מסכת סוכה דף כ״ב עמוד א׳

מתני' סוכה המדובללת לקמן מפרש לה בגמרא:

ושצילתה מרובה מחמתה כשרה ליכא לאקשויי תנינא חדא זימנא (לעיל סוכה דף ב.) שחמתה מרובה מצילתה פסולה אינן דומות זו לזו דמיקשיא קשיין אהדדי כדרמינן להו בגמרא ומשנינן:

המעובה כמין בית שסכך שלה עב מאד:

גמ' ענייה שיש בסככה קנים מעט ויש בה אויר הרבה אלא שאין בו שלשה ביחד:

קנה עולה וקנה יורד שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעינן מתניתין דאמרינן כל שאילו היו מסוככין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה:

רב תני חדא מדובללת ושצילתה מרובה מחמתה אחדא סוכה קיימי:

ושמואל תני מתני' בתרי סוכות:

רב תני חדא סוכה שהיא ענייה שהיא מדובללת מדולדלת אם צילתה מרובה מחמתה כשרה:

קנה עולה וקנה יורד שלא השוה את הסכך להשכיב את הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעינן מתני' דאמרינן רואין כל שאילו היו מושכבין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה כך פירש הקונטרס. משמע לפירושו דכשיש בין זה לזה שלשה דפסולה לאביי היינו מטעם חמתה מרובה מצילתה ולא יתכן דכיון דאי קיימה חמה בראש כל אדם היתה צילתה מרובה אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה אלא היינו טעמא משום דלא חשיב סכך להצטרף כי האי גונא כשיש בין זה לזה שלשה אבל כי ליכא שלשה כלבוד דמי והכל אחד:

קורות הבית והעלייה משנה היא במסכת אהלות פרק י"ב ותני עלה ברייתא היא כך היא שנויה בתוספתא דאהלות במה דברים אמורים בזמן שיש ביניהן פותח טפח אבל אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן תחתיה טמא על גביהן וביניהן טהור ביניהן או על גביהן כנגדן עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והשתא הך ברייתא אסיפא דמתניתין קאי שהעליונות כבין התחתונות דכשהתחתונות אין בין זו לזו פותח טפח נמצא דעליונות אין בהן פותח טפח שהן כבין התחתונות הלכך כשיש טומאה בתחתונות תחתיהן טמא שכל אחת ואחת מביאה טומאה על כולה הואיל ויש ברחבה טפח וביניהן טהורות כיון דאין בעליונה רוחב טפח לא אמרינן חבוט רמי ליחשב האויר שבין התחתונות כסתום ועל גבו נמי טהור דחוצצת בפני הטומאה דכיון דיש בו ברוחבו טפח והדר קאמר בד"א דמביאות טומאה וחוצצין כשיש ברחבן של תחתונה טפח אבל אין ברחבן טפח בין שהטומאה תחתיהן בין שהטומאה על גביהן כנגד הטומאה טמא ומן הצד טהור:

מתני' סוכה מדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה רב אמר מאי מדובללת ענייה מדלדלת וחדא קתני במתני' הענייה שצילתה מרובה מחמתה כשרה שמואל אמר מאי מדובללת מבולבלת קנה עולה וקנה יורד. ותרתי קתני במתני' קנה עולה וקנה יורד ושצילתה מרובה מחמתה כשרה אמר אביי לשמואל דאמר קנה עולה וקנה יורד לא שנו אלא שאין ביניהן ג' טפחים. דאמרינן כל פחות מג' כלבוד דמי.

