מסכת יומא דף כ׳ עמוד א׳

לפתח חטאת רובץ יצה"ר מחטיאו בעל כרחו:

מתני' תורמין את המזבח הדשן שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת בין רב למעט ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ ונותנו במזרחו של כבש ונבלע במקומו שנאמר (ויקרא ו׳:ג׳) והרים את הדשן וגו' ושמו אצל המזבח וילפינן לקמן מוהרים ממנו בקומצו והיא היתה תחילת עבודת שחרית בהשכמה:

סמוך לו סמוך לקריאת הגבר לפני קריאתו או לאחריה:

ביוה"כ תורם מחצות:

וברגלים מאשמורה הראשונה שהיא בשלישית הלילה כדאמר במסכת ברכות (דף ג.) ג' משמרות הוי הלילה ובגמרא מפרש טעמא דכולהו:

ולא היתה קריאת הגבר מגעת ברגלים עד שהיתה העזרה מלאה מישראל המביאין קרבנותיהן להיות מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד:

גמ' אהיכא קיימי' איני יודע לפרשה ונ"ל דה"ג תנן התם אברים שפקעו כו' והיא משנה במס' זבחים (דף פו.) ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה:

קודם חצות לילה:

אהיכא קיימינן אהא דתנן וכו' רש"י לא גרס ליה אלא הכי גרס תנן התם ול"נ לפרש אהיכא קיימי' כלומר על איזו תרומה קאי ע"כ לא קאי על תרומת הדשן דההיא פשיטא דהיתה כל שעה סמוך לבקר דפשטיה דקרא משמע הכי על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר וגו' והדר כתיב והרים את הדשן אלא בתרומה אחריתי איירי מתני' והיינו דקאמר אהא דתנן אברים שפקעו מנא הני מילי וכו' עד חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה וכדפרישית לקמן בשם רי"ץ הבחור דחצות עושה אותן האברים עיכול שלכתחילה יכול להרימם ולהסירם לתפוח וקרי ליה הרמ' ובההיא תרומה איירי מתני' ולא שיעשה מהן הרמה דהא דשן כתיב אלא כדפרישי' שאם ירצה יאספנו לתפוח כדי להוציאם חוץ למחנה אבל אם רוצה להניחן במקום המערכה כדי למרק מצותן שיהא עצמן ראוין להרמת הדשן עדיין מצותן עליהן ולכך תנן יחזיר דמסתבר דחסר מהן מירוק מצותן עדיין כיון דאין ראוין לתרומת הדשן] והא דקאמר חציו להקטרה וחציו להרמה לאו דוקא אלא לישנא דמתני' נקט דקתני קודם חצות יחזיר ועיקר מילתיה דרב עלה איתמר ומדאורייתא אין קצבה לדבר אלא כל אימת דהוו שרירי מותר להרימן ולחולצן לתפוח כפי הצורך דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים כמו שנראה להם להקריב לפנות המערכה כדי לחזור ולסדרה כפי מאי דנפישי קרבנות היום שתהא המערכה מזומנת להקטיר עליה בעלות הבקר ורב כהנא פריך עלה ואי ס"ד דאורייתא היכי מקדמינן וכו' דמשמע ליה דמדאורייתא חלקהו ממש חציו להקטרה וכו' ולא כדקא ס"ד מעיקרא דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים אלא א"ר יוחנן מתני' כפשטיה אתרומת הדשן ודקשיא לך והא בפשטיה דקרא משמע דהיתה בבקר מהאי קרא נפקא לן דניתן רשות להקדימה ולאחרה כמו שירצו מדכתיב עד בקר והרים תן בקר לבקרו של לילה ומדלא פירש כמה לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ובפ' המזבח מקדש (זבחים דף פו.) דקאמר רב כי הכא חציו להרמה משמע ליה לפי המסקנא דהכא דמוקמינן מתני' בתרומת הדשן דבא ליתן טעם נמי לתרומת הדשן מ"ט זימנין הכי וזימנין הכי הלכך פריך רב כהנא התם כי הכא אלא א"ר יוחנן תרומת הדשן מקרא דעד בקר נפקא א"נ י"ל אלא א"ר יוחנן קרא קמא כולו להקטרה וכולו להרמה כולו להקטרה באברים דאית בהו ממש וכולו להרמה בדשן מעוכל ושרירי דאמרי' בהו חצות עושה עיכול מעד הבקר נפקא תן בקר לבקרו של לילה והיינו חצות:

אברים שפקעו מעל גבי מזבח כו' בפרק המזבח (שם דף פו.) פריך ה"ד אי דאית בהו ממש אפי' לאחר חצות נמי ואי דלית בהו ממש אפי' קודם חצות נמי לא ומוקי לה בשרירי מנה"מ וכו' כי הכא ומפ' רש"י התם חציו להרמה ושרירי נמי ראויין להרמה ור"י פי' דלא הוי ראויין להרמה דלאו דשן נינהו אלא חציו להרמה דקאמר כעין הרמה שאין ראויין להקטרה וכן משמע בפ' שני דמעילה (דף ט:) דדייק התם וכן גחלת שפקעה מע"ג המזבח לא יחזיר הא ע"ג מזבח יחזיר ומקשי מינה לרב ומשני שאני גחלת דאית בה מששא הלכך יחזיר דלא נעשית מצותה משמע דאין ראוי לתרום ממנה דאי ראוי לתרום ממנה א"כ לאחר תרומת הדשן אמאי יחזיר הרי נעשית מצותה מיהו היא גופא קשיא מנא ליה דמיירי לאחר תרומת הדשן דילמא קודם תרומת הדשן איירי דבהא מודה רב דמועלין קודם שנעשה מצותו וי"ל דדומיא דפסולין דקתני בהדה וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר בכל ענין ואפילו קודם חצות ה"נ גחלת איירי בכל ענין ועוד דבסיפא גבי אברים הוא דמפליג אבל בגחלת לא הפליג דעיכול חשיבא ולא שייך בה לשון הקטרה ולא לשון מוקדה דהא כבר מתוקדא וקיימא ומ"מ יחזיר דלאו ראוייה להרמה היא דלא חשיבא דשן ואכתי לא נעשית מצותה הלכך ע"ג מזבח יחזיר דאכתי לא נגמרה מצותה וכי פקעה לא יחזיר דעל מוקדה על המזבח משמע דדבר שצריך יקידה יהא על המזבח לעולם ואפי' פקע אבל דבר שא"צ יקידה לא וא"ת כשמאספין האפר להעלותו לתפוח אין יכולין ליזהר שלא יהו גחלים באפר ואסור להוריד גחלת מן המערכה וכדקאמר במעילה דיחזיר וכ"ש דאסור להוציא וי"ל דמן המעוכלות היה נוטל כדמשמע במס' תמיד שהיה חותה מן המעוכלות הפנימיות ואיכא למימר דהנהו לית בהו מששא אבל גחלת חיה דאית בה מששא בההיא אמרינן דיחזיר והא דקאמר במעילה הוא הדין דאפי' אפר לא בעי למימר דהוי כגחלת ממש אפי' לענין חזרה דגחלת מחזיר לעולם אפי' לאחר תרומת הדשן דאין מעלין אותה לתפוח אבל אפר מעלין לתפוח אלא לענין מעילה קאמר דהויא כגחלת ור"י הבחור מיישב פי' רש"י דחציו להרמה דקאמר אפי' בשרירי לענין זה שהרמת הדשן מתירתן לאוספן לתפוח ולא לענין שיעשה מהן תרומת הדשן דהא דשן כתיב והיינו דקאמר רחמנא והרים את הדשן מחצות כדי להתיר אפי' שרירי דמחצות ואילך חשיבי עיכול ואין ראוים להקטרה ואם ירצה יאספם לתפוח כדי להוציאם מחוץ למחנה אבל אם רוצה להניחם במקום המערכה כדי למרק מצותם שיהו ראויין הם עצמם לתרומת הדשן עדיין מצותן עליהן הלכך יחזיר דמסתבר למימר דעדיין חסר מהן מרוק מצוה כיון שעדיין אין ראויין לתרומת הדשן והשתא ניחא דבשעה שהיו מאספים את האפר לא היו צריכין ליזהר מגחלים [אפי'] לוחשות וכן משמע במס' תמיד (דף כח:) דקתני האברים שנתעכלו מבערב סולקין אותן לצד המזבח וכו' עד החלו מעלין באפר על גבי תפוח וכו' אלמא דלא היו מסלקין [אלא] האברים שלא נתעכלו אבל גחלים חשיבי עיכול ואפי' לוחשות:

לפתח חטאת רובץ השטן בגימטריא שס"ד עולה והשנה יש בה שס"ה ימים כדי שעור שמו יש לו רשות להסטין יום אחד והוא יוה"כ אין לו רשות להסטין.

בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו כו'.

תנן התם בשחיטת קדשים פרק ט' אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר ומועלין בהן אחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהן. כלומר כבר עבר זמנם ובטלה קדושתן מנהני מילי אמר רב כתוב אחד אומר כל הלילה והרים וכתוב אחר אומר כל הלילה והקטיר.

גרש״י ז״ל תנן התם איברים שפקעו מעל גבי המזבח כו׳ ולא גרסינן אהיכא קיימי׳ דהא מפורש במשנה אהיכא קיימי'. וקודם חצות יחזיר פירוש דלא חשיבי מאוכלין ולפי׳ מועלין בהן דתורת בשר עליהן ומכאן ואילך חשיבי כמעוכלין ואין בהם מעיל׳ וכדשן בעלמא חשיבי דחצות לילה עושה עכול כשמשלה בהן האור.

כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר פירוש דכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה דהיינו הקטרה וכתוב אחר אומר כל הליל׳ והרים פירוש דהא דכתיב ולבש והרים אכל הלילה דאיירי׳ ברישא קאי וקס״ד דלהכי כתב רחמנא והרים אח הדשן אשר תאכל האש שאפילו הבשר שתאכל האש חשוב כדשן כשמשלה בו האור.

מתיב רב כהנא בכל יום היו תורמין כו׳ ואי מדאורייתא היא כלומר דמחצות ואילך זמן הרמת הדשן היכי מקדמי׳ מאשמורת הראשונה.

אע"פ שהתשובה ראויה כל השנה בזמן עשרת ימי תשובה מחוייבת ביותר עד שיתבונן שתכלית הכוונה במציאותו אינה רק לעבודת השם והוא הרמז ביום הנבחר ר"ל יוה"כ שהיתה הכונה לעזוב בו כל צורך גופני ולהיות האדם כולו לד' והוא שאמרו דרך צחות השטן בגימטריא שס"ד וימות החמה שס"ה כלומר שיום אחד בשנה שאין לו רשות להשטין והוא חשוב שנה למבינים והוא רמז אל התכלית אשרי המחכה ויגיע:

המשנה הששית והכוונה בה בענין החלק החמשי לבאר קצת הפרש שבין יום הכפורים לשאר הימים אף בעבודה השוה לשניהם ואמר על זה בכל יום ויום תורמין את המזבח מקרית הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו וביום הכפרים מחצות וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרית הגבר מגעת עד שהיתה העזרה מלאה מישראל אמר הר"ם תרומת המזבח הוא הסרת הדשן מן המזבח כמו לדשנו:

אמר המאירי בכל יום ויום היו תורמין את המזבח והוא הרמת הדשן שבמזבח החיצון מלא מחתה בכל יום לפחות כמו שכתבנו ענינה למעלה וכבר ידעת שהיא עבודה ראשונה שבמקדש ונעשית בלילה כדי למהר עבודת היום ואמר שבכל יום היו תורמין בקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו וקריאת הגבר זו פירשו בגמרא על הכרוז הממונה לומר עמדו כהנים לעבודתכ' לויים לדוכנכם ישראל למעמדכם והוא לזמן עמוד השחר אבל ביום הכפורים היו מקדימין להרים מחצות לילה מפני חולשת כהן גדול שאינו יכול כ"כ למהר בעבודת היום וברגלים מתוך שהיו שם קרבנו' הרבה היו מקדימין עוד להרים מסוף האשמורת הראשונה שהיא שליש הלילה ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל מרוב חבת קרבנות הרגל:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

איברים שפקעו ר"ל שנפקעו ונפלו מן המערכה לסבת בקיעתם אם קודם חצות יחזיר שלא נחשבו עדיין כדשן והנהנה בהם מעל הואיל ולא נעשית מצותן עדיין לאחר חצות לא יחזיר ואפילו לא נתעכלו כדשן הם חשובים שחצות לילה עושה עיכול והנהנה בהם לא מעל שכל שנעשית מצותו לא מעל ואפי' פקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות נעשו כך האיברים כמו שנתעכלו ונעשו אפר ויש פוסקין לענין החזרה שאם יש בהם ממש אפי' פקעו אחר חצות יחזיר ואם אין בהם ממש אפי' פקעו קודם חצות לא יחזיר:

בפרש"י בד"ה מנא הני מילי דחצות עושה עיכול הס"ד ובד"ה וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים דסמיך ליה לההוא כו' ובד"ה חציו להקטרה כו' וחציו להרמה מחצות ולהלן וכו' הד"א כצ"ל:

תוס' בד"ה אהיכא קיימינן כו' וכדפי' לקמן בשם רי"צ הבחור כו' ובההיא תרומה איירי מתני' ולא שיעשה מהן הרמה דהא דשן כתיב אלא כדפי' שאם ירצה יאספנו לתפוח כדי להוציאם חוץ למחנה אבל אם רוצה להניחן במקום המערכה כדי למרק מצותן שיהו עצמן ראויין להרמת דשן עדיין מצוותן עליהן ולכך תנן יחזיר דמסתבר דחסר מהן מירוק מצוה עדיין כיון דאין ראויין לתרומת דשן והא דקאמר חציו להקטרה כו' עכ"ל כצ"ל מתוספות ישנים ור"ל והא דקאמר חציו להקטרה כו' משום דלפי שיטה וגירסא זו דרב בא לפרש מתני' דהכא אהיכא היא קיימא ע"כ חציו לאו דוקא אלא דמסרן הכתוב לחכמים כמו שנראה להם ולא נקט חציו אלא משום הך מתני' דהתם דנקט קודם חצות וק"ל:

בא"ד ובפ' המזבח מקדש דקאמר רב כי הכא חציו להרמה משמע ליה לפי המסקנא דהכא כו' עכ"ל ר"ל דהתם כיון דאמתני' דהתם קאי ומפרש לה רב בשרירי חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה א"כ דמדאורייתא קאמר לא הוי פריך ליה רב כהנא מידי ממתני' דהכא דאפשר דאיירי בתרומת הדשן ואהא תירצו התוס' דהתם משמע ליה כמסקנא דהכא דמוקמינן מתני' בתרומת הדשן כו' הלכך פריך רב כהנא כי הכא כו' ודו"ק:

בד"ה אברים שפקעו כו' אפילו לאחר חצות נמי כו' וי"ל דמן המעוכלות היו כו' שהיו מאספים את האפר לא היו צריכין להזהר מגחלים אפילו לוחשות כו' עד החלו מעלין באפר ע"ג תפוח כו' דלא היו מסלקין אלא האברים כו' כצ"ל:

שָׂטָן בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאִיסְטוּנֵי נראה לי בס"ד ביום כיפור נשפעים מן הבינה ומתגלה בו הארת הבינה שיש בה חמשים שערים ולכן מכנעת נו"ן דשט ן ונשאר טש שיהיה נחבא בו ביום כמו (פסחים קיד.) 'טש בעלייתא' ולא יתראה בקיטרוגים. גם על ידי הארת הבינה נכנע נו"ן ד נ חש וישאר חש כי אותו היום חש בראשו שיהפוך על ראשו כל עונות בית ישראל. ומה שאמרו ' הַשָּׂטָן ' בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה הֲוֵי אף על גב דיום הכיפורים אנחנו עושין כפי שנות הלבנה עם כל זה נעשה הרמז הזה בשם 'הַשָּׂטָן' על פי ימות החמה מפני ששם המספר לא ישתנה אבל שנות הלבנה תשתנה יש שנ"ה ויש שנ"ד ויש שנ"ג ועל איזה מהם יעשה הרמז במספר וכיון דמצינו שיחסר אחד מן מספר ימות החמה אמרינן שיחסר יום אחד בשנה משליטתו ומסתברא למשרי יום אחד זה החסר ממנו על יום הכיפורים שכל ישראל עומדים בתשובה ועיצומו של יום מכפר מה שאין כן בשאר ימות השנה לית בהו כהאי גוונא.