דף ביאור
מסכת גיטין דף ל״ו עמוד ב׳פרק 4 השולח
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת גיטין דף ל״ו עמוד ב׳
מסכת גיטין דף ל״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־342 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וְתַקִּינוּ רַבָּנַן דִּתְשַׁמֵּט, זֵכֶר לַשְּׁבִיעִית; רָאָה הִלֵּל שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה, עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹסְבּוּל.
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא מְשַׁמְּטָא שְׁבִיעִית, וְתַקִּינוּ רַבָּנַן דִּתְשַׁמֵּט?!
אָמַר אַבָּיֵי: שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הוּא. רָבָא אָמַר: הֶפְקֵר בֵּית דִּין – הֶפְקֵר. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהֶפְקֵר בֵּית דִּין – הֶפְקֵר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים, יׇחֳרַם כׇּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה״.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר, מֵהָכָא: ״אֵלֶּה הַנְּחָלוֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת וְגוֹ׳״. וְכִי מָה עִנְיַן רָאשִׁים אֵצֶל אָבוֹת? לוֹמַר לָךְ: מָה אָבוֹת מַנְחִילִין אֶת בְּנֵיהֶם כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, אַף רָאשִׁים מַנְחִילִין הָעָם כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: כִּי הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹסְבּוּל – לְדָרֵיהּ הוּא דְּתַקֵּין, אוֹ דִלְמָא לְדָרֵי עָלְמָא נָמֵי תַּקֵּין?
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְבַטּוֹלֵיהּ. אִי אָמְרַתְּ לְדָרֵיהּ הוּא דְּתַקֵּין – מְבַטְּלִינַן לֵיהּ; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְדָרֵי עָלְמָא נָמֵי תַּקֵּין, הָא אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחׇכְמָה וּבְמִנְיָן. מַאי?
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: לָא כָּתְבִינַן פְּרוֹסְבּוּל אֶלָּא אִי בְּבֵי דִינָא דְּסוּרָא אִי בְּבֵי דִינָא דִּנְהַרְדְּעָא. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְדָרֵי עָלְמָא נָמֵי תַּקֵּין, בִּשְׁאָר בֵּי דִינָא נָמֵי לִכְתְּבוּ!
דִּלְמָא כִּי תַּקֵּין הִלֵּל לְדָרֵי עָלְמָא – כְּגוֹן בֵּי דִינָא דִּידֵיהּ, וּכְרַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי, דְּאַלִּימֵי לְאַפְקוֹעֵי מָמוֹנָא; אֲבָל לְכוּלֵּי עָלְמָא – לָא.
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הָא פְּרוֹסְבֻּלָא – עוּלְבָּנָא דְּדַיָּינֵי הוּא; אִי אֲיַישַּׁר חַיִל אֲבַטְּלִינֵּיהּ. אֲבַטְּלִינֵּיהּ?! וְהָא אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן! הָכִי קָאָמַר: אִם אֲיַישֵּׁר חַיִל יוֹתֵר מֵהִלֵּל, אֲבַטְּלִינֵּיהּ.
וְרַב נַחְמָן אָמַר: אֲקַיְּימִנֵּהּ. אֲקַיְּימִנֵּהּ?! הָא מִיקַּיַּים וְקָאֵי! הָכִי קָאָמַר: אֵימָא בֵּיהּ מִילְּתָא, דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא כָּתוּב כְּכָתוּב דָּמֵי.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַאי עוּלְבָּנָא – לִישָּׁנָא דְחוּצְפָּא הוּא, אוֹ לִישָּׁנָא דְנִיחוּתָא הוּא? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר עוּלָּא: עֲלוּבָה כַּלָּה שֶׁזִּינְּתָה בְּקֶרֶב חוּפָּתָהּ.
אָמַר רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל: מַאי קְרָא? ״עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ״. אָמַר רָבָא: עֲדַיִין חַבִּיבוּתָא הוּא גַּבַּן, דִּכְתִיב ״נָתַן״, וְלָא כְּתִיב ״הִסְרִיחַ״.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵין מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין, עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״.
מַאי ״פְּרוֹסְבּוּל״? אָמַר רַב חִסְדָּא: פְּרוֹס בּוּלֵי וּבוּטֵי.