מסכת תענית דף ג׳ עמוד ב׳

ולא מיעצר לעולם אפילו באותן שנים:

אישתבועי למה ליה אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי הא לא נעצר:

אפילו טל דברכה שיצמיח שום צמח:

וליהדריה לטל דברכה ולימא ואתנה טל ומטר:

דלא מינכרא מילתא דהא טל הוה מעיקרא ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה דאי הוה אומר ואתנה טל ומטר היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר:

אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא לא גרסינן דהא פרשתי אתכם כתיב בקרא ואיכא למימר דגרס ליה והכי משתמע קרא כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם אקבצכם ואריכות לשון בעלמא הוא דלא כתיב קיבוץ בקרא:

כשם שא"א לעולם בלא רוחות שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות:

בלא ישראל שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל והכי אמר קרא כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם כדי שיתקיים שנאמר (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי:

בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מוריד הגשם מחזירין אותו אבל אם דילג שלא אמר לא גשם ולא טל אין מחזירין ובימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו אכן אם אמר מוריד הטל בימות הגשמים אין מחזירין ואם ספק אם הזכיר אם לאו אם אינו זכור שלא אמר שום דבר בימות הגשמים כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד הוא אומר ומחזירין מספק כל ל' יום וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים שאומרים מן הכסה עד יום הכפורים מספק מחזירין ירושלמי בשם רבי חנינא היה שייך בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשמים מחזירין אותו והתניא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל ומפרש רבינו נתנאל טוב כשאינו מזכיר לא גשם ולא טל מכשהוא מזכיר גשם לפי שהגשמים סימן קללה בימות החמה היה שייך בטל לא הזכיר לא טל ולא גשם אין מחזירין אותו והדין להפך במוריד הגשם דאמר בירושלמי בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים מחזירין בההוא דלא הזכיר כלל לא טל ולא מטר ומשם הר"ם שאין לומר בימות החמה משיב הרוח דהא אמר רבי חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו מכלל דלכתחילה אין לאומרו ומשום הכי אמר הר"י בשם א"ז לעולם בין בימות החמה בין בימות הגשמים מוריד הטל דלעולם לא אתי לידי ספק אמר ספק לא אמר והיכא דלא מזכיר בגבורות מזכיר בשומע תפלה דהכי קאמר בירושלמי ומה שאלה שהיא מדוחק אומר בש"ת הזכרה שהיא מרווח לא כ"ש וכי היכי דשואלין בש"ת הוא מזכיר בש"ת ואפילו הזכיר קודם שומע תפלה אינו אומר עד שיגיע לש"ת והיכא דלא אמר בשומע תפלה אי נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לש"ת ואי לא חוזר לראש בין לא אמר מוריד הגשם ובין לא אמר ותן טל ומטר (ומחזירין) וכן הפסק והני מילי ביחיד אבל שליח צבור פסק רבינו יהודה דאין מחזירין לפי דאין מחזירין שליח צבור אלא משום ג' דברים מתחיית המתים ומבונה ירושלים ומברכת ולמלשינים משום דנראה ככופר שמעתי מפי רבי שלמה לא דמי מצלי ומיקל למאן דלא מצלי ולא מיקל פירוש מיקל כמו מקלל כלומר שאין מחזירין אם לא אמר ותן טל ומטר:

הא בחרפי פי' הא דאמר נעצרים היינו בחריפי כלומר בפירות המתבכרות וכו' אבל באפלי במאוחרות לא מיעצרי:

רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח וכו' וה"ה דמצי לשנויי הא בחריפי הא באפלי אלא שפיר קא משני ליה הא ברוח מצויה וכו':

שניות למטר שניות במעלה כדאמרי אינשי משנה למלך:

הא דאתא ניחא פי' כשיורדות בנחת חשובה כאן ברזיא כלומר בחוזק ואז אינה טובה:

גילהי דליליא פי' זריחת הלילה שקורין לנישו"ר בלע"ז:

ושמשא דביני קרחי פי' כמו דבר קרחה שמכאן ומכאן יורדין הגשמים והשמש זורח באמצע זה השמש לא מעלי:

למימרא דלא מיעצרי וכן הרוחות לא מיעצרי. דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם.

א"ר חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו.

לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו לפי שאינן נעצרין.

תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר. איני והא תני רב יוסף ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות ושנינן [עבים אעבים ל"ק] חרפי אין נעצרים. אפלי נעצרים משום דמעלי כדבעינן למימר קמן.

רוחות ארוחות נמי [ל"ק] רוח מצויה לא מיעצרא רוח גדולה שאינה מצויה בכל עת נעצרת. ולמה אין מזכירין. וצריכין אותה לזרות בגרנות. ושנינן אפשר בנפוותא פי' יכולין להבר בלא רוח לכבור בכברה ולהסיר התבן מן הבר.

תנא עבים ורוחות שניות למטר פי' מיטרא ובתריה זיקא בניחותא או עיבא מעלי כאילו מטרא תניינא. שמשא בתר מטרא כתרי מטרי והני מילי שימשי בגלויא אבל גלוהי דליליא ושמשי דביני קרחי לא השלג מועיל לארץ מה' מטרות שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ.

וגשם א' מטר ב' וגשם ג' מטרות ב' הרי כאן חמשה השלג מועיל להרים. המטר הגדול לאילנות מטר בניחותא לפירות:

א״ר חנינא בימות החמה אם אמר משיב הרוח מחזירין אותו פירש כלה האי מימרא גרידא בתר מנהגא שנהגו להזכיר רוחות בימות הגשמים וטל בימות החמה והיינו סבורין שזה הדבר בחיוב ולפי׳‎ בא רבי חנינא לומר שאין זה בחיוב ואם שנה לא עכב. ולפי׳‎ הוא תולה האמירה בזמן שאינו נהוג שאמרי משיב הרוח בימות החמה ותולה מה שלא אמר בימות הגשמים וה״ה שהיה לו לומר בהפך שאם אמר כן בימות הגשמים או שלא אמר כן בימות החמה אין מחזירי׳‎ אותו שאין זמן קבוע להם בשום מקום אלא ודאי שדברי רבי חנינא קבועי׳‎ על המנהג ולפיכך אמר כי בימו׳‎ החמ׳‎ שאין אנו רגילין בהזכר׳‎ הרוח אם הזכירו אינו טעו׳‎ כן אם לא הזכירו בימו׳‎ הגשמי׳‎ כמו שנהגו אין בכך כלום טעם הדבר מפני מה שאמר למעלה שלא חייבו חכמי׳‎ להזכירם אם בא להזכיר׳‎ מזכיר ועל הדרך שפירשנו למעלה ולא קבעו זמן ידוע אלא לגשמים ולפי׳‎ אם עבר בהם על המנהג שאמר בימו׳‎ החמה מוריד הגשם מחזירין אותו וכן אם לא אמר כן בימות הגשמי׳‎ ובודאי לא חלקו חכמי׳‎ בדיניה׳‎ בענין זה ואפי׳‎ לבני נינוה דצריכי למטרא בתקופ׳‎ תמוז אם אמר בימות החמה מוריד הגשם מחזירין אותו ואם בשאלה אמרו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה. ואמרו בירושלמי וש״ץ אמרו בשבע שהוא מוסיף כרבנן בתר רוב הנוהג בעולם אזול אף בשאלה וכ״ש בהזכרה שהיא כללית על כל העולם ומה שאמר בלוי דגזר תעניתא אמר מוריד הגשם אתא מטרא בימות הגשמי׳‎ היה ושלא כדעת רבים וזה שאמרו שאם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים מחזירין אותו אוקמוה בירושלמי שלא הזכיר לא טל ולא מטר. אבל אם אמר מוריד הטל אין מחזירין אותו. אבל בש״ס שלנו לא אמרו כן אלא נראין להם דברי׳‎ כפשוטן דכל שלא הזכיר גשם מחזירי׳‎ אותו ולא חששו להזכר׳‎ הטל ולא תלו החזר׳‎ אלא בהזכר׳‎ הגשם וכן בדין שהרי בהזכרת הגש׳‎ הוא בחיוב ובהזכרת הטל אין שם שום חיוב ולא שום קפידא ואפילו אומר מפריח הטל. והיאך יתרום וישלול מן הפטור על החיוב ויצא בו ידי חובתו תדע שכל טעות הנמצא בעניין זה אינו מצוי אלא להלך כדרך לשונו לומר מה שהיה נוהג קודם לכן ולמנקט דיישיה ובשלא אמר מוריד הגשם בימות הגשמי׳‎ אינו שלא הזכיר לא טל ולא מטר אלא שהלך לשונו כמה שהיה רגיל בימות החמה והזכיר טל ולא הזכיר גשם ועל זה מחזירי׳‎ אותו. מכיון שלא הזכיר גשם. וכן נראה ממה שהקשו בירוש׳‎ על מה שאמרו היה עומד בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו והתני׳‎ אם לא אמר גבורת גשמים בתחיית המתי׳‎ מחזירי׳‎ אותו ומאי קושי׳‎ דדילמא ר׳‎ זעירא ה״ק שאע״פ שהזכיר טל בימו׳‎ הגשמי׳‎ שלא נהגו בו אין מחזירין ולעולם כשהזכיר גשם שאמר מוריד הגש׳‎ והטל אלא על כרחין משום דהא לא שכיחא דליטעי בהכי שלא נהגו בו מעולם ולא היתה טעותו אלא על הדרך הרגיל שהיה עומד בגשם והזכיר טל ולא הזכיר גשם ברגילותו בימות החמה והיינו דקשיא לאידך ופירשוה לדזעירי בשלא הזכיר לא טל ולא מטר דלזעירי בשם רבי חנינא אלא דברי רבי חנינא גופיה דאידך מימרא דש״ס וסבירא לן דליתה לדזעירי בשם רבי חנינא דלרבי חנינא כל שלא הזכיר גשם בימות הגשמי׳‎ מחזירין אותו בין שיזכיר טל או שלא יזכיר ואנן אש״ס דידן סמכי׳‎ והסכמנו בזה על דעת הראב״ד ז״ל שכת׳‎ כן ולפי שיטה זו יצא לנו תירוץ לדבר שהקשו רבים למה לא דבר רבי חנינא בענין הטל שאין בו חזרה כמו שדבר בענין הרוחות וסמך על סוף דבריו שאפי׳‎ אמר מפריח הטל אין מחזירי׳‎ אותו ולפי שיטתנו כבר רמז אותו אף בענין הטל כי כשלא אמר בימות הגשמי׳‎ מוריד הגשם שמחזירין אותו היינו לפי אף כשאמר מוריד הטל כמנהגו בימו׳‎ החמה ואעפ״כ אין החזר׳‎ אלא מפני שלא הזכיר הגשם ולא מפני הזכרת הטל וכן בימות החמ׳‎ שאמר מוריד הגשם מחוירין אותו מפני שאמר מוריד הגשם ולא מפני שלא אמר מוריד הטל ובזה הור׳‎ לנו רבי חנינא שאם הזכיר טל בימות הגשמים או שלא הזכירו בימות החמה אין בכך כלו׳‎ והשתא אתי שפיר מאי דקאמר בתר הכי ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל דאי לאו הכי טל מאן דכר שמיה אלא ודאי כדאמרן כנ״ל:

ורבי׳‎ אלפסי ז״ל הבי׳‎ בהלכותיו הירוש׳‎ וסומך עליו וכן הרמב״ם ז״ל והאמת מורה דרכו. ושמעתי מא׳‎ מרבותי י״א דכל היכי דאיירי׳‎ בדין חזרה היינו בשסיים אותה ברכה אבל קוד׳‎ שחתם בה אינו בדין חזרה ובכל מקום יש לנו לתקנה ולאמר׳‎ כראוי ואף במקו׳‎ שאמרו אין מחזירין אותו ואין זו חזרה מ״מ כל שסיים אותה ברכה אע״פ שלא התחיל באחרת הסמוכה לו ישנו בדין חזרה וכן כתבו בתוספו׳‎ ואע״פ שיש חולקין בדבר ובשם הרב החסיד ז״ל שאפילו אמר ברוך אתה י״י מסיים כקורא בתורה למדני חקיך כדין כל שרצ׳‎ לברך ונפלו פירות מפיו וכיוצא בו ונמצא שלא סיים ברכתו וחוזר לאומרה כראוי אף במקום שלא אמרו להחזיר שאין זו חזרה ואין כן דעת גדולי הצרפתים ז״ל אלא כל שהתחיל בחתמה חותם והולך לדרכן במקום שאין מחזירי׳‎ אותו אבל במקום שמחזירין אותו עושה כן וחוזר לדינו והא קי״ל דכל שטעה מג׳‎ ראשונות חוזר לראש והיינו לברכה ראשונה וא״צ לחזור ולומ׳‎ י״י שפתי תפתח ומי שנסתפק ולא ידע אם אמר מוריד הגשם או מוריד הטל אמרו בירושל׳‎ שכל ל׳‎ יום חוזר דודאי דיישיה כמעיקרא נקט כיון שלא כיון ומכאן ואילך אינו חוזר ובלשון הזה אמרו שם נתפלל ואינו יודע מה הזכיר א״ר יוחנן כל ל׳‎ חזקה מה שהוא למוד הזכי׳‎ מכאן ואילך מה שצריך הזכיר ע״כ ומ״מ לדברי הירושל׳‎ שכתוב למעלה אינו צריך לחזור בימות הגשמי׳‎ שאפילו אמר מוריד הטל כמנהגו אין מחזירין אותו אלא א״כ הוא באמצע הברכה ירוש׳‎ רבי זעירא בשם רבי חנינא וכו׳‎ עד בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר פי׳‎ קס״ד דהא דקאמר שאם עמד בטל והזכיר של גשם מחזירי׳‎ אותו שזהו לפי שלא הזכיר טל אלא שהזכיר גשם כמנהגו בימות הגשמים ועל זה הקשו שהרי אין חיוב בהזכרת הטל וברוחו׳‎ לא חייבו חכמים להזכיר ופריך לא דמי ההוא דמצלו ומקל לההוא דמצלו ולא מקל כלומר שאין החזרה מפני שלא הזכיר טל אלא מפני שהזכיר גשם שהוא סימן קללה בימות החמה אבל כשלא הזכי׳‎ לא טל ולא מטר אין מחזירין אותו שאין בדבריו קללה:

גרסי׳‎ בפרק תפלת השחר א״ר תנחו׳‎ א״ר אסי כו׳ לא קשיא הא דאידכר מקמי שומע תפלה הא דאידכר וכו׳‎ וכתב רבינו ז״ל אי דאידכר מקמי שומע תפלה חוזר לראש ונראה מדבריו שאין די לו שיחזור לשומע תפלה דההוא לא מקרי ראש שהרי אינה לא ראש לברכות ולא ראש לשאלה וברכת השנים הוא הראש וטעם דבריו שכל שנתנו מקוים לתשלומין וטעה בו חוזר למקומו הראשון: וכמו שאמרו בשלא אמר הבדלה בחונן שאין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ואם טעה בזה ובזה חוזר לראש וסימני׳‎ אם בא לנפו׳‎ מנפ׳‎ את כלו וכן דעת הראב״ד והרמב״ם ז״ל אבל רבי׳‎ ז״ל כתב שחוזר בכאן לשומע תפלה וכדבריו הוא בירוש׳‎ בפי'. אבל הירוש׳‎ ההוא אינו מסכים בסופו עם הש״ס שלנו שאמרו שם שאם לא הזכיר גבור׳‎ גשמים בתחיית המתים ונזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא אומרו בשומע תפלה. ובגמרא דילן לא משמע הכי כדכתב רבינו אלפסי ז״ל דהא מימרא דרבי אסי לענין שאלה שאין מחזירין אותו אוקימנא דאדכר מקמי שומע תפלה ואפילו הכי קאמר בריש׳‎ דגבור׳‎ גשמים מחזירין אותו ולפי׳‎ הוצרך רבינו ז״ל לומר האי ושמעי׳‎ להוציא מדברי הירוש׳‎ ההוא ובודאי שהדבר עצמו תמה מה ענין להיות תשלומי׳‎ להזכרה בשומע תפלה שהוא תפלה ושאלה. ובתוספות סמכו על הירוש׳‎ הזה ואינו אלא כדברי רבי׳‎ ז״ל. ואפשר דכי היכי דפליג הירוש׳‎ בזה פליג נמי באידך דשאלה לומר שחוזר לשומע תפלה דסתם מחזירי׳‎ אותו דאיתיאו בש״ס דילן ודאי לברכת השני׳‎ משמע ובאידך דרבי אסי דקאמר אין מחזירין אותו דהיינו לברכת השנים מפני שאומרה בשומע תפלה דאדכרו בברייתא ולא לשומע תפלה דלא אדכר בברייתא כלל. ונר׳‎ שדעת הירוש׳‎ שלא הפריזו חכמים כ״כ בחיוב הזכרת גשם ושאלתו ובכל דהו סגי להו ולפי׳‎ אמרו שם שאם הזכי׳‎ טל במקום גשם אין מחזירין אותו ושיש להזכר׳‎ תשלומין בשאלה בשומע תפלה ואע״פ שאינם מענין אחד ואם עבר שומע תפלה דיו שיחזור לשומע תפלה. ואין זו שיטת ש״ס שלנו ונר׳‎ שאף לדברי הירוש׳‎ אין תשלומין להזכרה אלא בשומע תפלה שאין בו מקום קבוע לשאלה ומינכרא מילתא אבל בברכת השנים לא מינכרא מילתא ואע״פ ששאל בברכת השני׳‎ משלי׳‎ ההזכרה בשומע תפלה ולא דמי להבדלה בחונן הדעת שיש לה תשלומין על הכוס שמבדיל כדרכו דהתם מפני שהם ענין אחד שגם הבדלה על הכוס עיקר אלא שכשקבעו קבעוה בתפלה אבל הכא דהזכרה ושאלה ותפל׳‎ תרי עניני נינהו לעשות לו תשלומי׳‎ אינו אלא אחר שאלה בברכ׳‎ השנים דהיינו בשומע תפלה או דאפשר דיש לו תשלומין בברכת השנים בלחוד כעין הבדלה ולא אמרו שאמרו בשומע תפלה אלא כשלא שאל בברכת השני׳‎ והלשון הראשון נראה יותר. מיהו כשם שאין לו תשלומין בשומע תפלה לש״ס דילן כך אין לו תשלומין בברכת השנים דאי לא מאי שנא דתלי רבי אסי שיש חזרה בהזכרה ואין חזרה בשאלה כדאידכר מקמי שומע תפלה אף בהזכר׳‎ נמי הוה מצי למימר שאין מחזירין אותו בדאידכר מקמי ברכת השנים והא הויא רבותא טפי אלא ודאי דלגבורת גשמים אין לו תשלומי׳‎ בברכת השנים דתרי עניני נינהו ואפילו למ״ד דהזכרה ושאלה חדא מילתא היא לא אמרו כן אלא לענין שתהא התחלתן ביחד דמשעה שהתחיל שיתחיל לשאל ומה שכתב רבי׳‎ ז״ל דאי טעה ולא אמר גבורת גשמי׳‎ בתחיית המתים חוזר לראש אע״פ דאידכר מקמי שומע תפלה לאו למימר׳‎ דאי מדכר מקמי ברכת השנים אלא הכי נקט משום דירוש׳‎ תלי לה בשומע תפלה ואתא לאפוקי מההיא סברא ואפשר דמודו בירוש׳‎ שאין תשלומין בברכת השנים כדכתב לעיל ועוד דאיהו ז״ל נקט מאי דשמעי׳‎ להדיא מדרבי תנחום א״ר אסי דקתני מחזירי׳‎ אותו ואוקימנא למימר בדאידכר מקמי שומע וזה נ״ל נכון וברור וכן דעת מורי נר״ו:

והא דאמרינן דהיכא דאדכר לבתר שומע שחוזר היינו היכא דליתיה בצבור לא הוה צריך לאהדורי הואיל ושומע מש״ץ כדקתני הואיל ואומרה בשומע תפלה ומזה הטעם לא הביא רבינו אלפסי ז״ל אותו תירוץ שאינו נאות לדברי רבי אסי אבל עיקר הדין אמת הוא ואע״ג דקיימא לן דבשאר ימות השנה אין ש״צ מוציא אלא לשאינו בקי והוא שישנו שם התם בשלא התפלל אבל הכא בהתפלל וטעה עשאוהו כשאינו בקי וש״צ מוציאו והוא שיהא מתחלה ועד סוף וכן כתבו הגאונים ז״ל וכ״ש ש״צ שטעה בשום מקום כשמתפלל בלחש אין לו לחזור מפני טורח צבור אלא יוצא בתפלה שסודר בקול רם חוזר כדין היחיד חוץ ממי שטעה ביוצר של ר״ח ביעלה ויבא שאם סיים תפלתו אינו חוזר שהרי תפלת המוספי׳‎ לפניו כדאיתא בפר׳‎ תפלת השחר וכן כתב הרמב״ם ז״ל והירוש׳‎ שהזכרנו למעלה זהו לשונו רבי זעירא בשם רב הונא לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפלה. ודכותה אם לא הזכיר גבורת הגשמים בתחיית המתים אומר׳‎ בשומע תפלה. ומה שאל׳‎ שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהוא מרווח לא כ״ש. והתני׳‎ אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירי׳‎ אותן א״ר אבא מארי בשם רבי יוסי בשלא אמרו בשומע להיכן הוא חוזר א״ר שמעון בשם ר׳‎ יוחנן בר״ח אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לאו חוזר לשומע תפלה ע״כ בירוש'. וכיון דנקט תשלומי עשרה בשומע תפלה להדיא ולא אדכר ברכת השנים כלל משמע לכאורה מאי דכתב לעיל ומה שאלה שהיא מדוחק לומר שהוא דבר הצריך ודאי לקבוע לו מקום ושמא דעת רבי׳‎ אלפסי ז״ל כדעת הירוש׳‎ בחזרה לשומע תפלה וכדברי רבי׳‎ האי ז״ל ומה שכתב שחוזר לראש היינו בשלא נזכר עד שעקר רגליו וחוזר לראש כל התפלה. מ״מ א״כ הוה דעתו היה לו לפ׳‎ יותר.

אע"פ שהזכרת גשמים חובה מ"מ הזכרת הטל בימות החמה ר"ל מוריד הטל והזכרת הרוח בימות הגשמים ר"ל משיב הרוח אין בהם חובה כל כך מפני שהטל והרוח המצויה אינן נעצרים ואע"פ שרוח שאינה מצויה צריכה לזרות את הגרנות אפשר בכלים הראויים לכך אבל רוח מצויה וטל אינן נעצרים ומכיון שאינן נעצרים אם לא אמר אין מחזירין אותו וכן אם הזכירם בזמן שאין ראוי להזכיר כגון שהזכיר טל בימות הגשמים ורוח בימות החמה אין מחזירים אותו שהרי אינו נעצר לא בימות החמה ולא בימות הגשמים וכל שאינו נעצר אם יזכור בזמן שאינו ראוי להזכיר או יניח שלא להזכירו בזמן הראוי אין מחזירים אותו ולא עוד אלא שאפילו אמר הפך הדברים והוא שיאמר מעביר הרוח ומפריח הטל כלומר עוצרם שלא יבאו אעפ"כ אין מחזירים אותו אבל הגשם שהוא נעצר אם שכחו בזמן הראוי להזכירו ר"ל בימות הגשמים או שהזכירו בזמן שאינו ראוי להזכירו ר"ל בימות החמה מחזירים אותו:

רוב המפרשים כתבו שאם לא הזכיר גשם בימות הגשמים אם הזכיר טל אין מחזירים אותו שהזכרת טל בדיעבד פוטרת של גשם ובתלמוד המערב שבפרק אין עומדין אמרוה כן ולשונם בזה היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירים אותו והקשו שם והתניא לא חייבו חכמים להזכיר לא דמי האי דמצלי ומיקל להאי דמצלי ולא מיקל ונראה שהקושיא חוזרת לסוף השמועה ר"ל בטל והזכיר של גשם והיה סבור שמצד שלא הזכיר טל הוא והשיבו שאם לא אמר לא טל ולא גשם אין מחזירים אבל טעם החזרה מפני שכשהוא עומד בטל והזכיר של גשם הרי הזכיר לשון קללה מה שאין כן בגשם והזכיר של טל וי"א לדעת זה שאם הזכיר את שתיהן חוזר ומה שפרשנו בשמועה זו שבתלמוד המערב היא היא שטתנו וכן דעת גדולי הפוסקים ולשון מיקל הוא לשון קללה בתלמוד המערב כמו שאמרו בג' של קדושין ר' זעירא מיקל לאהן דחמי חבריה זבין זביניה ומעלי ליה עלאי וכן בשני של מועד קטן ר' אמי מיקל להון ר"ל לפורשי חכה ומכמורות מפני שהם ממעטים בשמחת הרגל ובמסכת בכורים ירושלמי פרק ג' ר' מונא מיקל להלין דמתמנין בכסף וקרי עלוי אלהי כסף ואלהי זהב ובפרק בני העיר ר' יוחנן מקל לנשייא דשטחן לבושיהון באוירא דבי מדרשא וכן בכמה מקומות ומ"מ מגדולי תלמידיהם חולקים עליהם בכך ומפרשים שמועה שבתלמוד המערב בדרך אחרת והוא שהם מפרשים מיקל מלשון קולא וסוברים שהקושיא חוזרת על ראש השמועה ר"ל בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו ושאל בה מאחר שהטל לא חייבו בו להזכיר הרי הזכרתו כמי שאינה והאיך אין מחזירין אותו והרי הוא כמי שלא הזכיר לא טל ולא מטר ותירץ לא דמו למאן דמצלי ולא מיקל כלומר שאינו מזכיר כלל אף דבר קל למאן דמצלי ומיקל ר"ל שמזכיר מיהא דבר הקל ואע"פ שלענין פסק כך הוא לענין פירש מיהא אין דבריהם נראין וכ"ש שלדבריהם עומד בטל ולא הזכיר לא טל ולא גשם מחזירין אותו ולא יראה כן:

יש מי שמפריז על מדותיו לומר שאף שאלה בברכת השנים אם לא הזכיר בה מטר טל פוטרתו ואף בזו נסעדים בה מתלמוד המערב שהקשו על מה שאמר בגשם והזכיר של טל אין מחזירין והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות בתחיית המתים מחזירים אותו ותירץ ההיא דלא אדכר לא טל ולא מטר והם סוברים שהתשובה חוזרת אף על השאלה וא"כ השאלה נפקעת בהזכרת טל וכן שבימות החמה אם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו כל שיאמר ותן ברכה בלבד מ"מ יראה שאין התירוץ חוזר אלא על גבורות גשמים שאין שאלה דומה להזכרה שהזכרה מתוך שאינה אלא רצוי הקלו בה אבל שאלה שהוא עקר תפלה הן שלא הזכיר גשם ביום הגשמים הן שלא הזכיר טל בימות החמה מחזירים אותו ואע"פ שהטל אינו נעצר שהרי מ"מ על טל של ברכה הוא מתפלל וטל של ברכה נעצר:

במסכת ברכות כ"ט א' התבאר שמי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירים אותו וביארנו שם שחוזר לראש התפלה אבל טעה בשאלה של ברכת השנים אין מחזירין אותו אף לראש הברכה מפני שאפשר לו לכללה בשומע תפלה ואם לא נזכר אלא אחר שומע תפלה אם לא עקר את רגליו חוזר לברכת השנים וי"א לשומע תפלה ואם עקר את רגליו חוזר לראש ובתלמוד המערב נראה שאף בגבורות גשמים אם לא הזכירה במקומה אומרה בשומע תפלה ושאל שם אם לא אמרה בשומע תפלה להיכן הוא חוזר והשיב שאם עקר את רגליו חוזר לראש ואם לא עקר חוזר לשומע תפלה נמצא חולק עם פסק שלנו בשתים ומ"מ בשאלתות כתבוה כדברינו וכבר כתבנוה בברכות פרק שחר:

הזכרת הרוח ר"ל משיב הרוח שאנו מזקיקים בהזכרתו הוא מפני שהוא צריך לנגב את הארץ אבל קשירת עבים אין מזכירים אותם כלל ואע"פ שהם סימן גדול לגשמים שאינן נעצרות בזמן המטר ואע"פ שכתוב ועצר את השמים ודרשו בו בעבים הא בחרפי הא באפלי ר"ל שאותם שלפני המטר אין נעצרות אבל אותם שאחר המטר נעצרות ואעפ"כ אין מזקיקים בזכירתם אע"פ שיש בהם תועלת להעמיד הלחות עד שיכנסו הגשמים בעומק זהו פי' גדולי הרבנים ומ"מ גדולי המפרשים פי' שאין נעצרים ר"ל שאין בעצירתם שום היזק ומה שדרשו ועצר בעבים הא בחרפי הא באפלי לאותם שנזרעו תחלה אין בעצירתם שום היזק ודי להם בגשמים אבל לאותם שזרעו אחר הגשמים אף הם צריכות להם להעמיד לחות הארץ ואעפ"כ אין צרכן גדול שנחייב בכך בהזכרתם:

מי שנסתפק לו אם הזכיר גשם אם לאו פי' בתלמוד המערב שאם הוא תוך ל' חזקה מה למוד הזכיר וחוזר מל' יום ואילך חזקה מה צריך הזכיר:

גמרא דבדרתינכו בד' כו' אי הכי כארבע לארבע מבעיא ליה כו' מוריד הגשם מחזירין כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה כשם שא"א כו' שלא יתקיים מרוב כו' ובד"ה מאי היא כו' ורוחות קאמר דשניות למטר עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה בימות החמה כו' ומיקל לההוא דלא מצלי ולא כו' למאן דלא מצלי ולא מיקל פי' כו' אם לא אמר ותן טל ומטר עכ"ל כצ"ל פירשו לענין שאלה מצלי ולא מצלי משמע דהטל הוא דבר שמתפללים עליו דהיינו בשאלה בימות הגשמים אבל בהזכרה לא מזכירין טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים למנהג אשכנז ודו"ק:

שִׁמְשָׁא דְּבָתַר מִיטְרָא, כִּתְרֵי מִיטְרֵי נראה לי בס"ד המטר הוא בקו הגבורה שהוא קו אחד כמו שכתבנו בס"ד לעיל על מאמר 'שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה' כי הוא שפע הפרנסה שמשתלשל מן הבינה לגבורה אבל השמש הוא בסוד התפארת שהוא קו האמצעי שכולל שני קוין ימין ושמאל ולכך אמר שִׁמְשָׁא דְּבָתַר מִיטְרָא כִּתְרֵי מִיטְרֵי.

מַעֲלִי תַּלְגָּא לְטוּרֵי, כַּחֲמִשָּׁה מִטְרֵי לְאַרְעָא נראה לי בס"ד רמזו רבותינו ז"ל לפי דרכם תַּלְגָּא רמז לתורה שבכתב, היא ראויה לטורי תינוקות של בית רבן שהם הבל שאין בו חטא, ואיתא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י וזה לשונו: קיום העולם הוא התורה, ומה גם לימוד התינוקות הבל שאין בו חטא הוא המעלה המלכות למקום שאין קליפות שולטים ונגלים האבות העליונים במוחותיה וכו' עד כאן לשונו, וידוע דאבות העליונים מכונים בשם 'הרים' וגילויים נעשה על ידי התינוקות, לכך גם הם נקראים בשם טורי על שם פועל שלהם. ובזה פרשתי 'מָאן דְּאִיהוּ זָעִיר אִיהוּ רַב' (זוהר הקדוש חיי שרה קכב: תוספתא) וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, כא) 'בֶּן חָמֵשׁ לַמִּקְרָא'. ולזה אמר תַּלְגָּא התורה שבכתב היא ראויה יותר לְטוּרֵי תינוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא. ואמר עוד 'מִיטְרָא רַזְיָא לְאִילָנֵי' רמז מִיטְרָא רַזְיָא הוא לימוד הפלפול והחריפות נאה לְאִילָנֵי, הם תלמידי חכמים הגדולים אשר ידם רב להלחם במלחמתה של תורה 'וּמִיטְרָא נַיְחָא לְפֵירִי' רמז לימוד הסברא בנחת שיהיו הלומדין נוחין זה לזה בהלכה 'לְפֵירִי' כלומר יוצא מלימוד זה פירות, שאלו זוכין לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכמו שאמרו גבי בית הלל הואיל ונוחין הם בלימודם זכו לכוין אליבא דאמת שהלכה כמותם בכל מקום. ואמר עוד 'עוּרְפִילָא אֲפִלּוּ לְפַרְצִידָא דְּתוּתֵי קָלָא מְהַנְּיָא לֵיהּ' רוצה לומר 'עוּרְפִילָא' גשמים דקים, והוא רמז ללמוד הסודות שהם דברים קצרים אך איכותן עצום ורב שעושין תיקון גדול למעלה כמו שאמרו לרשב"י בזוהר (חלק ג' דף קסז.) אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה, עד כאן לשונו. ובזה פירשתי רמז הכתוב (איוב ג, יט) 'קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא' כי דברי תורה שם נראין קטנים בכמותם אך באמת רברבין הם באיכותם! ולכן נרמז לימוד הסוד בְּעוּרְפִילָא וזה הלימוד עושה תיקון גדול אֲפִלּוּ לְפַרְצִידָא, רמז לנצוץ נשמה דְּתוּתֵי קָלָא שנכבש תחת יד שליטת פלוני [סמא״ל = 131] שמספרו קל"א, מְהַנְּיָא לֵיהּ לבררו ולתקנו ולהוציאו משם אף על פי שהוא במדור ראש הקליפות שקשה יציאתו משם. ובאופן אחר נראה לי בס"ד, 'תַּלְגָּא לְטוּרֵי' רמז לכונת השלג [333] שהוא ג' פעמים אל"ף [111] דשם אהי"ה, דמועיל לשכחה שבראש, וידוע שהראש של האדם מכונה בשם 'הר' כמו שאמרו בשבת (שבת קנב.) אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מאי טעמא לא אתית לבי אבידן? אמר לו טור תלג! פירש רש"י 'ההר נעשה שלג כלומר ראשו לבן' עיין שם. ואמר 'מִיטְרָא רַזְיָא' רמז 'חכמה [ה]עליונה' עולה מספר 'מטר' [249] ורזיא רוצה לומר רזין וסודות כלומר חכמה עליונה של רזי תורה זה הלימוד נאה לאילנות הם תלמידי חכמים הגדולים שכבר מילאו כריסם בחכמת הפשט אז נאה להם ללמוד גם ברזין דאורייתא. ואמר עוד 'מִיטְרָא נַיְחָא לְפֵירִי' על דרך מה שאמר מ"א ז"ל 'מטר' [249] עולה מספר 'דכי רוח' [248] וזהו מִיטְרָא נַיְחָא רמז לענוים שהן נוחין בלימודם, מעלו לְפֵירִי לחדש הלכתא אליבא דהלכתא וכמו שמצינו בבית הלל. ו'עוּרְפִילָא' [397] עולה מספר יִבְטַח בְּשֵׁם הֳ' [397] על דרך מה שנאמר (ישעיהו נ, י) 'מִי בָכֶם יְרֵא הֳ' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם הֳ' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו' ומי שיש לו מידת הבטחון בשם ה' יוכל לתקן ולהציל ניצוצי קדושה מן הקליפה, אף על פי שהוא קשה תיקונו ויציאתו. או 'עוּרְפִילָא' גימטריא 'הַשְּׁבִיעִי' [397] רמז ליום שבת קודש שקדושתו מעלה ניצוצות רבות כנודע בסוד קבלת שבת.