מסכת גיטין דף י״ח עמוד א׳פרק 2 המביא בתרא

וְאוֹתְבֵיהּ בְּכִיסְתֵּיהּ – דְּאִי מִפַּיְּיסָהּ תִּיפַּיַּיס, מַאי?

אֲמַר לֵיהּ: לָא מַקְדֵּים אִינָשׁ פּוּרְעָנוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ.

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: גִּיטִּין הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם, דְּמִיכַּתְבִי בְּנִיסָן וְלָא מָטוּ עַד תִּשְׁרֵי – מָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָם? אֲמַר לֵיהּ: הָנְהוּ, קָלָא אִית לְהוּ.

אִיתְּמַר: מֵאֵימָתַי מוֹנִין לַגֵּט? רַב אָמַר: מִשְּׁעַת נְתִינָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשְּׁעַת כְּתִיבָה.

מַתְקֵיף לַהּ רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא לִשְׁמוּאֵל, יֹאמְרוּ: שְׁתֵּי נָשִׁים בְּחָצֵר אַחַת – זוֹ אֲסוּרָה וְזוֹ מוּתֶּרֶת! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: זוֹ זְמַן גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ, וְזוֹ זְמַן גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב: הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְנִשְׁתַּהָה שָׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, כְּשֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: הַמַּשְׁלִישׁ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לוֹ: אַל תִּתְּנֵהוּ לָהּ אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, מִשֶּׁנְּתָנוֹ לָהּ – מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא מִיָּד; וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ.

רַב כָּהֲנָא וְרַב פַּפֵּי וְרַב אָשֵׁי – עָבְדִי מִשְּׁעַת כְּתִיבָה, רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ – עָבְדִי מִשְּׁעַת נְתִינָה. וְהִלְכְתָא: מִשְּׁעַת כְּתִיבָה.

אִיתְּמַר: מֵאֵימָתַי כְּתוּבָּה מְשַׁמֶּטֶת?

רַב אָמַר: מִשֶּׁתִּפְגּוֹם – וְתִזְקוֹף. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: פָּגְמָה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָקְפָה, זָקְפָה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגְמָה.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב: מֵאֵימָתַי כְּתוּבָּה מְשַׁמֶּטֶת? מִשֶּׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף. פָּגְמָה וְלֹא זָקְפָה, זָקְפָה וְלֹא פָּגְמָה – אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת, עַד שֶׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: אוֹנֶס, וּקְנָס, וּפִיתּוּי, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה – שֶׁזְּקָפָן בְּמִלְוָה, מְשַׁמְּטִין; וְאִם לָאו – אֵין מְשַׁמְּטִין. מֵאֵימָתַי נִזְקָפִים בְּמִלְוָה? מִשְּׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין.

אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּתוּבָּה כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמְיָא – מָה מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין נִכְתָּבִין בַּיּוֹם וְנֶחְתָּמִין בַּלַּיְלָה, אַף כְּתוּבָּה נִכְתֶּבֶת בַּיּוֹם וְנֶחְתֶּמֶת בַּלַּיְלָה. כְּתוּבְּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר רַב אִיכְּתוּב בַּיּוֹם וְאִיחֲתוּם בַּלַּיְלָה; הֲוָה רַב הָתָם וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.

לֵימָא כִּשְׁמוּאֵל סְבִירָא לֵיהּ? עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן הֲווֹ. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא כְּשֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, אֲבָל עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן – כָּשֵׁר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר: אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? קָסָבַר: כֵּיוָן שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְגָרְשָׁהּ, שׁוּב אֵין לוֹ פֵּירוֹת.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא לְאַלְתַּר, אֲבָל מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים – לֹא;