מסכת גיטין דף י״ח עמוד א׳

ואותביה בכיסתיה ימים רבים:

דאי מפייסה בהדיה בקטטות שביניהם:

תיפייס ולא יגרשנה ולא איפייסה וגרשה ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה:

לא מקדים כו' לא רגילי למיעבד הכי לאנוחי בכיסתיה דכיון דלא ניחא ליה בגירושין פורענות הוא לגביה ולא מקדים ליה:

מה הועילו חכמים בתקנתן בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה:

קלא אית להו ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה:

מאימתי מונין לגט ג' חדשים שהאשה צריכה להמתין:

ב' נשים בחצר אחת של אדם א' שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש ולשמואל זו תינשא לסוף ב' חדשים וזו לסוף ג' יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום א':

ואנחיה בכיסתיה מאי פירש בקונטרס מה הועילו חכמים בתקנתם בין לענין זנות בין לענין פירות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה אע"ג דלעיל אמר ריש לקיש דיש לבעל פירות עד שעת חתימה הכא מודה דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דאי מפייסה תיפייס ומיהו ההוא דגיטין הבאין ממדינת הים דפירש בקונטרס דלתרווייהו פריך קצת קשה דלמה לא יפסיד משעת חתימה לריש לקיש כיון שאם היתה אצלו היה מגרשה לאלתר ועוד קשה לר"י דמה הועילו חכמים בתקנתם משמע דהשתא איכא למיחש כאילו לא היה בו זמן וזה אינו דבאין בו זמן חוששים שלא תפסיד האשה וחששא דהכא לא משום אשה אלא משום לקוחות ונראה לר"י דהנך תרי פירכי למאן דאמר שמא יחפה אבל למאן דאמר משום פירי ניחא דבדין מפסידין הלקוחות משעת חתימה:

הנהו קלא אית להו פירש בקונטרס דבעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה תימה דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו זמן ואור"י קלא אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה היא קודם המסירה אית ליה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה וא"ת ובההוא למה תיקנו זמן וי"ל ע"י הזמן יש לו קול לפי שרואים ע"י הזמן שבו שהנתינה אינה ביום הכתיבה וא"ת ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן בגיטין דאפי' בזמן הזה משמע דבעי זמן כדתנן (לקמן גיטין דף פו.) ג' גיטין פסולים וי"ל גזירה שמא יחפה על בניה ממזרים אי נמי מהרה יבנה בית המקדש א"נ שלא יאמרו זינתה אחר גירושין ויחזירנה דגרושה שזינתה מותרת לחזור כדאמרינן בפ"ב דסוטה (דף יח:):

השולח גט לאשתו כו' ולגט ישן אין חוששין פירוש אע"פ שצריכה להמתין שלשה חדשים לאו משום דחיישינן שמא בתוך כך יבא עליה דהא לגט ישן אין חוששין אלא כדאמרינן לעיל שמא יאמרו שתי נשים בחצר כו':

המשליש גט לאשתו פירש בקונטרס והוא הלך לדרכו ובחנם פירש כן אלא מיירי אפילו הוא בעיר ונקט הך ברייתא המשליש לרבותא דאע"פ שהוא בעיר מותרת לינשא מיד ואין חוששים לגט ישן ולעיל נקט השולח לרבותא דאע"פ שאינו בעיר צריכה להמתין שלשה חדשים:

מאימתי כתובה משמטת הא דאמר בריש פ' אע"פ (כתובות נה.) תנאי כתובה ככתובה דמי לשביעית קשה לר"י מאי איריא דאין תוספת כתובה משמטת משום דתנאי כתובה ככתובה דמי והוי כמעשה ב"ד תיפוק ליה דלא משמט כתובה ותוספת מידי דהוה אשכר שכיר והקפת החנות דאיכא מ"ד במסכת שביעית (פ"י מ"א) דלא משמט אלא מלוה וכ"ש כתובה ותוספת ודוחק לומר דאתיא כרבי יוסי דפליג התם ואמר דמשמט ונראה לר"י דהא דקאמר לשביעית היינו שפגמה וזקפה כתובה לרב או פגמה או זקפה לשמואל דמשמטת נמי תוספת:

אונס קנס ופתוי קנס הוא מוציא שם רע ומשום דלית ביה אלא קנס קרי ליה קנס אבל באונס יש בו בושת ופגם:

מה מעשה בית דין נכתב ביום כו' דמשעת פסק דין איכא קלא כמו בשטר כדאמרינן בכל דוכתא כשעמד בדין דגבי ממשעבדי:

אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה יש מקומות שנוהגין לכתוב הכתובה בע"ש ולחותמה במוצאי שבת ואין נכון לעשות כן משום תוספת דדלמא לית ליה קלא ומיהו היכא דקנו מיניה ליכא למיחש מידי כדאמרינן בב"ב (דף קעב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו ביה:

ומשני לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כלומר, ולא מקדים ליה. וקשיא לי דהא עיקר תקנה לריש לקיש משום חשש זה הוא דפעמים כותבו בניסן ואינו נותנו עד תשרי ומפסיד לה פירות דמשעת כתיבה עד שעת נתינה, ועוד דלפי מה שפירש רש"י ז"ל למעלה גבי רבי יוחנן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וכל אימת דמפקא גיטא אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך משמע דאף רבי יוחנן אית ליה דחוששין למקדים וכותב קודם נתינתו, ומיהו איכא למימר דלא אמרינן לא מקדים וכתיב אלא במי שלא גמר בדעתו לגרשה אלא אם לא תתפייס יגרשנה ובכי הא הוא דקרי ליה פורענותא ובכי הא לא מקדים לה אינשי אנפשיה וכן פירש רש"י ז"ל. ומיהו לפום הדין פירושא אכתי תקשי לי מתניתין דגט פשוט (ב"ב קסז, א) דתנן כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ולא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי וכבר הקשינוה למעלה (יז, ב בד"ה ור"י) ופירקנוה דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כדאמרינן הכא, ואי לא קרי' פורענותא אלא בכותב על הספק הדרא קושיין לדוכתא אלא אם כן נתרץ על דרך תירוץ הלשון האחרון שכתבנו שם, וצריך עיון.

גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתן, הנהו קלא אית להו פירש רש"י ז"ל (כאן) ובין לענין זנות בין לענין פירות בעי לאיתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה. ותימה דלענין זנות אף על פי שידוע שנכתב קודם מסירתו מכל מקום ספק נפשות להקל ויכולה לומר דקודם שזינתה נתנו לה. ויש לפרש (כן תי' התוס') הני קלא אית להו דכיון שרואין שזמן הגט מוקדם לנתינתו אית לה קלא למלתא ורמו אנפשיהו ומדכר דכירי מתי נמסר לה. וקשיא לי, אם כן גט מוקדם אמאי פסול שהרי כיון שזמנו קודם לנתינתו קול יוצא ורמו אנפשייהו ומדכרי, ושמא נאמר דלא סמכו על יציאת קול אלא בגיטין הבאין ממדינת הים דאי אפשר בלאו הכי ומשום עגונה הקלו אבל בגיטין דעלמא דאפשר ליתנו ביום כתיבתו לא הקילו, אלא דמשליש גט לאשתו קשיא דאפשר בלאו הכי. אלא נראה כלשון הראשון שכתבתי למעלה (יז, ב ד"ה ור"י) דדוקא בגט המשתלח או הניתן על ידי שליש הוא דאמרינן דיש לו קול אבל בגיטין דעלמא לא, ולפי פירוש זה אף גט מוקדם אם נתנו לה על ידי שליח כשר.

המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. פירש רש"י ז"ל המשליש גט לאשתו והוא הלך לדרכו. ואינו מחוור, דאף על פי שהוא בעיר אין חוששין שמא נתייחד עמה והיינו רבותא דלגט ישן אין חוששין דנקט הכא, ובאידך ברייתא דלעיל נמי נקט אין חוששין לגט ישן לרבותא דלא תימא כיון דצריכה להמתין שלשה חדשים, אלמא לשמא נתייחד עמה חיישינן אם כן היכי מגרשא בזה דגט ישן הוא. לא היא דודאי לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה ומיהו צריכה להמתין כדי שלא יאמרו שתי נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת.

מה מעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה משום דמשעת פסק דין אית ליה קלא וגבי ממשעבדי, כדקיימא לן בכמה דוכתין (ב"מ טו, א) אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. דכתובה כמעשה בית דין דמיא ומשום איחתוני הוא וכיון דאיחתני להו גמר ומשעבד נפשיה, ומיהו דוקא עיקר כתובה הוא דאמרינן דהוי כמעשה בית דין ונכתבת ביום ונחתמת בלילה אבל תוספת לא, ותדע דהתם בכתובות (נד, א) לא מני להא בהדי אינך כולהו והדין נותן דמנה מאתים כיון שהקול יוצא שנכתבה כתובה הכל יודעין אם בתולה היא שכתובתה מאתים ואם אלמנה היא שכתובתה מנה אבל תוספת, עדים הוא דמפקי קלא בסך הכתובה דיש כתובתה מרובה ויש כתובתה מועטת, ומיהו אם קנו ממנו בשעת כתיבה שפיר דמי דמשעת קנין שיעבד נפשיה.

כתובתא דחייא בר רב איכתיב ביום ואחתום בלילה, הוה רב התם ולא אמר להו מידי. לימא כשמואל סבירא ליה דאמר כתובה כמעשה בית דין, לא, עסוקין באותו ענין הוו דתניא אמר ר"א בר' יצחק לא שנו כל הגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר. ואף על גב דדחינן דרב לית ליה דשמואל קיימא לן בהא כשמואל דקיימא לן כותיה (בכורות מט, ב) בדיני בין לקולא בין לחומרא. והרב אלפסי ז"ל (כאן) וכן הרב הלכות גדולות ז"ל שהביאו שקלא וטריא זו בהלכותיהן לאו למימרא שנדחו דברי שמואל בכך, אלא ללמוד מהן שאר שטרות בשעוסקין בהן. ומיהו תמיהא לי היאך דחה התלמוד בדרך פשיטות דרב לית ליה דשמואל ומעשה שהיה משום שעסוקין באותו ענין הוי דאלמא משמע לכאורה דקיימא לן הכי דדוקא בעסוקין אבל בשאין עסוקין לא, דאם איתא דקיימא לן כשמואל הוה להו למידחי בדרך דילמא משום דעסוקין באותו ענין הוה אבל השתא דאמרינן לא עסוקין באותו ענין הוה, נראה שכך היה דעת התלמוד וצריך עיון. ואולי נאמר דמעשה שהיה ודאי כן היה וידוע היה להן והכי קאמר לא מעשה שהיה עסוקין באותו ענין הוה והילכך ליכא למשמע מינה אי סבירא ליה כשמואל או לא. וגט מוקדם כגון שנכתב ביום ונחתם בלילה אם עסוקין באותו ענין כשר כאילו נכתב ונחתם ביום וכדתניא הכא אמר רבי אלעזר וכו', והרמב"ם ז"ל שכתב (בהל' גירושין פ"א הכ"ח) שהוא פסול לא נתברר לי טעמו וצריך עיון.

אמר רבי שמעון בן לקיש לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס. פירש רש"י ז"ל שמא פייס את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן.

כבר ידעת שכל אשה שנתאלמנה או נתגרשה צריכה להמתין שלשה חדשים ובמגורשת מיהא נחלקו רב ושמואל מאמתי מונין לה דלרב משעת נתינה ולשמואל משעת כתיבה ונמצא לדעת שמואל שתי נשים בחצר אחת מתגרשות ביום אחד אלא שהגט האחד מוקדם מחבירו אלא שניתנו ביום אחד שזו אסורה עד לאחר שלשה וזו מותרת בתוך שלשה לפי קדימת כתיבת הגט שזו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה ואע"ג דהא איסורא היא הא אפסיקא בגמרא בהדיא כשמואל וכן אמרו המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים כשנתנו לה מותרת להנשא מיד ולגט ישן אין חוששין ר"ל שיכול הוא לגרשה לכתחלה בגט זה שאין חוששין לגט ישן שהרי לא נתיחד עמה וכל שלא נתיחד אחר הכתיבה מגרשין בו לכתחלה הא אם נתיחד אין מגרש בו לכתחלה ואם גרש בו הרי היא מגורשת ולא סוף דבר שנודע בודאי שלא נתיחד אלא אף מן הסתם הואיל והגט נכתב ונחתם אינו מתיחד אחר כן וכן נראה מלשון גדולי המחברים ומה שאמרו למטה לדעת ר' שמעון המכשיר במוקדם שלדעת ריש לקיש לא הכשיר אלא לאלתר ר"ל נכתב ביום ונחתם בלילה אבל נכתב ביום ונחתם לעשרה ימים לא דחיישינן שמא פייס ואתה סבור לומר שאע"פ שאין הלכה כר' שמעון מכל מקום מדידיה נשמע לרבנן לומר דכל שנתרחק הזמן חיישינן שמא פייס התם הרי ר' יוחנן חלוק לומר אפי' מכאן עד עשרה דאף לר' שמעון דלמא התם בנכתב ולא נחתם הוא שהרי אמרוה בנכתב ולא נחתם עד עשרה ימים כמי שכתבנו ומכל מקום יש חולקין לומר מפני קושיא זו שאף מן הסתם חוששין אלא אם כן ידוע בודאי שלא נתיחד ופרשו למטה חיישינן שמא פייס שפייס ובעל והוי גט ישן ומשום דבההיא הואיל והוא בעיר יש לחוש לפיוס ולא אמרו לגט ישן אין חוששין אלא כשנודע שלא נתיחד כגון שלא היה בעיר הא כל שהוא בעיר אף בנכתב ונחתם חוששין שמא פייס ר"ל שמא נתייחד ומכל מקום יש לסתור את שתיהן ולומר שאף כשאינו בעיר וכשנכתב ונחתם יש לחוש לפיוס שהרי בשלישי של מסכתא זו אמרו ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר לא תותביה ניהליה עד תלתין יומין ואתניס ואמרו ליה מסור מילך קמן דלבתר תלתין משוינן שליחא ויהיב לה נהליה ואקשינן עלה ניחוש שמא פייס ואוקמה באומר נאמנת עלי שלא באתי אי נמי בארוסה הא לאו הכי חיישינן לפיוס אע"ג דנכתב ונחתם ואע"פ שאינו בעיר ואע"פ שאפשר לפרשה כשהוא בעיר הדברים מוכיחים יותר שלא היה שם ואף זו קשיא לר' יוחנן דאמר אם איתא דפייס קלא אית ליה:

ונראין הדברים בכלל דברים אלו שכל ששולח סתם אין חוששין שמא פייס ואפי' נכתב ולא נחתם לדעת המכשיר במוקדם או בשעת הדחק אבל כל שנותן ואומר דברים שמראה בהם שמשייר לעצמו המלכה כגון הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום האמור בפרק קורדיקוס או שאומר לא תתביה נהליה עד תלתין יומין מוכחא מילתא שאינו גומר בדעתו לגרש ודעתו לפייסה ואין אומרין בזו קלא אית ליה דעבידי אינשי דמפייסי בצנעא ואם כן זו שנזכרה כאן ר"ל המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה פירושה באומר נאמנת עלי שלא פייסתי כדרך שאמרוה בהרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש שהעמדנוה באומר נאמנת עלי שלא באתי או שמא בזו של משליש גט לאשתו האמורה כאן אינו אומר דרך שיור המלכה אלא כמי שאומר אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים כדי שתנשא לאלתר ויש מפרשים שמא פייס ובטל את הגט ולפסלו לגמרי מפני שהם אומרים אם החשש הוא מפני שיבא עליה היאך ראוי לומר נאמנת עלי וכו' והלא החשש לתועלת האשה הוא שמא בעל ויאמרו גיטה קודם לבנה אלא שיש לפרש שהחשש הוא שמא יבא בעל ויאמר גט ישן הוא ולא תתנוהו שאין ראויה להתגרש בו לכתחלה וכיון שאמר נאמנת עלי אין יכול עוד לערער ומאחר שאין הוא מערער אף אנו אין חוששין ולעולם חשש פיוס מטעם יחוד הוא ומדין גט ישן ונראה לי לחזוק הענין שאם תאמר משום חשש בטול מה חשש יש בגט הנשואה יותר מבגט הארוסה עד שאמרו בפרק שלשי אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה וכו' אלא שאפשר שבארוסה אין הפיוס מצוי בה כלל וכבר כתבנו בענין זה בפרק קורדיקוס:

הכתובה לא סוף דבר שבעוד שהאשה ברשות בעלה אינה משמטת שהרי אין קורין בה לא יגוש שהרי עכשו לאו בת נגישה היא והרי הוא כמלוה שקבע זמן שלה לעשר שנים שאין שביעית שבתוכן משמטתה אלא אף בשמת או שגירשה אין שביעית משמטתה עד שתצא מתורת כתובה ויבא לכלל חוב וכל שזקפה עליו במלוה הרי היא כחוב וכן כל שפגמה אע"פ שלא זקפה הואיל וקבלה מיניה קצת פירעון הרי היא כשאר שטרי חוב וכן קנסות של אונס ומפתה ומוציא שם רע אין נשמטין ואם זקפם במלוה נשמטים ומאימתי אתה קורא אותם נזקפים במלוה משעת העמדה בדין וכן הדין לפגמן שנשמטין ויש חולקין בזו ובמקומו יתבאר שהקפת החנות ושכר שכיר אין נשמטין ואם זקפן במלוה נשמטין:

כל השטרות שנכתבו ביום ולא נחתמו עד הלילה אע"פ שנכתב בסוף היום ונחתם בתחילת הלילה הסמוך לה פסולין משום מוקדם הואיל ולא קנו מבעוד יום ואם היו עסוקים באותו ענין עד שנכנס הלילה וחתמום כשרים שהרי ודאי לא מכר בנתים הואיל ועסוקים היו באותו ענין ומעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואע"פ שטורף משעת כתיבה שהגמר דין קנין הוא ובדין הוא טורף משעת פסק דין אע"פ שלא נחתם עדין:

וכתובה יש דנין אותה כמעשה בית דין כשמואל דהלכתא כותיה ונכתבת ביום ונחתמת בלילה אע"פ שאין עסוקין באותו ענין ויש חולקין לדונה כשאר שטרות וכן דעת גדולי המחברים ואף גדולי הפוסקים כתבוה בתשובת שאלה ואע"פ שהלכה כשמואל בדיני מכל מקום טעמא דמסתבר לאוקומי כתובה כדין שאר שטרות דמאי פסקא ובגט שנקדם יש אומרים כל זמן שעסוקין באותו ענין כשר וכן כתבוה גדולי הדורות וגדולי המחברים כתבו שהוא פסול הואיל ומשום בת אחותו הוא אין ענין להכשירו בעסוקים באותו ענין:

מגאוני הראשונים כתבו בגט חליצה שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר שאינו אלא ראיה בעלמא וכן אינה צריכה להמתין שלשה חדשים משבא גט לידה שהרי המתינה קודם חליצה וקצת גאונים כתבו שכל שאנו מכשירין בכך בלא עסק ענין כגון כתובה לדעת הפוסקין כשמואל וכגון גט חליצה דוקא בלילה הסמוך ליום הכתיבה וכעין מעשה בית דין שאין בית דין מתרשלין בחתימה וכל שאנו מכשירין מוקדם בעסוקין דוקא בדרך שכתבנו ר"ל שנכתב ביום ואחר כך עסקו בענין וחתמו בלילה אבל אם התעסקו בענין כל היום ובלילה כתבו וחתמו וכתבו הזמן מן היום על סמך מה שנתעסקו בענין כל היום ודאי פסול:

בד"ה הנהו קלא כו' וא"ת ובההוא למה תקנו זמן כו' עכ"ל ר"ל בגיטין הבאים ממדינת הים כיון דקלא ממש אית ליה למלתא שזמן הכתיבה קודם למסירה ואסקי אדעתייהו יום המסירה בלא זמן נמי ליכא למיחש לשמא יחפה ותירצו דעל ידי זמן יש לו קול כו' וק"ל:

בד"ה אף כתובה כו' לכתוב הכתובה בע"ש ולחותמה במוצ"ש ואין נכון לעשות כן משום תוספת כו' עכ"ל דמשום כתובה אין לחוש דהלכה כשמואל דמשעת כתיבה חל שיעבודא דאית ליה קלא כיון שהוא תנאי בית דין אבל בנותן לה תוספת יש להסתפק אם יש לה קול על ידי כתיבה דאין כל אדם נותן לאשתו תוספת וק"ל:

ע"א ד"ה ואנחיה בכיסתיה וכו' עד אע"ג דלעיל אמר ר"ל דיש לבעל פירות עד שעת חתימה וכו'. הלשון מגומגם והכוונה והא איהי תטרוף מלקוחות שלא כדין מיום הכתיבה ואע"ג דלעיל אמר לר"ל דאין לבעל פירות משעת החתימה וא"כ בדין תטרוף. ד"ה הנהו קלא אית להו וכו' תימה דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול לחפות וכו'. ר"ל דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתיבה מ"מ אין ידוע אימתי בא יכולה לומר שבא לידה קודם שזינתה וספק נפשות להקל כמו קודם שתיקנו זמן:

תוספות בד"ה ואותביה בכיסתיה כו' פי' בקונטרס כו' קצת קשה דלמה לא יפסיד לריש לקיש כו' עכ"ל. ויש לדקדק דהא לעיל בד"ה ריש לקיש כתבו התוס' דלר"ל אין להאשה פירות אלא משעה שראוי לגרש ויצא הקול אליבא דרבנן וא"כ שפיר מקשה הש"ס הכא דבגיטין הבאין ממדינת הים אין לנו להפסיד ללקוחות שלא כדין שהרי לא יצא הקול במקום האשה משעת החתימה אלא משעת המסירה וע"ק דאמאי הוצרכו התוספות לפרש דקושיית הש"ס למ"ד משום בת אחותו לחוד דהא למ"ד משום פירות נמי יש לומר דהכי קשיא ליה לתלמודא דבגיטין הבאין ממ"ה מה הועילו בתקנתן פירוש למה הוצרכו לתקן זמן באותן הגיטין כיון דלא שייך לומר דנ"מ לפירי דמשעת הכתיבה עד שעת הנתינה שהרי הבעל הוא במדינת הים ולא יוכל למכור פירות קודם שעת המסירה ואי משום הני פירות שלאחר המסירה שמא יבא הבעל ויטרוף להא ליכא למיחש לשיטת התוספות שהאשה תקח כתב מב"ד או מהעדים מתי נמסר כמו שכתבו בכולי שמעתין ובהכי ניחא דלא קשיא לתלמודא אשאר שטרות הבאין ממ"ה דבהנהו ודאי הוצרכו לתקן זמן לגבות מזמן המסירה ואילך וללקוחות דביני ביני לא חיישינן וע"ז הוי משני הש"ס שפיר הנהו קלא אית להו והיינו ע"י הזמן כמ"ש התוספות בדיבור שאחר זה. מיהו יש ליישב דהתוספות סברי דעיקר חשש פירות בגיטין הבאין ממ"ה היינו דזימנין שהאשה יש לה נכסים במקום הבעל במ"ה ואם כן שפיר מקשו דבהנהו טריף הבעל כדין משעת חתימה שראוי לגרש ויש לו קול מ"מ נתבאר מתוך מה שכתבנו שיש ליישב שיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

בד"ה הנהו קלא אית להו פי' בקונטרס כו' תימא דלענין זנות כו' עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י ז"ל דכיון דגיטין הבאין ממ"ה אית להו קלא שפיר קטלינן לה אי לא מייתי ראיה דכיון דבשעה שזינתה לא היה שום קול גירושין שהרי התרו בה העדים והיא גם היא קבלה התראה וכיון דרוב נשים המתגרשות ע"י שליח אית להן קול וזו לית לה קול ממילא מוקמינן לה אחזקת פנוייה דמעיקרא ולא שייך לאוקמי למפרע החזקה דהשתא דאיתרע לה לענין למפרע כיון דלית לה קול כדאמרינן בעלמא אף לענין רובא דעדיף מחזקה דכיון דרוב אחר כנגדה שיש לו קול איתרע ליה האי רובא דהאידנא כיון דלית לה קול כדאיתא בריש פ' האשה שנתארמלה כ"ש דיש לומר כן לענין חזקה כנ"ל נכון ודו"ק:

בא"ד וא"ת ומ"ד משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן כו' עכ"ל. ויש לתמוה דלעיל בתחלת הסוגיא דקאמר רבי יוחנן משום בת אחותו הוי להו לדקדק כן. והנלע"ד בזה דמעיקרא לא קשיא להו הכי דאיכא למימר כיון דבזמן הבית ניתקן הזמן לאחר זמן הבית נמי לא זזה תקנה ממקומה וכיון שכבר ניתקן לכתחילה פסול נמי אף בדיעבד באין בו זמן ובמוקדם דלא פלוג רבנן וכמו שנפרש ג"כ בהכרח למסקנת התוספות ועוד דמצינן למימר דכיון שכבר תקנו לכתחלה אף בזמן הזה ממילא דפסול נמי בדיעבד אליבא דר' יוחנן משום פירות שתפסיד שלא כדין דנהי דלרבי יוחנן לא שייך לתקן זמן משום פירות לכתחילה היינו משום דאי לאו שתקנו זמן בגוף הגט והיו הנשים המתגרשות נזהרות ליקח כתב מב"ד או מעדים מתי נמסר הגט שמאותו זמן טורפות לר"י מעיקר הדין וכמ"ש התוספות בד"ה משעת נתינה אבל כיון שכבר תיקנו זמן בכל הגיטין ממילא אותה שאין בגיטה זמן לא תזהר ליקח כתב וא"כ תפסיד שלא כדין. ואין להקשות לפ"ז א"כ מאי מקשה הש"ס מגיטין הבאים ממ"ה דהא אמרינן לא פלוג רבנן אלא דבזה מצינן למימר דעיקר הקושיא בגיטין הבאים ממ"ה דבהנהו אדרבא יותר ראוי שלא לתקן זמן כדי שלא תטרוף שלא כדין מהלקוחות מזמן הכתיבה לרבי יוחנן לשיטת התוספות דבסתם גיטין אמרינן ביום שנכתב נמסר ולשיטת רש"י ז"ל אליבא דר"ל דמודה בכה"ג דמצד הדין אין לה לטרוף משעת החתימה דלית ליה קלא וכמו שכתבתי בסמוך וכן לענין בת אחותו נמי יש לומר דמקשה הש"ס דבגיטין הבאים ממ"ה יותר ראוי שלא לתקן זמן דא"כ תזהר בנפשה לזנות ולא תסמוך על בעלה שיחפה עליה דנהי דמספיקא לא קטלינן לה מ"מ מידי ספיקא מיהא לא נפקא לאיסור כהונה ולעז נמי איכא כיון שכבר יצא עליה קול זנות קודם קול הגירושין משא"כ כשנכתב הזמן מניסן ומטא לידה בתשרי נתירנה שלא כדין ונוציאנה מידי לעז בחנם וע"ז משני הש"ס שפיר דקלא אית ליה ותו לא שייכי הני חששי וממילא יותר ראוי לתקן זמן כמו בכל הגיטין דלא פלוג רבנן כקושיית התוספות דנהי דע"פ קול כזה לא קטלינן לה מ"מ כיון דהזמן לא מגרע מידי כתבינן ליה כמו בכל הגיטין דלא פלוג וכבר אפשר שלזו הסברא בעצמה כיון רש"י ז"ל שלא הזכיר באלו הקושיות ענין קטלא ועפ"ז נתיישב כל מה שהקשו התוספות על שיטת רש"י ז"ל דוק ותמצא. נמצא דלפ"ז לא היה מקום להקשות למה כותבין זמן בזמן הזה משום דלא פלוג רבנן וכמ"ש משא"כ למה שכבר קדמו התוספות בהצעה דאין לפרש כן משום דלשון הש"ס דמקשה מה הועילו בתקנתן משמע שאין תועלת כלל בכתיבת הזמן ולא משום דמגרע כח הלקוחות וא"כ לפ"ז ע"כ דהא דמשני נמי הנהו קלא אית להו היינו דיום המסירה עמו יש לו קול וא"כ מקשו שפיר למה תקנו בזמן הזה דתו לא מצינן למימר משום דלא פלוג רבנן דא"כ מה מקשה מה הועילו בתקנתן דנהי שאין תועלת אפ"ה תקנו משום דלא פלוג אע"כ דלא בעי למימר משום לא פלוג דלא הוי לן למיפסל בדיעבד ואנן פסלינן אפילו בדיעבד בגיטין הבאים ממ"ה והיינו למאי דמסיק הש"ס דאית להו קלא וכשיטת התוספות דע"י הזמן יש לו קול וא"כ בדליכא זמן לית ליה קלא ופסול ובזה א"ש דבגט מוקדם כתבו הפוסקים דבגיטין הבאים ממ"ה כשר והיינו משום שאין לנו טעם לפסול שהרי כל שכן כיון שהזמן מוקדם יש לו קול גמור מזמן המסירה ומשום לא פלוג לא משמע להו לפסול בדיעבד וא"כ מקשו שפיר דבזמן הזה אמאי פסלינן אפילו בדיעבד דהא משום לא פלוג לא שייך לפסול בדיעבד והיינו דמייתי ראיה ממתניתין דג' גיטין פסולין דאיירי בזמן הזה בימי רבי שסידר המשנה ואפ"ה קתני פסולין בדיעבד והא דלא מייתי מתניתין דנכתב ביום ונחתם בלילה דמסתמא איירי בזמן הזה וקתני פסול משום דבמוקדם ודאי פסול משום חששא דפירות אף לר' יוחנן. ואף דלפמ"ש לעיל בשיטת מהרש"א ז"ל דמשום פירות לא שייך כלל לפסול במוקדם אף בנכתב ביום אליבא דר' יוחנן משום דאיכא מיהא קלא קצת שלא נמסר ביום הכתיבה אפ"ה לא פסיקא להו להתוספות לאתויי מהכא כיון דאיכא למידחי ומש"ה מייתי ממשנה דג' גיטין פסולין כן נ"ל נכון. ואם אמנם אפשר בעלי התוס' לא נחתו להכא מ"מ הסברות נכונים וברורים בעזה"י ולדעתי אפשר להעמיד הדבר בכוונת התוספות ודוק היטב ועיין בסמוך:

בא"ד וי"ל גזירה שמא יחפה על בנים ממזרים כו' עד סוף הדיבור וקשה א"כ מאי הוצרכו לפרש בשמעתין דהנהו קלא אית להו ומסקו אדעתייהו זמן המסירה שזה נראה דוחק גדול דעיקר החששא בכולה שמעתין דזימנין שאין ע"מ לפנינו ואמאי לא מפרשי בפשיטות דכיון דגיטין הבאין ממ"ה אית להו קלא שלא נמסרו בשעת הכתיבה הועילו בתקנתן לענין שלא תוכל לחפות על בניה הממזרים שאם תזנה בינתיים כל זמן דלא מייתי ראיה הויין בניה ספק ממזרין לפי מה שביארתי באריכות דחזקה קמייתא קאי במקום חזקה דהשתא והו"ל פלגא ופלגא וכן לענין שאין רשאי להחזירה דהו"ל ספק סוטה. מיהו יש ליישב דודאי לא סגי בהני טעמי לחוד לתקן זמן כמ"ש הרא"ש ז"ל אלא לאחר שתקנו משום חיפוי לענין קטלא מהני הני טעמי לאחר זמן הבית כיון דאכתי מיהא איכא הני טעמי ותו לא פלוג רבנן. ובעיקרא דמילתא נראה לי דלא שייך לתקן זמן בתחלה משום הני טעמי לחוד משום דלרמאי ולרשיעי לא חיישינן שיחפה הבעל על בת אחותו ולהרבות ממזרים בישראל שהרי ע"פ דבורו נאמן להתיר ולאסור כגון לומר זה בני ממזר או כשר דילפינן מיכיר יכירנו כו' וכן להחזיר ולישא אשה שזינתה תחתיו. משא"כ החששא דבת אחותו לענין קטלא ודאי חיישינן שבזה אין עושה כלום רק שמגרשה באמת שהרי חייב לגרשה ובמה שנותן לה גט בלא זמן אינו סובר שיש שום איסור בזה ובשתיקתו היא נצולת ותו לא מהימן עלה. מיהו במה שכתבו התוס' שיחפ' על בניה ממזרין קשיא לי שהרי אם זינתה תחתיו נמי אין בניה ממזרים דרוב בעילות אחר הבעל ומכ"ש אם רוצה לחפות השתא נמי דתקון זמן יחפה ויאמר שממנו נתעברה ואף אם נאמר שאין דבריהם בזה אלא בגיטין הבאים ממ"ה וכגון דאשתהי זמן רב עד שאין לתלות שממנו נתעברה וא"כ ע"כ יחפה לומר שגירשה קודם הזנות ומה שתקנו זמן בגיטין שמוסר הבעל לאשתו היינו משום חששא שמא יחזירנה לאחר שזינתה. מיהו גם בזה קשה דאף כשהבעל במדינת הים אם יאמר בפירוש שבצינעא בא ובעל נאמן להכשיר הבנים ואפשר דבזה כיון שיש עדים שזינתה תו לא שייך לומר רוב בעילות אחר הבעל כיון שאין מצוי כלל במדינה וצ"ע. ועי"ל דלא ניחא ליה לומר שממנו נתעברה כדי שלא יירש בנכסיו ומש"ה חיישינן שפיר שיחפה לומר שגירשה קודם שזינתה כדי להכשיר הולד וק"ל:

שם בגמרא מתקיף לה ר' נתן בר' הושעיא לשמואל יאמרו שתי נשים בחצר א' כו' ויש לדקדק דלרב נמי תיקשי להיפך שאם מגרש אחת בגט מאוחר שכשר לכתחלה ואחת מגרש מהיום דאותה צריכה להמתין שלשה חדשים אחר זמן מאוחר שכתוב בגט דמיקרי יום הנתינה כמו שכתבו התוספות לעיל ואם כן יאמרו שתי נשים בחצר א' מאי אמרת דזמן גיטה מוכיח שהוא מאוחר א"כ הכי נמי לשמואל. מיהו נראה דלרב אם מגרש בגט מאוחר אף שאין הגט חל עד הזמן הכתוב בו אפילו הכי אינה צריכה להמתין אלא משכלו ג' חדשים מיום המסירה בשעת הזמן הכתוב בו מותרת לינשא מיד ואף שלא נזכר בפוסקים נראה שהדעת מכרעת כן:

שם תניא כוותיה דרב השולח גט אשתו ויש לדקדק דלשיטת רוב הפוסקים דגט על ידי שליח כשר אף במוקדם כיון דזמן הכתיבה לא מהני ביה מידי דיום המסירה אית ליה קלא ואם כן מאי סייעתא מייתי הכא לרב דלמא שאני הכא בגט על ידי שליח שצריכה להמתין מיום הנתינה משום דיום הכתיבה לא מוכח ביה ולא מידי דשמא מוקדם הוא מה שאין כן בגט שנכתב באותו מקום שנמסר דלמא מודה ובהכי הוי אתי שפיר דלא קשיין ברייתא אהדדי. מיהו יש לומר כיון דגט מוקדם לא שכיח לא חיישינן לענין הבחנה כדמצינו שם להדיא דלא גזרו בכמה דברים דלא שכיחי. ובזה יש ליישב ההיא דגט מאוחר שכתבתי בסמוך וק"ל:

תוספות בד"ה המשליש פי' בקונטרס כו' עיין מ"ש הר"ן ז"ל בזה ליישב שיטת רש"י ז"ל:

גמרא אמר רבא מ"ט דר"ש קסבר כו' כבר כתבתי דלמאי דקי"ל כר' יוחנן דמשום בת אחותו איתקן א"כ צ"ל דמילתא דרבא מפרשינן בענין זה דמקשה מ"ט דר' שמעון דע"כ לית ליה טעמא דבת אחותו א"כ למה תקנו זמן כלל וע"ז מסיק משום דקסבר כיון שנתן עיניו לגרשה וכמו שהארכתי בזה לעיל ע"ש:

גמרא והלכתא משעת כתיבה יש להסתפק אם משעת כתיבה ממש או משעת חתימה, כדאמרי' לעיל מאימת מוציאים לפירות ח"א משעת כתיבה דפירושו חתימה. ונלענ"ד דמוכח שעת כתיבה ממש מדמכשיר ר"ש במתני' נכתב ביום ונחתם בלילה ואמאי ניחוש דשמא תנשא ע"י גט זה ביום צ' מיום הכתיבה ובאמת חסר יום א' דשמא נחתם למחרתו. בשלמא על רב דאמר משעת נתינה ל"ק די"ל דע"מ מפקי' לקלא דלא נמסר ביום שנכתב וממילא תצטרך לברר יום מסירת הגט, אבל למה דקיי"ל משעת כתיבה אם נימא דהיינו חתימה שפיר יקשה דהא אף אם יהיה קול דלא היה המסירה ביום הנתינה מ"מ מתירין לה להנשא בכלות ג' חדשים מיום הכתיבה דאמרי' מסתמא ביום שנכתב נחתם. אע"כ מוכח מדר"ש דמונין ג' חדשים מיום הכתיבה ממש ובזה לא מצינו חולק על ר"ש: אמנם לכאורה משמע בהיפוך דהרי הרי"ף כ' בסוגיא דלעיל דאיכא מ"ד דקיי"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה כמו דפסקי' הכא לענין ג' חדשים דמיום הכתיבה. א"כ כיון דמדמי להדדי מבואר דס"ל דמשעת כתיבה דהכא היינו ג' חדשים משעת חתימה ובזה לא מצינו דחולק הרי"ף על שיטה זו אלא דמחלק בין פירות לזה. וקמ"ל בפירות עד שעת נתינה. אבל ביסוד זה מה דס"ל להנך פוסקי' דמשעת כתיבה היינו חתימה לא מצינו דפליג הרי"ף: אמנם ראה דהא בהא תליא דדוקא להנך פוסקים דמדמי להדדי פירות להבחנה שפיר י"ל דמשעת כתיבה היינו חתימה. ואי דתקשה מ"ט דר"ש דמכשיר מוקדם הא יש לחוש להבחנה וכנ"ל. די"ל דבאמת ס"ל לר"ש דמונין משעת כתיבה ממש לענין הבחנה והא דאנן קיי"ל משעת חתימה היינו דממילא פליגי רבנן על ר"ש בזה דכמו דס"ל בפירות משעת חתימה ה"נ לענין הבחנה. וא"כ ליכא פלוגתא חדשה דכי היכי דפליגי ר"ש ורבנן לענין פירות פליגי נמי בהבחנה. וכ"ז להנך פוסקי' דהבחנה דמי לפירות, אבל למה דביאר הרי"ף דהבחנה אינו דומה לפירות דאף דקיי"ל בפירות עד שעת נתינה, מ"מ קיי"ל בהבחנה משעת כתיבה ממש, מוכח דכתיבה ממש קאמר דאל"כ תקשה מדר"ש דאמאי מכשיר מוקדם וכנ"ל, וכיון דמדר"ש מוכח כתיבה ממש קאמר מה"ת נפסוק דלא כר"ש דהא לא מצינו חולק דממה דפליגי רבנן לענין פירות אין ראיה דהא ממילא פירות שאני דהוא עד שעת נתינה, ובהבחנה לא בעי עש"נ ממילא ס"ל דמשעת כתיבה ממש כדי"ל לר"ש, והוא נכון לכאורה בעזה"י: והנה לכאורה קשה דלפי ההלכה דקיי"ל משעת כתיבה יש לנו טעם חדש על תיקון הזמן בגט כדי שלא תצטרך להתעגן יותר מדינא דכשתרצה להינשא נדע זמן הכתיבה. ואחר כלות ג"ח מיום הכתיבה תנשא שלא תפסיד הזמן דמשעת כתיבה עד שעת חתימה, ואפשר לומר דאם אין כתוב בו זמן מדינא אסורה עד ג"ח מיום הנתינה דשיעור ג"ח מתחילים מיום דמוכח מתוכו הכתיבה כדאמרי' ביה גיטא זמן מוכח עלה. אבל אם לא יהא מוכח בגט זמן הכתיבה מדינא מתחילים הג"ח משעת הנתינה, ואי דמ"מ מהני הזמן בכדי שלא יעכבו הב"ד מלהנשא בטענה דשמא לא ניתן לה הגט עד עתה ובממנ"פ אם נאמנת להתיר עצמה דהנתינה היה מכבר וכלו הג"ח. א"כ צריך הזמן בכדי שלא תשקר ותאמר דנתגרשה מכבר וכלו הג"ח. ואם אינה נאמנת צריך הזמן לטובתה שעי"ז מותרת אחר ג"ח. וי"ל דבאמת אינה נאמנת ומ"מ ל"צ להזמן דהא יכולה לילך להב"ד ביום הנתינה והיינו לשיטת תוס' דלעיל בפי' דעד שעת נתינה. אבל לשיטת רש"י קשה. והנה לכאורה קשה לשיטת הפוסקים דאפילו מוקדם ממש דהיינו שהקדימו הזמן כשר לגרש ע"י שליח, וע"כ הא דל"ח דתנשא בסוף ג"ח מזמן הנכתב בגט דבזה לא מהני במה דיש לו קול ע"י שליח דמה בכך דיהא בירור דלא היה המסירה ביום הכתיבה. הא מ"מ יהיה הדין להתירה להנשא דהא קיי"ל דמונין משעת כתיבה. וכיון דבאמת הקדימו הזמן תנשא באיסור, עכצ"ל דלא החמירו כ"כ לענין חשש הבחנה, וכ"כ הפ"י. אבל מ"מ קשה לי כיון דעד שעת כתיבת הגט דר עמה כאיש ואשתו ממילא פסול הגט כיון דהזמן מוקדם הוי כבא עליה בין זמן הכתיבה לנתינה דפסול מטעם גט ישן ואף בדיעבד כה"ג תצא כיון דבודאי בא עליה כמ"ש רש"י לקמן (דף כו ע"ב) ד"ה אינו גט. וצע"ג: