדברי רש"י ז"ל. ואיכא דק"ל כיון דדוד גזר עליהם שעבוד לרבנן דאמרי בפרקין דלעיל דממזר אסיר בשפחה היכי תנן הכא דמותר בנתינה דקתני ממזר ונתינה מותרין לבוא זה בזה ויש שתירץ שלא גזר דוד שעבוד על הנתינים אלא לגבי כשרים אבל לגבי פסולין אין להם דין עבדים. וכן נראה דנהי דגזר עליהם דוד שעבוד דורות להשתעבד בהם כדין עבדים לא הוסיף באיסורין לענין יוחסין להיות כדין עבדים לזה כלל אלא באיסור נתינות ושיהו מותרין בממזרים כדינן:

והא דתנן גבי חרורי ממזרים נתינן שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה אליבא דר' טרפון לאו דוקא חרורי ממזרי דהא ס"ל דממזר מותר בשפחה והא דנקט חרורי משום אידך דאסירי בעבדים אי נמי דכיון דרישא קא מני יוחסין שעלו מבבל אזיל ומפרש דינייהו כדאיתנהו ואיכא למידק האיך גירי וחרורי וכלהו אידך מותרין בנתינים דהא נתינים הוי בכלל איסור לא תתחתן בם כדפי' דבגירותן א"ל חתנות וכבר דוד גזר עליהם לדורות וכל חלו השנויין כאן חייבין הם בלאו דלא תתחתן בם בישראל ובכונה לאוי בר ממזר דליתי' בלאו דלא יהיה קדש לר"ט מטעמא דפריש ר"ת ז"ל לעיל תדע שהרי אסורין הם בכותים כישראל משום לא תתחתן ומשום כי יסיר וה"ה שאסורין בעבדים חוץ מממזר וא"כ שאין כל אלו האסורין בשום לאו דיוחסין דלהא איקרו קהל כדלקמן בפרקין אלא דבעכו"ם ועבדים אסורין משום דכתיב בלאו דידהו כי יסיר והני נמי בני הסרה נינהו וחששה תורה שידיחו לע"ז וכן בעבדים שסורן רע כיון דלא שייכי במצות אסירי מהאי טעמא והוציאו בלשון לא יהיה קדש למעט ממזר לר"ט רבינו הגדול ז"ל. עיין בתוס' בפ' האשה שנתארמלה:

גמרא מאי אריא דתני עלו מבבל כו' שאני התם דריע חזקייהו. פירש"י ז"ל דכיון דשאר כהני אכלי בקדשים ואינהו לא אכלי מידע ידעי דחששא דפסול אית בהו ולא מסקו להו ליוחסין. אבל פירש ר"ת ז"ל דריע חזקייהו שכיון שאבד כתב היחוס שלהם נודע פסולם לכל וקלא אית להו וליכא למיחש בהו וזה יותר נכון ופרכינן אי הכי מאי גדולה חזקה פירש כיון דליכא למיחש בהו למידי דינא הוא דלא ליפקו מחזקתיהו ומאי גדולה חזקה דמשמע שהיה לחוש ולא חששו שלא לבטל כח חזקה שהיא גדולה:

זה שביארנו בשפחה שהולד כמוה דוקא לענין אישות הא מכל מקום האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין ואין אומרים שהוא בן חורין כמוה ואפילו לא נולד עדין אלא שהיא מעברת שאין אומרים לענין זה עבר ירך אמו הוא אבל אם אמר לה הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר כלום ופירשו גדולי המחברים הטעם מפני שזה כשחרר חציה והמשחרר חצי עבדו לא קנה ואין הדברים נראין שאם כן זהו טעם עובר ירך אמו ואם כן מה בין זו לזו אלא שהטעם בזו אם מפני שלא בא לעולם אם מפני שאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו וכן כתבוה גדולי המגיהים:

ונשלם הפרק ת"ל:

עשרה יוחסין וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הרביעי שהוא בא לבאר עניני היוחסין ושכבר הותחל ביאור זה החלק בפרק שלישי ובאו בזה הפרק להשלים הענין בכל הלכותיו אלא שחזר וביאר בו ענינים כוללים עניני המסכתא ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון לבאר מנין היוחסין ועל אי זה צד הותרו להתערב זה בזה או ואסרו השני במי שלא נתברר יחוסו על אי זה צד בודקין אחריו ואי זה אנחנו מחזיקים אותו מן הסתם בכשר שלא יהא צריך בדיקה אחריו השלישי בפרטי יוחסין הכשרים או הפסולים לכהנה הרביעי על אי זה צד אדם נאמן בבנו להכשירו או לפסלו ועל אי זה צד אינו נאמן החמישי חוזר לשאר עניני המסכתא בקצת ספיקות הנולדות בקדושין ושאר ענינים שבאישות כיצד דנין בהם הששי לבאר בענין איסור ייחוד הן עם העריות הן עם שאר הנשים והן שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תחל לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר עשרה יחסים עלו מבבל כהני לויי וישראלי חללים גרים וחרורי ממזר נתיני שתוקי ואסופי כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה לויי וישראלי חללי גרי וחרורי מותרים לבא זה בזה גירי וחרורי ממזר ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה אלו הן שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' אלעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן ספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי אמר הר"ם כאשר עלה עזרא מבבל לא הניח בהם פסול בשום פנים זולת כהנים לויים מיוחסים וכן אמרו לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה ועלה עמו אלו הי' משפחות כדי שלא ישארו בבבל ויתערבו עמהם כי אין שם ב"ד הגדול שיזהירו על זה והעלם לירושלים שהי' שם ב"ד הגדול שלא יניחום להתערב ונתינים הם הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע וכתוב בהם ויתנם יהושע חוטבי עצים פי' אמרו מאי בדוקי שבודקים את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי הולד כשר כמו שביארנו בתחלת כתובות והלכה כאבא שאול כל האסורין פי' שהם אסורין לבא בקהל הם עמוני ומואבי וממזר ושתוקי שלא נבדקה אמו ואסופי וכותי כאשר היה כותי אצלם אינו כגוי אולם היום כבר ביארנו שהם כגוים גמורים לכל דבריהם ואמרו ר' יהודה אוסר שיעורו ואפי' ר' יהודה שאוסר גר בממזרת מתיר גם עמוני בממזרת לפי שתכלית מה שאמר ר' יהודה קהל גרים איקרי קהל וגר אסור בממזרת כאשר היה זה הגר ראוי לבא בקהל אבל אם אסור לבא בקהל הנה הוא מותר בממזרת והלכה כר' אליעזר ופסק ההלכה קהל גרים לא איקרי קהל וגר מותר בכהנת ומותר בממזרת:

אמר המאירי פירוש כשעלה עזרא מבבל הביא עמו כל גדולי הדור והחכמים שבהם עד שלא נשאר בבבל מי שיתעסק לבדוק ביוחסיהם שלא יתערבו פסולים בכשרים וחשש שמא המיוחסים שבהם כשתהא העניות שולטת בהם ושלא יראו ביניהם אנשים של צורה שיהיו יראים או בושים מהם וכן שיהיו מודיעים להם ענין פיסולם יעשו עצמם כמעלימים עין בענינם עד שיהיו מתרצין להם בחתון ויטמעו זה בזה ותהא כלה חשודה בפסול ומתוך כך כיון להעלות עמו כל הפסולין שבה עד שיהא הנשאר סולת נקיה ולא חשש שמא תתקלקל ארץ ישראל בכך שהרי הסנהדרין היו שם ומנהיגים הרבה שמונעין כל קלקול הבא מדרכים אלו וכמו שאמרו לשכת הגזית ששם היו יושבין מיחסי כהנה ולויה ר"ל הבודקים ביוחסיהם הן לעבודה הן לתרומה וכן שחכמי הדור מצויין לשם לבדוק בכל מה שצריך בהנהגתם וביאר במשנה זו שעשרה יוחסין עלו עמו מבבל א' כהנים ב' לויים ואע"פ שכתוב ומבני לוי לא מצאתי שם לא מצא מן הכשרים אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם על נהרות בבל על שהיה נבוכדנצר מכריחם לשיר לפניו משיר ציון כדי שיראו לו שאינן יכולין למשש בנימי הכנורות ועוד יש לפרש שבאותו היום לא מצא אבל חזר לבבל והביא מהם וכדכתוב וישבו הכהנים והלויים המשוררים ג' וישראלים ד' חללים והם הנולדים מפסולי כהנה ה' גרים ו' משוחררים ואע"פ שגרים ומשוחררים אחד הוא מכל מקום כל שנתגייר בלא שום סיבה של עבדות אהוב יותר וכמו שאמרו במסכת הוריות מפני מה הכל רוצין לישא גיורת ואין הכל רוצין לישא משוחררת מפני שזה בכלל ארור ר"ל עבד עבדים יהיה לאחיו וזה אינו בכלל ארור ז' ממזרים והוא הנולד מכל ערוה שאין קדושין תופסין בה ח' נתינים והם שביארנו ענינם למעלה ט' שתוקי ויתבאר בסמוך שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו וענינו פנויה שזינתה וילדה ולא נבדקה לישאל ממי ומתה או שנתחרשה עד שאינה יכולה ליבדק ופיסולו של זה מספק ממזרות שמא מממזר נתעברה או שמא מאחד מן העריות הא מכל מקום אם נבדקה אמו יש לה דין אחר והוא שאם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת וכשר לכל דבר ואף ברוב העיר פסולין אצלה אפילו היתה ארוסה ואמרה מארוס נבעלתי ואם אמרה לממזר נבעלתי אינה נאמנת לעשותו ממזר ודאי ואף כשהוא מודה אלא שהוא ספק ממזר ועל שם דבר היה קורא אבא שאול לשתוקי בדוקי כמו שהתבאר בגמרא ומכל מקום זה שהכשרנו באומרת לכשר נבעלתי שנאמנת בין להכשיר את עצמה בין להכשיר את בתה אף ברוב פסולין דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אף ברוב כשרים אין מכשירין אף בבתה להכשירה לכתחלה עד דאיכא תרי רבי רוב העיר ורוב סיעה וכן כתבוה גדולי הדורות בראשון של כתבות י' אסופי ויתבאר בסמוך שאינו מכיר לא את אביו ולא את אמו והוא שהושלך בשוק ונאסף על ידי מי שנכמרו רחמיו עליו ואף זה פיסולו ספק מספק ממזרות שמא אשת איש היא שזינתה ואי אפשר לה לתלות בבעלה ומתוך בשתה היא משליכתן בשוק או שמא פנויה היא וכן יש לחוש שמא מחמת רעבון הושלך ומתוך כך דנין אותו בספק ממזר זהו ענינם של יוחסין ומכלן היו בבבל והעלה עזרא עמו כל הפסולין כמו שביארנו:

ואחר כך מתחיל בסדר עירובן זה בזה על אי זה צד מותר ועל אי זה צד אסור ואמר כהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה אבל כהן אין יכול לידבק מישראל ולמטה שהרי חללה אסורה לו וגיורת ומשוחררת הרי היא בכלל זונה שאסורה לו לויי וישראלי חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה שאף הלוי דינו כישראל ליוחסין של אישות גירי וחרורי ממזר ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה והוא שהגר מותר בממזרת מצד שלא נאסר הממזר אלא לבוא בקהל וקהל גרים לא איקרי קהל ומשוחרר דינו כגר וכן מותר בנתין שאף הנתין הוא כעין גר ולא נשאר באיסור חתנות אלא לגבי ישראל ושתוקי ואסופי אע"פ שהם ספק ישראל כשר מותרין בממזרת שהרי נאמר בקהל י"י בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ואף שתוקי ואסופי מדין תורה מותר הוא בישראל שהרי כתוב לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא אלא שמעלה עשו ביוחסין וכל האסורין לבא בקהל מותרין וכו' וטרחו בה בגמרא לפרש שאם באסורים לבא בקהל ישראל הוא אומר כן שהם ממזר נתיני שתוקי ואסופי הרי כבר נאמר בסמוך כן וכמו שאמר גרי וחרורי ממזר נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה וודאי פירושו כל אחד מאלו הששה עם אחד מן האחרים שבהם ר"ל שלא כיון לומר שהגר והמשוחרר מזדווג בארבעה האסורין בביאת קהל לבד אבל לא הארבעה זה עם זה שהרי מכיון שהזכיר את כלם ואומר עליהם דרך כלל מותרין לבא זה בזה פירושו על כל אחד מהם עם חברו ועוד שהרי יש לך לדקדק הא מותר אסור והרי גר מותר לבא בקהל ומותר בממזרת ואם פירושו על האסורים לבא דרך כלל בקהל כהנה שהם גירי וחרורי ומשם ולמטה ואע"פ שכבר הוזכרו כל הששה גם כן שמא בא להוסיף גיורת פחותה מבת שלש שלא היינו כוללים אותה בראש המשנה מפני שלא היינו אוסרים גיורת אלא כסתם זונה ופחותה מבת שלש שנים אינה בכלל זונה ועכשו בא לכלול בכלל זה גיורת או משוחררת בפחות משלש להודיע שאף אלו אסורות לכהן הרי מכל מקום אין זה כלום שהרי אלמנה וגרושה וחללה זונה מן האסורין לבא בקהל כהנה ואסורות באלו והעלו בגמרא בפירושה שזו נאמרה לדעת ר' יהודה שאוסר גר בממזרת וכנגד מה שנאמר במשנתנו ומשנה זו נאמרה בגר עמוני ומואבי שאסורין לבא בקהל ואמר כל האסורין לבא בקהל כגון גרים אלו ר"ל של עמון ומואב וממזרי ונתיני ושתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה אף לר' יהודה וזה שאמר ור' יהודה אוסר פירושו אע"פ שר' יהודה אוסר בשאר גרים ומפני שסובר שקהל גרים איקרי קהל מודה הוא באלו שאינן קהל הואיל ואסורין לבא בקהל ומתוך כך מותרין באלו ומכל מקום הלכה שאף בשאר גרים כמו שכתבנו ור' אליעזר אומר וכו' ודבריו חוזרים למה שיצא ממשנתנו למעלה שממזרים ונתינים ושתוקים ואסופים מותרים לבא זה בזה שלא היו סוברים דין מעלה עשו ביוחסין אלא בקהל ודאי והוא חולק לומר שאע"פ שהגר מותר בכלם וכן הנתין מכל מקום כל שמצד ממזרות ודאן בודאן כגון ממזר בממזר מותר אבל ודאן בספיקן כגון ממזר בשתוקי ואסופי או ספקן בודאן כגון שתוקי ואסופי בממזר או ספיקן בספיקן כגון שתוקי באסופי או אף שתוקי בשתוקי אסור שמא זה ממזר וזה אינו ממזר ולא מן הדין שהרי בקהל ודאי הוא דלא יבא וכו' אלא מעלה עשו ביוחסין אף בספיקן והלכה כר' אליעזר ומעתה ממזר ספק או שתוקי ואסופי אסור מדרבנן בבת ישראל ואסור בממזרת ואפילו ממזרת מספק שהרי שמא זה ממזר וזה אינו ממזר וכלן מותרין מיהא בגיורת ומשוחררת והולד הולך אחר הפגום ר"ל שהוא שתוקי או אסופי או ממזר ספק ורבותי חולקין לומר ששתוקי בשתוקי או אסופי באסופי מיהא מותר כולי האי לא גזיר ואע"פ שאמרו בגמרא כותי לא ישא כותית בזו אינה אלא לדעת האומר שממזרות בודאי נתערב בהם ואדרבא זו סעד לדבריהם שכותית בכותית אמרו שתוקי בשתוקית ואסופי באסופית לא אמרו אלא שמכל מקום בבריתא מצאתי כותי לא ישא כותית וכן שתוקי ואסופי כיוצא בהן ואלו הן ספיקות שתוקי ואסופי וכותי ופירשו בגמרא על ספיקן של כותיים שהוא מספק ממזרות או מספק עבדות והוא ששפחות נתערבו בהם והולידו וכבר עשאום אחר כן כגוים גמורים כמו שהתבאר ואף במשנתנו לא כללוה בכלל יוחסים מפני שאין שום אחד מן האחרים מותר בהם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיהן בגמרא אלו הן:

בפרש"י בד"ה מאי ניהו כו' ומשני דמנסיב כו' וה"ה נמי כו' ה"מ ליה לשנויי כו' מכור עצמך לע"ע כו' עכ"ל ק"ק אכתי היאך יהיב ליה עצה זו שהאדון ישחררו לבנו באיסור עשה דלעולם בהם תעבודו ומי יימר דמשחררו ויעבור בעשה וק"ל:

בפרש"י בד"ה נתיני גבעונים שמלו כו' ואמרינן ביבמות דוד גזר עליהם כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה עיין באורך בתוס' פרק הערל וק"ל:

משנה רבי טרפון אומר יכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה כו' למאי דמסקינן דנושא לכתחלה אתי שפיר בפשיטות דדוקא בשפחה מותר לכתחלה משא"כ באשת עובד כוכבים משא"כ למאי דס"ד דאם נשא דיעבד ה"מ למיתני נמי באשת עכו"ם אלא דבאשת עכו"ם לא פסיקא מילתא שיהא יכול לגיירו בע"כ דמסתמא בתר אשת עכו"ם אמו גריר משא"כ בשפחה יכול לקנות שפחה לכתחילה ויבא עליה שהולד שלו ואח"כ ישחררו בע"כ וק"ל:

גמרא ורבנן כל ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי נראה דהשתא לא צריך לילפותא דהאשה וילדיה אלא עיקר טעמא משום הכי דכוולד במעי בהמה דמי דכתיב עם החמור ודרשינן לעיל עם הדומה לחמור ומש"ה בתר אימיה שדינן ליה ויש ליישב בזה כמה קושיות ואין להאריך יותר ועמ"ש בזה לעיל בסוגיא הקודמת ודו"ק:

סליק פרק האומר

עשרה יוחסין פרק רביעי

משנה עשרה יוחסין עלו מבבל נראה דנקיט מנינא למעוטי עבדים דאין להם יחס ולא שייך בהו כלל כולהו דינא דמתניתין להתירא או לאיסורא כיון דאין להם קידושין כלל ועוד דלמאי דמסקינן דמתניתין העלום תנן שעזרא העלום בעל כרחן מבבל שלא יתערבו בכשרים נראה דלא שייך הא מילתא כלל בעבדים דלעולם רשות בעליהם עליהם עד שישתחררו משא"כ בכל הנך דקחשיב במתניתין אפשר שישתקע שם פסולם מעליהם ואתי לאערובי בכשרים ועוד דלא שייך כלל למיעבד תקנתא בעבדים לכוף לשחררן דכל המשחרר עבדו עובר בעשה ואותן עבדים שרצו לעלות מעצמן לא"י בלא"ה נמי יוצאין לחירות כדתנינן בסוף מסכת כתובות ועוד דלא מקיים בהו הך תקנה דסוף סוף יקנו עבדים אחרים בבבל מכל הטעמים נ"ל דלא מצי עזרא למיעבד בהו תקנתא ומש"ה לא קתני להו משא"כ בנתינים אע"ג דמשום עבדות גזיר עלייהו אפ"ה לא שייך בהו חד מהנך טעמי ומש"ה חשיב להו כן נ"ל והא דלא קתני כותים נ"ל דלא הוגלו לבבל ולא עלו ודו"ק:

שם ממזרים ונתינים כולם מותרין לבא זה בזה וכתב הר"ן ז"ל דלמאי דקי"ל דנתינים אסורין מדאורייתא משום לא תתחתן בם דאיירי בגירותן צ"ל דהא דממזר מותר בנתינה היינו משום דלאו דלא תתחתן בם לא איירי אלא בכשירים ע"ש. ולכאורה נראה דוחק אלא דבפירוש התוספות ביבמות דף ע"ט מבואר קצת יותר דלאו דלא תתחתן ילפינן משאר פסולי קהל ע"ש:

אמנם לענ"ד נראה ברור דהא דכל האסורין לבא בקהל דמותרין לבא זה בזה ילפינן מפשטא דקרא דכתיב בכולהו פסולי קהל לא יבא בקהל ה' ומדלא כתיב סתמא לא יבא בקהל דהוי ילפינן לכולהו קהל כהונה ולויה וישראל או גרים למאן דאית ליה דאיקרי קהל אע"כ דלדיוקא אתו דוקא בקהל ה' לא יבואו הא מי שאינו קהל ה' מותרין וזה היתר הבא מכלל איסור וכמו שאבאר לקמן גבי חמשה קהלי כתיבי דמהכרח לפרש כן א"כ ממילא שמעינן שפיר דממזרים מותרין בנתינים דלא מיקרי קהל ה' ובזה נתיישב היטב לשון הטור אה"ע סי' ה' לענין פצוע דכא ע"ש מה שהקשה עליו הב"י ולמאי דפרישית א"ש וכ"ש דא"ש טפי לשיטת הסוברים דנתינים לא מיתסרי מדאורייתא אלא דור ראשון שנתגיירו בעצמם ובאינך דורות לא הוי אלא גזירה דדוד א"כ ילפינן שפיר דממזר מותר בנתינים בק"ו ממצרי ואדומי שהותרו לממזרים אע"ג דאסירי עד ג' דורות כן נ"ל נכון ועיין בחידושי לכתובות בר"פ אלו נערות בלשון התוספות:

גמרא מאי איריא דתני עלו מבבל ניתנו הלכו לא"י לכאורה יש לתמוה טובא מאי קשיא ליה הכא אלישנא דמתניתין טפי מבכל דוכתי דקראי טובא הכי כתיבי שמזכיר הכל בלשון עליה ואלה העולים משבי הגולה ואלה העולים מתל מלח דמייתי לקמן דאיירי מעליית הפסולין והוא עזרא עלה מבבל וכן בלשון הגמרא כשעלה הלל מבבל רבי חייא ובניו עלו מבבל ובלשון המשנה הכל מעלין לארץ ישראל ובלשון האמוראים נמי כי סליק רבי זירא וכה"ג טובא:

כִּדְתַנְיָא "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר הֳ' אֱלֹקֶיךָ", מְלַמֵּד, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבֹהַּ מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת. יש להקשות והלא מהאי קרא ליכא הוכחא אלא על בית המקדש שהוא גבוה אבל על ארץ ישראל ליכא הוכחא וכמו שאמרו בגמרא בשלמא וכו' ואם כן איך התנא יליף תרתי מהאי קרא בלחודיה? ונראה לי בס"ד דתנא דברייתא מפיק לתרווייהו מהאי קרא משום דלשונו כפול דאמר 'וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ' (דברים יז, ח) וסגי לומר 'וְעָלִיתָ' בלבד לכך דריש 'וְקַמְתָּ' על גובה ארץ ישראל משאר ארצות דהליכה ממקום שפל למקום גבוה נקראת קימה ותיבת 'וְעָלִיתָ' דריש על עליה מן ארץ ישראל למקום בית המקדש כי ארץ ישראל נמוכה לגבי המקדש. אך בגמרא דמקשי בשלמא וכו' לא ניחא ליה בהאי דרשה משום דכתיב מקמי הא 'דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ' דמשמע דבארץ ישראל משתעי קרא ועלה קאמר 'וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ' ולכן הביא על זה הוכחה מפסוק הִנֵּה יָמִים בָּאִים (ירמיה טז, יד) דאמר להדיא אשר העלה ואשר הביא בשאר ארצות.