דף ביאור

מסכת קידושין דף מ״ט עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת קידושין דף מ״ט עמוד א׳

מסכת קידושין דף מ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־365 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

גט פשוט העשוי כעין שלנו:

עדיו מתוכו תחת הכתב:

מקושר התם מפרש לה בבבא בתרא שתקנוהו לכהנים שאין יכולין להחזיר גרושותיהן וכשהיו כועסין הולכין אל הסופר דממהר לכתוב גט ונותנו לה ומתחרט לאחר זמן תקנו להו מקושר שיש בו טורח לעשותו ואדהכי והכי מייתבא דעתיה מניח בראשו שיטה חלק וכותב שיטה ושיטה חלק וכותב שיטה וכן עד שלשה או ארבעה או יותר שיטין חלק וכופל חלק הראשון על הכתב ותופר וחוזר וכופל חלק השני על שיטת הכתב שתחתיו ותופר וכן שלישי והעדים חותמין מבחוץ בין קשר לקשר וילפינן התם דגט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה וכל כפל וכפל קרוי קשר ושלשה קשרין יש בו ואם בא להרבות קשרים מרבה בעדים ושאר טופס השטר כתוב כדרכו:

שניהם פסולין שלא נעשו כתקון חכמים:

שיכול לעשותו פשוט שלא לתפור הקשרים ואם מפסיק אויר בין שיטות העליונות מה בכך וטעמא דת"ק מפרש התם (דף קסד:) דקסבר אין יכול לעשותו פשוט מפני שהמקושר והפשוט אין זמנו שוה שאין כותבין זמן למקושר מאותה שנה אלא משנה של אחריה:

הכל כמנהג המדינה מקום שנהגו בפשוט ועשאו מקושר מקושר ועשאו פשוט פסול דכי עבדיה בעל שליח לכתוב על מנהג המדינה הוא דשויה ובהאי לא איירי תנאי קמאי אלא כשאינה במקום עדים והיינו דהוינן בה ות"ק לית ליה מנהג המדינה ומאן פליג עליה בהאי:

ומשני ודאי פלוגתא אחריתא היא ומיהו באתרא דנהיגי כו':

עביד לי פשוט שליחות קלה:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Kiddushin 49a · Sefaria

תוספות

שיכול לעשותו פשוט פי' בקונטרס אי משום שיש אויר בין שיטה לשיטה כשפושטו אין לחוש שיש סופרים הרבה שאינם אומנים לסדר כתיבתן ומניחין אויר בין השיטות ונראה דאפי' יש חלק הרבה אין לחוש ואע"ג דגט קרח פסול לא מיקרי קרח אלא כשיש שיטות של חלק טפי מן העדים החתומים בו אבל אם יש עדים החתומים בו כשיטות של חלק לא מיקרי קרח:

מאי מגודלת גדלת פי' הקונטרס חשובה ומתוך שהיא חשובה בעיני האנשים דבריה מקובלים ורבינו חננאל פי' מגדלת שער כמו מגדלא שער נשייא (חגיגה דף ד:) ומתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה:

המתרגם פסוק כצורתו פירוש כמשמעותו כגון לא תענה על ריב מתרגם לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי דאדרבה מצוה הוא להוציא הדין לאורה אלא הכי מתרגם לא תתמנע מלאלפא למאן דמתבעי מינך בדינא והמוסיף עליו פי' בקונטרס שבא לומר הואיל וניתן רשות להוסיף אוסיף אני בכל מקום שארצה הרי זה מחרף פירוש מבזה את השם משנה את דבריו ואונקלוס שהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן התרגום שנשתכח וחזר ויסדו כדאמר במגילה (דף ג.) ורבינו חננאל פירש. המתרגם פסוק כצורתו כגון ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳) דמתרגם וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב (שם לג) כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו דאמר וחזו ית מלאכא דאלהא הרי זה מחרף שתולה שבח המקום במלאך אלא הכי מתרגמי' וחזו ית יקרא דאלהא דישראל:

Tosafot on Kiddushin 49a · Sefaria

ריטב"א

אבל בשבח יוחסין יכלה למימר מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא ובלוי ונמצא כהן אמרו בירושלמי דיכלה למימר לא בעינא טרחא דכהנות ובנתין ונמצא ממזר זרעא דישראל בעינא:

המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף פר"ת ז"ל כגון ויראו את אלהי ישראל שהמתרגם אותו כצורתו וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו שמתרגם וחזו ית מלאכיא דאלהא דישראל מחרף ומגדף שנותן כבוד המקום למלאכים אלא כמו שתרגם אונקלס וחזו יתיקר אלהא דישראל. ורש"י ז"ל פי' בע"א וזה יותר נכון:

על מנת שאני שונה ורבי יוחנן אומר תורה תימא מה ענין תורה אצל שונה והנכון כמו שפי' הראב"ד ז"ל ה"ק מדרש תורה ואקשינן ליה מדתניא רבי יהודה מדרש כלומר כולהו מדרשות ואפי' דנביאי וכתובי במשמע ופריך דמאי מדרש דקתני נמי רבי יהודה מדרש דעל תורה:

Ritva on Kiddushin 49a · Sefaria

מאירי

גט פשוט עדיו מתוכו והמקשר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקשר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולין פשוט שכתבו עדיו מאחוריו מתורת מוקדם שהרי רגילים היו לכתוב במקושר על ראשונה שניה ומקשר שכתבו עדיו מתוכו שמא לא הרגיש המלוה באיחורו ולא מחל ואין הלכה כדברי האומר במקשר שכתבו עדיו מתוכו שכשר הואיל ויכול לעשותו פשוט ר"ל שיכול להודיעו שבתורת פשוט כתבו ובכונת איחור אלא שניהם פסולים:

נצטוה הסופר לכתוב ולא הזכירו לו לא פשוט ולא מקשר אלא שמנהג המקום באחד מהם אפילו עשה הסופר מעצמו פשוט במקום שנוהגין במקשר או מקשר במקום שנוהגין בפשוט כשר הואיל ומכל מקום עשה פשוט כתקנו ומקשר כתקנו אבל כל שנצטוה לכתוב פשוט או מקשר אין לו לשנות ממה שנצטוה ואפילו היה מנהג המקום בשניהם או אפילו היה המנהג הפך הצווי שכל צווי קפידא היא ולא מראה מקום וכבר ביארנו ענין זה באלו בכדי היכולת באחרון של בתרא:

האשה שאמרה לשלוחה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר פסול וכן הדין בקדושין כמו שיתבאר למטה ובהבא לי גיטי אינו כן אלא אף אם אמרה לו הבא לי גיטי במקום פלוני ונתנהו לה במקום אחר כשר כמו שיתבאר במקומו:

האומר לאשה הרי את מקדשת לי על מנת שאני קורא או על מנת שאני יודע לקרות אין אומרים כל שיודע לקרות שלשה פסוקים בבית הכנסת ר"ל בלא הבנה אלא עד שידע לקרות ולתרגם ולא שיתרגם מדעתו שמא יכשל בדבריו:

והקורא פסוק כצורתו ר"ל שאינו קורא כדרך נקודו אלא כעין מי שקורא להגיה והמתרגם פסוק כצורתו בלא שום תוספת במקום הראוי לכך כגון וזבחת פסח לי"י אלהיך צאן ובקר שמשמעו שאף קרבן הפסח בא מן הבקר ואינו כן אלא שעל שלמי שמחה הוא חוזר וכמו שתרגם אנקלוס וניכסת קודשיה מן תוריה ואם כן הרי זה בדאי והמוסיף עליו במקום שאינו ראוי כגון ויאמר אלהים ואמרו מלאכיא די"י הרי זה מחרף ומגדף ואף במתרגם כצורתו לפעמים מחרף ומגדף כגון ויראו את אלהי ישראל שיתרגם בלא שום תוספת אלא שידע לתרגם בתרגום הידוע בה ר"ל של אנקלוס הגר:

ומכל מקום אם אמר על מנת שאני קורא אין שם זה מונח עליו אלא אם כן יודע לקרות בכל עשרים וארבעה ספרים בדקדוק:

על מנת שאני שונה שיודע לקרות הלכות של משנה ואם אמר לה על מנת שאני תנא אין שם זה מונח עליו עד שידע לקרות משנה וסיפרא וסיפרי ותוספתא:

Meiri on Kiddushin 49a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה מדרש ספרא וספרי שהן הלכות של מדרשי מקראות עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וספר ויקרא שכתב בפרש"י שלפנינו הוא טעות דספרא ודאי הוא ספר ויקרא אבל ספרי הוא ספר במדבר וספר דברים וק"ל:

תוס' בד"ה שיכול לעשותו וכו' ואע"ג דגט קרח פסול לא וכו' עכ"ל הך מילתא דגט קרח הוא ס"פ הזורק והיינו כשיש קשר ואין עד חתום עליו מאחוריו ופסול משום גזירת כולכם ור"ל דהכא כיון שעדיו מתוכו אין לחוש על שיטת חלק כיון שיש סופרים הרבה וכו' אבל מהרש"ל הגיה בדבריהם ואפילו יש חלק הרבה וכו' ופי' דה"נ כשכתב עדיו מתוכו כמנין הקשרים אין לחוש וכו' עכ"ל ולא ידענא מי הכריחו לזה דבעדיו מתוכו לא מכשיר אלא משום שיכול לעשותו פשוט ובפשוט לא בעי עדים כמנין שיטות החלק וכשר משום שיש סופרים הרבה וכו' ודו"ק:

Chidushei Halachot on Kiddushin 49a · Sefaria

פני יהושע

גמרא רבי אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני כו' אלמא קסבר מראה מקום הוא לו. וקשיא לי טובא דשם בפ' התקבל מסיק הש"ס להדיא דהא דלא פליג ר"א שם ברישא באומר תן גט לאשתי במקום פלוני היינו משום דאיהו דמדעתיה מגרש קפיד משא"כ בסיפא דאיהי בע"כ מתגרשת מש"ה סובר דמראה מקום הוא לו דא"כ לפ"ז לא שייכא הא דר"א כלל בהנך דמייתי הכא מדר' שמעון ורשב"ג דהא בהנך תליין בדעת האומר וא"כ מודה ר"ש דלא אמרי' מראה מקום הוא ויש ליישב בדוחק לפמ"ש התוספות והקדמונים בכמה דוכתי דכל היכא דאמרינן כולהו ס"ל לאו ס"ל כי הדדי ממש אלא דקצת בשיטה א' עומדין וה"נ דכוותיה דכיון דרבנן דר"א ס"ל דאף באשה דבע"כ מתגרשת אפ"ה לא אמרינן מראה מקום אלא קפידא וכ"ש בהנך א"כ שפיר שייך לשון כולהו ס"ל בכה"ג ועדיין צ"ע ובחידושי לגיטין הארכתי יותר ע"ש:

Penei Yehoshua on Kiddushin 49a · Sefaria

בן יהוידע

הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ, הֲרֵי זֶה בַּדַּאי לולי דמסתפינא הייתי גורס כך 'הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף וְהַמּוֹסִיף עָלָיו הֲרֵי זֶה בַּדַּאי' וספר המעתיק נסחאות תלמודים כתב יד ודפוסים ישנים לא נמצא אתנו על מסכת קידושין.

Ben Yehoyada on Kiddushin 49a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. מְקוּשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו, וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – כָּשֵׁר, שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

קטע 2

וְהָוֵינַן בַּהּ: וְתַנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ מִנְהַג הַמְּדִינָה? וְאָמַר רַב אָשֵׁי: בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בְּפָשׁוּט וַעֲבַד לֵיהּ מְקוּשָּׁר, אִי נָמֵי: בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בִּמְקוּשָּׁר וַעֲבַד לֵיהּ פָּשׁוּט – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּוַדַּאי קְפִידָא.

קטע 3

כִּי פְּלִיגִי, בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי בֵּין בְּפָשׁוּט בֵּין בִּמְקוּשָּׁר, וַאֲמַר לֵיהּ: ״עֲבֵיד לִי פָּשׁוּט״, וַאֲזַל וַעֲבַד לֵיהּ מְקוּשָּׁר. מָר סָבַר: קְפֵידָא, וּמָר סָבַר: מַרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ.

קטע 4

רַבִּי אֶלְעָזָר – דִּתְנַן: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״, וְקִבֵּל לָהּ גִּיטָּהּ מִמָּקוֹם אַחֵר – פָּסוּל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר. אַלְמָא קָסָבַר: מַרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ.

קטע 5

אָמַר עוּלָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁבַח מָמוֹן, אֲבָל בְּשֶׁבַח יוּחֲסִין, דִּבְרֵי הַכֹּל – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי טַעְמָא – ״מְסָאנָא דְּרַב מִכַּרְעַאי לָא בָּעֵינָא״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הִטְעָהּ לִשְׁבַח יוּחֲסִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

קטע 6

אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא. דְּקָתָנֵי: ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן״ וְנִמְצָא לֵוִי, ״לֵוִי״ וְנִמְצָא כֹּהֵן, נָתִין וְנִמְצָא מַמְזֵר, ״מַמְזֵר״ וְנִמְצָא נָתִין. וְלָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן.

קטע 7

מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: אֶלָּא דְּקָתָנֵי: ״עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בַּת אוֹ שִׁפְחָה מְגוּדֶּלֶת״ וְאֵין לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ וְיֵשׁ לוֹ, דִּשְׁבַח מָמוֹן הוּא, הָכִי נָמֵי דְּלָא פְּלִיג?!

קטע 8

אֶלָּא פְּלִיג בְּרֵישָׁא וְהוּא הַדִּין לְסֵיפָא. הָכָא נָמֵי פְּלִיג בְּרֵישָׁא וְהוּא הַדִּין לְסֵיפָא.

קטע 9

הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם, אִידֵּי וְאִידֵּי דִּשְׁבַח מָמוֹן, פְּלִיג בְּרֵישָׁא וְהוּא הַדִּין בְּסֵיפָא. הָכָא, דִּשְׁבַח יוּחֲסִים הוּא, אִם אִיתָא דִּפְלִיג, נִתְנֵי!

קטע 10

אִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא נָמֵי שְׁבַח יוּחֲסִים, מִי סָבְרַתְּ מַאי מְגוּדֶּלֶת – גְּדוֹלָה מַמָּשׁ? מַאי מְגוּדֶּלֶת – גַּדֶּלֶת, דְּאָמְרָה הִיא: לָא נִיחָא לִי דְּשָׁקְלָה מִילֵּי מִינַּאי וְאָזְלָא נָדְיָא קַמֵּי שִׁיבָבוֹתַיי.

קטע 11

תָּנוּ רַבָּנַן: ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי קַרְיָינָא״, כֵּיוָן שֶׁקָּרָא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּקְרָא וִיתַרְגֵּם. יְתַרְגֵּם מִדַּעְתֵּיהּ?! וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ – הֲרֵי זֶה בַּדַּאי. וְהַמּוֹסִיף עָלָיו – הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. אֶלָּא מַאי תַּרְגּוּם – תַּרְגּוּם דִּידַן.

קטע 12

וְהָנֵי מִילֵּי דַּאֲמַר לַהּ: ״קַרְיָינָא״, אֲבָל אָמַר לַהּ: ״קָרָא אֲנָא״ – עַד דְּקָרֵי אוֹרָיְיתָא נְבִיאֵי וּכְתוּבֵי בְּדִיּוּקָא.

קטע 13

״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה״, חִזְקִיָּה אָמַר: הֲלָכוֹת, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תּוֹרָה.

קטע 14

מֵיתִיבִי: אֵיזוֹ הִיא מִשְׁנָה? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֲלָכוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִדְרָשׁ!

מסכת קידושין דף מ״ט עמוד א׳

מסכת קידושין דף מ״ט עמוד א׳

רש"י

תוספות

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

פני יהושע

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור