דף ביאור
מסכת קידושין דף ל״ג עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת קידושין דף ל״ג עמוד ב׳
מסכת קידושין דף ל״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־447 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מכבוד שמים שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית:
אמאי לא מאי טרחא איכא אורחא דמילתא הוא:
לא ניטרח גרסינן:
וטוב לא יהיה לרשע אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב אלמא תלמודו משתכח ולא יאריך ימים אלא כצל מה טעם לפי שאינו ירא מלפני ה' ומורא זו קימה היא כדמפרש ואזיל:
מוראת רבית דגבי רבית נמי כתיב (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו וגו' ויראת וכן גבי משקלות (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק וכו':
פני פני גמר כתיב הכא מלפני וכתיב התם (ויקרא יט) מפני שיבה:
והוא רבו הבן רבו של אביו:
מקמי אבוך ואע"ג דרב יהודה רביה דרב יחזקאל אבוה הוה כדאמרי' לעיל (קידושין דף לב.) אבא לא תתנייא הכי:
ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Kiddushin 33b · Sefaria
תוספות
אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית תימה למה איקפיד רבא לעיל שמא קמו מפניו שחרית וערבית ולאו אדעתיה ונראה לפרש דדין זה אינו נוהג אלא באותם הדרין בבית הרב דמסתמא עמדו שחרית וערבית אבל תלמידים אחרים חייבין לעמוד אפי' מאה פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם ואפילו אותם שדרין בבית הרב נמי אם באו פנים חדשות צריכין לעמוד:
[אין ת"ח כו' תימה וכי כל הני דלעיל מיירי בלא קמו שחרית וערבית וצ"ל אינו רשאי אינו חייב כדפי' לעיל] ת"י:
ואימא מורא משקלות פירש בקונטרס גבי משקלות כתיב (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק יהיה לך וקשה דלא מצינו בשום מקום דכתיב בהו מורא בהדיא ויש גורסים מכשולות דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת וא"ת א"כ מאי משני פני פני גמר גבי מכשול נמי כתיב לפני עור לא תתן מכשול וי"ל דלא דמי דעמידה מפני זקן שייך לירא מפני השם כדאמר (ב"ק דף מא:) את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ור' יצחק מפרש דמצינו מורא במשקלות. כדאמרי' במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פרשת משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בפרשת כי תצא והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו וסמוך ליה בא זדון ויבא קלון כלומר שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק:
Tosafot on Kiddushin 33b · Sefaria
ריטב"א
הא דאמרינן חכם עובר עומד מלפניו ד"א פי' ר"י ז"ל שלא נאמרו דברים אלא שלא בבהמ"ד אבל בבהמ"ד סדר אחר יש בדבר כדאיתא בהוריות וכמו שהבי' רבינו אלפסי ז"ל בהלכיותיו ותו לא מידי:
תנו רבנן איזו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ולולב ושופר ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה מעקה אבדה ושלוח הקן. פי' לאו דוקא הני דהא איכא נמי אחריני דבמצות עשה שהזמן גרמא איכא תפילין וראיה ובמצוות עשה שלא הזמן גרמא איכא מורא וכיבוד ביכורים חלה כסוי הדם ואחריני טובא אלא דתנא ברא תנא ושייר והיינו דלא קתני אלא דמשמע דוקא אלא כגון קתני דמשמע דאיכא נמי אחריני והא דלא קתני ציצית לא ברישא ולא בסיפא משום דהוי בפלוגתא דר"ש ורבנן דלרבנן דסבירא להו דלילה נמי הוי זמן ציצית הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אליבא דרבנן ופליג עלה רבי שמעון דאזדא לטעמיה דסבר לילה לאו זמן ציצית הוא והוי מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ובפלוגתא לא קא מיירי. מיהו בתוספתא חשיב לה בהדי מצות שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אליבא דרבנן ופליג עליה רבי שמעון דאזדא לטעמיה דאמרינן דסבר לילה לאו זמן ציצית והוי מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות:
ואיכא נוסחי בגמרא דילן דחשביה לה ברישא ואתיא כרבי שמעון דהלכתא כוותיה בסוגיין בכולן תלמודא כוותיה כדאמרינן התם גבי הא דתניא סדין בציצית בית שמאי פוטרים ובית הלל מחייבים מאי טעמא דבית שמאי גזיר' משום כסות לילה והכי נמי מוכח בכמה דוכתי:
וקשה לן אמאי נשים פטורות מציצית אפילו לרבי שמעון דהא דרשינן סמוכים דציצית וכלאים למיפטר כלאים בציצית וא"כ טמא נמי כל שישנו בבל תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך וכל שאינו בבל תלבש שעטנז אינו גדילים תעשה לך והני נשי הואיל ואיתנהו בבל תלבש שעטנז דהא מצות לא תעשה היא איתנהו נמי בגדילים תעשה לך דהא דכותה דרשינן גבי מצה דאע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות בה דאמרינן כל שישנו בבל תאכל עליו חמץ ישנו בקום אכול מצה כדאיתא בפסחים. ואיכא למימר דבשלמא גבי מצה כיון דליכא למידרש מילתא אחריתי גבי ההיא סמיכותא דרשינן הכי אבל בסמוכין דציצית וכלאים כיון דאיכא למידרש ביה למיפטר כלאים בציצית תו לא דרשינן ביה אידך דאתי לסתור הכלל שבידינו דכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ובהא רהטא שמעתין כדבעינן למימר קמן. והא דמחייב נשים באבדה ומעקה ושליח הקן משום דהוה מצות עשה שלא הזמן גרמא:
Ritva on Kiddushin 33b · Sefaria
מאירי
תלמיד היושב לפני רבו ועוסק בתורה אינו זקוק לעמוד מפניו כל זמן שהוא יוצא ובא אלא שתי פעמים ביום דיו שישוה כבודו לכבוד שמים אבל שתי פעמים ביום יעמוד מפני רבו אפילו בשעה שעוסק בתורה הא כל שיושב במקרה ותלמיד חכם עובר עומד אפילו מאה פעמים כמו שביארנו והוא שאמרו בבבא בתרא ר' אסי כד הוה חליש מגירסא אמר איקום אפיתחא דבי מדרשא דכי חלפי רבנן אקום מקמיהו ויש מפרשין שמפני אדם אחד אינו רשאי לעמוד אלא שני פעמים ביום אבל להרבה תלמידי חכמים עומד מפני כל אחד מהם שני פעמים והיא היא כונתו של ר' אסי ויש מפרשים שכל תלמיד חכם צריך לעמוד כל זמן שיראהו ואפילו תלמיד היושב לפני רבו ושמועה זו פירושה שאינו רשאי להשתדל בכך עד שיכין עצמו לעמוד במקום שתלמידי חכמים מצויים לעבור שם אלא שתי פעמים ביום שהרי אינו מזמין עצמו לכבוד שמים אלא שתי פעמים ביום ויש מפרשים בשמועה זו שאינו חייב ומכל מקום אם רצה להזמין עצמו מאה פעמים לאדם אחד מותר שהרי בכבוד שמים ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו ואע"פ שאמרו אינו רשאי פירושו אינו חייב וכן הם מפרשים מה שאמרו אין בעלי אומניות רשאין וכו' אלא שאנו מפרשין בה לשון ראשון על מלאכת אחרים כמו שכתבנו:
היה הבן תלמיד חכם והוא רבו של אביו הוא חייב לעמוד מפני אביו ואין אביו חייב לעמוד מפניו:
ורכוב הרי הוא כמהלך לענין זה ועומדין מפניו על הדרך שעומדין מפני המהלך:
המצרע מטמא באהל על הדרך שביארנו בשלישי של ברכות ומכל מקום אין טומאת אהל שבו הולכת על סדר טומאת אהל של מת שהמת מטמא כל המתאהל עמו אע"פ שלא היה המת עומד אלא שהיו מעבירין אותו אבל מצורע אין מטמא באהל אלא אם כן הוא עומד מעתה היה המצורע יושב או עומד תחת האילן וטהור עובר הרי הטהור טמא שאין קפידא בטהור אם עובר אם עומד או יושב אבל אם היה הטהור עומד או יושב והמצורע עובר לא נטמא הטהור וכן בנושא אבן המנוגעת:
ספר תורה כל זמן שמגביהין אותה או מעבירין אותה ממקום למקום עומדין מפניה מפני לומדיה עומדין מפניה לא כל שכן ומכל מקום דוקא בספר תורה שיש בה קדשה יתירה אבל לשאר ספרים אין עומדין כלל ומה שאמרו במסכת מכות כמה טפשאי הני דקיימי מפני ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה שהרי אמרה תורה ארבעים יכנו והם דרשו ארבעים חסר אחת לא שיהא תלמיד חכם גדול ממנה אלא כך פירושו הואיל והם יודעים את התורה כל כך שמתוך מה שהם דורשים בה נראים כסותרים דבריהם ודאי ראוי לעמוד מפניהם:
זה שביארנו שאדם חייב לעמוד מפני תלמיד חכם דוקא מי שאינו עוסק בתורה אבל כל שהוא עוסק בתורה ועבר לפניו תלמיד חכם אינו זקוק לעמוד אלא אם כן היה רבו:
ולענין ביאור זו היא שאמרו ר' אלעזר ור' יעקב הוו יתבי כלומר והיו עוסקין בתורה חלף ר' שמעון וקמו מקמיה אמר להו חדא דאתון חכימי ואנא חבר כלומר ואין הרב זקוק לעמוד מפני תלמיד וזו הלכה היא אלא שאחר כך אמר ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדיה וזה שהוא קורא אותם תורה הענין הוא מצד שהיו עוסקים בתורה והפירוש כלומר ואפילו הייתי רב לכם הואיל ואתם עוסקים בתורה אינכם רשאים להתבטל ולעמוד שאין תלמיד חכם העוסק בתורה רשאי לעמוד לפני רבו העובר לפניו בשעה שעוסק בתורה ועל זו האחרונה אמרו לייט עלה אביי כלומר שמפני תלמיד חכם אחר הוא שאינו רשאי לעמוד הא מפני רבו צריך לעמוד וכן הלכה:
אע"פ שבחכם אינו עומד עד שיהא סמוך לו בארבע אמות וכיון שעבר יושב באב בית דין עומד כמלא עיניו ואינו יושב עד שיעבור מלפניו ארבע אמות ובנשיא עומד כמלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או שיתכסה מעיניו וגאוני הראשונים כתבו שכך הדין ברבו מובהק ומה שאמרו במסכת הוריות שכשאב בית דין עובר עושין לו שתי שורות אחת מלפניו ואחת מלאחריו פירושו בשעה שנכנס לבית המדרש:
Meiri on Kiddushin 33b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
תוס' בד"ה אין תלמיד חכם רשאי לעמוד כו' שמא קמו מפניו שחרית וערבית כו' עכ"ל ולשון ת"י ותימה וכי כל הני דלעיל איירי כשלא קמו ערבית ושחרית כו' וצ"ל אינו רשאי אינו חייב כדפ"ל עכ"ל:
Chidushei Halachot on Kiddushin 33b · Sefaria
פני יהושע
בד"ה אין תלמיד חכם רשאי כו' תימה למה איקפד רבא לעיל כו' עכ"ל. ולא ניחא להו למימר הכא דנהי דאין רשאין לעמוד אלא שחרית וערבית מ"מ הידור בעי למיעבד ומש"ה איקפד כדשנינן נמי לעיל אלא כיון דיהיב טעמא שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים משמע דכלל וכלל לא אבל מה שתירצו דהיכא דאיכא חשדא רשאין וחייבין אתי שפיר ועיין מ"ש לעיל:
גמרא כשהוא אומר ויראת מאלקיך הרי מורא זו קימה ואימא מורא דריבית ומורא דמשקלות. והקשו בתוספות דלא מצינו בשום מקום דכתיב בהו מורא ונדחקו ליישב ולולי שאיני כדאי היה נ"ל דאף לענין קימה גופא דמסיק לה קרא בהאי לישנא אשר איננו ירא מפני אלקים היינו משום דאיירי בכה"ג דדרשי' לעיל יכול יעצים עיניו כמי שלא ראה ת"ל ויראת ומש"ה קרי ליה רשע לפי שהוא כגונב דעת עליון והיינו דמקשה שפיר ואימא מורא ריבית ומורא משקלות דדרשינן נמי בפרק איזהו נשך למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים בריבית ובמשקלות והיינו דכתיב בהם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ומסיק דבריבית היינו במי שתולה מעותיו בעכו"ם ובמי שמטמין משקלותיו במלח אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור כו' וא"כ לפ"ז שייך שפיר בריבית ומשקלות האי ענינא דאיננו ירא מלפני אלקים שגונב דעת עליון לתלות מעותיו בעכו"ם ולהטמין משקלותיו במלח ואף על גב דבמשקלות לא כ' מורא להדיא כיון דכתיב אני ה' ויציאת מצרים שפיר שייך האי לישנא וכמאן דכתיב מורא דמי ועי"ל דס"ד שויראת מאלקיך דכתיב לעיל מיניה בהאי פרשה גופא בקימה מפני שיבה וזקן שייך נמי לדרוש לאחריו דכתיב בהו הכא לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה מאזני צדק אבני צדק וגומר ואף על גב דמפסיק בפסוק אונאת גרים בינייהו אין בכך כלום דהכי נמי אשכחן שכתבו התוספות בסוף תמורה דאיתקוש ערלה לכלאים דכתיבי בפרשת קדושים ואף על גב דאפסקו קראי טובא כמו שכתבתי בחידושי פסחים פרק כל שעה וכ"ש הכא דענין מורא גופא דשייך בקימה שייך בהאי ענינא גופא כמו במשקלות והא דקשיא ליה ואימא מורא ריבית ומשקלות ומשמע דלא בעי לאוקמי כלל האי קרא לענין קימה דכתיב מורא בהדיא נראה משום דלא משמע ליה דבמה שעבר על מצות עשה דקימה לקריי' רחמנא רשע ומש"ה הוי ניחא ליה טפי לאוקמי בריבית ומשקלות דהוי רשע דחמס כן נ"ל נכון וברור בעזה"י:
שם רבי חלקיה ורבי סימון ור"א אמרי מפני לומדיה עומדין מפניה לא כ"ש. ושמעתי מקשין כד הווינא טליא דהא בסוף מכות דף כ"ב אמר רבא כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה אלמא דגברא רבא עדיף והכא משמע איפכא ומתרצין דהתם נמי הכי קאמר דהני טפשאי דכיון דלא קיימי מקמי גברא רבה מנא להו דקיימי מקמי ס"ת מיהו לישנא דתלמודא שם לא משמע הכי והנלע"ד דהכא לא איירי אלא בסתם חכם דאפ"ה חייבין לעמוד מפניהם ושפיר הוו ק"ו לס"ת משא"כ התם איירי בגברא רבה ממש שראוי לישב בסנהדרין דעדיף מס"ת כדמסיק דאתי רבנן ובצרי חדא:
Penei Yehoshua on Kiddushin 33b · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' יושב תחת האילן וטהור עי' יבמות דף קג ע"ב תד"ה כיון שנכנס:
Gilyon HaShas on Kiddushin 33b · Sefaria
בן יהוידע
כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ, נִקְרָא רָשָׁע וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ (קהלת ח, יג). הא דנענש בשתים אלו כי בתורה כתיב (משלי ג, טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לכן זה שלא נהג כבוד ברבו נמצא זלזל בכבוד התורה לכך לוקה בימין שמשם אורך ימים ולוקה בשמאל שמשם הכבוד כי על ידי ששוכח תלמודו מתבזה בעיני העולם יותר דאותו שלא למד מעיקרא הוא טוב ממנו כי זה אינו ניכר חסרונו וזה ניכר כי להיותו תחלה בעל תלמוד יבואו העולם לשאול ממנו דבר הלכה וכאשר לא ידע להשיב מתבזה מה שאין כן חכם מחריש חכם יחשב אבל זה אי אפשר לו להחריש ומוכרח שישיב בטענות ויתבזה בר מינן.
שֶׁנֶּאֱמַר "וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵל" (קהלת ח, יג) הא דדמהו לצל נראה לי בס"ד כל משפיע אחוז באותיות יו"ד וא"ו של השם ברוך הוא וכל נשפע אחוז בשתי ההי"ן כי אותיות י"ו משפיעים ואותיות ה"א ה"א נשפעים וכנודע מסוד בציעת פת בשבת שצריך ארבע ככרות כנזכר בספר הכונות עיין שם. וידוע דאותיות יו"ד וא"ו הם אותיות 'צל' של 'צלם' כיצד? יו"ד פעמים יו"ד עולה ק' הסר מזה מספר עשרה השורש נשאר צד"י, וכן ו' פעמים ו' הוא ל"ו הסר מזה מספר ששה השורש נשאר ל' הרי הם אותיות 'צל' של צלם כנזכר בספרי המקובלים ז"ל. ולכן זה שלא כיבד את רבו שהוא משפיע דאחוז באותיות יו"ד וא"ו של השם שהם אותיות 'צל' דצלם לכך לא יאריך ימים כצל שהולך תכף.
Ben Yehoyada on Kiddushin 33b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת קידושין, דף ל״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־447 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 132 מילים
נפתחת ב״אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ…״
- קטע 227 מילים
נפתחת ב״וְאִי אָמְרַתְּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, אַמַּאי לָא…״
- קטע 346 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין…״
- קטע 410 מילים
נפתחת ב״וְאֵימָא מוֹרָאַת רִבִּית וּמוֹרָאַת מִשְׁקָלוֹת! רַבִּי אֶלְעָזָר:…״
- קטע 532 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ לַעֲמוֹד…״
- קטע 617 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מַאי קָאָמַר לֵיהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ:…״
- קטע 727 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ שֶׁיַּעֲמוֹד…״
- קטע 828 מילים
נפתחת ב״טַעְמָא דַּאֲנָא רַבֵּיהּ, הָא אִיהוּ רַבַּאי –…״
- קטע 919 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: רָכוּב כִּמְהַלֵּךְ דָּמֵי, אוֹ לָא?…״
- קטע 1014 מילים
נפתחת ב״טָמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְטָהוֹר יוֹשֵׁב –…״
- קטע 1115 מילים
נפתחת ב״וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנוּגַּעַת. וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר…״
- קטע 1224 מילים
נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי סֵפֶר תּוֹרָה?…״
- קטע 1330 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אִלְעַי וְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי הֲווֹ…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:…״
- קטע 1527 מילים
נפתחת ב״״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה״, רַבִּי…״
- קטע 1661 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לִי רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ,…״
- קטע 1718 מילים
נפתחת ב״כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ וְכוּ׳. תָּנוּ…״
חכמים הנזכרים בדף
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת קידושין דף ל״ג עמוד ב׳ · קטע 5 — “…שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, קוּם מִקַּמֵּי…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת קידושין דף ל״ג עמוד ב׳ · קטע 9 — “…אוֹ לָא? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע: טָמֵא יוֹשֵׁב תַּחַת…”
לשון המקור
אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ מְרוּבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם. מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״.
וְאִי אָמְרַתְּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, אַמַּאי לָא נִיטְרַח? חִיּוּבָא הוּא! אֶלָּא לָאו כּוּלֵּי יוֹמָא! לָא, לְעוֹלָם שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, וַאֲפִילּוּ הָכִי כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ – לָא נִיטְרַח.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ נִקְרָא רָשָׁע, וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים״, מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ – כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״ – הֲרֵי מוֹרָא זוֹ קִימָה.
וְאֵימָא מוֹרָאַת רִבִּית וּמוֹרָאַת מִשְׁקָלוֹת! רַבִּי אֶלְעָזָר: ״פְּנֵי״ ״פְּנֵי״ גָּמַר.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי אָבִיו? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, קוּם מִקַּמֵּי אֲבוּךְ. שָׁאנֵי רַב יְחֶזְקֵאל דְּבַעַל מַעֲשִׂים הֲוָה, דַּאֲפִילּוּ מָר שְׁמוּאֵל נָמֵי קָאֵים מִקַּמֵּיהּ.
אֶלָּא מַאי קָאָמַר לֵיהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: זִימְנִין דְּאָתֵי מֵאֲחוֹרַי, קוּם אַתְּ מִקַּמֵּיהּ וְלָא תֵּיחוּשׁ לִיקָרָא דִידִי.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ שֶׁיַּעֲמוֹד אָבִיו מִפָּנָיו? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲנִי אֵינִי כְּדַי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי בְנִי, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּית נָשִׂיא.
טַעְמָא דַּאֲנָא רַבֵּיהּ, הָא אִיהוּ רַבַּאי – קָאֵימְנָא מִקַּמֵּיהּ! הָכִי קָאָמַר: אֲנִי אֵינִי כְּדַי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי בְנִי וַאֲפִילּוּ הוּא רַבַּאי, דְּהָא אֲנָא אֲבוּהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּית נָשִׂיא.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: רָכוּב כִּמְהַלֵּךְ דָּמֵי, אוֹ לָא? אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע: טָמֵא יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן, וְטָהוֹר עוֹמֵד – טָמֵא.
טָמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְטָהוֹר יוֹשֵׁב – טָהוֹר, וְאִם יָשַׁב הַטָּמֵא – הַטָּהוֹר טָמֵא.
וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנוּגַּעַת. וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן: זֹאת אוֹמֶרֶת רָכוּב כִּמְהַלֵּךְ דָּמֵי, שְׁמַע מִינַּהּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי סֵפֶר תּוֹרָה? רַבִּי חִלְקִיָּה וְרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרִי: קַל וָחוֹמֶר, מִפְּנֵי לוֹמְדֶיהָ עוֹמְדִים – מִפָּנֶיהָ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!
רַבִּי אִלְעַי וְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי הֲווֹ יָתְבִי. חָלֵיף וְאָזֵיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, וְקָמוּ מִקַּמֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: חֲדָא – דְּאַתּוּן חַכִּימֵי וַאֲנָא חָבֵר. וְעוֹד, כְּלוּם תּוֹרָה עוֹמֶדֶת מִפְּנֵי לוֹמְדֶיהָ.
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי.
״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה״, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא. חַד אָמַר לִגְנַאי, וְחַד אָמַר לְשֶׁבַח. מַאן דְּאָמַר לִגְנַאי – כִּדְאִיתָא. מַאן דְּאָמַר לְשֶׁבַח, אָמַר חִזְקִיָּה:
אֲמַר לִי רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָא: חָכָם עוֹבֵר – עוֹמֵד מִלְּפָנָיו אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֵיוָן שֶׁעָבַר אַרְבַּע אַמּוֹת – יוֹשֵׁב. אַב בֵּית דִּין עוֹבֵר – עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו, וְכֵיוָן שֶׁעָבַר אַרְבַּע אַמּוֹת יוֹשֵׁב. נָשִׂיא עוֹבֵר – עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מְלֹא עֵינָיו, וְאֵינוֹ יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה״.
כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ – סוּכָּה, וְלוּלָב, שׁוֹפָר, וְצִיצִית,