אבל יש ביניהן ג' טפחים פסולה רבא אמר אפי' אם יש בין זה לזה ג' טפחים אם יש בגגו של קנה העולה והיורד טפח כשרה. מ"ט אמרינן חבוט רמי. כלומר ראה העליונה כאילו הן למטה ולבוד הוא הכל כדתנן באהלות פרק י"ב קורות הבית והעלייה שאין עליה מעזיבה והן מכוונות פי' זו על זו אינה יוצאה התחתונה מכנגד העליונה וביניהן בין בתחתונות ובין בעליונות פתוח תחתיהן טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא. כלומר היא מפסקת ומאהלת על הטומאה מלעלות למעלה והצדדין אויר הן ואינן מאהילין. ואם הטומאה נתונה ע"ג אחת מן הקורות התחתונות דהיינו ביניהן כל דבר המאהיל באותה הקורה עד הקורה של עלייה המכוונת כנגדה טמא. ואם הטומאה בקורה העליונה כל דבר המאהיל על אותה קורה עד לרקיע הכל טמא. אם היו הקורות העליונות רחבות כשיעור האויר שבין התחתונות ונתונות אותן הקורות של עלייה כנגד האויר שבין קורות הבית טומאה תחת אחת מהן תחת הקורות התחתונות הבית כאן טמא. אין הקורות של בית מפסיקות שהרי עליונות נתונות באויר שבין קורות הבית וכשמאהיל על מקצת מאהיל על הכל. ותני עלה בתוספתא כלומר מפרשא בברייתא בד"א בזמן שיש בהן בקורות טפח וביניהן פותח טפח והקורות העליונות כנגד הפותח טפח. טומאה תחת אחת מהן הכל טמא.

סוכה המדובללת שצלתה מרובה מחמתה כשרה מאי מדובללת מדולדלת פירוש שהסכך דק וקלוש וחדא קתני סוכה מדולדלת אם צלתה מרובה מחמתה כשרה ולא חיישינן דלמא קליש טפי ובציר שיעורא דצל ולאו אדעתיה:

ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד ומאי מדובללת מדולדלת ומתניתין תרתי קתני מדובללת שקנה עולה וקנה יורד או מדולדלת שצלתה מרובה מחמתה כשרה וכן הלכתא דאביי ורבא סברי כשמואל ורב נמי לא פליג בעיקר דינא דקנה עולה וקנה יורד אלא דמשמע ליה דמתני׳‎ חדא קתני:

אמר אביי ל״ש אלא שאין בין זה לזה פירוש בין קנה העולה לקנה היורד ג״ט דהשת׳‎ הוי צלתה מרובה מחמתה אבל יש בין זה לזה ג״ט פסולה ואע״פ שאלו ישתוו היתה צלתה מרובה מחמתה ואמר רבא דכי יש ביניהם ג׳‎ טפחים דאמרת פסולה לא אמרת אלא שאין בגגן של קנים העולים טפח אבל יש בגגן טפח אפי׳‎ גבוהין זה מזה כשרה דאמרינן חבוט רמי כלומר דחשבינן להו כאלו נתחבטו למטה ונשתוו עם קנים היורדין דכיון דיש בגגן טפח חשיבי למימר בהו חבוט רמי ויש מכשירין אפילו בחמתה מרובה מצלתה כיון שאלו נתחבטו הוי צלתה מרובה מחמתה ואע״ג דמסכך בקנים או בשפודין שיש ריוח ביניהן כמותן אם לא סכך בנתיים פסולה ואפילו אין ביניהם ג׳‎ טפחים דאמרינן לבוד לא מהני הכא לאצולי מיד חמה המרובה על הצל כדפרישנא לעיל התם הוא שאין שם סכך ראוי לעשות צל כראוי אבל הכא שיש כאן סכך מרובה והיינו דלא פריש רבא דבעינן צלתה מרובה מחמתה ונקיט לה סתמא כך נ״ל לפי שיטה זו והוא הנכון. ויש שסבורים שאין דיננו אלא בשצלתה מרובה מחמתה ורבא אשמועינן שאין ריחוק קנים פוסלה כיון שראוי לומר בה חביט רמי בשיש בה טפח ולא נהירא:

אמר רבא מנא אמינא לה דכי אית בה טפח אמרינן חבוט רמי וכי לית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי דתנן קורות הבית והעליה שאין עליהן מעזיב׳‎ והן מכוונות. פי׳‎ של בית כנגד של עליה כגון זו% טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא פירוש שאם יש טומאה בבית תחת אחת מהן מן הקורות התחתונות והקורה הזאת רחבה טפח שיש בה שיעור אהל הרי היא מאהיל על הטומאה וכל הכלים שתחת אותה קורה טמאים:

בין העליונה לתחתונ׳‎ ביניהם טמא.‎ פי׳‎ ‎שאם הטומאה בין קורת העליה לקורת הבית הרי קור׳‎ הבית מאהלת על הטומאה ומחשבין שתי קורות אלו בלבד טמא כדין אהל וכלים שעל העליונה או שתחת התחתונה טהורין שאין טומאה בוקעת ועולה ולא בוקעת ויורדות ואויר המפסיק בנתים חשוב כפותח טפח לגבי הא שלא להיות כקבר סתום:

טומאה ע״ג העליונה כנגדה עד לרקיע טמא פירוש אם יאהל כלי עליה טמא והא פשיטא אלא דתני כלהו בבי דאית בה:

היו העליונות כבין התחתונות פי׳‎ שאין קורות הבית והעלי׳‎ מכוונות אלא שקורות העליה כנגד חלל שבין קורות התחתונות:

טומאה תחתיהן.‎ פי׳‎ ‎תחת אחת מקורות הבית או העליה כל הבית כלו טמא פי׳‎ לפי שרואין הקורות העליונות כאלו ירדו ונשתוו עם קורות הבית ונסתם הבית לגמרי שאין אויר מפסיק דאמרי חביט רמי כך הגי׳‎ הנכונה וכן היא בספרים ותני עלה בד״א בשיש בהם טפח ויש ביניהם פותח טפח אבל אין בהם טפח ואין ביניהם פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא על גביהן וביניהם טהור. אבל רש״י כתב דל״ג אבל אין בהם טפח דכלה מתני׳‎ בשיש בהם טפח הוא דאי לא היכי אמרי׳‎ תחתיה טמא דהא ליכא אהל כלל טומאה בוקעת ועולה כנגדה בלבד ואינה מביאה טומאה למטה. ונראה שא״צ למחוק גי׳‎ הספרים דאע״ג דמתניתין כלה בשיש בהן טפח דלא סגי בלאו הכין כדפרש״י ל״ק דכי אמרינן הכא אין בהן טפח לאו אתחתונות קיימי אלא אעליונות דלא אמרי׳‎ חבוט רמי עד שיהא בגג העליונות טפח ושיהא בחלל שבין התחתונות טפח ג״כ שאם תרד העליונה למטה תמצא פותח טפח להכנס שם ולסתום והאי ביניהם דאמרינן הכא אינו כענין ביניהן האמור במשנה שפירוש ביניהן האמור למעלה הוא בין קורה העליונה לקורה התחתונה והאי ביניהן דהכא פירושו בין קורות התחתונות וה״פ בד״א דאמרינן חבוט רמי כשיש בעליונות בגגן טפח ויש בין התחתונות באויר שביניהן פותח טפח אבל ליכא חדא מהני שאין בגג העליונות טפח או שאין באויר שבין התחתונות פותח טפח אין אומ׳‎ בזה חבוט רמי ואם יש טומאה תחתי׳‎ של קורה התחתונה שיש בה פותח טפח וראויי׳‎ לאהל ה״ז מביאה את הטומאה לכלים שתחתיה וחוצצת שלא תעלה למעלה כדין אהל וכל כלים שיש ע״ג כל הקורות טהורים וכן כלים שבין קורה לקורה שאפילו שאין באויר זה פותח טפח אינו מעכב לענין הפסק׳‎ טומאה כדברירנא בפ״ק בארובה שבבית וכן נמי חשוב כפותח טפח לענין שלא תהא טומאה שתחת הקורה כקבר סתום שמטמא כנגד כולו עד לרקיע כשאין לו פותח טפח שלא אמרו בחלון אבל בכאן שיש אויר מפסיק לגמרי מצד לצד חשוב כפותח טפח ולפי׳‎ אמרו תחתיה בלבד טמא ועל גביהן טהור ואיכא מרבנן מאן דכתב דה״ה שאם יש בגג העליונות יותר מטפח שצריך שיהא ג״כ באויר שבין התחתונה כאותו שיעור שאם יחבטוה למטה יכנסו לגמרי בין התחתונות ול״נ אלא כל שיש בין התחתונות טפח אע״פ שיש בעליונות יותר מטפח ואם ירדו למטה לא יקבעו ביניהם לגמרי כיון דסתמי כל האויר שבין התחתונות בהכי סגי ואמרינן חבוט רמי וכן דעת מורי נר״ו. ומדקא יליף רבא לסוכה מהא דטומאה משמע ודאי דלגמרי יליף דהיכי דאיכא בין קנה לקנה ג״ט דליכא לבוד לא אמרינן חבוט רמי עד שיהא בגג העליון טפח ושיהא ג״כ באויר שבין התחתונות פותח טפח. ומאי דאמרינן אלמא כי לית בה טפח לא אמרינן חבוט רמי ה״פ כי לית ביה טפח בין בגג העליונות בין באויר התחתונות לא אמרינן חבוט רמי ולישנא קלילא נקט:

סוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה ונחלקו בה בגמ' בפי' מדובללת שלדעת רב פירושו מדולדלת ר"ל שהסיכוך קלוש מאד ולדעת זה הכל אחד כלומר אע"פ שהיא מדולדלת הרבה כל שצלתה מרובה מחמתה כשרה ולדעת שמואל פירושו מבולבלת כלומר קנה עולה וקנה יורד ושני דברים הם שסכך שלה עולה ויורד או שהיא מדולדלת כל שצלתה מרובה מ"מ כשרה:

ולענין ביאור הכל אחד הלכה אלא שבקנה עולה ויורד פי' בגמ' דוקא בשאין בין העולה והיורד שלשה טפחים ר"ל שאין העולה גבוה על היורד שלשה וכשרה מתורת לבוד אע"פ שאין דרך סכך בכך הואיל ומ"מ צלתה מרובה וגדולי הרבנים פירשוה אף בחמתה מרובה הואיל ואילו נסדרו בשוה היתה צלתה מרובה דרואין אותה כאילו נסדרו בשוה ואין נראה לי כן לענין פסק ומ"מ אף לשמואל אם יש ביניהם שלשה טפחים אויר פסולה אף בצלתה מרובה מחמתה ודנין אויר זה המפסיק מגבוה לנמוך כאויר המפסיק מצד לצד כשהשכיב הקנים זה אצל זה שפוסל בשלשה ומ"מ אם היו עצים רחבים שיש בגג רחבן טפח כשרה אע"פ שאויר שלשה מפסיק בין גבוה לנמוך מפני שכל שהוא חשוב עד שתורת אהל עליו אומרין בו חבוט רמי כלומר רואין אותו כאלו הושפל והושלך על אויר שתחתיו:

ולענין מה שנאמר במשנתנו ושצלתה מרובה מחמתה כשרה ויש לדקדק ממנה הא כי הדדי פסולה הקשו עליה בגמרא ממה שאמרו בפרק ראשון ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה ותירצו בה כאן מלמעלה כאן מלמטה ופירשו בה גדולי הפוסקים שאם שוים מלמטה כשרה בידוע שהצל מלמעלה מרובה ואם שוים מלמעלה בתחתית הפנימי של סכך כגון שיש בין קנה לקנה של סכך כמלא קנה אויר פסולה בידוע שהחמה למטה בקרקע הסוכה מרובה ולמדת שכל שצלתה מרובה מצד אחד או מלמעלה או מלמטה אע"פ ששוים מצד אחר כשרה ומ"מ לזו הוצרכנו ר"ל שתהא צלתה מרובה מאיזה צד או מלמעלה או מלמטה כדי שיהא עומד מרובה ולדעת הפוסקים פרוץ כעומד בסוכה כשר אתה אומר שכל שאין חמה מרובה משום צד אע"פ ששוים מצד אחד הרי מ"מ פרוץ כעומד וכשרה ומ"מ י"מ שלא אמרו פרוץ כעומד מותר לסכך אלא בדפנות ומה שאמרו עלה היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתירא מלתחת פירושו שאם החמה נכנסת בנקב שהוא רחב כזוז לבד יראה למטה כאיסתירא ר"ל שהוא גדול הרבה בשטח מהזוז אע"פ שערך הזוז יתר מאיסתירא וכמו שאמרו במסכת (ב"ב) [קידושין י"א ב'] עבדי אינשי דקרי לפלגא דזוזא איסתירא והענין הוא שהזוז רביעית סלע צורי ואיסתירא הוא סלע מדינה ושוה שמינית של צורי ונמצא איסתירא שהוא סלע מדינה אינו שוה אלא חצי זוז של צורי אבל מ"מ שטחו של איסתירא גדול הרבה משטחו של זוז והרבה מתבלבלים בה ללא צורך:

המעובה כמין בית ר"ל אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה ואין גוזרין בה משום בית ובתלמוד המערב דקדקו ממנה הדה אמרה צריכין הכוכבין ליראות מתוכה כלומר שהלשון מוכיח כן דקאמר אע"פ שאין וכו' כלומר שראוי לכתחילה להיות הכוכבים נראין מתוכה ומ"מ פירשו שם כוכבי חמה שנו ר"ל ניצוצות של חמה כלומר שלכתחילה אין לעבותה כל כך שלא יכנסו שם ניצוצות של חמה אבל כוכבים ממש אף לכתחילה רשאי לעבותה כל כך שלא יהו נראין מתוכה וא"כ מה שאמרו בברייתא בסוגיא זו אין כוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה נראין מתוכה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין כך פירושו אין כוכבים ר"ל כוכבים ממש נראין מתוכה כשרה דלכתחילה נמי שפיר דמי אבל אם אין כוכבי חמה נראין מתוכה בית שמאי פוסלין אף בדיעבד וגדולי המחברים פירשו בו כוכבי חמה כוכבים גדולים הנראים ביום ואין נראה כן:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדים שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הם:

קורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה ר"ל לא מעזיבה ולא תקרה והם מכוונות קורה תחתונה כנגד קורה עליונה ואויר עליון שבין קורה לקורה כנגד אויר תחתון שבין קורה לקורה ורוחב כל קורה טפח ורוחב כל אויר שבנתיים גם כן טפח טומאה תחת אחת מהן ר"ל מן התחתונות תחתיה טמא על פני כל ארכה הואיל ויש ברחבה טפח וכל שאר מה שבבית הן תחת הקורות התחתונות הן בכל הבית הן למעלה מן הקורות התחתונות טהור שכל רוחב טפח מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו וחוצץ על כל מה שעליו היתה הטומאה בין התחתונה לעליונה כל מה שבין אותן השתיים לבד טמא שהעליונה מאהלת על הטומאה ומביאה את הטומאה על פני כל ארכה ואם היתה טומאה על העליונה כל המתאהל עליה כנגדה עד לרקיע טמא לא היו הקורות מכוונות זו כנגד זו אלא הקורות העליונות כנגד אויר שבין הקורות התחתונות וטומאה תחת אחת מן התחתונות הכל טמא שאומרין בכל העליונות חבוט רמי ר"ל שרואין אותן כאלו הושפלו והונחו בין התחתונות והרי כל הבית מקורה ונתחבר האהל ונעשה אחד שהרי רוחב הקורה העליונה כרוחב האויר ואם היתה טומאה על גבי קורה עליונה כנגדה עד לרקיע טמא במה דברים אמורים ר"ל לטמא את הכל מדין חבוט רמי בשיש ביניהם אויר טפח וכל שהאויר טפח אף הקורה העליונה שכנגדה טפח ואומרים בה חבוט רמי אבל אם אין ביניהן אויר טפח והרי הקורה העליונה שכנגדו גם כן אין בה טפח אין אומרין בה חבוט רמי וכל שטומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא הואיל ויש לקורה התחתונה רוחב טפח אבל מה שעל גבן ומה שביניהן טהור אע"פ שקורה עליונה כנגד האויר שאין מחזיקין את הכל במקורה שאין דין חבוט רמי אלא בפותח טפח שמן הסתם אף הקורה העליונה טפח הא כל שאין לקורה העליונה שהטומאה תחתיה רוחב טפח אף על גבה טמא כנגדה וכן תחתיה אבל מה שאין כנגדה טהור שכל פחות מטפח לא מביא ולא חוצץ וטומאה בוקעת ועולה ויורדת מתהום ארעא עד רום רקיעא בין שהיו מכוונות תחתונות כנגד עליונות אם אין באחת מהן טפח בין שהיו עליונות כנגד אויר התחתונות בין שטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן ומתוך כך אין ראוי לגרוס כאן במה דברים אמורים בשיש בגגן טפח וביניהן פותח טפח דמשמע דאתחתונה שהטומאה תחתיה קאי וזו לא הוצרכה ואם תפרשה על העליונה אף זו לא הוצרכה דמדקאמר בסוגיא עליונות בבין התחתונות ודאי משמע דשיעור הקורה כשיעור האויר אלא שאפשר לגרסו ולפרשו על העליונה ולישנא יתירא הוא וטרח וכתב ליה משום דמינה ילפינן לשמעתא דהכא דין חבוט רמי:

ולענין מבוי קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל שכנגדה וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואין נוגעות זו בזו כל פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת שלשה [צריך] להביא קורה אחרת כמו שביארנו התאים שתי קורות זו בצד זו ואין באחת מהן טפח אלא שיש בין שתיהן טפח כל שאין ביניהן אלא אויר טפח בנתים הואיל וראויות לקבל אריח לרחבו שהוא טפח ומחצה ונמצא נסמך באצבע לכאן ואצבע לכאן אין צריך להביא קורה אחרת יתר מכן אע"פ שהם בתוך שלשה צריך להביא קורה אחרת או שיקרבם זו אצל זו ואם היו סמוכות זו לזו בטפח אלא שזו למעלה וזו למטה אם שתיהן במקום הכשר ר"ל בתוך עשרים ולמעלה מעשרה כשרה ולא עוד אלא אפי' היה ביניהם יותר מטפח אויר כל שהוא בתוך שלשה אבל ביתר משלשה שאין אומרין חבוט רמי בפחות מטפח היתה זו במקום הפסול או במקום הכשר אפי' לא הי' ביניהם אויר אלא בפחות מטפח פסולה וכבר ביארנו ענינים אלו בכדי צרכן בראשון של עירובין בסוגית המשנה השלישית:

בפרש"י בד"ה ביניהם בין התחתונות לעליונות כשהן מכוונות טהור וה"ה בשאין מכוונות שעל גבה טהור כו' עכ"ל אין לפרש לדבריו דביניהן ועל גביהן על הטומאה שביניהן קמיירי דלא הל"ל בזה טהור בסתם אלא כנגדו עד לרקיע טמא כדקתני במתני' בע"ג עליונה כו' ובעל גביהן כו' ועוד דהך מלתא שנויה בתוספתא בהדיא בתר הך בבא דמייתי כמו שהביאו התוס' דקתני בתר הך בבא דמייתי תלמודא תחתיה טמא ביניהן וע"ג טהור ביניהן או על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור שפי' ביניהן וע"ג דהך בבא על הטומאה שביניהם וע"ג אלא על כרחך דהאי ביניהן או על גביהן טהור דמייתי תלמודא לפירוש רש"י מיירי כולה בטומאה תחתיה ובכלים שביניהן ועל גביהן קאמר דטהורים והאי במה דברים אמורים דברייתא אכולה מתני' קאי כפרש"י ותלתא מילי קתני בה בטומאה תחת אחת מן התחתונות תחתיה טמא ולא תחת כולן אפילו באין מכוונת דלא אמרינן בה חבוט רמי והכלים שביניהן טהור במכוונת ושעל גביהן טהור באין מכוונת ונקט רש"י על גבה במקום על גביהן משום דכל על גביהן ע"ג חדא מינייהו בטומאה תחתיה קאמר דטהור אף כנגד הטומאה מפני שחוצצת בפני והטומאה וכ"ה לשון התוספתא ועל גבי כו' במקום על גביהן דקתני בברייתא ומ"ש שוב רש"י תחתיה טמא דכיון כו' הוא מלתא באנפי נפשה לכולה ברייתא דמש"ה תחתיה טמא וביניהן ועל גבה טהור כיון דיש טפח כו' והשתא בין לפרש"י בין לפי' התוס' ביניהן ועל גביהן טהור אכלים קאי אלא דבמלת ביניהן הם מחולקים דלפרש"י מלת ביניהן הם בין התחתונה לעליונה במכוונת קמיירי ולפי' התוס' מלת ביניהן נמי באינה מכוונת וביניהן בין שתי התחתונות טהור דלא אמרי' חבוט רמי וניחא להו לפרש ביניהן הכי ולא כפרש"י משום דהשתא הוי מלת ביניהן ממש דומיא דביניהן דקתני בריש הברייתא ביש ביניהן פותח טפח אבל אין ביניהן פותח טפח כו' דהיינו בין ב' התחתונות וזה ברור ודברי מהרש"ל אינם מובנים בזה כל הצורך ואין להאריך:

בגמ' אבל אין ביניהם פותח טפח וכו' פי' אבל התחתונות בעצמן יש בהן פותח טפח דאל"כ אפי' יהיה טומאה תחת א' מהם לא היה תחתיה טמא. ביניהם ועל גביהם טהור פי' ביניהם בין התחתונות בין זו לזו ולא הוי פי' דהאי ביניהם כביניהם דלעיל דקתני ביניהם טמא דלעיל הוי פירושו ביניהם בין התחתונות לעליונות וק"ל:

אמר רבא מנא אמינא לה דכי אית בה טפח וכו' דתנן קורות הבית והעליה כו' והא דלא דחינן הכא דשאני טומאה דהלכתא גמירי לה כדדחינן לעיל דף י"ח לענין לבוד באמצע נראה דדוקא התם שייך לומר כן דנהי דהלכתא דלבוד בכל עניני מחיצות נאמרה בין בשבת בין בסוכה ובין בכלאים וכן לטומאה הוי אמרינן לבוד אי לאו דאשכחן שיעור פותח טפח לענין טומאה ולא אמרינן לבוד כדאשכחן בכל דיני מחיצות דעד ג' טפחים אמרינן לבוד ע"כ דלענין לבוד אין לדמות טומאה לשאר מחיצות משא"כ בחבוט רמי דהכא ס"ד השתא דלא שייך לחלק כלל בין טומאה לשאר מחיצות כיון דחבוט רמי נמי הל"מ היא כמו שפרש"י בד"ה שאין בגגה דחבוט רמי היינו כמו גוד אחית. מיהו רב אשי בסמוך דמקשה לרב כהנא מעירובין אסוכה ובעי למימר דאפילו בפחות מטפח אמרינן חבוט רמי אע"ג דבטומאה ודאי מודה דבעינן טפח ע"כ משמע ליה לרב אשי דלענין חבוט רמי נמי אין לדמות טומאה לשאר מחיצות כיון דעיקר שיעור הטומאה הלכתא גמירי לה כן נראה לי ועיין בחידושי ריטב"א ודו"ק: