מסכת יומא דף י״א עמוד א׳

כל השערים שערי מזרח עזרה:

אחד שערי מדינות יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר:

אבולי דמחוזא שערי עיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל:

לאקרא דכובי בנין בנוי עליהן ונקרא כובי והשערים תחתיו עשויין ככיפה ובניין הבנוי על גבי כיפין חזק יותר:

ואקרא דכובי גופה משום אותו בנין עצמו תבעי השער מזוזה שדרך אותו השער נכנסין לו:

משום סכנה שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי:

נבדקת שמא נרקבה או נגנבה:

ושל רבים שערי חצירות ומדינות ועיירות:

והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה תימה לי לימא ההיא איירי כשהנשים רוחצות בו וי"ל ברפת בקר אין הנשים רוחצות דדוקא בית הבקר דלעיל דהיינו שעשוי לבקר אבל אין מעמידין בה בהמות בקביעות נשים רוחצות בו אבל רפת בקר משמע שעומד בו בקר בקביעות והוא מלוכלך בזבל הבקר אין הנשים רוחצות בו:

אף על פי שהנשים מתקשטות בהן אינו מגיה הברייתא דה"ק מפני שהנשים נאותות ומתקשטות רק בהן ואינם דרים בה דירה גמורה והא דקאמר אע"פ שהנשים מתקשטות פי' לא מיבעיא אם לא היו אפילו מתקשטות דפטורין אלא אף על פי שמתקשטות:

והתניא אחד שערי בתים ורפת כו' לא הוה מצי לשנויי במתקשטות חדא דברפת אינן מתקשטות כיון דמלוכלך הוא ובהמה עומדת בו בקביעות כדפי' לעיל אי נמי כיון דקתני לה בהדי הנך דאפי' סתמא חייבת א"כ רפת בקר נמי בסתמא איירי:

יכול שאני מרבה אף בית שער וכו' משמע דבית שער פטור מן המזוזה ותימה דבפרק הקומץ רבה (מנחות דף לג:) תניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבת במזוזה וכן משמע בפ"ק דסוכה (דף ח:) דבית שער חייב במזוזה גבי שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו דפריך ותיהוי חיצונה בית שער ותתחייב במזוזה וי"ל דהכא מדאורייתא קאמר והתם מדרבנן א"נ נ"ל דהכא מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת והא דקתני בית שער אכסדרה פירוש של אכסדרה והאלפסי תירץ התם בפתוחין לבית:

ת"ר בשעריך בין שערי בתים בין שערי חצירות בין שערי מדינות בין שערי עיירות יש בהן מצוה למקום שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך על כל שער ושער:

הני אבולי כו' פי' תיקרא של מבואות לחיזוק מפני כובד הכובי עשויה שעושין אותם הכובים עליה דירה לשומר המבוי ולא משום צורת פתח ואקשינן גם זה (חיים) חייב. דתניא ביה"כ שיש בה בית דירה לחזן או לשומר ביהכ"נ חייב במזוזה. ופרקינן לעולם כי האי גוונא חייב והני אבולי אמאי לא עבדי בהו מזוזה (א"ל) פעמים שבא לבודקה ורואין אותו הגוים העוברין והשבין ואומרים לו יהודי אתה ומכשפות אתה עושה ואתי לידי סכנה. והיכא דשכיח היזקא ראוי להתרחק ממנה ואע"ג דהיא מצוה כדכתיב ויאמר שמואל איך אלך וגו'.

תני רב כהנא בית התבן ובית הבקר ובית העצים והאוצרות פטורין מן המזוזה מפני שהנשים ניאותות בהן. ופריש רב כהנא מאי ניאותות רוחצות ממש. הא סתמא חייבין. ואקשינן והתניא רפת בקר פטורין מן המזוזה.

ופירק רב יהודה מאי ניאותות מתקשטות והכי קתני ואע"פ שמתקשטות בהן הנשים פטורין ואקשינן עליה והתניא אם נשים מתקשטות בה חייבין א"ל רב כהנא לרב יהודה מאי אית לך למימר מתקשטות תנאי היא יש תנא שמחייב ויש תנא שפוטר לדידי נמי דפרישנא ניאותות רוחצות ממש אבל סתם חייבין תנאי היא דתניא ביתך ביתך המיוחד לך כו'.

רב (הונא) [כהנא] מתרץ לטעמיה זו הברייתא ומפרש בה פטור מן המזוזה בסתם ויש שמחייבין בסתם. הנה תנאי נינהו דבסתמא אחד מחייב ואחרים פוטרין ורב [יהודא] מתרץ לטעמיה מן המזוזה במתקשטות ויש שמחייבין במתקשטות הנה תנאי במתקשטות [פליגי] וסבירא ליה שמעתא לרב כהנא רפת וכיוצא בה אם עשויות בפירוש למרחץ פטורין הא סתמא יש תנא דמחייב במזוזה ולרב יהודה יש תנא שמחייב מפני שמתקשט בהן שהן כמו בית דירה אבל בסתם פטורין ויש תנא שאמר אע"פ שמתקשטות בהן פטורין.

דאי רבי יהודה היא גופה גזירה וכו׳ דאלמא לרבנן חיוב מזוזה בלשכה מדאורייתא היא ועדיפא מסוכה שבנינה בנין עראי משא״כ בזו שהיא בנין קבוע ורבי יהודה סבר דירה בעל כרחה לא שמה דירה אבל דירה דסוכה לאו דירה בעל כרחה היא דהא דר שם אשתו ובני ביתו וכיון דסוכה דירה קבוע היא לרבי יהודה דירה דבית גמור חשיבא.

ואחד שערי מדינות פי׳ רש״י ז״ל שיש מלכות שיש בתוכה עיירות רבות וכולן מוקפין הרים סביב ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כארץ הגר:

יש בהם מצוה למקום כלומר שחייבוה במזוזה ומיהו חיוב עיירות ומדינות וחצרות אינם אלא מדרבנן דאסמכוה רבנן אקראי וכ״כ הר׳ ז״ל.

ושל רבים נבדקת פעמים ביובל פירש רש״י ז״ל דכל דבר של רבים אין להטריח עליהם הרבה והקשו בתוספו׳ דא״כ היכי אייתי עלה מעשה דההוא ארטבין לכך פירשו דטעמא כי כדי שלא יבואו לידי סכנה הקלו עליהם בבדיקה כל מאי דאפשר וזהו שהביאו עלה מעשה דההוא ארטבין.

איך אלך ושמע שאול וגו׳ כבר פרשתיה יפה ביבמות בס״ד:

מאי נאותות רוחצות פי׳ מלשון הנאה וגנאי הוא למזוזה כיון שהם עומדות שם ערומו׳ מאי נאותות מתקשטות פי׳ מלשון נוי. וה״ק אע״פי שהנשים וכו׳ כלומר דתנא ה״ק פטורין מן המזוזה והוצרכנו לפטרם מפני שהנשים מתקשטות בו וסד״א דדירה היא.

מתקשטות תנאי היא לדידי נמי סתמא תנאי היא פי׳ דלרב יאודה סתמא דברי הכל פטור ומתקשטות תנאי. ולרב כהנא מתקשטות דברי הכל חייב וסתמא תנאי היא ומאי נאותות רוחצות. פרש״י ז״ל דה״ק שהנשים נאותות ורוחצות בו לאתויי כל מקום בית הטבילה.

כל שער שאינו פתוח לבית העשוי לדירה אם הוא עשוי ליכנס ממנו למקום אחר החייב במזוזה הרי הוא כבית שער לבית החייב ונמצא גם הוא חייב במזוזה ומה שאמרו בסוגיא זו יכול אף בית שער אכסדרה ומרפסת וכו' שמשמעו שלא יהא בית שער חייב פירושו בית שער של אכסדרה אבל בית שער של בית חייב ואין חילוק בחיוב מזוזה בין שיהא שער של יחיד בין שיהא של רבים מעתה שערי עיירות של ישראל שאין אצלם סכנה בהנחתם ושערי מבואות ושערי חצירות הואיל ובתים הפתוחים לתוכן חייבים במזוזה אף הם חייבים והוא שנא' בשעריך לשון רבים ואם אין בתים החייבים במזוזה פתוחים לאלו אף הן פטורין וכן בכל בית שער ובאכסדרה ובמרפסת ואפילו היו עשרה שערים זה לפנים מזה וכולן צריכין לכניסת פנימי אם הפנימי חייב כולן חייבין לא היו עשויין ליכנס שם אלא לדבר אחר אע"פ שאפשר לו ליכנס ממנו לשם הואיל ועיקר עשייתן לדבר אחר פטורין ומ"מ אם היתה באותן השערים עצמם בתי דירה לאיזה דבר כגון לשומר בית האסורים או לשומר הממונה לשמור שם בלילה וכיוצא באלו חייבין וכן שער גינה הפתוח לחצר חייבת:

בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר וכיוצא באלו פטורין מן המזוזה שאין כאן דירה היו הנשים קובעות דירתם לשם בזמן שהן מתקשטות כדי להתקשט בצניעות נעשה זה מקום דירה וחייב וכן שער גנה ודיר וכיוצא בהן פטורין אא"כ בהן בתים המחוייבים פתוחים להם:

כל בית שהוא עשוי לדברים שאינן של כבוד כגון בית הכסא ובית הטבילה ובית המרחץ אף של יחיד ובית הבורסקי ובית עיבוד העורות ובית האשפה וכיוצא באלו אפילו היתה שם דירת אדם פטורה שאין זה דירת כבוד:

נמצא שדירת חיוב צריכה ארבעה תנאים דירת אדם ודירת חול ודירת קבע ודירת כבוד ויש מוסיפין שאף הבית יהא במקום חול ואם תשיבני לשכת פרהדרין אף היא פתוחה לחול היתה ותנן כל הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות בחול תוכן חול ופונדק שעוברי דרכים ושבים נכנסים בו כגון בית המיוחד לאורחים וכיוצא בו פטורין מן המזוזה שאינו דירת קבע ומ"מ התבאר במנחות מ"ד א' שאם דר בו שלשים יום בארץ ישראל חייב משלשים ואילך:

תוס' בד"ה יכול כו' משמע דבית שער פטור מן המזוזה ותימה כו' עכ"ל מהך דפרק הקומץ ה"ל לאקשויי נמי מאכסדרה ומרפסת דפטר הכא מן המזוזה והתם מחייב אלא דנקטי בקושייתם בית שער דמהך דפ"ק דסוכה ל"ק רק בית שער וק"ל:

בד"ה והתניא כו' חדא דברפת אינן מתקשטות כו' עכ"ל ודקתני לעיל ושהנשים מתקשטות בה כו' לא קאי ארפת בקר דקתני ברישא אלא אשאר מקומות שנשים מתקשטות בהו וק"ל:

גמרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדו בה רבנן מזוזה פירש"י שערי העיר ששמה מחוזא, והיה רובן ישראל. קצת קשה מה בכך דהוי רוב ישראל, והא מ"מ הוי שותפות נכרי מכח מיעוט נכרים שיש להם חלק בדירה זו לצאת ולבא דרך שערי העיר:

תָּנוּ רַבָּנָן " בִּשְׁעָרֶיךָ " אֶחָד שַׁעֲרֵי בָּתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת. קשה הוה ליה להקדים שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת לְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת על דרך לא זו אף זו כיון דנקיט תחילה בָּתִּים ואחריהם חֲצֵרוֹת? ונראה לי בס"ד בשערי מדינות דרכם לעשות בנין אצל השערים לישב שם השומרים מה שאין כן בשערי עיירות אין עושין בנין כלל אצל השער אלא השער לבדו קבוע בחומה עצמה ולכן כיון שיש בנין בשערי מדינות יש צד לחייבם במזוזה טפי משערי עיירות וכמו שאמרו בגמרא על אבולי [שערי] דמחוזא אקרא דכובי גופה תבעי מזוזה ועיין רש"י ז"ל ולהכי נקיט הסדר כך לא מבעיא בָּתִּים אלא אפילו חֲצֵרוֹת ולא מבעיא חֲצֵרוֹת אלא אפילו שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת שיש בנין שם ונכנסין בו דרך השער ולא מבעיא זה אלא אפילו שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת דליכא שם בנין כלל.

וּמְצָאוֹ קַסְדּוֹר אֶחָד וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶלֶף זוּז פירוש היה נוטל המזוזות הקבועים בשערים ובודקן ומחזירן אחר כך וזה הַקַסְדּוֹר עשה לו עלילה שעושה מעשה כשפים בזה כי השערים פתוחים לרשות הרבים. ודע כי גרסת התלמוד עיקר דגריס 'מַעֲשֶׂה בְּאַרְטְבִין אֶחָד' והיינו שנקרא על שם מדינתו כמו בבלי או פרסי או ירושלמי.