מסכת גיטין דף נ״ז עמוד א׳

במאי דפסק אנפשיה מיקלי ובדורי קיטמא:

בשכבת זרע רותחת מדה כנגד מדה שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב:

דאמר מר בעירובין (דף כא:) ויליף לה מולהג הרבה יגיעת בשר המלעיג הרבה נידון ביגיעת בשר וקרא בדברי סופרים כתיב ויותר מהמה בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה:

נביאי האומות עובדי ע"ז בלעם שהשכינה נגלית עליו והרשיע לדבר:

טור מלכא מדינה ששמה הר המלך:

נפלו בני המדינה היהודים עלייהו דרומאי ומחונהו:

גונדא גדוד:

הוה בהו ביהודים:

כבר ביארנו במקומו שהאשה שראו בה דבר מכוער ביותר עד שהדברים מראים שהיתה שם עבירה על הדרכים שיתבארו במקומם תצא והפסידה כתבתה אפי' היתה של מאה מנה ומ"מ צריך שיחקרו בדבר הרבה שלא תהא יד זיוף של בעל רמאי שולטת בו מעשה היה באחד שנתן עיניו לגרש את אשתו והיתה כתובתה מרובה מה עשה הלך וזימן את שושביניו והאכילן והשקן והשכיבם על מטה אחת והביא לובן של ביצה והטיל ביניהם והעמיד עליהם עדים ובאו לבית דין והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן אמר להם כך מקובלני לובן ביצה סולד באור ושכבת זרע דוחה מן האור בדקו ומצאו כדבריו והביאוהו לבית דין והלקוהו והגבוה כתבתה ממנו:

אָמַר לֵיהּ בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת. פירוש אש גיהנם נהפך לו לשכבת זרע רותחת שבזה מצטער יותר ונמאס בין יושבי גהינם ומקללים אותו וכן הכונה באומרו צוֹאָה רוֹתַחַת. ומה שנידון בלעם בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת, מפני שהיה משחית זרעו באתונו בכל לילה.

אָמַר לֵיהּ טוֹבָתָם דְּרֹשׁ, רָעָתָם אַל תִּדְרֹשׁ. פירוש מיעצו לפתותם על ידי שיעשה להם חירות ובזה יהיו נכשלים בעונות הרבה מה שאין כן אם ירע להם לא יוכל להם להעבירם על דת! ובחר בלשון זה כי למפרע נקרא כך תִּדְרֹשׁ אַל רָעָתָם דְּרֹשׁ טוֹבָתָם, כלומר אם תרצה לדרוש את רעתם תדרוש אל טובתם ובזה יהיו נכשלים ויפלו בידיך. ומה שאמר כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ כי אדום קליפתם חזיר בסוד יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד) וכתב מגלה עמוקות ז"ל הרוצה להמית חזיר יסמא את עיניו ונמצא חיות אדום הוא תלוי בעינים.

כִּי הֲווּ מַפְקֵי חַתְנָא וְכַלְתָּא, מַפְקֵי קָמַיְהוּ תַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָּא, כְּלוֹמַר: פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִין. נראה מכאן הוא שורש מנהג עירנו בג'דאד יע"א שמוליכין עם הכלה כשתלך לבית בעלה בליל החופה תרנגול ותרנגולת שחוטין ושלוקין והחתן אחר שיכנס לחדר הכלה לבא עליה קודם הכל לוקח ראש התרנגול וטועם ממנו ונותן ראש התרנגולת לכלה לטעום ממנו. ונראה כי מנהג זה נמשך ממנהג דנקיט הגמרא כאן דאחר שראו שיצא תקלה מזה תקנו לבטל המנהג אך לא ביטלו אותו לגמרי אלא עשו שיוליכו אותם שחוטין ושלוקין וגם כן טעמא דידהו משום 'פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִין' כן נראה על הרוב ולכן אין ללעוג על מנהג עירנו בזה. ואמרתי דרך הלצה על אשר מקדמים העולם בלשונם כשידברו בהם לומר ג'יג'י ודי"ק דהיינו תרנגולת ותרנגול ואין אומרים תרנגול ותרנגולת מפני כי אלו דרכן להביאם מבית הכלה ולכן חולקין כבוד לכלה להזכיר את שלה קודם ואין אומרים תרנגולא ותרנגולתא כדנקיט הש"ס כאן.

כְּלוֹמַר פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִין. קשה אם בשביל האי טעמא היה להם להוליך לפניהם דגים שפרים ורבים ביותר כמו שנאמר (בראשית מח, טז) וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ? ונראה לי בס"ד דהם רצו לעשות הסימן בבריות שהם עודם חיים ובדגים אי אפשר לעשות בעודם חיים דהדגים כאשר הוציאום מן המים מתים. אך עדיין קשה למה בחרו בתרנגולים יותר משאר עופות? ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל בגמרא (עירובין ק:) מדה טובה למדנו מן תרנגול דמפייס ואחר כך בועל, ולכן עושים הסימן בתרנגול ותרנגולת לרמוז לחתן שיעשה כמעשה התרנגול עם תרנגולת שיפייס ואחר כך יבעול ככה יתנהג עם אשתו תמיד כל הימים. ועוד נראה לי בס"ד אמרו רז"ל (שבת ל:) עתידה אשה שתלד בכל יום, והקשה התלמיד (קהלת א, ט) אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ! והראה לו תרנגולת שמטלת ביצה בכל יום. ואמרתי גם עתה בזמן הזה נמצא דבר זה בזווג איש עם אשתו שאין לך זווג שלא יוולד בו נשמה הן זווג של עקרה הן זווג של ימי עיבור ויניקה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ועל כן אין לבטל אדם הזווג מאשתו בכל עת ונמצא שהאשה היא כמו התרנגולת שמטלת ביצה בכל יום לכן שולחין סימן זה של פרו ורבו במין התרנגולים.

שַׁקְלֵיהּ קֵיסָר לְתָאגֵיהּ וְאוּתְבֵיהּ אַאַרְעָא לפי פשוטו עשה בזה הכנעה לעצמו לפני השם יתברך כדי שיקבל תפלתו. ועוד נראה לי כיון בזה שאם נגזר עליו שיהרג ונעקרת מלכותו על ידי ההוא בר דרומא שיספיק דבר זה שעשה בהשלכת התגא לארץ לבטל הגזרה בזה וכמו שאמרו לעיל (דף לה.) באותה קללה שקללה האשה לרבה בר רב הונא דכופה את הכסא שלו כדי שתתקיים הקללה בדבר קל זה ותתבטל.

אַכְשְׁלֵיהּ פּוּמָא לְבַר־דְּרוֹמָא (תהלים ס, יב) נראה דברים אלו היה מתחלה חושב כן בלבבו אך לא היה מוציאן מפיו ואם השם יתברך היה דן אותו להפילו כפי מחשבת לבבו היה נראה כחלול השם שזה לפנים נלחם בעד ישראל ואין העולם יודעים דברים אלו שהוא חושב ואומר בלבבו אך אחר שאמר הקיסר בקשה זו היה סייעתא דשמיא שאותם הדברים שהיה ההוא בר דרומא אומר בלבבו הוציאן בפיו וידעו העולם שהוא כופר בהשגחתו יתברך ולכן במפלתו לא נעשה חלול השם אלא אדרבה נעשה קדוש השם. והא דְּאָתָא נָחָשׁ שַׁמְטֵיהּ לְכַרְכְּשֵׁיהּ נראה מפני שהוא עשה מעשה נחש שהטיח דברים שאינם מהוגנים כאשר דבר הנחש וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית ג, ה) אמר לה כל אומן שונא בעל אומנתו הוא, אכל ח"ו מעץ הדעת וברא עולמות, ואם אתם תאכלו גם כן תבראו עולמות, לכך לא רצה שתאכלו ותהיו כמוהו ח"ו (מדרש תנחומא תזריע ט)!

חוּץ מִשָּׁלֹשׁ, שֶׁהָיוּ בָּהֶן כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם יש לדקדק לפי דברי הש"ס שפירש טעם לשם כְּפַר בִּישׁ משמע דהוו כאנשי סדום וממה שראינו שזכו לרבוי עצום כפלים כיוצאי מצרים נראה שהיו אנשים טובים! ונראה לי בס"ד הא ' דְּלָא יְהָבֵי בֵּיתָא לְאוּשְׁפִּיזָא ' לאו משום דהיתה בם מדת אנשי סדום אלא כונתם לטובה לרחם על העניים דמאחר דהוה התם רבוי אכלוסין אם ימצא שם אורחים רבים יתייקר השער של הפרנסה וקשה לעניים הדרים שם ולכך לא יהבי ביתא לאושפיזא כדי שלא יהיו אורחים עוברים ושבים. ו' כְּפַר שַׁחֲלַיִם שֶׁהָיְתָה פַּרְנָסָתָן מִן שַׁחֲלַיִם ' נראה לכך היו רבים כפלים כיוצאי מצרים מפני ששם היו השחלים רבים כעפר דלכך הוו מתפרנסים על ידם שמוכרים אותם למקומות אחרים וידוע דהשחלים מרבים הזרע כמו שאמרו ביומא (יומא יח.) חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה ואלו הן השום והשחלים וכו' עיין שם. ולכן בכפר זה שמצויים השחלים הרבה ודאי היו אוכלים מהם הרבה ועל ידי כך היו פרים ורבים הרבה. והנה בגליון הש"ס בכתב יד אמר שחלים הוא מה שקורין בערבי רשא"ד אך בביאור המלות בכתב יד מצאתי השחלים הוא הנקרא בלשון ערבי תבלשא"ר. ו' כְּפַר דִּכְרַיָא שֶׁהָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם יוֹלְדוֹת זְכָרִים תְּחִלָּה ' נראה לי בס"ד הטעם כי הטבע של אויר אותו כפר היתה תאוות הנשים מרובה יותר מתאות האנשים ולכך כפי הטבע היו יולדות זכרים דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר (נידה כה:), אך אחר שתלד האשה כמה בנים יהיה בה חולשה ותתמעט תאוותה ואז תהיה שיעור תאות האיש מרובה על תאותה ותתאחר הזרעה של האשה כי יהיה איש מזריע תחלה שאז כפי הטבע יולדת נקבה ולכן אותם הנשים היו יולדות נקבות באחרונה ופוסקות.

אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלֶיהָ, רַוְחָא, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹשְׁבִין עָלֶיהָ, גַּמְדָא. נראה לי בס"ד עשה הקדוש ברוך הוא כן בטבע הארץ בדרך נס להורות דארץ ישראל שייכה לישראל ובת זוגם היא ושלהם היא מעת בריאת העולם ולא יאמרו לסטים אתם שכבשתם את ארץ כנען, דהא חזינן בארץ זו ויושביה כמו טבע הצבי דהבשר הם ישראל והעור היא הארץ וכמו דהצבי אין עורו מחזיק בשרו אחר הפשט כן ארץ זו שהיא העור אינה מחזקת את הבשר שהם ישראל אחר שהופשטה ונפרדה מהם. ובזה יובן מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ (ישעיה כד, טז) כנף לשון קיבוץ כמו כנוף ואתו כולי עלמא (עבודה זרה יט:) והיינו מִן כִּנּוֹף וקבוץ הָאָרֶץ שנתכווצה בזמן החרבן זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ שמע לשון הבנה והיינו כי בזה נעשה דמיון הצבי לצדיק הוא זרע ישראל שאין עורו שהיא הארץ מחזיק את הבשר שהוא זרע אחר שהופשט ממנו.