מסכת כתובות דף פ״ט עמוד א׳פרק 9 הכותב לאשתו

גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ.

כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת: אָבַד גִּיטִּי. וְהוּא אוֹמֵר: אָבַד שׁוֹבָרִי. וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ — אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוּל.

גְּמָ׳ שְׁמַע מִינַּהּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. דְּאִי אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא מַפְּקָא לַהּ לִכְתוּבְּתַהּ, וְגָבְיָא בַּהּ.

אָמַר רַב: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְּתוּבָּה.

וְלִשְׁמוּאֵל כּוֹתְבִין שׁוֹבָר? אָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר ״כָּתַבְתִּי״ — עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. בִּמְקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין וְאָמְרָה ״לֹא כָּתַב לִי״ — עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה.

וְאַף רַב הֲדַר בֵּיהּ, דְּאָמַר רַב: בֵּין בִּמְקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין, בֵּין בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין, גֵּט — גּוֹבָה עִיקָּר. כְּתוּבָּה — גּוֹבָה תּוֹסֶפֶת. וְכׇל הָרוֹצֶה לְהָשִׁיב — יָבֹא וְיָשִׁיב.

תְּנַן: כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת ״אָבַד גִּיטִּי״, וְהוּא אוֹמֵר ״אָבַד שׁוֹבָרִי״. וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ.

בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל — מוֹקֵי לַהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר כָּתַבְתִּי, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה, וְאִי לָא מַיְיתֵי רְאָיָה, אָמְרִינַן לֵיהּ: זִיל פַּרְעֵיהּ.

אֶלָּא לְרַב: נְהִי דְּעִיקָּר לָא גָּבְיָא, תּוֹסֶפֶת מִיהָא תִּיגְבֵּי.

אָמַר רַב יוֹסֵף: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁאֵין שָׁם עֵדֵי גֵירוּשִׁין. מִיגּוֹ דְּיָכוֹל לְמֵימַר: לֹא גֵּירַשְׁתִּיהָ,