מסכת יומא דף ט״ו עמוד א׳

מערב עד בקר בנרות כתיב יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר:

תן לה למנורה מדת שמן כדי שתהא דולקת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר ויש בו כדי להדליק כל הלילה של תקופת טבת ואם יותיר בקצרה יותיר:

אין לך עבודה שכשירה כלומר אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן דדריש הכי אותו מערב ועד בקר ולא אחר מערב עד בקר:

דכתיב אותו כדפרישית ועל כרחך בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת קאמר אבל שחרית בסדר משמעו של מקרא סדר העבודה בהיטיבו והדר יקטירנה:

רב פפא אמר לא קשיא סדר יומא אסדר יומא וכו' בהטבת שתי נרות הא דתנן קטרת ברישא רבנן והא דתנן נרות ברישא אבא שאול:

למתניתין דהכא דפירקא קמא (יד.):

פייס דמתניתין דפייסות השנויה בפ' שני (דף כה.) דקתני קטרת לבסוף כאבא שאול:

אימא סיפא דסדר יומא קתני בפ' שלישי (דף לא:) הביאו לו את התמיד לכהן גדול ביום הכפורים:

בעידן הטבה תהא מקטר קטורת תימה לי אמאי לא קאמר בהיטיבו את הנרות היינו חמש נרות ואחר כך יקטיר דבקטורת מפסיק להו ויש לומר משום דדרשינן לקמן בפ"ג (יומא דף לג:) בבקר בבקר בהיטיבו חלקיהו לשני בקרים פירוש חמש נרות לחודייהו ומפסיק והדר ב' נרות וא"כ בהיטיבו הנרות מיירי נמי בשתי נרות ועוד י"ל דשינויא דמשני עדיפא ליה דמייתי ראיה לדבריו כדקאמר דאי לא תימא הכי:

אימא סיפא הביאו לו את התמיד קרצו כו' תימה לי אמאי פריך מההיא דפ"ג (לקמן יומא דף לא:) ליפריך מההיא דפ"ב גופא דקתני (דף כה.) מי שוחט מי זורק והדר מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה ואבא שאול סבירא ליה לקמן פרק אמר להם הממונה (יומא דף לג.) גבי אביי מסדר מערכה ואליבא דאבא שאול דדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ויש לומר דילמא רב פפא פליג עליה דאביי וסבירא ליה אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא והדר דישון מזבח הפנימי:

אורויי בעלמא דקא מורי וסידרא הדר מתני לה אין להקשות כיון דלא תנא סידרא במתניתין אם כן לדידיה לא צריכא לשינויא דלעיל (יומא יד:) דמשני ארומיא דמתניתין אמתניתין דתמיד דיש לומר דלעולם מאי דקתני במתניתין על הסדר שנה אותו וה"פ הא דלא תנא נמי הטבת ה' נרות משום דלא הויא בכהן גדול:

כמצליף תימה במאי טעה והא בהדיא תנן בה הכי כמצליף לקמן בפרק הוציאו לו (יומא דף נג:) לא היה מכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף ויש לומר שבא לתרץ דהאי כמצליף היינו כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו שפירש בערוך כמנגדנא שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד:

מאי לאו אפלגיה דמזבח ואם כן מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה דמתחילה נתן על הקרנות ואחר כך על חצי המזבח ורש"י לא פירש כן:

רב פפא אמר ל"ק ולא תימא בקטרת מפסיק להו אלא כ"ע בדם התמיד מפסיק להו ומתני' דהכא רבנן דתני מקטיר ואח"כ מטיב ופייס לאבא שאול דתני מטיב ואחר כך מקטיר איני והתנן בפ' שאחר הפייס הביאו לו את התמיד [דף לא ע"ב] קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו ונכנס להקטיר את הקטרת ולהיטיב את הנרות אתאן לרבנן אמר רב פפא אין רישא וסיפא [רבנן] ופייס לאבא שאול וקשיא ליה לאפסוקינהו בקטרת דאי ס"ד בקטרת מפסיק להו קתני בפ' הראשון מקטיר ומשלים הטבת ב' נרות ועדיין לא שנא הטבת ה' נרות שהן קודם לקטרת (אבל) [אלא] בפר' שאחריו אלא רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול.

ואביי אמר לך לעולם מתני' כולה רבנן ובקטרת מפסיק להו והכא הוראה בלבד קתני שכ"ג הוא מקריב [ומקטיר] והוא מטיב. וסדורן אח"כ שונה אותו בפר' השני שנה מטיב ה' נרות ומקטיר ובפר' השלישי שנה מקטיר ומשלים הטבת ב' נרות:

גופא בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה כו' ותני ר' שמעון איש המצפה משנה בתמיד מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה ואח"כ נותן דרומה. מ"ט דכתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עולת התמיד יעשה עשה מעשה חטאת בעולת התמיד קאמ' רחמנא לפיכך צריך בה לעשות מעשה עולה ומעשה חטאת.

הא כיצד נותן בחודו של קרן מזרחית צפונית אחת ונחשבת לו כשתים שכך מעשה ההזאה [כל הזאה הנתנת בחודו של קרן כשתי ההזאות] היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ארבע והחטאת דינה ארבע מתנות על ד' קרנות לפיכך אח"כ נותן בו (שהן) שתים אחת מערבה ואחת דרומה כמעשה חטאת ואע"ג שדם החטאת נזרק למעלה מחציו של מזבח ודם העולה היה נזרק למטה מחציו של מזבח.

תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר פרש״י שהיה נותן בה בכל ערב חצי לוג כמדת לילות של טבת שהם ארוכים ואם היה מותיר בלילות הקצרים יותיר. והתוספות פירשו בשם ר״י ב״א ז״ל כי כן בבא שהיה ממונה על הפקיע כדאי׳ במס׳ שקלים הוא היה עושה הפתילות והוא היה יודע לכוין בעובי הפתילות ודקותם בענין שלא יותיר כלום. וקשה על זה דהא בפר׳ דלקמן אמרי׳ אמר אביי מעיקרא הוה אמינא מאי פקיע פתילת׳ כדתנן מבלאי מכנסי הכהנים היו מפקיעין כו׳ כיון דשמעת׳ להא ולא עוד אלא שהיה לוקח מן הממונה כפקיע אמינא מאי פקיע נגודא. ומיהו אפשר כי אדם אחר היה ממונה על הפתילות כדרך שפי׳ ר״י ב״א ז״ל.

אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו כלומר שהטבת נרות של בין הערבים היתה מאוחרת לכל העבודות. ודייק לה מדכתיב יערוך אותו מערב עד בוקר אותו בלבד אתה מטיב מערב באחרית הכל והיינו דכתיב בסמוך שאני התם דכתיב אותו.

ואביי א״ל אורויי בעלמא הוא דקא מורי הכא כלו׳ דלא נחית תנא הכא אלא לומר דברים שהיה עוסק כהן גדול כל שבעה ונקט אגב אורחיה דקטורת קודם לשתי נרות אבל סדרא דענינא לקמ׳ תני לה.

עביד בה מעשה חטאת פי׳ דבכל עולות דעלמא נותן שתי מתנות שהן ארבע חד כמין גם בקרן צפונית מזרחית וחד כמין גם בקרן דרומית מערבית ובעולת התמיד אמר רחמנא שיעשה בה כמעשה חטאת להפסיק מתנות קרן דרומית מערבית לשתים.

התם פסוק מתנות בעלמא הוא פי׳ דלהפסיק מתנה אחת לשתים לא חשיב שינוי וחדוש בעולת כ״כ.

וניתיב חדא שהיא שתים כו׳ פי׳ דכיון דמשנה במתנות של קרן דרומית מערבית לעשותם כדין חטאת היה לו לעשותם למעלה מחוט הסקרא כדין חטאת שהזאותיה למעלה. והתנן הזה ממנו א׳ למעלה ושבע למטה פי׳ גבי הזאות הפר שעושה ביום הכפורים על פני הכפורת בין הבדים תנינן לה לקמן. וקס״ד שלא היו כלם זו תחת זו אלא אחת למעלה מכנגד חצי עובי הכפורת ולמעלה והשבע מכנגד חצי עובי הכפורת ולמטה. או לאורך הכפורת או לרחב עובי הכפורת דאלו בגופו של כפורת לא ס״ד כלל דהא על פני הכפורת כתיב אלא כולן היו בארץ מ״מ מקצתן היו למעלה ומקצתן למטה: ופרקינן דלא יהיב להו אלא כמצליף ופריש רב יהודה כמנגדתא כלו׳ כשליח ב״ד המלקה מלקות ארבעים פרש״י שאינו נותן כולם במקו׳ אחד אלא זו למטה מזו תכופות וסמוכות. והאי דקתני א׳ למעלה ושבע למטה אינו אלא לענין תכונת ידיו כדתניא שהיה באחת מצדד פני ידיו כלפי מעלה וגבו למטה ובשבעה היה מצדד גבי ידיו למעלה כאלו פונין למטה והקשו בתוספות דכיון דקתני כמצליף משמע דכולה מלתא הות כמצליף ועוד לא מצינו בשום מקום שלא יהא המלקה נותן ההלקאות במקום אחד והנכון כמו שפר״שי ז״ל דכולה מלתא כמצליף להכות הן במקו׳ אחד ממש או זו סמוכה לזו ובלבד שתהא עד טיבורו ומיהו פעמים שהלוקה ידיו כלפי מעלה ופעמים כלפי מטה כי כשמכין אותו לפניו היו ידיו ואצבעותיו פונות למטה וכשמכין אותו לאחוריו היו פונין למעלה. וכן הכהן המזה אינו מתכוין אלא שלא יצאו ההזאות מחוץ עובי הכפורת וכשיפלו לארץ אינו מקפיד אם כולן נופלות במקום אחד או זו סמוכה לזו אלא שבאחת יצדד ידיו למעלה ובשבע יצדד ידיו למטה כדפרש״י ז״ל וכדתניא עלה לקמן. והקשו בתוספות בשם הרב ר׳ אלחנן ז״ל מעיקרא מאי מקשי תלמודא דהא בפי׳ תנינן לה לקמן במתני׳ גופה לא היה מתכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וי״ל דאיהו קס״ד דלעולם ההזאות א׳ למעלה ושבע למטה כפשטה אלא שהוא לא היה מתכוין להזאה אם תהיה כלפי מעלה או תפול למטה אלא שיתכוין כמצליף שלא יצא מטבורו הכא נמי ההזאות יתכוין כי לא יצאו מחוץ לעובי הכפורת וההזאות ממילא נופלות כמצדד ידיו זו למעלה ואלו למטה ואי נמי דמעיקרא לא הוה ידעי׳ מאי כמצליף ותלמודא תריץ דפירושא כמנגדנא וכדאמ׳ ותו לא קשיא מידי ודכותה בתלמודא. והתנן הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים מאי לאו אפלגא דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא פרש״י ז״ל דקס״ד דטהרו של מזבח ר״ל בכנגד חצי גבהו מבחוץ מלשון נהרים שהוא חצי היום וכיון שנותן שבע הזאות במקום זה לא סגיא שלא יהו מקצתם למטה ומקצתם למעלה. והקשה ריב״א ז״ל דמאי קושיא דהא ודאי כיון דכונתו לתתם כולם בכנגד חציו אע״פ שמקצת׳ מתפשטי למעלה ומקצתם למטה וכולם סמוכות זו לזו לא חשיב הא מקצתם למעלה ומקצתם למטה. לכך פי׳ ז״ל דהכי פריך דהא מלבד הזאות הללו היה מזה למעלה בקרנות כדכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה וכדתנינן לקמן וכיון דכן כי הדר מדי למטה כנגד חצי גבהו הוה ליה מקצת דמים למעלה ומקצת דמים למטה ופרקינן דכולהו למעלה ומאי טהרו של מזבח אמצע גגו של מזבח וקרי ליה טהרו מפני שהיה לו לסלק משם כל עפר הקטורת והגחלים שנשארו שם שיהא המקום צח ונקי להזות עליו:

ולענין ביאור זו שאמרו דאלת"ה בין הערבים דכתיב ביה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה ר"ל שאף הטבת הנרות בין הערבים מצות עשה מיהא מאי איכא למימר ברישא מדליק והדר מקטיר וכו' והתניא מערב עד בוקר שיתן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג אף ללילי תקופת טבת ולא שתהא קושיתו מכאן שאע"פ שנותן כשיעור זה אינו נמנע מהטבתן ודישונן בערב אלא שהוא מקשה ממה שאמרו אח"כ דבר אחר מערב עד בוקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד ר"ל הטבת נרות שאף בלילה כשירה מה שאין כן בשאר עבודות אלמא שהיא כשירה אף בלילה וזהו אחר הקטורת שאין קטורת אלא ביום אלא על כרחך כך ביאור העניין שבשעת הדלקה תהא כבר התימורת עולה ומה ששאלו לרב פפא מ"ט לא אמר כאביי והשיבו תנא רישא הטבת שתי נרות וכו' בתמיהא הוא קודם רישא זה שנשנה בפרק זה ר"ל מה ששנו במשנתינו מקטיר קטורת ומטיב שכבר פירשנוהו על הטבת שתי נרות וסיפא מה ששנו בפרק שני כ"ה א' שהוזכרה הטבת נרות בפייס שני והוא על הטבת חמש נרות וקטורת בפייס שלישי והאיך אפשר שיזכיר הטבת שתי נרות שהיא מאוחרת קודם הזכרת הטבת חמש נרות שהיא קודמת ותירץ אביי שזו שבמשנתינו לא דקדק בה להזכירם על הסדר שלא חשש אלא להזכיר העבודות הנעשות בכהן גדול ולא חשש להזכירם על הסדר וזהו לשון איירויי הוא דקא מיירי ובפרק שני נקט לי' סידורא ר"ל שהזכירם על סדר עשייתם רישא וסיפא מה שהוא בשני פרקים אינו אלא מפני שפרקי מסכתא זו כולם סובבים על עניין אחד רצוף וכולם כפרק אחד:

זריקת דם עולה אינה שוה לזריקת דם חטאת וזה שזריקת דם עולה היא בשתי זריקות על שני זויות המזבח באלכסון מחוט הסיקרא ולמטה אחד מזרחית צפונית תחלה מפני שכל פונות שהוא פונה צריך שיהיו לימין המזבח והכבש היה בדרום ועולין בו מצד המערב והיה פוגע בו תחלה בקרן מזרחית דרומית ולא היה נותן בו דמים שאותו הקרן לא היה בו יסוד כמו שיתבאר ומאחר שהוא לשם צריך הוא להקיף את המזבח עד שיגיע למקום הראוי לזריקה והרי פוגע תחלה במזרחי צפוני ואע"פ שבמתן דם עולה אינו עולה לכבש שהרי על הרצפה עומד והכלי בידו ונותן את הדם דרך זריקה שהרי למטה מן החוט הם ניתנים מ"מ הואיל ובחטאת שדמיו ניתנים בעליונות הקרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום אף בכל מתן דמים אע"פ שנתנים למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום והוא שאמר שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ומתוך כך יוצא לו מקרן זה לקרן מזרחית צפונית ונותן שם מתנה אחת כשתים ואח"כ סובב והולך למערבית דרומית ומכוין כוון יפה על הקרן שיהא הדם מקיף בשתי הרוחות והוא ענין שתי מתנות שהן ארבע ועל שתי מתנות אלו הוא אומר בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה בא לו לקרן מערבית דרומית נותן מערבה דרומה ומ"מ ר' שמעון חולק בדבר לומר שהראשונה מתן אחת כשתים ר"ל שבא לו לקרן מזרחי צפוני ונותן מתנה אחת כשתים אבל כשבא לו למערבי דרומי נותן שתי מתנות גמורות ר"ל מערבה ואח"כ דרומה ושתיהן למטה מן הסיקרא וממה שנאמר במוספי ראש חדש שעיר עזים אחד לחטאת על עולת התמיד ועולת התמיד ודאי עולה היא ואמר רחמנא שדי ביה מעשה חטאת כלומר מקצתו כחטאת ומקצתו כעולה ואי אפשר לומר שיעשו בה שתיהן שתים שהן ארבע כעולה וארבע גמורות כחטאת שלא מצינו דמים מכפרים שתי פעמים וכן אי אפשר לומר אחת שהיא שתים למטה מן הסיקרא כעולה ושתים גמורות למעלה שלא מצינו דמים חצים למעלה מן הסיקרא וחצין למטה אלא שמ"מ אין הלכה כדבריו אלא שתיהן שוות למתנה אחת כשתים ונעשו שתי מתנות שהן ארבע וזהו דין תמיד שבכל יום וכל קרבן עולה וכן הדין באשם ושלמים אבל חטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות גמורות כל אחת בקרן אחד מחוט הסיקרא ולמעלה:

כשם שמצוה להטיב את הנרות בשחרית על הדרך שביארנו כך בערב ולא עוד אלא שמתחילה אין מחנכין את המנורה בהדלקה אלא מבערב ונותן שם שמן כדי שיעור לילה ויום ומשעת חינוך ואילך שחרית וערבית שוים לענין זה הטבה בבוקר הטבה בערב וכולן מצוה אחת אין ביניהם הפרש אלא שאותה של שחרית תלוי זמנה בקטורת הטבת חמש קודם לקטורת והטבת שתים לאחר הקטורת ושל ערב כולם לאחר הקטורת ואם רצה אפילו בלילה וי"א שאותה של ערב היא הדלקה גמורה ונתינת שמן ובלשון מקרא העלאה ושל שחרית אינה אלא דישון ותיקון אלא שמדליק אותם שכבו ובלשון מקרא הטבה ומנאום בשתי מצות וכן י"מ שאין הדלקה בשחרית אלא אם מצאן שכבו מדשנן ומניחן חוץ משתים המזרחיים שצריכין להיות דולקות כל היום מערבי מצד עצמו ומזרחי לעשות שני לו מערבי וכדעת האומר מזרח ומערב היו עומדות כמו שביארנו בראשון של שבת ואין הדברים נראין:

עבודת יום הכפורים אינה אלא בכ"ג ומתוך שאין שחיטה וקבלה יכולין ליעשות כאחד כשהביאו לו את התמיד מקרצו במהירות ר"ל ששוחט בו רוב שנים לבד וממהר ליטול את המזרק וכהן אחר ממרק בשבילו ר"ל שגומר שחיטת הסימנין בשבילו ואין זה עבודה בכהן אחר הואיל ונשחט רובן של סימנין ודבר זה יתבאר בסדר העבודות בפרקים הבאים:

חטאות הנשרפות דמן נכנס לפני לפנים ומזין שם ופר ושעיר של יום הכפורים דם כל אחד מהן טעון שמונה הזיות בין בדי הארון אחת למעלה כנגד עביה של כפורת ושבעה למטה מאמצע עובי הכפורת ולמטה ולא שיכוין בהם למעלה ולמטה אלא כולן היו למעלה בין הבדים ולא נאמר למטה אלא שמפזר הזאותיו ואינו מדקדק בהן להיותן במקום אחר אלא כמצליף ר"ל המלקה שאינו מכוין להכות במקום אחד אלא שמכוין בראשונה להיותה בעליונות אותו מקום המכוון להזאה ר"ל בין הבדים ואח"כ אינו מקפיד אם ירדו אם יעלו אלא שמ"מ מכוין הוא לאותו הצד ר"ל בין הבדים כמו שיתבאר במס' זו נ"ג ב' ואח"כ מערב שני הדמים ר"ל דם הפר ודם השעיר ומזה ארבע הזאות על ארבעה קרנות שבמזבח (החיצון) [הפנימי] וחוזר ומזה על טהרו של מזבח זה שבע פעמים וטהרו של מזבח אין פירושו נקודת אמצעו בכותליו ומלשון טיהרא שהוא חצי היום שלא מצינו דמים חצין למעלה וחצין למטה אלא פירושו גלויו של מזבח מלשון כעצם השמים לטהר ופירושו גגו של מזבח במקום המערכה שהיו מדשנין אותו ומגלין קרקעו בדישון זה ומזין לשם:

בפרש"י בד"ה רישא וסיפא דסדר יומא רבנן כו' בתמי' דכל מסכת זו כמשנה א' שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה תנא ברישא כו' בתמיה דאוקי אביי כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה אימא סיפא כו' וס"ל אפילו לאבא שאול דם התמיד ברישא כו' עכ"ל וצ"ל דרב פפא לא קים ליה דבעי הפסקה בנרות ודו"ק:

תוס' ד"ה אימא סיפא וי"ל דילמא ר"פ פליג ק"ל לפ"ז למאי צ"ל דאביי ל"א כר"פ רישא וסיפא רבנן ומציעתא כא"ש הא בפשוטו לאביי לשיטתו דמסדר מערכה דא"ש ממילא ליכא לשנויי דפייס כאבא שאול דהא באותה משנה עצמה דזריקת דם קודם דישון מזבח הפנימי והמנורה ולא"ש אינו כן:

תד"ה אימא סיפא וכו' וי"ל דלמא ר"פ פליג קשה לי, דלפ"ז מה צריך לומר דאביי לא אמר כר"פ רישא וסיפא כו' הא בלא"ה לאביי לשיטתיה דמסדר מערכה דאבא שאול, א"א לאוקמי דמתניתין דפייס כ"א כקושיית תוס':