מסכת יומא דף י״א עמוד ב׳

בית שער בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותו קפנדריא:

מרפסת אלרו"ד והוא ארוך לפני פתחי עליות הרבה וכולן עולין דרך שם:

אכסדרה פרוזדור שלפני בתים:

תיובתא ועל כרחך סתמא תנאי היא:

ושער המדי שעושין בכיפה שכן עושין במדי:

שאינו מקורה שהוא פרוץ מלמעלה לגמרי מאין כיסוי:

וחכמים פוטרין שאין שער בלא רוחב ד' וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מד':

ושוין שאם יש ברגליה י' קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רחבה שחייבת שאפי' שהכל סתום מי' ולמעלה יש שיעור פתח בגובהה י' ברוחב ד':

הכל מודים בגבוהה כו' תימה דאמר בפ"ק דשבת (דף ז:) זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן אומר ר"י דהתם מיירי בחור שהוא ד' על ד' מבפנים לצד רה"י ולצד רה"ר כלה עד כל שהוא דאי הוי כל שהוא מכל צד בהא לא הוה אמר ר"מ חוקקים להשלים כדאמר הכא הכל מודים באין ברגליה ג' או אינה גבוהה י' ולא כלום והקשה רבינו שמשון אהא דקאמר התם הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' כזורק בארץ למעלה מי' כזורק באויר ופריך למטה מי' כזורק בארץ והא לא נח וא"ר יוחנן בדבלה שמינה והדר פריך ואי ס"ד חורי רה"ר כרה"ר דמו לוקמא בחור ומשני בכותל דלית בה חור ממאי מדקתני למעלה מי' כזורק באויר וכ"ת דאית ביה חור אמאי כזורק באויר וכי תימא דלית ביה ד' על ד' והאמר רב יהודה כו' עד באנו למחלוקת ר"מ ורבנן דר"מ סבר חוקקין להשלים והשתא מאי פריך לוקמא בדאית ביה חור וכגון שאין בו ד' על ד' אפילו מבפנים ותירץ סתם חורים שבכתלים הם רחבים ד' מבפנים כדי להשתמש בהם ומתקצרים לצד רה"ר כדי שלא יקחו משם חפצים שבתוכו ולא נהירא לי האי שינויא דמי לא משכחת לה טובא חורין שצרים מבית ומחוץ ובלא"ה קשיא לן התם לוקמא בכותל דקה שאינה רחבה ואין בו לחוק ד' על ד' ועוד הקשה שם רש"י מאי פריך לוקמא כרבנן דלית להו חוקקין להשלים ותירץ דסתם מתני' היא בפרק הזורק (שבת דף ק.) וסתם מתני' ר"מ היא ולי נראה לתרץ כולהו קשייתא דשפיר פריך הש"ס דעל כרחך אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש בה ד' מבפנים ובכותל עב שיש לו לחוק ולהשלים ואתיא כר"מ דאמר חוקקין להשלים דדומיא דהכי דהזורק למטה מי' כזורק בארץ מיירי נמי שנח בחור ד' וחייב משום דאית ביה ד' מבפנים וכר' מאיר דחוקקין להשלים הרי נח ד' על ד' דאי לא תימא הכי כיון דלית ביה ארבעה על ארבעה אמאי חייב הא לא נח ברשות הרבים אלא במקום פטור:

רבי מאיר סבר חוקקין להשלים הא דאמר בפ"ק דשבת (דף ז.) בית שאין תוכו י' אין מטלטלין בתוכו כו' אתיא ככולי עלמא וכיון דאין גבוה י' בשום דוכתא לא אמרינן חוקקין להשלים:

שאין בו בית דירה ר"מ מחייב וחכמים פוטרין משמע מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין בו בית דירה דלא בעי מזוזה דמסתמא הילכתא כרבנן והא דאמר פרק הקומץ רבה (מנחות דף לג.) והא ההוא פיתחא דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והוה ליה מזוזה וליכא למימר דהתם מיירי בדאית ביה בית דירה דא"כ מאי פריך מינה התם לפתחא דהוה עייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה ליה מזוזה לישני דההיא דרבי לא הוה ביה בית דירה ודרב הונא באית ביה בית דירה י"ל דהתם מיירי בפתח הבית שהיה נכנס ויוצא בו לבית המדרש ובפ' (הרואה) במסכת ברכות (דף מז.) משמע נמי דהלכתא כמאן. דפטר גבי אביי ורבא דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא א"ל (רבא) לאביי ליעול מר א"ל עד האידנא לאו מר אנא א"ל הכי א"ר יוחנן אין מכבדין בדרכים וכו' עד אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס"ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור מיהו בירושלמי פ"ג דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא ממש הוה ליה מזוזה גבי מזוזה שניתנה בשליש העליון הגע עצמך שהיה השער גבוה א"ל נותנה כנגד כתיפותיו בי מדרשא דר' חנינא עביד כן וי"ל דבי מדרשא דר' ודרב הונא ודר' חנינא שלהם היו ולא של רבים אלא של עצמם:

וכ"ש סתם לדברי הכל (סתם) פטורין והתניא אחד שערי בתים ושערי חצירות ושערי מדינות ושערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן חייבין במזוזה ועלתה תיובתא דרב (כהנא) [יהודא] תיובתא וקי"ל כרב כהנא וכי הא מתניתא אבל בית שער אכסדרה ומרפסת פטורין מפני שאין מיוחדין לדירה ובית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה פטורין מפני שאין עשויין לכבוד והר הבית והלשכות והעזרות פטורין שאינן חול כמו ביתך אלא הם קדש. תני ו' שערים פטורין מן המזוזה בית התבן בית הבקר בית העצים ובית האוצרות. ורב כהנא מוקים לה כשהנשים רוחצות בהן ושער המדי ושער שאינה מקורה ושער שאינו גבוה י' טפחים. הני ז' הוו. ופרקינן ו' לדברי הכל פטורים שער המדי יש מי שמחייב דתניא כיפה בלשון יון קמרא והוא שער המדי.

ר' מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש (בכולה) [ברגליה] י"ט שחייבת. אמר אביי כ"ע אם זו הכיפה גבוה י' באמצעה ואין ברגליה ג' אי נמי יש ברגליה ג' ואין באמצעה י' פטורה לא נחלקו אלא בשיש בה גבוה י' ויש ברגליה ג' ואין בתוכה רוחב ד' ויש בה לחקוק ולהשלימה לארבעה.

ר' מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים ופשוטה היא לא כתבנוה אלא מפני שיש חילוף בנוסחאות. פי' הא דאמר רבא ביתך דרך ביאתך.

וכי עקר איניש דימיניה עקר ברישא כלומר חייב לקבוע המזוזה בצד הימין של פתח שכשיכנס לביתו תהיה לו בימינו:

ת"ר בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייב במזוזה פשיטא כו' וכן כל אלו מטמאין בנגעים פשיטא כו'. ובא אשר לו הבית למי שמיוחד ביתו לו. פי' מי שאינו מכניס אורחים בתוך ביתו אבל ביתו מיוחד לו ולא לזולתו כדכתיב נתיב לא ידעו עיט וגו' ואקשינן וביה"כ מטמא בנגעים ת"ל ובא אשר לו הבית כו' ודחינן הא דתניא מטמאין דכפרים והא דתניא אין מטמאין דכרכים.

יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית המיוחד לדירה כו'. יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה וקשיא להו לרבנן ז״ל דהא תניא במנחו׳ בית שער ואכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה ואמרינן נמי בפ״ק דסוכה גבי שתי סוכות של יוצרים הפנימית חייבת במזוזה והחיצונה פטורה ופרכי׳ ותיהוי החיצונה כבית שער לפנימית ונתחייבת. תירץ רש״י ז״ל דהכא מדאורייתא קתני דפטור והתם קתני דחייבי׳ מדרבנן. ולא מחוור לפום מאי דפרישנא לעיל דשערי עיירות ומדינה לא מחייבי אלא מדרבנן. וא״כ כי קתני יכול שאני מרבה בית שער וכו׳ אפילו מדרבנן נמי פטר להו אבל נראה כי רש״י ז״ל סובר דשערי עיירו׳ ומדינות מדאורייתא מחייבי. ורבינו אלפאסי ז״ל פי׳ דבית שער הפתוחה למקום חיוב כגון לבתים או לחצר חייבין וכי קתני הכא דפטורין בשפתוחין למקום הפטור כגון גנה ודכותה. ואכסדרה אאכסדרה לא קשיא כדפרקי׳ התם במנחות דהא באכסדרה דבי רב שהדפנות מגיעות עד למעלה והא באכסדרה דעלמא שעשויה חלונות חלונות. ור״ז ז״ל פירש דהכא בית שער של אכסדרה ושל מרפסת קאמר וקרובין דבריו לדברי רבינו אלפאסי ז״ל. ומיהו קשה לשון הברייתא דקתני יצאו אלו שהן פטורין והוה ליה למיתני יצא זה שאין עשוי לדירה דלא איירי אלא בבית שער:

יצאו אלו שאין עשויין לכבוד פי׳ מורי ז״ל דכיון שאינן עשויין לכבוד פטורין מן המזוזה ואפילו בחדשים שלא נשתמש בהן מעולם דאי לא פשיט׳ ואע״ג דהזמינו לבית הכסא לענין קרית שמע בעיא ולא איפשיטא הכא לגבי מזוזות אמעיטא כיון שאינה עשויה לכבוד:

יצאו אלו שהן קדש פי׳ והא מתנייתא דלא כרבנן דלשכה דמחייבה לה במזוזה. וא״ת והא דפרישנא לעיל טעמא דרבי יהודה בלשכה משום דדירה בעל כרחה לא שמה דירה אמאי לא פרישנא טעמא דידה מפני שהן קדש. וי״ל דודאי לאו היינו טעמא דר׳ יהודה דא״כ ליכא למיגזר בה משום שלא יאמרו כהן בבית האסורין הוא חבוש דהא כולי עלמא ידעי דמפני שהיא קדש פטורה מן המזוזה ומדגזר בה רבי יהודה מכלל דלית ליה האי טעמא דיצאו אלו שהן קדש וא״ת והא לקמן קתני ר׳ יאודה גבי נגעי בתים דמקום מקודש אינו מטמא בנגעים. ולקמן בסוגיין מדמי׳ דין מזוזה לטומ׳ נגעים. י״ל דכי מדמינן להו אהדרי ה״מ לענין אי בעי׳ בית המיוחד לו או לא. אבל בההיא דרבי יהודה דמטהר ליה מפני שהוא מקום מקודש דוקא לענין טומאה איכא למימר הכין שאין טומאת נגעים במקום קדושה. אבל לענין מזוזה כל שכן דמקום מקודש עדיף למזוזה טפי כל היכא דחשבי׳ ליה בית דירה לענין זה.

תיובתא פי׳ דלא מצי׳ לפרושי מתנייתא בשמתקשטות בו. חדא דקתני לה סתמא ועוד דא״כ היה לו לומר יכול שאני מרבה בשאין מתקשטות בו כדקתני באידך יכול שאני מרבה כן פרשו בתוספות. ופסקו רבוותא דבית התבן ובית האוצרות פטורה מן המזוזה אפי׳ בסתמא כדקתני בסמוך בהא דתני רב שמואל קמיה דרבא. ובית המדרש ובית הכנסת פטורין מן המזוזה כמתנייתא דהכא וכדתניא לקמן וחכמים פוטרין בשאין בה בית דירה לחזן. ושערי עיירות ושערי מדינות חייבין במזוזה מדרבנן ובמקום שיש לחוש לסכנה פטורין. ועל זה סומכין במבצרות שרובן ישראל שלא לתת בשעריה מזוזה:

תני רב שמואל וכו׳ יש גורסין ושער מדינות ולאו שער מדינה ממש דא״כ היכי אמר ליה דשער מדינה תנאי היא שאין לך שער מדינה שאין רגליה גבוהין עשרה ברוחב ארבעה שחייבין במזוזה לדברי הכל אלא הכי פירושה שער בית שהוא כעין שער מדינה שהוא עשוי כיפה ויש שגורסין ושער המדי וכן מצאתי בפירושי׳ מדוייקי׳ לרש״י ז״ל שער המדי שהוא עשוי ככיפה:

ושער שאינו מקורה פרש״י ז״ל שהוא פרוץ למעלה ואין בו תקרה ואין בו משקוף ויש מקשי דהא פשי׳ דהיינו פתחי עראי ולאו קושיא היא ויש שפירשו שער שאינו מקורה שאין על עובי הפתח למעלה שום קרוי דכי הא לא חשיב פתח ופי׳ זה צריך ראיה למעשה:

דתני׳ כיפה ר׳ מאיר מחייב במזוזה וכו׳ כבר פרשתיה בפ״ק דעירובין בסד״י:

גרש״י ז״ל והא דקתני ושוין שאם יש ברגליה עשרה שחייבת פי׳ שרגלי הכיפה העומדים ישרים קודם שיתעקמו גבוהין עשרה והוא שיש ביניהם רוחב ארבעה שזה שיעור פתח ולא איצטריך ליה לפרושי דהא פשיט׳ דבלאו הכי לא חשיב פתח. ועוד דמסתמא הכי איתנהו והרי יש כאן מזוזות פתח גמורין ואע״פ שהמשקוף הוא מעוקם ואינו ישר איכא למימר דלא חיישי׳ להכי דהא מקורה הוא מיהת אי נמי שדרך כל בנין כיפה שיש על הכיפה בנין ישר וההוא חשוב משקוף ואע״פ שאין המזוזות נוגעות בו אתיא כמאן דאמר בפ״ק דעירובין אינן צריכין ליגע? וכן נר׳ שם לפום חדא גרס׳ דמייתי תלמודא סייעתא מהא למ״ד אינן צריכין ליגע אי נמי לפום גרס׳ אחריתי דהתם דאפילו מאן דאמר צריכין ליגע ואם לא נגעו אינו חשוב פתח הכי מפרשא היכא דאיכא אוירא בנתים אבל הכא דליכא אוירא כמאן דנגעו דמו וכדפרי׳ התם בסד״י.

יש דברים אחרים שפוטרין את הבית ממזוזה והם תלוים בציור הבית כיצד כל פתח שאינו גבוה עשרה טפחים אע"פ שהוא רחב ארבעה פטור ממזוזה וכן הדין אם אינו רחב ארבעה אע"פ שגבוה עשרה פתח שהיה גבוה יתר על עשרה ורחב ד' במקצתו אלא שהיה מתקצר למעלה ועשוי כמין צריף ואין בו רחב ארבעה אם יש ממקום שהתחיל להתחדד ולמטה גבוה עשרה ברוחב ד' חייב ואם לאו אפי' היה מקום חידודו עבה עד שאפשר לחוק בו ולהשלימו לד' פטור שאין חוקקין להשלים ר"ל שאין מחזיקין אותו בחקוק כדי להשלים את השיעור:

פתח שאינו מקורה ר"ל שאין לו איסקופה מלמעלה אלא פרוץ ועומד פטור מן המזוזה:

מגדולי המחברים כתבו שכל בית שאין בו תקרה פטור מן המזוזה ואם היה חציו שכנגד הפתח מקורה חייב ולא יראה לי כן אע"פ שבענין פתחי שימאי נאמר בגמ' שאין להם תקרה בתלמוד מנחות ל"ג ב' אנו מפרשין אותו על אסקופה עליונה ואם כדבריהם מה הוצרכו לומר בגנה ששער שלה פטור מפני שאין שם דירה והרי אינה מקורית:

יש מי שאומר שאע"פ שהיתה לה אסקופה מלמעלה אם לא היה עץ בולט דבוק לאיסקופה במשך האסקופה להיות הדלת שוקף עליו פטורה ויוצא לו כן מן ביאור מלת שיקפי האמורה במסכת מנחות ולא יראה לי כן אלא עיקר הדברים בשיקפי שיהו שם שני ספים:

בתלמוד מנחות ל"ג א' התבאר שאין קובעים מזוזה עד שיהו שם דלתות נמצא שכל שאין שם דלת פטור מן המזוזה והוא שאמרו שם ריש גלותא בנא ביתא אמר ליה רב נחמן קבע לן מזוזתא א"ל תלי דשי ברישא ויש בזו חולקים ומפרשים במלת דשי ספים ר"ל (שיהו) [שהיו] הספים שוכבים בארץ והיה מצוהו שיקבע שם מזוזה ואחר כך יעמידם במקומם וא"ל תלי דשי ברישא כלומר העמד הסיפים תחלה בבנין ואח"כ אקבענה שאם אקבענה תחלה הוה ליה עשוי וילפינן מציצית לפסול בה מן העשוי ומ"מ נראה ששתיהן פוסלות בו:

וכן התבאר שם על בית שיש לו ג' כותלים ותקרה וברוח רביעי עמודים והוא עניין חצר ואכסדרה פטור מן המזוזה שלא נעשו עמודים אלו [אלא] לחיזוק התקרה ר"ל לסמוך עליהם קורה שתהא העליה סומכת עליה וכן כתבו גדולי המחברים על (תקרים) [תקרה] שאין בית תחתיה ולא כתלים אלא שעומד' על עמודים שפטורה שאין כאן מזוזות שעמודים אלו להעמיד התקרה הם עשויים:

התבאר עוד במסכת מנחות ל"ד א' שפתח הסמוך לקרן זוית ואין שם אלא עמוד אחד וציר הפתח הוא בזוית פטור מן המזוזה:

התבאר במסכת סוכה ג' א' שכל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ומ"מ כל שהוא עגול אם יש בו כדי לרבע בו ד' על ד' חייב:

בד"ה הכל מודים כו' דע"כ אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש כו' חוקקין להשלים דדומיא דהכי דהזורק למטה מי' כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה שאין בו בית כו' י"ל דהתם איירי בפתח הבית שהיה כו' עכ"ל ודפריך מיניה מההיא פתחא דהוי עייל ביה רבי כו' נמי איירי בכה"ג בפתח הבית כו' וכן מה שכתבו התוס' לקמן וי"ל דבי מדרשא דרבי ורב הונא כו' שלהם היו כו' ע"כ דפתחא דבי מדרשא דרבי נמי הכי הוה דאל"כ לא הוה פריך מנייהו אדרב הונא מידי וק"ל:

בא"ד דבי מדרשא דרבי חנינא ממש היה לו מזוזה כו' עכ"ל ר"ל ממש דלא איירי בפתח בית אלא בשער גבוה שהיו כולם נכנסים בו דלכך היה נותנה כנגד כתיפיו וק"ל:

גמ' במזוזה פשיטא ע' ברכות כ ע"ב:

שם מ"ד ביתך עי' חולין קלה ע"ב:

שם הני בעו חיי קדושין לד ע"א ק"ל דזהו מספיק שלא למעט נשים אבל לענין בית השותפים ל"ש כן. דהא באנו לפטור מצד בית דבית כזית אין בו חיוב מזוזה אבל גברי בר חיובי נינהו כשיהיה לו בית מיוחד ומ"ש בית שאולה דפטור ויכול לדור כל ימי חייו בבית שאולה בלא מזוזה ול"א ביה הני בעי חיי דמ"מ שייך אקרקפתא דגברי מצות מזוזה בבית שלו וא"כ ה"נ דילמא בית שותפים פטור דליכא חיוב אלא בבית המיוחד לו וצע"ג:

שם אלא ביתך ל"ל ע' מנחות מד ע"א תד"ה טלית:

שם ר"מ מחייב וחכמים פוטרים עי' מ"ר פ' כי תבוא:

גמרא אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הני בעי חיי והני (שותפין) לא בעי חיי (אע"כ בית שותפין נמי חייב במזוזה ולא דרשינן ביתך ולא בתיהם). תימא דזה מספיק על נשים שיהיו בכלל חיובי מזוזה, אבל על בית שותפות דלא דנין על גברא דהא בני חיובא נינהו אם ידורו בבית כל אחד לבדו, אלא דנין על הבית, דבית זה ששייך לשנים פטור, הוי כמו שאר גווני דבתים דפטירי, כמו בית שאולה דפטור לעולם ממזוזה וכן בית שיש לו כיפה ואין מזוזותיו גבוהים עשרה וכאלו:

בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַשֻּׁתָּפִין וּבֵית הָאִשָּׁה מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים קשה למה גבי מזוזה נקיט בֵּית הָאִשָּׁה קמי בֵּית הַשֻּׁתָּפִין וגבי טומאת נגעים נקיט בֵּית הַשֻּׁתָּפִין קודם? ונראה לי בס"ד גבי חיוב מזוזה איכא רבותא בבית השותפים טפי מבית האשה משום דאף על גב שהיא אשה ולא איש עם כל זה היא יחידית ואם תעשה מזוזה היא עושה מצוה שלימה אבל בית השותפים אף על פי שהם זכרים ליכא מצוה שלימה לגבי כל חד וחד. וידוע מחלוקת האחרונים ז"ל גבי ספר תורה שאם עשו השותפים ספר תורה אחד בשותפות אי סגי להו או בעינן ספר תורה לכל חד? ויש חילוקי דיעות והכא גבי מזוזה מוכרחים השותפים לקבוע מזוזה אחת בשער ולא יותר משום בל תוסיף ואם כן הוה אמינא כיון דליכא שיעור מצוה שלם לגבי כל חד וחד יהיו פטורים לגמרי לכך אשמעינן דאף על פי כן חייבים ואחר כך נקיט בית האשה. [ראה דרשת רבינו זצ״ל בסיום התלמוד סוף מסכת עוקצין שמרחיב הדיבור בחקירה הזאת באופן נפלא] מיהו בענין טומאת נגעים איכא רבותא בבית האשה יותר יען כי נגעים באים על צרות עין שלא היה משאיל כליו שאמר אין לו לכך הקב"ה מפרסמו על ידי נגעים (ערכין טז.) והוה אמינא אין נגעים באים בבתי אשה שיש לה התנצלות אף על פי שיש לה כלים ואומרת לשואל אין לה מפני שהאשה דרכה להיות צנועה ואם תשאיל לנשים יתלמדו גם האנשים לבא לביתה לשאול ממנה לכך אומרת שאין לה ולאו משום צרות עין! לכך אשמעינן דגם בבית האשה שייך טומאת נגעים דאין זו התנצלות דהיה לה להשאיל לנשים דוקא! ולכן הכא נקיט בֵּית הַשֻּׁתָּפִין קודם לומר לאו מבעיא בֵּית הַשֻּׁתָּפִין שהם זכרים ואין להם התנצלות על שלא השאילו אלא אפילו בֵּית הָאִשָּׁה שיש לה התנצלות נמי ומה שאמרו אָמַר קְרָא: (ויקרא יד, לד) 'בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם' פירוש דכלל בזה הנשים שיש להם אחוזה מחמת ירושה ורמז על השותפים גם כן דנקיט 'אֲחֻזַּתְכֶם' לשון רבים.

(ויקרא יד, לה) "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת". אֶלָּא 'לוֹ', לָמָּה לִי. קשה מאי הוה ליה למימר אם לא יאמר 'לוֹ'? ונראה לי דהוה ליה למימר 'וּבָא בַּעַל הַבַּיִת' דהשתא אומר תיבה אחת בת שלש אותיות במקום שתי תיבות שהם חמש אותיות.