מסכת גיטין דף ס״א עמוד ב׳פרק 5 הניזקין

טוֹחֲנִין וּמַפְקִידִין אֵצֶל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית, וְאֵצֶל אוֹכְלֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה; אֲבָל לֹא לְאוֹכְלֵי שְׁבִיעִית, וְלֹא לְאוֹכְלֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה!

אָמַר אַבָּיֵי: הָתָם, בְּכֹהֵן הֶחָשׁוּד לֶאֱכוֹל תְּרוּמָה בְּטוּמְאָה עָסְקִינַן – דַּהֲוָה לֵיהּ טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא.

אִי הָכִי, מַפְקִידִין?! וּרְמִינְהוּ: מַפְקִידִין תְּרוּמָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ!

אָמַר רַבִּי אִילְעָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל.

וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא תְּסִיטֶנּוּ אִשְׁתּוֹ נִדָּה!

אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁהוּכְשְׁרוּ, כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ.

וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לְטָחוֹן כּוּתִי אוֹ לְטָחוֹן עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלִשְׁבִיעִית, אֲבָל לֹא לְטוּמְאָה!

הַאי מַאי רוּמְיָא? לָאו אוֹקֵימְנָא בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ?

וּדְקָאָרֵי לַהּ – מַאי קָאָרֵי לַהּ? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִירְמֵי אַחֲרִיתִי עֲלַהּ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלִשְׁבִיעִית, וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.

וּרְמִינְהוּ: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה מַחְלֶפֶת הַמִּתְקַלְקֵל!

הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצֶה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ, וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.

וּלְעָלְמָא – לָא חָיְישִׁינַן?! וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לַפּוּנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלֶפֶת! הָתָם מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא, וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא?!

וְאַכַּתִּי, לְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן?! וְהָתַנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ – בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶרְתָּהּ